מאמר: העליה לפרדס בפרוש קבלי מכתבי הרשב"ן                          מאת  – לאה גמליאל
מורי סאלם קעטבי
התעודה המקורית כתובה על קלף בכתב ידו

הדרת הטקסט לאה גמליאל
ועל ד[עת] הסוד לפי שד'[ארבעת] חכמים אלו נכנסו בארבעה נהרות, כיצד? הא'[הראשון] נכנס בפישון ואיהו פי שונה הלכות: והב' [שני] נכנס בגיחון ותמן היה קבור כ' כל הולך על הגיחון: והג' [שלישי] נכנס בח[י]דקל דאיהו חד'קל. וד' [רביעי] נכנס בפרת דאיהו מוחא רביה פרו ורביה: א"כ ואיך רבי עקיבא נכנס ויצא בשלום יותר מהם והט'[עם] לפי שאלו עלו בקלפין דאורייתא ר"ל [רוצה לומר] בפשטי התורה אבל ר'[בי] עקיבא על[ה] במוחא דאורייתא שהם סודות התורה לכך ניצל ועוד הא[חד] על ד'[רך] הסוד כי ר"ע [רבי עקיבא] נכנס בחסד: ובן עזאי בנצח ובן זומא בהוד ואחר בגבורה: ולפי שכן זומא המשיך מוח דשכינה ובן עזאי המשיך מוח דחכמה: ור"ע [רבי עקיבא] המשיך מוח דחסד ואלישע [בן אבויה] מוח הגבורות וגבריאל הוא=מהגבורות: ולמה ד' [ארבעת] חכמים אלו נכנסו לפרד"ס והט'[עם] לפי שאחר שחטא אדה"ר [האדם הראשון] חטא זה שאנחנו בו לא יתוקן עד ביאת המשיח: והד' [ארבעת] חכמים עלה בדעתם לתקן מה שעוות אדה"ר [האדם הראשון] ולפחות לתקן החלקים של שורשו נשמתם שבאדה"ר [שבאדם הראשון]: א"כ [אם כן] קשה ומה ראו חכמים אלו לתקן חטא אדה"ר [אדם הראשון] ומהו חטאו והט'[עם] לפי שאדה"ר [אדם הראשון] הגדיל את הכתר רז"א שלא בזמנו קודם כניסת המוחין דאבא וזה גרם כל הפגם כולו:

פרשנות הטקסט
לאה גמליאל בזכות אבות
על פי הסוד, ארבעת החכמים הללו שנכנסו לפרד"ס, (הפרד"ס – הוא דרך הבנת התורה באופן של מדרגות רוחניות פשט, רמז, דרש וסוד), עברו דרך ארבעה נהרות. החכם הראשון, נכנס דרך נהר הפישון והוא זה שפיו היה שונה את ההלכות, מכוון שחכם זה היה דברן בהלכות. השני נכנס, דרך הגיחון וככל הנראה מי שהולך שם נמצא בסכנה ממש משום שהוא כאילו כבר קבור שמה, ככל הנראה שהנשמה שלו כבר שייכת לשם. והשלישי נכנס בחידקל שזה אומר שהיה לו כניסה חדה וקלה יחסית. והרביעי נכנס דרך נהר פרת ונהר פרת הוא סמל לפריה ורביה של חכמה יתרה עליונה.
והוא שואל איך יתכן שכולם עברו דרך הצינורות הנכונים שהם המובילים לגן העדן העליון, אל השמיים וורק רבי עקיבא יצא בשלום. מורי סאלם קעטבי מסביר כי הטעם בדבר הוא, שהשלושה שכשלו עלו בקליפה של התורה, בלבושה החיצוני. הכוונה דרך הפשט ורבי עקיבא עלה דרך המוח של התורה, מקור הכול, שיא הקדושה והסוד של התורה. משמע: רבי עקיבא עלה דרך ההבנה השכלית והרוחנית הגבוהה ביותר של התורה. רמה זו בהבנת התורה היא רמת הסוד ולכן כשנכנס לשמיים הבין בדיוק מה מתרחש ומה הוא רואה ומקבל ויצא בשלום. "מוחא דאורייתא": הם סודות התורה והם הערבות להצלת החכם העולה לשמיים, ועוד דבר חשוב, רבי עקיבא עלה דרך ספירת חסד ולכן היה מוגן.
בפועל כולם חוו חוויה אקסטטית רוחנית של מקובלים הפועלים באופן של "שיוט" שהיא מדיטציית המקובל, בעלייתו למרומים. אלא שרבי עקיבא עשה זאת בדרך הנכונה והמדויקת ולכן לא נפגע, אין ספק שזה מוכיח את גודל למדנותו ויכולתו כמקובל.
רבי עקיבא נכנס בספירת חסד, בן עזאי בנצח, בן זומא בס' הוד ואחר [אלישע בן אבויה] בגבורה. כל אחד מהם עשה פעולה בכוח הספירה שדרכה הוא נכנס. הפעולה הזו היא: משיכה למטה כוח מלמעלה, באופן של התחברות לאחד והתקשרות. דבר המאפשר השפעה על העולם שלמטה מהעולם שלמעלה.
בן זומא התאחד במוחו עם מוח השכינה והשכינה החלה לשפוע עליו מידע וחכמה ממראות השמיים. בן עזאי התאחד עם מוח ס' חכמה ומשך כוח משם, רבי עקיבא התאחד עם ס' חסד ומשך כוח משם בחזקת המשיך מוח ככתוב. ואלישע בן אבויה המשיך מוח מהגבורות, הכוונה לס' גבורה ושמה יש להניח לפי הכתוב חיכה לו גבריאל מלאך עליון. משהו כמו תאונת עבודה אולי, יש להניח כי לגבריאל היו שאלות שאלישע לא ידע לענות עליהן ומכאן מה שקרה לו, כי הוא כפר בעיקר. ההנחה היא שאלישע הבין את הדברים כריבוי ולא כאחד, כי השם יתברך הוא אחד ואין בו ריבוי, לכן אלישע בחטאו קצץ בנטיעות משמע: הפר את עיקר האמונה היסודי כי האל הוא אחד.
נשאלת השאלה מדוע עלו ארבעת החכמים לשמיים, מה הם חפשו שמה ומה רצו להשיג או לשנות? הטעם לדברי המפרש כי: הם רצו לתקן את עניין החטא של האדם הראשון, חטא זה שאנחנו חיים בתוכו וואנחנו תוצאה שלו. חטא זה על פי המסורת לא יתוקן עד ביאת המשיח. וארבעת החכמים האלה עלה בדעתם לנסות ולתקן מה שעוות האדם הראשון או לפחות לתקן את החלקים של שורשו של האדם הראשון אצלם בנשמתם.
ומורי סאלם שואל אם כן זהו דבר קשה , מה ראו חכמים אלו לתקן חטא האדם הראשון ומה חטאו? עולה כאן שאלה על אותם חכמים מה פתאום הם מנסים לעשות דבר כזה, מדוע זה כל כך חשוב להם לתקן את חטאו של האדם הראשון?
חטאו של האדם הראשון היה שהוא רצה להגדיל את הכתר. הכתר הוא כינוי לספירה העליונה ביותר בעולם האלוקות העליון. והיא הקוד לפן הכי מוצפן ונסתר של האלוקות. זאת אומרת: האדם הראשון בא לעשות בכוח המחשבה שלו פעולה כלשהי בפן הנסתר של האלוקות. ואיך יתכן כזה דבר בכלל? זאת מכיוון שבתור אדם ראשון הייתה לו מחשבה הדומה לזו שיצרה את הכול ולכן באופן תאורטי יכול היה לעשות דבר כזה. זה בעצם ניסיון לעשות פעולה מסוימת במוח המכיל את כל המוחות כולם באחדות אחת. הבעיה שהאדם הראשון לא דייק ועשה זאת בזמן הלא נכון, רמז עד כמה חשוב הדיוק בשמיים, הווה אומר: קודם שנכנס המוח של אבא כינוי לקדוש ברוך הוא וזה גרם לכל הפגם כולו. זאת אומרת האדם הראשון בבואו למשוך כוח מכתר, מהר לעשות זאת לפני שהקב"ה יתברך הכניס את עצמו להתקשרות ומכאן ההתפוצצות והפגם.
זה גם מעיד על יתר הארבעה שמי מהם שלא ידע לפעול נכון באופן של משיכת הכוח למטה כל אחד לפי מדרגתו נכשל ורק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
מה אנו למדים מזה, האם ניתן לראות את פעולה זו כקריאת תיגר על העולם האלוקי. הווה אומר: ההתערבות שלנו כבני אנוש להוריד כוחות מהעולם העליון. האם אינה גובלת ביומרה מצדנו בקריאת תיגר כלשהי על העולם העליון, ברצון שלנו להדמות לכוחות האלוקיים בדומה למשל כמו שהמלאכים רוצים להדמות לנו בעלי הגוף.
במידה מסוימת זה גם מוצג כאן במאמרו של מורי סאלם מתוך הבנתו את סוד העניין. יש קריאת תיגר מצד האדם ורצון להיכנס בהיכלות שמיים ולהתחבר לעוצמות האלוקיות ולממש אותן במציאות. פעולת ארבעת החכמים הייתה מתוכננת ומגמתית, כל אחד מהם ידע מהיכן הוא נכנס ומהי מטרתו ואיך עליו להכין עצמו לכך, מה שהם לא לקחו בחשבון זה את רמת יכולת התרגום שלהם בכלי השכל לאחר מה שהם רואים או חווים בעולמות העליונים. רבי עקיבא היה היחידי שהיה מצויד ומוגן בכלי השכל הנכונים וידע לתרגם את מה שהוא ראה ולמד לשפה הנכונה. כשרבי עקיבא ראה את המראות, ולא צעק "מים, מים" הכוונה שהוא ידע לתרגם בשכלו את הכוח המדמה. וכל מה שהוא ראה או קבל הוא יכול היה להוכיח כתורה בעלת רצף הגיוני בממשות. האדם הראשון קרא תיגר על האחדות של האל, ומכאן שחטא חטא גדול מאוד ולכן חומרת העונש, ששכלו התפוצץ לרסיסי רסיסים המקיימים כל אחד מאתנו כיחידים וכולנו יחד כאחד.
הידע של הארבעה שנכנסו לפרד"ס היה מבוסס על האמת שעברה מדוד לדור והם רצו לעשות תיקון לעניין זה, באופן של פעולה של ארבעה המשווים כוחם לארבעת הנהרות הממלאים את גן העדן המחשבתי. לכן כל אחד מהם נכנס מצד מסוים וזה לא סתם, הייתה לזה משמעות לבוא אל האחד מכל כיוון מחשבתי ולהחזיר את הכול למצב התחילי של מוח אחד השופע על מוח אחד וכך הלאה. באופן שבכול דור יהיה רק אחד המקיים את הכול, טבע ואדם, וכל הבריאה כולה. קריאת התיגר של האדם הראשון וטעותו הביאה את הכול לשינוי גדול בתכנית, שלכולנו אל אחד והוא מקיים את הכול, וברמה של העולם הממשי אין אחד זולתו. הם ניסו ולא הצליחו ותוך כדי הפעולה קיוו לתקן את מה שעשו בכך שכל אחד מהם לפחות יתקן את החלק של האדם הראשון שבו. אלא שדבר זה הביא לתוצאות הרות אסון לשלושה מהם, וזה למה? כי הם לא ידעו איך להכיל את מה שנמסר או נחשף לפניהם. הם לא היו מוכנים לזה, החכמים עלו למטרת תיקון חטאו של אדם ראשון כקולקטיב וברגע שפיצלו את האחדות שלהם כל אחד לצורך עצמו נפגעו. זה מלמד שכאשר אתה נכנס בהיכלות שמיים למטרה מסוימת אל תשנה את המטרה, ניסית ולא הצלחת, צא מהר. הם ניסו – לא הצליחו – שינו את המטרה וכשלו. משום שכל עוד הם עלו כיחידה אחת הזורמת מכיוונים שונים אבל מתאחדת, החזק מהם הגן על כולם. ברגע שהתפצלו לא עמד כל אחד מהם בעוצמה שנתגלתה לפניו וכשל, מלבד רבי עקיבא שהוא היה הערבות לכולם באחדות והוא החזיק אותם בכוחו, מרגע שעזב, נשברו כלי השכל שלהם. בן זומא הציץ ונפגע משמע השתגע, בן עזאי הציץ ומת כי לא יכול היה גופו להכיל את הרטטים של הכוח העליון ששפע עליו. אלישע בן אבויה המכונה "אחר" קצץ בנטיעות, בכך שהבין בשגגה ריבוי באחדות וכפר בעיקר ורק רבי עקיבא גדול התנאים נכנס בשלום ובשלום יצא.