תיקוני אוכלים

מליחת אוכלים

 אין לכבוש כבשים בשבת, מפני שהוא כמבשל. [וכך ההלכה רווחת ביורה דעה סימן ק"ה ש"כבוש דינו כמבושל"].

 ועל כן, מאכל שהמלח מועיל לשנות את טבעו, כגון להפיג את חריפותו או מרירותו כבצל, צנון, שום וכדומה, אסור למלחם בשבת כמה חתיכות יחד ולהניחם בפניו.

אלא יעשה בא' מהאופנים הנ"ל:  א. או מולח או מטבל במלח כל חתיכה בפני עצמה ואוכלה. ב. או ימלח אפילו חתיכות רבות אך מיד לאחר נתינת המלח ישפוך על החתיכות שמן או חומץ המחלישים את כח המלח.

מלפפונים וכדומה, שרגילים למולחם לשם כיבוש או שימור, אם חותך מהם לסלט, יש להזהר שלא למולחם ולהניחם עם המלח עד שיזיעו ויקבלו את טעמו, אלא תכף למליחה יש להוסיף שמן או חומץ.

אסור לשרות בחומץ או במי מלח בשבת עגבניה או מלפפון וכדומה, שעל ידי כך כובשם, וכבוש הרי הוא כמבשל.

אוכלים שאין רגלים למולחם לשם כבישה או שימור, כגון עגבניות או ביצים וכדומה, מותר למולחם אף על פי שהמלח משפר את טעמם, ובלבד שיהיה לצורך אכילתם בשבת. וטוב למולחם סמוך לסעודה.

העושה סלט ירקות בשבת מעגבניות מלפפונים ושאר ירקות, מותר לתת עליהם מלח ואין לחוש משום כבישה, מאחר והמלח בא לתת טעם בלבד ולא לשם כבישה. והמחמיר לתת מיד לאחר נתינת המלח בסלט שמן או מי לימון וכדומה, תבוא עליו הברכה.

מי מלח

אסור לעשות בשבת מי מלח מרובים, מפני שנראה כעושה כמות גדולה בכדי שישאר לו אף לצורך ימות החול, אך כמות מועטה שאדם מרגיש בהם שאינם עשויים אלא לצורך שבת, מותר. [אקטואלי בליל הסדר שחל בשבת]

מי מלח עזים – דהיינו: שני שליש מלח ושליש מים, אסור לעשות בשבת אף כמות קטנה.

דילול חומץ

אין לשפוך יין או שאר משקים לתוך חומץ בשביל שאף הם יהפכו לחומץ.

אמנם, אם נותן יין או מים וכדומה לתוך החומץ בכדי להחליש את חריפותו, מותר.

נתינת סוכר

מותר לפזר בשבת סוכר על גבי פירות או ירקות חתוכים כדי להמתיקם, ואף יכול להמתין קצת קודם אכילתם בשביל שיקבלו את טעם הסוכר, והרוצה להחמיר ולאכלם מיד לאחר נתינת הסוכר תבוא עליו ברכת טוב.

מותר לתת בשבת תבלינים כפלפל שחור וכדומה ואין בכך שום איסור, לא משום מעבד ולא משום כובש כבשים.

הקצפת ביצים וקצפת

 לדעת האשכנזים אין לטרוף ביצה בשבת ולהקציפה, משום שנראה כרוצה לבשל בקדירה. אמנם בילקוט יוסף כתב שהמיקל בעת הצורך לטרוף ביצה בקערה, יש לו על מי לסמוך.

 הקצפת קצפת משמנת צמחית או מתוקה בשבת, לאשכנזים אסור ולספרדים ישאלו שאלת רב. כמו כן קצפת הנמצאת במיכל לחץ שאם יציאתה מתקשה, יש לשאול רב האם ניתן להשתמש בה בשבת.

הכנת מיונז

הכנת מיונז ביתי נעשה על ידי שמערבים ביצים, שמן, חרדל, סוכר ומלח יחד. לספרדים מותר לערבבם יחד ולהכין מיונז "סמיך" בשבת, אך בתנאי שיתקימו ב' תנאים אלו: א. שיערב בנחת, ולא יטרפם בחוזקה כדרך שעושה בימות החול. ב. על מנת לאכול לאלתר באותה הסעודה. ואילו לאשכנזים אסור להכין מיונז בשבת.

אמנם אף לאשכנזים יהיה מותר לערב מוצרים אלו יחד, ובתנאי שהבלילה לא תהיה סמיכה אלא דלילה. וגם מיונז נזיל זה, ראוי להכינו כבר מערב שבת.

הכנת טחינה

טחינת שומשום גולמית כשרוצה להוסיף בה מים, לימון, מלח וכדומה בשבת, לבני אשכנז יש להקפיד: א. לשנות את סדר נתינת החומרים מהסדר שנותן בימות החול, ולכן יתן קודם את המים ועליהם יוסיף את הטחינה הגולמית. ב. ישנה באופן הבחישה, ולא יבחוש כדרכו בחול אלא יערב בצורת שתי וערב. (שש"כ פ"ח ס"ט) אמנם הספרדים לא חשו לכך, אך צריך להכינה סמוך לסעודה. (ילק"י שכ"א הל"ז)

נתן מערב שבת מים בטחינה הגולמית והכינה, מותר אף לבני אשכנז להוסיף עליה מים בשבת בכדי לדללה יותר, ויכול לערבבה כדרכו.

מריחת ממרחים

מותר למרוח בשבת חמאה, ריבה, דבש ושאר ממרחים על פרוסת לחם בשביל לאכלם לאלתר, ואין לחוש בזה לאיסור ממרח.

אמנם אם מריחתם על גבי המאכל נועדה ליופי, וכמו מריחת קצפת על עוגה וכדומה, המחמיר שלא לעשות כן בשבת, תבוא עליו ברכת טוב. (שש"כ שם סל"ד)

מריחת חמאה או מרגרינה וכדומה על שפתים או עור מגורים, אסורה בשבת.

עשיית סודה

מותר לעשות מי סודה בשבת על ידי כלי המיועד לכך הנקרא "סיפולוקס" או "סודה סטרים" וכדומה, ובלבד שיעשה זאת לצורך השבת. ואם נשאר ממה שהכין לצורך השבת לאחר השבת, אין בכך כלום.

בשמירת שבת כהלכתה (סימן ל"ד ס"ד) חשש לדעות האוסרות לעשות גזוז בשבת על ידי שמערב "אבקת סודה" במים או במיץ ממותק, אמנם דעת הילקוט יוסף (סימן שכ"ב ס"ד) להתיר לעשות כך אף לכתחילה בשבת.

ריח במאכל

 אין איסור מוליד ריח באוכלים אם עושה זה להשבחת טעם המאכל או הכשרתו לאכילה. ועל כן מותר ליתן תבלינים או מי ורדים וכדומה באוכלים ומשקים בשבת, ובלבד שלא יתנם בכלי ראשון.

אמנם מים העומדים לרחיצה אסור ליתן בהם מי ורדים וכדומה בשבת ויום טוב. אך אם נתן בערב שבת מותר לשטוף בהם פניו וידיו בשבת.

צביעה באוכלים

אין איסור צביעה באוכלין כשאינו מתכוין לצביעה אלא רק לתיקון או שיפור המאכל. ולכן מותר לתת תמצית פטל, תה וכדומה במים וכיוצא בזה. ובשמירת שבת כהלכתה (פי"א הל"ט) כתב שלכתחילה טוב לתת בכוס את החומר הצובע ולאחר מכן להוסיף את המים על גביו.

צביעת אוכלים או משקים שלא לשם שיפור המאכל והטעמתו, לדעת האשכנזים אסור, ולספרדים מותר. ועל כן לבני אשכנז יש להזהר שלא לתת סבוניה בניאגרה של השירותים אם צובעת את המים, והספרדים מתירים.

חיתוך מאכל תפור

דברי מאכל תפורים או קשורים בחוט, כגון מעיים או עוף ממולאים שתפרו אותם עם חוט, מותר לחתוך את החוט בסכין או במספרים בשבת כשבא לאכלם.

ובאשר להוצאת החוט מתוכם, לאשכנזים אסור משום בורר כשאר ברירת פסולת מאוכל, ולספרדים מותר משום שכך הוא "דרך אכילתו".

הקפאה

יש האוסרים לתת מים במקפיא בשבת בכדי לעשותם קרח, והעיקר להלכה כתב בשמירת שבת כהלכתה (פ"י ה"ד) שטוב להמנע מלתת בשבת, אלא אם כן יש בזה צורך גדול, אך מותר לתתם על מנת שיתקררו ולהוציאם לפני שיקפאו. ובילקוט יוסף (שכ"ב ה"ג) התיר להכין קרח בשבת לצורך השבת.

מאכל או משקה שלא משתנה בשמו ממצבו קודם שהוקפא, מותר לתנו במקפיא גם אם אין רגילים לאכלו כשהוא קפוא כאשר כוונתו לשמור עליו שלא יתקלקל, ולכן מותר להכניס חלה, בשר וכדומה למקפיא בשבת. וכן מותר להפשירם לצורך אכילתם בשבת.

גלידה

מותר לערב תמיסת גלידה במים וכן מותר לערבב חומרים בבלילה רכה ולהכניסם למקפיא בכדי שיקפאו, ובלבד שמכינם לאוכלם בשבת.

כמו כן מותר להפשיר גלידה קפואה כשאינו רוצה לאכלה כמות שהיא.

מחיקת אותיות באוכלים – לספרדים

עוגה שיש על גבה אותיות או ציורים, מותר לחתוך את העוגה בכדי לאוכלה בין אם האותיות נעשו על ידי סוכריות ושוקולד, ובין אם נעשו מצבע מאכל או קרם. והוא הדין אם ניתן על גביה דף אכיל המודפס על גביו תמונה וכד' מותר לפורסה בשבת.

וכל שכן שמותר לשבר ביסקויטים או מציות וכד' שהכתב הוא מגוף העוגיה, בין כשהכתב בולט ובין כשהכתב שקוע.

מחיקת אותיות באוכלים – לאשכנזים

דברי מאפה שצוירו עליהם אותיות או ציורים באמצעות ממרח (שוקולד או קצפת וכד') או על ידי סידור סוכריות, פירות וכד', מותר לאוכלם אף על פי שעל ידי אכילתו ממחק את הכתב, אמנם אסור לחתוך ביד או בסכין אפילו בסמוך לאכילתו.

אמנם, אם חתך את המאפה מערב שבת, מותר להוציא ממנו פרוסה בשבת אף על פי שעל ידי זה מפרק אות או ציור. (שש"כ י"א ז')

ביסקויטים או מציות וכד' שהכתב הוא מחומר המוצר עצמו, מותר לחותכו בשבת בין כשהוא בולט ובין כשהוא משוקע.

כמו כן, מותר לשבור דברי מאפה העשויים בצורות או ציור. (כבסקויטים בצורת חיות או אותיות וכדומה)

פתיחת אריזות

 לאשכנזים: החותך נקניק שעל קליפתו יש כיתוב, וכן ביצה המוטבע על גבה חותמת, או פירות וכדומה שיש על גבם מדבקת מחיר או שם המגדל, יזהר שלא יפגע באותיות. (שש"כ י"א ט') ואין צריך לומר שאסור לקרוע אותיות או ציור הנמצאים על גבי אריזת מאכל, כחטיפים וכדומה. (שש"כ ט' י"ג)

 לספרדים: מותר לקרוע שקיות נילון שיש בתוכם דברי מאכל אף במקום האותיות, מכיון שאין זו דרך מחיקה, וגם אינו מתכוין למחיקה. (ילק"י ש"מ ו')

הסרת תוית – לאשכנזים

דברי מאפה שעל גבם מדבקה עם שם המאפיה וכדומה, יש להסירה בסמוך לאכילה (מחשש לבורר) בשלמותה, ולא יחתכנה בכדי שלא יפגע באותיות שעל המדבקה.

בפת המשמשת ללחם משנה, יסיר את התוית לאחר בציעת הלחם, בכדי שהיו שלמים בשעת הברכה. וכשמסיר את התוית יסיר עם מעט מן הפת בכדי שלא יקרע את האותיות המודפסות על התוית.

ולספרדים יכול לחתוך או להסיר כרצונו, ללא חשש שמא יקרע, רק שבלחם משנה יסיר לאחר בציעת הפת מהטעם הנ"ל.