הרב עובדיה יונה זצ"ל

הגאון רבי עובדיה יונה זצוק"ל נולד בתימן בשנת ה'תש"ב. בעודו פעוט רך בשנים התייתם מהוריו, ובגיל כארבע שנים עלה בגפו לארץ ישראל יחד עם עולים נוספים, ובה גדל בעיר ראשון לציון. הוא נכנס ללמוד בישיבת תפארת הכרמל בחיפה, בראשות הגרא"מ רובמן זצ"ל, אשר זיהה את כשרונותיו האדירים וקירבו מאד.

לאחר שנים בהן שקד על תלמודו ביגיעה עצומה, לקחו הגרא"מ רובמן לישיבת בית מאיר בבני ברק, אחר שלמד תקופה קצרה בישיבת לומז'א בפתח תקווה. בישיבת בית מאיר נבחן על ידי הגאונים הגדולים רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל ורבי זלמן רוטברג זצ"ל, ומיד התקבל לנוכח כשרונותיו הברוכים וידיעותיו המופלגות.

רבו ראש הישיבה הגר"ז רוטברג זצ"ל קירבו כאב וגידלו כבן ממש, במסירות רבה ובדאגה אמיתית לכל מחסורו. את סעודות השבת היה סועד רבי עובדיה זצ"ל בביתו של ראש הישיבה, ובהזמנה לשמחת נישואיו היה רשום שמו של ראש הישיבה עם רעייתו הרבנית כעומדים מצד החתן, כאשר הוא אכן דאג לכל הפרטים הכרוכים בכך. כפי שסיפר לימים רבינו זצ"ל, כי בתקופה קשה באופן מיוחד השביעו רבו הגר"ז זצ"ל לפני היכל הקודש, שלא לעזוב את הישיבה הקדושה בשום פנים ואופן!

כמו כן, הגאון רבי עובדיה זצ"ל דבק מאד ברבו הגאון הגדול רבי ראובן פיין זצ"ל והיה לו תלמיד מובהק, ועד היום נותרו ברשות משפחתו מחברות רבות בהן נכתבו שיעורי רבי ראובן מסודרים וערוכים באופן מופלא. גם הגאון רבי ראובן סמך עליו במאד, עד שנהג לומר כי למי שיש קושיא על שיעורו, שילך לשאול את רבינו עובדיה זצ"ל. עד כדי כך הגיעה קרבתו אליו, שבערוב ימיו של רבי ראובן, כאשר שכב בחוצה לארץ על ערש דוי ולא חפץ שיכניסו אליו איש, בכל זאת כאשר שמע שרבינו הגיע לבקרו מיד אמר, "את רבי עובדיה אני רוצה לראות"!

באותה תקופה אירע שפרסם רבינו מאמר תורני בעומק סוגיא סבוכה ביבמות, באחד הקבצים התורניים. הקובץ הגיע לידיו של הגאון הגדול רבי אליהו חזן זצ"ל, ראש ישיבת תורה ודעת, וכשעיין בדבריו שאל מיד לזהותו של הבחור הכותב. לאחר זמן, כשפגש את הגר"ז רוטברג זצ"ל בארצות הברית, אמר לו: "אם זהו תלמיד שלך, ממנו יֵצֵא ראש ישיבה גדול"!

לאחר נישואיו לרבנית תליט"א למד במשך כמה שנים בכולל היכל התלמוד, בו למדו האריות שבגאוני הדור. רבי עובדיה זצ"ל למד הוראה ודיינות, ונסמך על ידי גדולי הרבנים שהפליגו בשבחו, כגון הגאונים הגדולים רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל גאב"ד שארית ישראל, רבי מרדכי יפה שלזינגר זצ"ל גאב"ד אייזנשטאט וחבר מועצת גדולי תורה, ורבי יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל אב"ד תל אביב ובעל דבר יהושע.

לאחר מכן התמנה כדיין ומורה צדק בבית הדין של העדה החרדית הספרדית בירושלים, ובכהונה זו שימש כל ימיו ושפט את העם משפט צדק. עמד בקשרי הלכה ענפים עם גדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א, והתכתבויות רבות נותרו בידי המשפחה.

פרק מיוחד באישיותו הדגולה היתה מידת החסד העצומה בה ניחון, עד שניתן לומר כי מעולם לא היה יהודי שנזקק לעזרה ולא עשה עבורו ככל יכולתו. לפני כל חג ומועד חילק סכומים רבים, לתמוך בעמלי תורה ולומדיה, מתוך דאגה כנה לכל מחסורם.

בטובת עינו היה חותם על ערבויות לכל המקש הימנו, ואף אירע שחתם ערבות על סכום כסף גדול, והלווה לא עמד בהתחייבותו, ורבינו זצ"ל שילם בשתיקה את כל הסכום שהתחייב. ולא זו בלבד, אלא שעד יומו האחרון לא דיבר עמו מלה בענין החוב, אלא התנהג עמו בידידות גמורה.

ברחובות העיר היה סוחר שפרנסתו לא צלחה ואיש לא רכש ממנו דבר, אך רבינו היה מעלהו אל ביתו ומשוחח עמו בחביבות, על דא ועל הא, במשך שעה ארוכה. קודם שנפרד ממנו היה רוכש ממנו דבר מה, ומשלחו לשלום. לאחר מכן, כאשר נשאל רבינו לפשר מעשהו, היה מסביר כי זו המצוה שלו, לדאוג לפרנסתו של אותו יהודי, שירגיש כי נצרכים למקחו, וזו הצדקה המהודרת ביותר.

במשך שנים רבות עמד הגאון זצ"ל בראשות כולל "כתר תורה" אותו הקים, ומסגרתו סייע רבות לאברכים שחסו בצל תורתו. דאגתו עבור בני התורה היתה עד כדי כך, שכאשר נפגש עם בחורים שלא הצליחו בישיבותיהם ונאלצו לעזבן, היה מביאם לכולל ומשלם להם שילמדו אצלו, והעיקר שלא ידרדרו או יתגייסו לצבא חלילה. בשנים אלו הוציא לאור עולם את חיבוריו הגדולים, דברי עובדיה על הש"ס ושו"ת דבר עובדיה.

רבינו זצ"ל מסר את נפשו לתורה, ולמרות שהיה באופיו שתקן גדול וכל הנהגותיו היו מתוך הצנע לכת, הרי שכאשר הגיעו הדברים לעניני תורה, קדושה וחיזוק הדת, לא חשך מלזעוק ולעורר בכאב על כך.

כיהן כרב קהילת תורת אבות בבני ברק, וגם בתפקידו זה ניכרה עדינות נפשו במעשה מופלא, בו ביטל את דעתו בפני בודדים, והכל בכדי שלא יתעורר צל צלה של מחלוקת.

לפני כשלש שנים, כשהוקמה קהילת היכל פנחס בבני ברק על ידי בנו הרה"ג רבי משה ישראל יונה שליט"א ועמו הרה"ג רבי מאיר דניאל שליט"א, עמד מאחוריהם וסייעם רבות בעזרה של ממש, תמיכה ועידוד, בהדגישו את חשיבות הקמת מקום התורה. הוא אף הכניס ספר תורה לבית המדרש לפני כשנה, כאשר בשמחת הכנסת ספר התורה, למרות שנודע לו על חליו, עמד ופיזז וכרכר כנער צעיר לכבודה של תורה.

בשנה האחרונה חלה, ובזמן האחרון החמיר מצבו והוא אושפז בבית החולים, עד פטירתו אמש, ליל יום שלישי י"ד מרחשון ה'תשע"ט. הותיר אחריו דור ישרים מבורך, י"א בנים וחתנים, וצאצאים רבים, תלמידי חכמים חשובים, ראשי ישיבות ומורי צדק, מרביצי תורה ויושבי על מדין.

מסע לווייתו יצא מבית מדרשו בבני ברק בהשתתפות קהל רב, ובו הספידוהו רבנים וגדולי תורה חשובים, בהם הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א ראש ישיבת בית מאיר, אשר הגדירו כ"שיר השירים של התורה", בעודו זוכר את עמל התורה המופלג שלו בישיבה, כשהיה יושב שעות על גבי שעות ספון בבית המדרש ודבוק בכל מאודו בראש הישיבה זצוק"ל. הגאון רבי פנחס קורח שליט"א, רב בית המדרש שערי הלכה, עמד על גדלותו התורנית האדירה, ואמר שלא הותיר תמורתו בגדולתו בתורה וענוה גם יחד, ומשמת רבינו בטלה ענוה. הגאון הרב שטרן שליט"א, רב בית הכנסת נדבורנא חדרה, תיאר נרגשות כיצד היה יושב מדי לילה לבדו בבית המדרש ולומד שעות רבות ללא הפוגה, כאשר דוקא בשל היות המקום ריק מאנשים העדיף ללמוד בו בצניעות רבה.

כן הספידוהו והשתתפו בלוויה הגאון רבי משה תנעמי שליט"א רבה של רכסים וראש מוסדות אור חדש, הגאון רבי אהרן רחמים אב"ד בד"ץ העדה החרדית הספרדית, הגאון רבי יצחק טורג'יאן שליט"א מרבני בד"ץ העדה החרדית הספרדית, הגאון רבי נתנאל זכריהו שליט"א רב קהילת עדן, הגאון רבי אהרן מחפוד שליט"א, הגאון רבי יחיאל קרני שליט"א, כ"ק האדמו"ר מלינסק שליט"א, ועוד. הכל ביכו את הסתלקותו הפתאומית וקוננו מרה על לכתו של האי גאון וצדיק, ירא ושלם מרבים, שהפליא לעשות ולהסתיר את גדלותו התורנית בענוה ובמאור פנים לכל אדם.

בסיום מסע הלוויה נטמן הגאון זצ"ל בבית החיים שעל ידי ישיבת פוניבז', כפי שביקש עוד בחיי חיותו, לזכות להיטמן לצד אנשים גדולים וצדיקים.