הלכות שמיטה
קדושת הפירות
כתוב בתורה (ויקרא כה, יב): "כי יובל היא קודש תהיה לכם", ודרשו חכמנו זכרונם לברכה "מה היא קודש אף פירותיה קודש".
כל גידולי הארץ שגדלו בשנת השמיטה יש בהם קדושת שביעית. אמנם יש חילוק בין פירות שבהם הולכים אחר החנטה [השלב שבו הפרח מוציא את הפרי], לבין ירקות ודומיהם שבהם הולכים אחר לקיטה מהשדה.
לדוגמא: בימים אלו מצויים פירות רבים בשווקים, פירות אלו ברובם (כל פרי וירק צריך לבדוק את מצבו ההלכתי) חנטו בשנה הקודמת (השנה השישית), כך שלמרות שנקטפו בשמיטה אין בהם קדושת שביעית. מצד שני קדושתם תמשך עד לאמצע השנה הבאה (השנה השמינית), כי כל מה שיחנוט בשמיטה למרות שרוב גידולו יהיה בשנה השמינית יש בו קדושת שביעית.
מאידך, בירקות לא משנה מתי גדלו אלא מתי נקטפו. גם אם גדלו בשנה השישית ואספו אותם מיד אחרי ראש השנה של שנת השמיטה, יש בהם קדושת שביעית.
קדושת הפירות באה לידי ביטוי בכמה אופנים: מכירת הפירות והירקות, לשמור עליהם שלא יפסדו, ודרך אכילתם.
אסור להניח פירות הקדושים בקדושת שביעית בשמש או במקום שיש בו זבובים או ציפורים שיכולים להזיק לפירות.
קדושת שביעית חלה בין על גידולים הראויים למאכל אדם או על מאכל בהמה, ובין על גידולים העומדים לצורך תשמיש האדם, כמו סיכה, הדלקת נר, רפואה וכדומה.
פירות שרגילים לסוחטם או לרסקם, יש להתנהג עם בשר הפרי שנשאר לאחר הסחיטה בקדושת שביעית.
כתוב בתורה (ויקרא כה, ו): "והיתה לכם שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חז"ל (בבא קמא קב.): "לכם – לכל צרכיכם, לאכלה – ולא להפסד"
המשנה במסכת שביעית (פרק ח' משנה ב') לומדת מהפסוק הנ"ל: "שביעית, ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולסוך דבר שדרכו לסוך." שימוש בפירות שביעית מותר רק באופן שבו הדרך להשתמש באותו פרי, אך אסור להשתמש בפרי בשימוש שאינו מיועד לו – שבזה נקרא "מאבד פירות שביעית".
לדוגמא: פירות וירקות שיש בהם קדושת שביעית ורגילים לאכול אותם כשהם חיים, כמו מלפפון או קלמנטינה וכדומה, אין לבשלם. היות ורוב העולם לא רגילים לבשל אותם, נחשב הדבר כהפסד פירות שביעית.
אין לאבד בידים פירות, ירקות או פרחים שיש בהם ריח, משום שיש בהם קדושת שביעית.
לפי זה, אין להניח את הפירות, הפרחים או הירקות בשמש או במקום שיש שם זבובים או עופות וכדומה שיכולים לקלקלם.
פירות וירקות שהדרך לאכול אותם כשהם חיים, אסור לבשל אותם. לפי זה אין להכין ריבות וכדומה מפירות שהדרך לאכול אותם רק כשהם חיים.
קליפות פירות שהדרך לעשות מהם ריבה וכדומה, יש בקליפה ובריבה קדושת שביעית.
פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית, והדרך לאכול אותם אך ורק כשהם מבושלים (כמו תפוחי אדמה, חציל וכדומה), אין לאוכלם כשהם חיים (לא מבושלים).
פירות וירקות שהדרך לאכול מהם חיים או מבושלים (גזר, סלק, בצל וכדומה), יכול לאכול מהם בין חיים ובין מבושלים.
אין לרסק בשנת השמיטה פירות וירקות שאין דרך העולם לרסקן, ואפילו אם יאכל את השאריות שנשארו מהריסוק.
כמו כן, אין לסחוט פירות או ירקות שאין דרך העולם לסוחטם. כגון: בצל, מלפפון וכדומה.
ירקות שיש בהם קדושת שביעית שבשלו אותם במרק עם עוף, יש על המרק והעוף קדושת שביעית. כמו כן, לפתן או קופסאות שימורים של לפתנים שיש בהם פירות הקדושים בקדושת שביעית, יש על המים קדושת שביעית.
מים שבשלו או כבשו בהם ירקות הקדושים בקדושת שביעית (כגון ששלקו בהם תפו"א וגזר או מים שכבשו בהם מלפפון חמוץ וכד'), אין במים קדושת שביעית ויכולים לשופכם, מכיון שאין רגילות לשתות מים אלו.
מלפפונים חמוצים שאינם קדושים בקדושת שביעית, שכבשו אותם עם שמיר וכדומה הקדוש בקדושת שביעית, צריך לנהוג במלפפונים קדושת שביעית.
סלק הקדוש בקדושת שביעית שנשלק במים (מים אלו נקראים 'בורשט'), יש על המים קדושת שביעית, מכיון שישנם אנשים שרגילים לשתות מים אלו.
צמחי תבלין, אף על פי שאינם נאכלים כמות שהן, יש בהם קדושת שביעית.
תבלין הקדוש בקדושת שביעית שהשתמשו בו לנתינת טעם, וכן עלי תה הקדושים בקדושת שביעית שהשתמשו בהן וטעמם פג לגמרי, ואינם יכולים לתת עוד טעם, אין בהם קדושת שביעית ומותר להשליכם לפח.
עצמות שנתבשלו עם ירקות או פירות שיש בהם קדושת שביעית, לספרדים: אין בהם קדושת שביעית (ילק"י פט"ו הל"ה), ולאשכנזים: אם הן עצמות שרגילים למצוץ אותם (כמו עצמות בקר ששמים בחמין וכד') – יש קדושת שביעית במח שנמצא בתוך העצם. אך אם אין רגילות למצוץ את העצם ורגילים לזורקם, אין בהם קדושת שביעית. (חוט השני).
שמן הקדוש בקדושת שביעית שנשאר לאחר טיגון, אסור להשליכו כל זמן שיש בו כמות שניתן להדליק את הנר. אך אם נשאר כמות קטנה מאוד, מותר לשפוך.
חכמינו זכרונם לברכה למדו מהפסוק "לכם תהיה לאכלה" – לאכלה ולא להפסדה. לפי זה, פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית, אסור לאבד אותם כל זמן שהם ראויים עדין לאכילה.
שיורי מאכל שיש בהם שיעור ניכר, שנשארו בסיר או בצלחת, כגון: חתיכות תפוח אדמה או גזר וכדומה, לדעת האשכנזים יש שמחמירים להכניסם לשקית נילון ולהניחם בפח המיוחד לאיסוף שיריי מזון של שביעית, ורק לאחר שנרקבים זורקים אותם לפח. אמנם מעיקר הדין יכול להניח אותם בשקית נילון, לקשור את השקית ולהשליך לפח.
מותר לקלוף פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית כדרך שקולף בשאר השנים, ולא צריך להקפיד שלא ירד מעט מהפרי עם הקליפה. וישים את הקליפות בשקית נילון קשורה, ויזרוק לפח. ויש שמחמירים להניח בפח שמיטה.
פרי או ירק של שביעית שיש בו חלק שאינו ראוי לאכילה, מותר להסיר אותו עם מעט מהפרי, וינהג בו כדין הקליפות.
מותר לחתוך פרי או ירק הקדוש בקדושת שביעית על מנת לאכול חלק ממנו, אף על פי שעל ידי זה החצי השני יכול להתקלקל יותר מהר.
האוכל מרק עם ירקות או קומפוט (סלט פירות) הקדושים בקדושת שביעית, אינו חייב לשמור את מה שנשאר במקרר או במקפיא בכדי לאכול אותם בפעם אחרת, אע"פ שיודע שמה שנשאר יכול להתקלקל ולאבד.
מותר לתת לתינוק פרי או ירק הקדוש בקדושות שביעית בכדי שיאכל, אע"פ שהתינוק יפסיד חלק מהאוכל וימעך אותו בידיו כדרך התינוקות. ונכון לתת בידו חתיכות חתיכות בכדי למעט בהפסד פירות שביעית.
צריכים ההורים לחנך את בניהם הקטנים שהגיעו לגיל חינוך, שלא יפסידו ויקלקלו אוכל שיש בו קדושת שביעית, וינהגו בשאריות המאכלים בקדושה. (שיניחו אותם בשקית נילון קשורה בפח האשפה)
קליפות פירות וירקות הראויות למאכל אדם או בהמה, כגון: קליפות בננה, מלפפון, תפוח אדמה ועוד, יש בהן קדושת שביעית, ויניחם באשפה בתוך שקית נילון קשורה או בפח שמיטה.קליפות שאינם ראויות למאכל אדם או בהמה, כגון: קליפות שקדים ואגוזים וכדומה, אין בהם קדושת שמיטה.
גרעיני פירות שאינם ראויים למאכל אדם או בהמה, כגון: גרעיני תפוח, פירות הדר, תמר, משמש (גוגאים) וכדומה, אין בהם קדושת שביעית, ויכול לזורקם לאשפה.
גרעיני אבטיח יש בהם קדושת שביעית, ובמידה ורוצה לזורקם לאשפה יזרוק בתוך שקית קשורה. קליפות הגרעינים אין בהם קדושה.
גרעיני פירות שדבוק בהם מעט מהפרי, כמו שמצוי באפרסקים, שזיף מיובש וכדומה, יניח אותם בשקית נילון קשורה בפח האשפה.
פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית המיוחדים לאכילת אדם, אסור להאכילם לבהמה חיה ועוף. לכן, מי שמצוי בביתו בעל חיים, כמו תרנגולים וכדומה, אין להאכילם בירקות ופירות הראויים לאכילת אדם.
בהמה או עוף שרוצים לאכול מפירות וירקות תלושים הקדושים בקדושת שביעית, יש למנוע מהם שלא יאכלו.
בהמה או עוף שאוכלים מעצמם פרי או ירק המחובר לקרקע, אין צורך למנוע מהם, שנאמר: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול".
אסור לערב פירות שביעית עם דבר מר, או לקלקל את טעמם בצורה אחרת, מפני שעל ידי זה הוא מפסיד את הפירות.
אין לערבב דבר הקדוש בקדושת שביעית עם תרופה, בכדי למתק את טעם התרופה. כגון: לערבב טיפות מרות המיועדות לתרופה בתוך מיץ ענבים הקדוש בקדושת שביעית.
המעט שאדם רגיל להשאיר בצלחת במשך כל השנה משיורי המזון, אם נשאר כמות ניכרת מהירקות או הפירות הקדושים בקדושת שביעית, יניח את השאריות בתוך שקית ניילון בפח האשפה. אך אם נשאר כמות מועטת שאין דרך בני האדם לטרוח בהם להשאירם, יכול להשליכם.
מותר לשטוף כלים שיש בהם שיורי מזון הקדושים בקדושת שביעית, אע"פ שהם הולכים לאיבוד, כיון שזו כמות קטנה שאין דרך בני האדם לשומרם.
עודפי פירות הקדושים בקדושת שביעית, אסור לקלקלם, אלא יניחם עד שירקבו מעצמם. ואסור להאכילם לבהמות כל זמן שהם ראויים לאכילת אדם.
תבשיל שיש בו פירות או ירקות הקדושים בקדושת שביעית שהתקלקל, ואפילו רק התחיל תהליך של קלקול קל, אין חובה לדחוק את עצמו ולאכול את התבשיל בשביל שלא ילך לאיבוד.
צמחים שיש בהם ריח (כהדס וכדומה) יש בהם קדושת שביעית, ומותר למועכם קצת בידו בכדי להגביר את הריח, משום שאין בזה משום איבוד. צמחים אלו כל זמן שלא פג ריחם, יש להניחם בשקית נילון בפח האשפה. פג ריחם לגמרי אין בהם קדושת שביעית.
אמנם, נענע וכד' (צמחים שראויים למאכל אדם) אין להעמידם במקום בו הרבים מריחים בהם (כפי המצוי בבתי כנסיות) מאחר שע"י מישוש היד של רבים הם מגיעים לידי הפסד.
פרחים שאין בהם ריח, אין בהם קדושת שביעית.
פרחים שיש בהם ריח: לדעת הספרדים אין בהם קדושת שביעית, ולאשכנזים כל זמן שיש בהם ריח יש בהם קדושת שביעית.
פירות שביעית המיועדים לאכילת אדם, אין עושים מהם תרופה או רטיה וכדומה, משום שנאמר "והיתה לכם לאכלה – ולא לרפואה". אעפ"כ מותר לתת חלב תאנים על יבלת, כיון שהשרף היוצא מהתאנה בשעת הקטיפה אינו ראוי למאכל אדם בפני עצמו, ותכף בקטיפת התאנה החלב יוצא, ואין בו קדושת שביעית.
כמו כן, אין להניח עלי כרוב על מקום כאב בגוף, מאחר שאין זה שימושו הרגיל של הכרוב, ומפסיד בכך את הכרוב מאכילת אדם.
מוהל שרוצה להשתמש בברית המילה ביין הקדוש בקדושת שביעית בעת המציצה, לכתחילה לא יעשה את זה, מאחר והיין הולך לאיבוד.
מותר לשתות יין הקדוש בקדושת שביעית ב-4 כוסות שבליל הסדר בחג הפסח. אמנם יש נהגו להיזהר שלא לשפוך מהיין כשאומר את עשר המכות ואת הדצ"כ עד"ש באח"ב או ב"דם ואש ותמרות עשן", כפי הנהוג להמתקת הדינים.
כשמבדילים במוצאי שבת וחג על כוס יין הקדוש בקדושת שביעית, יש להזהר בכמה דברים:
א,שלא ישפוך יותר מכמות היין שנכנסת בכוס, כדי שלא ישפך לצלחת וילך לאיבוד. ואם נשפך לצלחת, לא ישפוך לכיור כבכל מוצאי שבת, אלא ישתה גם מה שנשפך לצלחת.
ב,שלא לכבות את הנר ביין שנשפך לצלחת.
ג,שלא לשים על המצח וכד' מהיין שנשפך מהכוס, אלא ישתה כל מה שנשפך.
מותר לסוך את הגוף בשמן זית הקדוש בקדושת שביעית, משום שהשמן נועד לסיכת אדם והגוף נהנה מהשמן. ובשם הגרי"ש אלישיב מביאים, שההיתר הוא רק לאנשים שרגלים לסוך את גופם בשמן לשם תענוג, אך אנשים שאינם רגילים בכך ושמים את זה רק כשהעור יבש וכד' – אסור, כי זה נחשב כרפואה.
אין לסוך את הגוף ביין או בחומץ הקדוש בקדושת שביעית, כיון שאין הדרך בכך.
אין לנקות עלי חסה וכרוב בחומץ הקדוש בקדושת שביעית, ואף על פי שמשביח את החסה ומוציא ממנה את החרקים ומביא אותה להיות ראויה לאכילה, מכל מקום הוא מפסיד את החומץ – ואסור.
אסור בשנת שמיטה לנקות ולהבריק כלים ע"י לימון הקדוש בקדושת שביעית.
אסור בשנת שמיטה לנקות את רשת המנגל עם בצל או שמן הקדושים בקדושת שביעית. ואע"פ שרוב בני אדם רגילים לנקות כך את רשת המנגל, מכיון שעיקרו של הבצל והשמן עומד לאכילה, אין להשתמש בו לניקוי המנגל.
מותר להניח על גבי רשת המנגל עגבניות, בצל, חציל וכדומה הקדושים בקדושת שביעית בכדי שיצלו. אמנם הגר"נ קרליץ אוסר, מכיון שלדבריו רק מיעוט אנשים עושים כך, ולכן נחשב אכילה שלא כדרך אכילתו.
מותר להדליק נרות שבת בשמן הקדוש בקדושת שביעית, הואיל ונהנה מהאור.
אף נרות חנוכה מותר להדליק בשמן הקדוש בקדושת שביעית, מכיון שקיום המצווה נחשב כהנאה לאדם. ויש שאוסרים להדליק מכיון שאסור להנאות מנרות החנוכה.
נר זכרון (יארצייט), יש המתירים להדליקו בשמן הקדוש בקדושת שביעית בלילה באופן שנהנה קצת מאורו, ויש שאוסרים.
אסור להשתמש בשמן הקדוש בקדושת שביעית להדלקת מדורת ל"ג בעומר או להדלקת פחמים שבמנגל.
אסור למשוח תבנית או סיר בשמן הקדוש בקדושת שביעית בכדי שלא ידבק המאכל לתבנית, אך אם מטרתו שהשמן יתן טעם בתבשיל – מותר.
אף שמותר להשתמש בשמן הקדוש בקדושת שביעית לטיגון, בכ"ז אסור לשפוך את השמן כל זמן שהוא עדין ראוי לשימוש נוסף.
מותר לטבל חתיכות עוף וכדומה בשמן הקדוש בקדושת שביעית ולהניחם על המנגל או בתבנית לאפיה, אע"פ שחלק מהשמן מטפטף ונשרף באש. המעט שמן שנשאר בכלי יכול לשופכו, מכיון שזה כמות שאין דרך בני האדם לשומרה.
אסור לשמן צירי דלתות בכדי שלא ירעישו בשמן הקדוש בקדושת שביעית.
הירושלמי במסכת שביעית מסתפק האם חלה קדושת שביעית במיני בשמים, להלכה: לספרדים: כתב בחזון עובדיה (הלכות סוכות עמודים שטו-שטז) שאם עיקר הצמח עומד להרחה בלבד (כמו הדס וכדומה) אין בו קדושת שביעית, ורק אם עומד גם לאכילה (נענע, רוזמרין וכמדומה) יש בו קדושת שביעית. והאשכנזים מחמירים בכל מיני הבשמים שיש בהם קדושת שביעית (חזו”א סי’ י’ סק”ט).
פרחים שיש בהם ריח, לאשכנזים יש בהם קדושת שביעית ולספרדים אין בהם קדושה. ופרחים שאין בהם ריח לכל הדעות אין בהם קדושת שביעית.