הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הרב מרדכי צמח אליהו (כ"א באדר א' ה'תרפ"ט – כ"ה בסיוון ה'תש"ע; 3 במרץ 1929 – 7 ביוני 2010) היה פוסק, מקובל ומנהיג דתי. כיהן בתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"ג–ה'תשנ"ג (1983–1993).

ראשית דרכו
נולד בעיר העתיקה בירושלים לרב סלמאן אליהו, מקובל שעלה מבגדד לפי הוראת רבו יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי"), ולמזל לבית צדקה, אחותו של הרב יהודה צדקה ונכדת אחותו של ה"בן איש חי". העוני בביתם היה רב, ובגיל אחת עשרה נפטר אביו. בצעירותו למד אצל הרב עזרא עטיה והרב צדקה חוצין.

בראשית דרכו, ובדומה לאחיו, בחר בשם מרדכי בן אליהו.

במלחמת השחרור, השתתף בהקמת ביצורים שסייעו לכוחות המגן של הרובע היהודי.

באפריל 1950 נמנה עם חברי "ברית הקנאים" הייתה זו מחתרת שמטרתה הייתה כפיית חוקי הדת היהודית במדינת ישראל והקמת מדינת הלכה. אליהו, שכּונה "יאיר", עסק בקבלת חברים לקבוצה, בגיוס הון לפעולתה, באיתור מקומות מחבוא לנשק ובדיונים ביחס לפעולותיה במאי 1951 נעצר עם עוד 40 מחברי הארגון. במשפטו הודה ב־24 סעיפי אישום, בהם גרימת נזק לאטליז, הטפה להשמדת תיקי יוצאי צבא, החזקת מכשיר מסוכן, החזקת נשק, גרימת נזק למכוניות שנסעו בשבת ושליחת מכתב איום בחבלה לנהגי מוניות שייסעו בשבת. הוא נדון לעשרה חודשי מאסר. במשפטו אמר: "הרגשתי כי ליהודים יש הרגשת נחיתות הגורמת ליחס של זלזול אליהם מצד הזולת, דבר המשפיע גם על המנהיגות. בח' בניסן תש"י נפגשנו בפנימיית ישיבת 'פורת יוסף' שבירושלים, והחלטנו על ייסוד ארגון שמטרתו החדרת גאווה יהודית. […] האמנתי כי באמצעות המחתרת נוכל להשליט חיי תורה במדינה."

לימים אמר: "אני מודה שהדרך שבה הלכתי בעבר אינה מתאימה לדורנו, לא שהתורה השתנתה חס־וחלילה אלא שהדרך להחדירה לעם השתנתה."

הרב אליהו שימש רבנים אחדים, ובהם הרב אברהם ישעיה קרליץ (ה"חזון איש") והרב יצחק ניסים, והיה מקורב לרב מרדכי שרעבי, לרב ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) ולאדמו"ר מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון.

הרב נסים הורה לרב אליהו לטפל בעניין העלאת עצמותיו של החיד"א ארצה, מהעיר ליבורנו שבאיטליה; ואכן, בכ' באייר ה'תש"ך (17 במאי 1960) הועלו עצמותיו של החיד"א להר המנוחות בירושלים.

כדיין וכרב ראשי לישראל
בראשית שנת ה'תש"ך (1960) השלים את לימודיו בבית המדרש לרבנים ולדיינים של הרב ניסים וקיבל כושר דיינות ממועצת הרבנות הראשית[9]. הוא התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בבית הדין הרבני בבאר שבע. לאחר ארבע שנים עבר לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובשנת תש"ל התמנה כחבר בית הדין הרבני הגדול.

בד' בניסן תשמ"ג נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל במקומו של הרב עובדיה יוסף, כאשר קיבל 87 קולות וגבר על הרב אליהו בקשי דורון, שזכה ב־49 קולות הרב אליהו כיהן כרב הראשי, יחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שהיה הרב הראשי האשכנזי, עד סיום כהונתם בשנת ה'תשנ"ג (1993). הכתרתו התקיימה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שבעיר העתיקה בירושלים.

כרב ראשי הרבה לבקר ביישובים ובבתי ספר שאינם דתיים, וכן בקהילות יהודיות בעולם.

 

הרב מרדכי אליהו בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב אברהם שפירא
לאחר סיום כהונתו כרב ראשי, נודע הרב אליהו כמנהיג הרוחני של חלק גדול מן הציבור הדתי לאומי יחד עם הרב אברהם אלקנה שפירא, אך גם של מי שאינם ציוניים. הרב אליהו היה ידוע כמקובל ונחשב ל'עושה נסים'. הוא קיבל קהל וחילק ברכות ועצות למבקשים.

השפעתו הרבה של הרב אליהו התגברה בתחילת המאה ה־21 בזכות הקמתם של עשרות רבות של גרעינים תורניים בכל רחבי ישראל – מערי פיתוח ועד לערי המרכז. הרב שימש כנשיא "קרן מורשת", רשת הגרעינים התורניים הגדולה ביותר בזמנה, שנסגרה ב־2005. ב"גרעינים" של קרן מורשת הוקמו בתי מדרש ("כוללים" או ישיבות גבוהות וישיבות הסדר), ועסקו גם בפעילות ציבורית. הגרעינים התורניים, תחת הסיסמה "להתנחל בתוך הלבבות", הפכו לתנועה בעלת השפעה רבה בציונות הדתית. הרב היה מפרסם מדי שבוע מאמר קצר בעלון פרשת השבוע של "תנועת מעייני הישועה", הפועלת להפצת יהדות והשקפת הדת היהודית בקרב הציבור החילוני.

הרב אליהו היה נשיא של הכולל "דרכי הוראה" בירושלים, שבראשות בנו הרב יוסף אליהו. כולל זה מכשיר אברכים לרבנות ודיינות ולהנהגת קהילות בארץ ובעולם. ברחבי העולם ישנם למעלה מ־60 שליחים של הרב במדינות שונות ועוד שליחים נוספים בארץ.

הרב אליהו העביר שיעור שבועי בהלכה ואגדה בכל יום שני בערב בבית הכנסת שלו בשכונת קריית משה בירושלים. שיעורים אלו היו מועברים באמצעות לווין לאלפי אנשים מהארץ ומהעולם הצופים בהם. לאחר מכן היו השיעורים משוכתבים ומופצים בבתי כנסת רבים באלפי עותקים באמצעות עלון פרשת שבוע שנקרא "קול צופיך".

הרב אליהו היה רבו של המרגל האמריקאי־ישראלי יונתן פולארד, השתתף במאבק לשחרורו, ואף ביקר אותו בכלאו שבארצות הברית תשע פעמים.

פטירתו וקבורתו
הרב אליהו נפטר בכ"ה בסיוון תש"ע, 7 ביוני 2010, לאחר תקופה של כשנתיים שבה חלה הידרדרות במצב בריאותו. מעל מאה אלף אנשים השתתפו בהלווייתו. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים בסמוך לרב החיד"א, שאת עצמותיו העלה לארץ חמישים שנה קודם לכן.

המצבה שעל קברו נבנתה בעבודה עברית בחוות גבעות עולם באיתמר. המצבה נבנתה מאבנים מארבע ערי הקודש וכן מקבר יוסף שבשכם. מאות מבוגרים ובני נוער הגיעו מהארץ ומחו"ל כדי לקחת חלק בהקמת המצבה. הוגה רעיון המצבה ויוצרה, האמן אסף קדרון, אמר: "לא היה מתקבל על הדעת להקים לרב אליהו, אוהב הארץ, מצבה משיש איטלקי. לאורך כל חייו של הרב היה שזור קו תקיף ועקבי אשר ביטא את יחסו לקדושת ארץ ישראל. המצבה… מאפשרת לבאים להתחבר ולחוש את שליחות חייו הגדולה של הרב".

על מצבתו נחקק: "אהבת עולם נפשו בערה, מזבח תוקד סתר עליון סתרה. עוצם עיונו חוט השערה, לפני קודשו זרחה נהרה, מעפעפי שחר רוחו שוררה, יושב על מדין באמונה ויושרה. פסקיו קבע באהבת תורה, מאמר מרדכי דרכי טהרה. אשכולות מידותיו על תלמידיו השרה, ברגבי ארצינו דבק בגבורה. אומה שלמה באהבתו קשורה, טוהר עיניו אלה אזכרה. הרי בתורה עלה בסערה, בחיי עולם נפשו תהיה צרורה. נלב"ע כ"ה סיוון תש"ע".

פסקי הלכה
פסיקותיו של הרב אליהו נחשבות כמחמירות באופן יחסי. הוא המשיך את שיטת הפסיקה של יהודי עיראק, בעיקר על פי דרכו של הבן איש חי, זאת בניגוד לשיטתו של הרב עובדיה יוסף, המבסס את פסיקתו על פסקי רבי יוסף קארו. בפסקיו הוא משלב גם אלמנטים מתורת הקבלה, בעיקר קבלת האר"י.

דוגמאות לפסיקותיו הידועות:

תמיכה בהיתר מכירה בשנת השמיטה, בעקבות מסורת פסיקה ספרדית בנושא זה.
יש לומר הלל בלא ברכה ביום העצמאות, ואין לומר תחנון, אך אין לבטל את מנהגי ספירת העומר, ובהם איסור גילוח ואיסור ניגון בכלי נגינה.
קריאה שלא לחתום על "כרטיס אדי" לתרומת איברים, למרות שותפותו להחלטה של מועצת הרבנות הראשית, המתירה עקרונית השתלת לב ממי שמת מוות מוחי. הוא המליץ להעדיף להשאיר את ההחלטה לשעת הצורך, ולא לתת היתר מראש, ואכן, בשאלה מעשית שהובאה לפניו התיר את תרומת האיברים
הסתייג משימוש רחב בבדיקת רקמות לצורך קביעת אבהות, משום שתוצאותיה עלולות להטיל כתם של ממזרות.
איסור לאכול מצה עשירה (הנעשית באופן תעשייתי) לספרדים בחג הפסח, כדומה למנהג האשכנזים, מכיוון שיש חשש למים, זאת בניגוד לדעתו של הרב עובדיה יוסף.
איסור אכילת טחינה וחומוס שהוכנו על ידי נוכרים מפני שלשיטתו גם בשומשום, ממנו מוכנים מוצרים אלו, יש איסור בישולי נוכרים. העובדה כי בזמן פרסום דעה זו לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים, הובילה למעשה למניעה כללית משימוש במוצרים אלו, על פי דעה זו. בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית ללא חשש בישול עכו"ם.
איסור לבנות לשרת בשירות לאומי. בנו, הרב שמואל אליהו, נשאל ישירות לדעתו של אביו, והוא השיב כי אביו אינו מתנגד לשירות לאומי באופן גורף, אלא כל מקרה נידון לגופו, וכי יש פעמים שאביו התיר, ויש פעמים שאביו אסר.

מפסקיו כדיין בבית הדין הרבני הגדול
בתי הדין הרבניים הממונים מטעם המדינה והתקבלו על ידי הציבור, וכל שכן בית הדין הרבני הגדול, רשאים להכריע בדין על פי אומדן הדעת והוכחות נסיבתיות חזקות גם ללא עדות ברורה.
ראוי לכנס פורום מתאים של רבנים גדולים שיתקנו תקנה המחייבת את הצד המפסיד בדינו בהוצאות המשפט.
לבן יש זכות קדימה לרשת משרת רבנות של אביו, אם הוא ראוי לכך. למרות זאת, רשאים מנהיגי הציבור להחליט מראש כתקנה קבועה בעיר שהמינויים הם אישיים בלבד.
אדם שהתחייב לשלם סכום מסוים בהצמדה למדד – חייב בהצמדה גם אם הייתה אינפלציה גבוהה באופן בלתי צפוי, כי הכל יודעים שזוהי אפשרות קיימת, ועל דעת כך מתחייבים.

ענייני חברה ומדינה
לאחר ההחלטה על תוכנית ההתנתקות אמר פעמים רבות, במהלכן של הפגנות ועצרות התנגדות לתוכנית, שההתנתקות לא תתגשם – "היֹה לא תהיה", וכשהעלו תמיהות בקשר לכך הוסיף: "זו גם תפילה וגם בעז"ה קביעת מציאות". בנוגע לחיילים האמורים לבצע את הפינוי, הביע את דעתו כי יש להיזהר שלא לפרק את הצבא ולכן אין להכריז על סירוב פקודה, אולם מאידך ביצוע התוכנית הוא איסור תורה ולכן על החייל לבקש ממפקדיו שלא לבצע את הפינוי, משום שהוא אינו מסוגל לבצעו. עוזרו, הרב שמואל זעפרני, התבטא בשמו: "אם יש כאלה חיילים שאונסים אותם לבצע אז שיגשו לתוך הבית ישבו עם המשפחות שם, ויבכו איתם".

ספריו
הלכה
אמרי מרדכי – מאמרי הלכה וחידודים על שולחן ערוך אורח חיים. נערך על ידי הרב שמואל זעפרני והרב דוד פתחי, ירושלים תשס"ז.
"דרכי הלכה" – הערות והארות לפי מנהג הספרדים ובני עדות המזרח על הספר קיצור שולחן ערוך לרב שלמה גאנצפריד.
דרכי טהרה – הלכות נידה וטהרת המשפחה, והלכות צניעות. יצא גם במהדורה מקוצרת הנקראת "קיצור דרכי טהרה".
מאמר מרדכי – הלכות לימות החול – פסקי הלכה והנהגות בענייני אורח חיים (מקביל לשולחן ערוך סימנים א'–ר"מ). ירושלים תשע"ג. בעבר יצא ספר זה בשם "ספר הלכה".
מאמר מרדכי – שבת – פסקי הלכה והנהגות בענייני שבת בתוספת הערות וביאורים. לספרדים ואשכנזים. ג' חלקים, ירושלים תשע"ז.
מאמר מרדכי – למועדים ולימים – ספר הלכות בנושאי החגים שבמעגל השנה היהודי לספרדים ואשכנזים (מקביל לשולחן ערוך סימנים תכ"ט–תרצ"ז). בעבר יצא ספר זה בשם "הלכות חגים".
מאמר מרדכי – ושבתה הארץ – פסקי הלכה בדיני שמיטת הארץ ושמיטת כספים. בעבר יצא בשם זה גם כרך הכולל שו"ת ומאמרים בנושא. כרך זה נדפס גם בשו"ת מאמר מרדכי חלק ה'.
מאמר מרדכי – צרור החיים – שאלות ותשובות קצרות בהלכות אבילות, נכתב על ידי תלמידו, הרב מישאל רובין, חברון תשס"ג. (במהדורה ראשונה "צרור החיים" בלבד).
מאמר מרדכי – שיעורי י"ג אלול – דברי תורה שנאמרו ביום הילולת הבן איש חי על ידי הרב.
מן המותר בפיך – חוברת ובה הוראות מעשיות לבדיקת מזון מתולעים, בעריכת הרב מאיר לובין.
קיצור דרכי טהרה – קיצור של ספרו "דרכי טהרה" על הלכות נידה וטהרת המשפחה.

שאלות ותשובות
שו"ת הרב הראשי – מבחר של שאלות ותשובות שהופנו לרב בעת כהונתו כרב ראשי לישראל, שלושה כרכים בסדר כרונולוגי.
שו"ת מאמר מרדכי – סדרת כרכים הכוללת תשובות ארוכות על כל חלקי השולחן ערוך. שלושת החלקים הראשונים עוסקים בארבעת חלקי השולחון ערוך. החלק הרביעי עוסק בהלכות שבת והחמישי בענייני שמיטה.
שו"ת דברי מרדכי – חוברת מתוך ספר עתידי, שאלות ותשובות בהלכות נידה, עם ביאור "באר מרדכי" מתלמידו של הרב הרב מרדכי זרניקיאן.
שו"ת קול אליהו – שבת – שאלות ותשובות ופסקי הלכה בענייני שמירת שבת שהופנו לרב ברדיו מורשת וקול האמת, בתוספת מקורות והערות, ירושלים תשע"ה

דרשות, הגות ומחשבה
דברי מרדכי – דברי זיכרון והספד – דברי זיכרון והספד על גדולי תורה, מקובלים ועוד. ערוך מכתבי יד ומהקלטות, מכון דרכי הוראה.
דברי מרדכי – ירח האיתנים – דרשות, שיחות ומכתבי חיזוק לימים נוראים וחגי תשרי (בעבר יצא ספר זה בשם "אמרי אליהו" וכן כחוברת בשם "מאמר מרדכי – ירח האיתנים").
דברי מרדכי – על התורה – דרשות, מאמרים והלכות על התורה, חמישה כרכים
ויאמר מרדכי – דרשות לרגל מועדי השנה (כולל יום העצמאות ויום ירושלים), דברי זיכרון ושיחות לנשים, בעריכת הרב מאיר טויזר.
מפי אליהו – אוצר דברי תורה וחכמת חיים משולבים עם סיפורים ומעשיות, בעריכת הרב יוסף אלנקווה, תשע"א. רוב הסיפורים פורסמו בסדרת הספרים "אביהם של ישראל – על התורה" שערך בנו הרב שמואל אליהו.
"אביהם של ישראל – הגדה של פסח" – הלכות, ביאורים ופירושים על ההגדה של פסח, לאשכנזים ולספרדים, נערך מתוך ספריו. בהוצאת דרכי הוראה, תשע"ג.
טוב להודות – הלכות, תשובות ודרשות ליום העצמאות ויום ירושלים, מהרב אליהו מבנו הרב שמואל, נערך על ידי הרב משה עמיאל, ה'תשע"ו

סידורים ומחזורים עם פסקי הלכה על פי פסקיו
בשער המלך – חוברת תפילות וסגולות מהרב בתוספת סיפורים על אישיותו ופועלו, תשע"א
גאולת אליהו – סדר תפילות ליום העצמאות ויום ירושלים בתוספת הלכות ומאמרים מהרב. נערך בהנחיית ראש לשכתו, הרב שמואל זעפרני, הוצאת עמותת "להאיר בלבבות", ירושלים תשע"ה.
ישועות מרדכי – תפילות וסגולות בכתב יד הרב, נלקט ונערך על ידי עוזרו אסף אהרוני, תשע"א
סדר הסליחות השלם – כולל הלכות לחודש אלול וערב ראש השנה
קול אליהו – סידור לשבת וימי חול עם הלכות. כמו כן יצאו בנפרד: סידור מנחה וערבית, סידור לשבת קודש. נערך על ידי בנו הרב שמואל אליהו.
קול אליהו – לתשעה באב, עם הלכות. נערך על ידי בנו הרב שמואל.
קריאי מועד – קול אליהו – תיקון ליל שבועות והלכותיו עם הלכות ברכות הנהנין. נערך על ידי בנו הרב שמואל.
קריאי מועד – קול אליהו – ליל הושענא רבה והלכותיו עם הלכות ברכת הנהנין.
קול יעקב – מחזורים לימים טובים (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות), בתוספת הלכות. רוב ההלכות התפרסמו מאוחר יותר בספר "מאמר מרדכי – למועדים וימים". נערך על ידי בנו הרב שמואל.
שפתי תפתח – סידור קול אליהו – סידור לתלמידים עם הלכות, בתוספת פירוש רעיוני מהרב שמואל אליהו. לספרדים ואשכנזים. ירושלים ה'תשע"א.
תהילים כינור דוד – כולל הלכות, תפילות, בקשות וסדר לימוד ותפילה על קברי צדיקים.

 

מתוך אתר ויקיפדיה