המזון מההיבט החברתי

מקומו המרכזי של המזון בחיינו נובע-בראש וראשונה מהיותו חומר נותן חיים. המזון גם ממלא תפקידים חברתיים ויש לו משמעויות סמליות רבות. הבאתו כתשורה מבטאת מחווה של יצירת קשר או של חיזוק קשרים קיימים. מזון מסמל גם שפע ועושר וגם רווחה.

מזון וחברות (סוציאליזציה)

האדם נבדל מכל שאר בעלי-החיים בכל הנוגע ליחסו למזון. לתינוק שזה עתה נולד, נדרשת תקופה ארוכה למדי עד שמזין עצמו באורח עצמאי, בניגוד לחיות אשר תרים בעצמם אחרי מזונם קרוב מאד ללידתם. הילד קולט בהדרגה את כללי ההתנהגות של סביבתו הקרובה,לומד על המאכלים שהיא מציעה לו וכך לשונו מסתגלת לטעמים המקובלים על סביבתו.

הקניית ערכי החברה בהרגלי אכילה מתחילה מרגע הולדת התינוק. האופן שבו מסגלים את התינוק למזון הנצרך על-ידי המבוגרים שונה מחברה לחברה. האדם נקשר קשר רגשי חזק מאד למאכלים שהכיר בתקופת ילדותו. כאשר רוצים לאפיין עם מסוים,הרגלי אכילה והיחס למזון הם המאפיינים הדומיננטיים.

התפתחות המזון בעולם התרחשה בעקבות המהפכה התעשייתית

עד אז כל חבל ארץ זרע, חרש, אכל רק מאכלים שגדלו בסביבתם. עם גילוי חלקי העולם, לאט לאט, התחילו להעתיק זרעים וגידולי מזון מיבשת אחת לשנייה. אך עם פיתוח טכנולוגיות מתקדמות של עיבוד מזון ושימורו היה אפשר לקנות מוצרי מזון אלו. כיום הידע בתזונה אינו רק נחלתם של בעלי המקצוע בלבד, אלה שעיסוקם בתזונה וברפואה. תגליות בתחום התזונה נהפכים בזמן קצר ביותר לנחלת הכלל ומשפיעים על הרגלי האכילה. בכל העולם גוברת המודעות לנזקים כמו גם ליתרונות הבריאותיים הגלומים בסוגי מזון או בהרגלי אכילה שמדע התזונה מפנה אליהם את תשומת הלב. תהליכי ההגירה חשפו את האוכלוסיות למאכלים מכל המקומות, למאכלים והרגלים שלא הכירו וכך האיצו שינויים בתזונה הקיימת. כמו כן ענף הפרסום כה מסיבי,עד שמשפיע על הרגלי הצריכה ועל הרגלי האכילה. על מדפי המרכול אפשר למצוא היום יותר מתמיד, מוצרי מזון מכל רחבי העולם.

התזונה לפי שיטת הרמב"ם

בפתיחה להלכות דעות (פרק ד") אומר הרמב"ם :

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים." מוסיף הרמב"ם ואומר: "כל המנהיג עצמו בדברים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא… אלא אם היה גופו רע מתחילת ברייתו."

מיסודות הרמב"ם :

חובתו של האדם לדאוג לבריאותו בטרם יחלה, דהיינו – רפואה מונעת.

"לעולם לא יאכל אדם אלא כאשר הוא רעב"

"לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחית כמו רביע משביעתו"

"ואכילה גסה לגוף כל אדם, כמו סם המות והוא עקב כל החלאים"

"האדם הבריא והחזק יאכל שתי פעמים ביום"

"וטוב להשמיט סעודה אחת בשבוע כדי שתשבות האצטומכא (הקיבה) מעבודתה ויתחזק כח עיכולו, ונראה כי השמטה זאת טוב שתהיה בערב שבת"

"לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל,ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו"

"המאריך על שלחנו מאריכין ימיו ושנותיו"

"שתיית המים קודם המאכל מזיק למאכל ולכבד"

התזונה לפי עקרונות הרפואה הסינית

בריאותו של האדם נקבעת על פי האיזון וההרמוניה של סביבתו הפנימית. הרגלי תזונה הנם בעלי תפקיד חיוני בקביעת מקור המחלה. אכילה מופרזת או מועטה מדי ואכילה בשעות בלתי מסודרות עלולות להחליש ולגרום נזק לגוף כולו. לכל איבר בגוף ישנם המאכלים המתאימים לו ביותר ואפשר לאבחן זאת ע"י הבנת האיזון בין האברים שבגוף.

ונביא כמה עקרונות המראים את המאפיינים הקליניים של כל מצב ומצב:

מצב חיצוני – מאופיין ע"י מחלות אקוטיות.

מצב פנימי – מאופיין בד"כ ע"י מחלות כרוניות המשפיעות על האברים הפנימיים.

מצב חסר – מאופניים ע"י סימפטומים של חסר וחולשה, חוסר אנרגיה וחולשה כללית.

מצב עודף – מצבים בהם יש משהו יותר מדי ביחס למה שצריך להיות.

מצבי ין ומצבי ינג – במצבי ין הסימפטומים משתייכים למצבי חסר, מצבי קור ומצבים פנימיים. במצבי ינג הסימפטומים משתייכים למצבי עודף, מצבי חום ומצבים חיצוניים.

 

התזונה בעיקרה מחולקת לפי האברים העיקריים שבגוף – לחיזוקם ולתפעולם האופטימלי

המזון המתאים לכליות: קטניות, סלרי, גזר, דגים, מיסו, שקדים מתוקים, קינמון, פלפל אנגלי, אבטיח.

המזון המתאים לכבד: חיטה, בצל ירוק, חסה, עלי חרדל, כוסברה, נבטים, רוזמרין, אפרסקים, שזיפים, כרוב, שמן זית, עוף.

המזון המתאים לטחול: תירס, זנגביל, בטטות, ליקריץ, תפוחי אדמה, שעועית, אורז, טופו, גזר, דלעת, תמר,בקר, דוחן.

המזון המתאים ללב: שיבולת שועל, גריסי פנינה קליפת לימון, בצל ירוק, אורז, חיטה, פטריות, קינמון, כבש, אתרוג.