"אתה עומד לנתח את תלמִידִי, והיכן מצאו את התיק שלך? – באותה מונית בה נסעו תלמידַיי כדי לאסוף תרומות לניתוח! האין זו השגחה מופלאה של האלוקים?". הפרופ' היה נרעש, והרב זאיד ניצל את ההזדמנות והמשיך…

הסיפור עליו התבטא האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א: "אחד מסיפורי ההשגחה הפרטית הגדולים שנתקלתי בו בעשור האחרון" – באדיבות "דרשו"

סיפר הרה"ג רבי חיים זאיד שליט"א מבני ברק, סיפור מופלא של השגחה פרטית בו נסגרים מעגלים בזה אחר זה. "רבי דוד אבוחצירה שליט"א" – העיד באוזננו הרב זאיד – "התבטא שהסיפור הינו אחד מסיפורי ההשגחה הפרטית הגדולים שנתקל בו בעשור האחרון".

אחד מתלמידיו של הרב זאיד חלה לא עלינו, ובתום טיפול רפואי בצרפת נואשו ממנו הרופאים. לא נותר אלא לספור את הימים, התבטאו. יועץ רפואי המליץ על מטפל מארה"ב שפיתח שיטת טיפול ייחודית, אך ניתוח עולה אצלו כחצי מיליון ש"ח, מלבד הוצאות נלוות ו"שאר ירקות", כלומר ירוקים… פוסקי הלכה קבעו שאי אפשר להטיל על הציבור סכום כל כך גדול וההצעה ירדה מעל הפרק.

למחרת התקשרה אחותו של החולה – שמה שמור אצלנו – להרב זאיד, וביקשה להזמין את המנתח. אך כסף מנלן? – "אני מוכרת את הדירה שלי". אולי תשאלי רב? הרי יש לך שישה ילדים קטנים, איפה תגורו? – "הכל סגור. להזמין את המנתח".

מה שהאחות לא סיפרה הוא, שבאותו יום פרסמה את דירתה למכירה לכל המרבה במחיר ובמזומן בלבד. יזם זריז קנה את הדירה בתוך עשרים וארבע שעות בהנחה של כשלושים אחוז מערכה האמיתי.

*

במקביל יצאו מספר חברים של החולה לגייס כספים להוצאות הנלוות, אחד מהם התקשר להרב זאיד: "נהג המונית שלוקח אותם לגיוס הכספים, מבקש שנעביר עבורו איזו חבילה".

"בשום פנים ואופן", פסק. "אני לא רוצה להסתבך עם חבילות עלומות ומפוקפקות". חולפות מספר דקות והתלמיד מתקשר שוב: "הנהג ממש מתחנן".

"לא באל"ף רבתי".

הרב זאיד מסר הרצאה באותו יום, וכאשר סיים הבחין בחוץ בתלמידו וב'גבי', נהג המונית. הנהג פתח את החבילה, תיק קטן שהכיל ציוד רפואי, וסיפר שהיום בבוקר לקח משדה התעופה נוסע אמיד שאיבד אצלו במונית את התיק. הנהג הודה שהיצה"ר תקף אותו לבדוק את התיק תחילה, אך משלא גילה שם דבר מייסרו מצפונו והוא מבקש להשיב את התיק לבעליו. לא נעים לו לפגוש את הנוסע, והוא בסך הכל ביקש מבחור הישיבה לסייע לו.

הרב זאיד הסתכל על התיק וכמעט התעלף. "פרופ'…" נרשם שם – היה זה שמו של המנתח הבכיר שנחת בארץ באותו יום לצורך הניתוח. הם יצאו מידית למלון בו שהה הפרופ', הלה ירד ללובי וכל כולו טרוד. אבד לו התיק האישי עם כלי הניתוח היקרים אותם עיצב אישית, כלים שלא ניתן להשיגם בארץ.

"אתה עומד לנתח את תלמידי", אמר לו הרב זאיד, "והיכן נמצא התיק שלך? – באותה מונית בה נסעו תלמידיי כדי לאסוף תרומות לאותו מקרה. האין זו השגחה מופלאה של האלוקים?"…

הפרופ' היה נרעש, והרב זאיד ניצל את ההזדמנות: "ישנה אשה שמכרה את הבית שלה כדי להציל את אחיה, אין לה ולילדיה בית לגור. תוכל לעשות משהו בנידון?"

הפרופ' שתק, חשק את שפתיו ושקע במחשבות. חלפו כמה דקות עד שהודיע שהניתוח הזה יהיה על בסיס וולונטרי (התנדבותי).

*

הבשורה הטובה שימחה מאוד את משפחת אחות החולה, אך הפתרון שלהם עדיין לא נראה באופק. את הדירה מכרו במחיר הפסד, את הכסף כבר קיבלו, וכעת עליהם לחפש דירה חלופית. "אולי ננסה בירושלים?" הציעה האשה בחוסר מציאותיות. "כן, מחסן…" אישר הבעל.

היא לא התייאשה אלא עלתה ירושלימה, הסתובבה עד שמצאה דירה מתאימה בקרית משה. "אבל יש לי בעיה", תינתה באוזני בעלת הדירה. "אני מוגבלת מאד במחיר".

"אני קוראת לבעלי, כשהוא יבוא תבקשי ממנו שיתגמש".

בעל הדירה הגיע, וכאשר שמע על המחיר המגוחך שמציעה לו הלקוחה, נעלב. "מה, בשביל זה קראתם לי?" כעס. האשה החלה להסביר לו שהיא נמצאת בסיטואציה מביכה ומוזרה כאחת: "מכרתי את דירתי כדי לממן ניתוח לאחי החולה" וכו'.

"האם קוראים לך…" נקב בעל הבית בשמה. "אני הוא נהג המונית גבי. אני מכיר טוב את הסיפור שלכם…"

הנהג התקשר מיידית להרב זאיד וסיפר שיש לו חשק למכור לה את הדירה למרות המחיר הממש מגוחך שהציעו לו. "ירשתי בית מאמא עליה השלום ואני עובר לגור במושב".

הרב זאיד אסר עליו לנקוט בצעד החריג לפני קבלת ברכת רב. כבר למחרת מצאו את עצמם גבי לצידו של הרב זאיד מול רבי דוד אבוחצירה שליט"א, שבירך את העסקה. נהג המונית יצא עם קצת כסף אך עם הברכה מיוחדת לאריכות ימים שמחממת לו את הלב עד הרגע הזה.