זריעה ונטיעה – בבית
הירושלמי במסכת ערלה (פ"א ה"ב) מסתפק האם האיסורים שנאמרו בעבודת הקרקע בשמיטה הם רק בשדה או גם בגידולים שבבית. מצד אחד כתוב "שדך לא תזרע" שמשמע שהאיסור הוא רק במקום כמו שדה (קרקע ממשית ומקום פתוח ללא קירות ותקרה), ומצד שני כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'" – המילה ארץ מתפרשת על כל דבר שגדל בקרקע בין בחוץ ובין בתוך הבית, והירושלמי לא הכריע בדבר.
בספר "פאת השולחן" (פ"א ה"א) כותב, שמכיון שלרוב הפוסקים אנחנו נוהגים כיום שמיטה והלכותיה רק מדרבנן (ומהתורה אין שמיטה בזמן שאין בית המקדש קיים), דיני שמיטה לא חלים בגידולים שנמצאים בתוך הבית.
אמנם, דעת ה"חזון איש" (כ"ב ס"ק א') שמכיון שיסוד דין זריעה וכדומה הוא מהתורה, למרות שכיום אנחנו שומרים מצוות שמיטה רק מדרבנן, לא אומרים ספק דרבנן לקולא, וכל מה שאסור בשדה אסור גם בבית. מלבד עציץ שאינו נקוב שניתן להקל ולשתול בו בתוך הבית.

לדעת "פאת השולחן" וכן פסק ה"ילקוט יוסף" אין דיני שמיטה חלים בבית שיש בו קירות ותקרה. ולכן, לשיטתם יהיה מותר לעשות בעציצים שבתוך הבית את כל המלאכות שאסור לעשותן בשדה, כגון זריעה, נטיעה, גיזום, השקיה ושאר המלאכות, בין בעציץ נקוב (שיש בתחתית העציץ חורים) ובין בעציץ שאינו נקוב. אך דעת ה"חזון איש" שאף בבית אסור לעשות את המלאכות האסורות בשדה.
אמנם, אף לדעת ה"חזון איש" יהיה מותר להשקות עציץ שאינו נקוב שנמצא בתוך הבית, למרות שמשקה אותו בכדי שיגדל יותר טוב ושיהיה יותר יפה, אך שאר המלאכות אסורות. "ורבי ניסים קרליץ" אוסר אף להשקות עץ שאינו נקוב הנמצא בתוך הבית, משום שלדעתו אין חילוק בין בית לשדה.

זריעה ונטיעה בחצר
עציץ נקוב שנמצא בחצר, בין אם מונח על הקרקע ישירות ובין אם הוא עומד על גבי יתדות דינו כקרקע עצמה, ויש בו את כל דיני ואיסורי השמיטה.
עציץ שאינו נקוב בתחתיתו, ויוצאים ענפים או עלים מחוץ לשפת הכלי, דינו כעציץ נקוב, משום שהעלים שיוצאים אל מעבר לשפתו יונקים ישירות מקרקע עולם.

מותר להניח בשמיטה גרעין אבוקדו בתוך כלי עם מים, אף על פי שמוציא שורשים וענפים, אך אין לשתול אותו לאחר מכן בגינה.
כמו כן, מותר להנביט קטניות על גבי צמר גפן רטוב במים, משום שנאמר "ושבתה הארץ", ואין זה גידולי ארץ. 

מותר להניח פרחים תלושים בתוך אגרטל עם מים, משום שכל מטרתו היא בכדי לשמר את טריותו של הפרח שלא ינבול ולא בכדי לזרוע אותו.
אדניות פרחים שנמצאות על הסורגים שמחוץ לחלון תחת כיפת השמים, דינם כנמצאים בגינה, ומותר לעשות בהם רק מלאכות שישמרו אותם שלא ימותו, אך לא בכדי שיגדלו בצורה מיטבית. 

צמחים הגדלים על גג הבנין או במרפסת הבית שאין עליה תקרה, לדעת הילקוט יוסף דינם כצמחים הגדלים בבית, ואין דיני שביעית נוהגת בהם. ואילו הפוסקים האשכנזים (וחלק מהפוסקים הספרדים) סוברים שדינם כגידולי זדה וחל עליהם כל דיני השמיטה.
כל זה הוא רק כאשר כל הצמח נמצא בתוך חלל הגג או המרפסת, אמנם אם יוצאים ענפים אל מעבר למעקה  ואין דבר שחוצץ בינם לקרקע שמתחתם, אותם ענפים יונקים מהקרקע שבחצר הבית, ויש לנהוג בעציץ זה דיני שביעית.

יש להזהר שלא להוציא עציצים וכדומה מהבית אל החצר, שהרי בשתילים שבבית יש דינים שונים מצמחים הגדלים בחצר, שבהם לכל הדעות יש את כל דיני שמיטה.
העובר דירה בשנת השמיטה, כתב ב"ילקוט יוסף" (פ"ד הכ"ז) שמותר להעביר את העציצים מבית לבית ואפילו בעציץ נקוב, וטוב שיתן פח תחת העציץ לפני שיוציא אותו מהבית בכדי להפסיק בינו לבין הקרקע. ובספר "משפטי ארץ" (פ"ז אות יד) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתיר להוציא עציץ מבית לבית רק באופן שכל העציץ יהיה עטוף בנילון. וב"אורחות רבנו" על החזון אי"ש (ח"ב עמ' שנו) כתב, שהחזון איש החמיר גם כאשר העציץ עטוף בנילון.