
זֹאת הַשִּׁירָה לִירוּשָׁלַיִם הַבִּירָה:
חָלַמְנוּ יוֹם וְלַיִל, יִחַלְנוּ בְּכָל עֵת, בַּתְּפִלָּה נִשְּׂאָה בַּלֵּב.
להתגולל להתרפק, לְהִתְבַּשֵּׂם מִנִּיחוֹחֲךָ, וְלַדָּבֵק בְּעֶרְגָּה שְׂפָתֵינוּ בעפרך.
דימינו חֲסִידָה אֶל-אֶרֶץ, עָפָה חֲסִידָה לָהּ שַׁרְנוּ, וְיַחַד אִתָּהּ נִשָּׂא רוּחֵנוּ, לירוסלם חָלַמְנוּ.
אָבוֹת שָׁמְרוּ בְּרִית, לְבָנִים זֹאת הִנְחִילוּ, וְצוֹר עוֹלָם מִמְּעוֹנוֹ הִשְׁקִיפָה עָלִינוּ
אִמָּהוֹת צדקניות, צְנוּעוֹת וַחֲסוּדוֹת, כְּמֶטֶר שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת.
לְהַעֲמִיד דּוֹר בָּרֵךְ ה', מֻשְׂכָּל וְגַם יָשָׁר, לַבַּל יַפְלוּ לְבָאֵר שַׂחְתְּ.
מִבֶּטֶן יָצַרְנוּ גְּבוּרָה חָתַם בְּנוֹ, כְּאַרְיֵה לחייתו, נָטַע בְּרוּחֵנוּ
שִׁמְעוּ כֻּלָּם וְהִטּוּ אֹזֶן, הַלֹּא רָאִינוּ וְגַם זָכַרְנוּ, צָרוֹת שׂוֹנְאֵינוּ התנקשו בָּנוּ.
בשוחטם יוֹנְקִים ועוללים, בַּחֹרִים וְגַם נָשִׂים. וּבַזְּקֵנִים התעוללו ועינום לְלֹא רֶחֶם.
חִשְׁבוּ וְגַם אָמְרוּ אַיֵּה צוֹרֵם, לולא שעזבם והפקירם, דָּמַם הֻתַּר הָבָה ונשמידם.
הָאַךְ טָעוּ וְזֹאת שָׁכְחוּ, הֲגַם בְּהֶסְתֵּר, צֹר עוֹלָם, בְּסֵתֶר כְּנָפָיו מַחֲסֵנוּ.
מַקְצֶה שָׁמַיִם הזדעקנו, בחרדת צָעַק מָרָה עַל מַכְאוֹבֵינוּ, חֶבְלֵי שָׁאוּל סובבונו.
קוֹל נִשְׁמָע בְּרָמָה, אוֹת שמימיי פַּעַם בְּלֵב-כָּל, וְאָמְרוּ זֶה לְזֶה הִגִּיעַ הָעֵת לוֹ קִוִּינוּ.
בְּיוֹם פְּקֻדָּה וְהִנֵּה בָּא, אֶל אֶרֶץ ק-ל הַחֵץ הוֹרָה, עָזַבְנוּ כָּל בִּמְרוּצָה, גַּלִּים גַּלִּים אֶל הַחוֹף.
התבהלה אֶרֶץ זָרָה וְגָעֲשָׁה, שַׁעֲרֵי בַּרְזֶל הוּרַד בִּגְבוּלָהּ.
בְּיוֹם כָּתוּב מֵרֹאשׁ, יָצְאוּ נֵצֵא בְּרֹאשׁ מוּרָם, גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה, מָעַל יָם-סוֹף.
שֶׁבָּנוּ אֶל אַרְצֵנוּ, כְּחֵץ מְשֹׁךְ חִישׁ רַצְנוּ, לְנַשֵּׁק אֶת עָפָר קָדְשְׁךָ שֶׁכֹּה פִּלַּלְנוּ.
הַבְטָחָה מַפָּה יָצְאָה, חַי נָפַשְׁנוּ אִם נעזבך עוֹד יְרוּשָׁלַיִם.
וַיְהִי בראותנו חֻרְבָּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, חשכו זוּג עֵינֵינוּ, נִשְׁבַּר נָמַס הַלֵּב בְּקִרְבֵּנוּ.
הָרֹאשׁ סְחַרְחַר מט לִפֹּל, הָלוֹךְ נֵלֵךְ וּבְכָה, וּמָנוֹחַ אֵין לְנַפְשֵׁנוּ.
יָגוֹן קוֹדֵר חֲלוֹם נגוז, אֵין אֶת הָעִקָּר מִלְּבַד עָפָר.
בשכוך הָרֶגֶשׁ אָז יִשְׁלֹט הַשְׂכֵּל, וּבָאֱמוּנָה הֶרְאוּ אָבוֹת, נִמְצָא מָזוֹר וְהוּא כָּתוּב.
צֹר עוֹלָמִים הָעַד הֵעִיד בָּנוּ, אִם בִּדְרָכָיו נֵלֵךְ כֵּן יִיטַב לָנוּ, וְאִם לָאו לֹא כְּדַאי.
בְּקִבּוּץ אַחִים מִכָּל קצוי תֵּבֵל, הָאוֹת נִתַּן הֵחֵל בִּנְיָן.
דּוֹר מֻבְחָר וְהוּא נִשְׂגָּב שֶׁבְּיָמָיו יְבוּא גּוֹאֵל, נִשְׂמַח נִרְקֹד וּבַבְּרָכָה נִשְׁתֶּה יַיִן.
כּוֹהֵן יַקְרִיב ויכופר לְכָול, בְּכִישְׁרוֹן לֵוִי יונעם לָעַם.
וִיקוּיַּם בְּנוֹ כָּתוּב, 'וּמִלֵּאֶה הָאֶרֶץ דֵּעָה אַתְּ ה', כַּמַּיִם לְיָם מִכְסִים'.
וְתִיכוֹן אָז מַלְכוּת ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
המחבר: משה בלאי, בן הקהילה האתיופית.
לזכרו של אבי ומרי המנוח, אנגדהו בן ארגאי טגה ז"ל