הרב עזריה בסיס זצ"ל

 

הרב עזריה בסיס (נולד ב-1945) הוא רב ופוסק הלכה, רבה הראשי של ראש העין וחבר מועצת הרבנות הראשית.

 

הגאון זצ"ל נולד בעיר רדאע שבתימן בחודש תמוז שנת ה'תש"ד, לאביו הגדול הגאון רבי יחיא זצוק"ל, שהיה מרבני ודייני העיר, ולאמו מרת סלמה ע"ה. בהיותו כבן חמש שנים עלתה משפחתו לארץ ישראל בעליה ההמונית של עדת תימן המפוארה, והתיישבו במעברת העולים ראש העין שבסמוך לפתח תקווה.

עם הגעתם ארצה, נוכח אביו רבי יחיא זצוק"ל לראות בחורבן קנייניה הרוחניים של כלל יהדות תימן, כשהשלטונות מנסים בכל דרך להעבירם על דתם, כשיחד עם זקני העדה נלחם בכל דרך להנחיל דעה לכלל בני עדתו ולהורות להם את דרכי המאבק להצלת ילדיהם.

את משנת חינוכו קיבל רבי עזריה זצ"ל במוסדות החינוך החרדיים שהוקמו ע"י ה'פעילים' בשיתוף רבני העדה במעברת העולים ובת"ת 'נחלת ראובן' שבעיר פתח תקווה, כשהוא מיטלטל בדרכים מידי יום בגשם זלעפות, או בימי קיץ לוהטים לבית תלמודו.

כשראה אביו את הקשיים והסכנות הרוחניות שארבו לצעירי הצאן בראש העין, קם יום אחד ולקח את בנו רבי עזריה כשהוא עטוף בטלית, ונסע עמו לעיר בני ברק, שם נכנס למעונו של מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, כשהוא מבקש מהרב מפוניבז' להכניסו למוסדותיו ולדאוג לחינוכו וצמיחתו בתורה ויראת שמים. מאז אותו יום גדל הנער רבי עזריה והתחנך תחת פיקוחו של הרב מפוניבז' זצ"ל, ובהמשך נכנס לכבשונה של תורה היכל הישיבה הגדולה פוניבז', שם התבלט בהתמדתו העצומה וכשרונותיו הברוכים, לצד מידותיו הנאצלות כשיראתו קודמת לחכמתו.

מאז אותן שנים, זכה לקרבתו הגדולה של מרן בעל ה'אבי עזרי' הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל שאף קרבו וחיבבו, כשלאורך כל התקופות המשיך רבי עזריה זצ"ל להיות ממקורביו של הרב זצ"ל, כשהוא נועץ עמו בדרכי הנהגת הרבנות ומאבקיו למען התורה. כן זכה לקבל תורה מפי רבותיו בישיבה הגדולה ובישיבה לצעירים, ובהם מרנן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל, הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ועוד מגדולי הדור.

היה עמל בתורה ללא לאות, עוד מזמן לימודיו בישיבת פוניבז' נודע כעילוי גדול ובעל מעלה, ורבים היו שוטחים לפניו את ספיקותיהם בסוגיות הש"ס ובהלכה ומנהג. כבר אז שלט בכל חלקי הש"ס, וארבעת חלקי השולחן ערוך. וכך סיפר חתנו הרה"ג רבי ארז רמתי שליט"א בהספדו במשא ההלויה, בימי חוליו לשאלת אחד מבני משפחתו, שח כלאחר יד כי ש"ס משניות למד כשלש מאות פעם. כבר בבחרותו בישיבות הקדושות סיים את הש"ס בבלי בעיון והעמקה.

בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו הרבנית מרת רומיה תליט"א, כשהם מתגוררים בעיר ראש העין, ולצד המשך לימודיו בהתמדה ויגיעה עצומה, פעל רבות במסירת שיעורי תורה לשומעי לקחו והרבה פעלים למען החינוך התורני.

לאחר נישואיו למד הגאון זצ"ל בכולל אברכים בעיר ראש העין בראשותו של יבדל לחיים, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, כאשר שם עמל בתורה עד כלות הכוחות ללא הפסקה. ידידו מאותה תקופה, הגאון רבי אריה שכטר שליט"א, סיפר בהתרגשות עצומה בהספד בלווייתו, כי שקידתו צדקותו וענוותנותו לא ידעה כל גבול ומידה. היה הוא סמל ומופת לכל האברכים בעמלו ובצניעותו.

אחרי מספר שנים הוסמך הרב זצ"ל להוראה ע"י גדולי הרבנים בארה"ק, וכאברך צעיר מונה כרב שכונה בראש העין, כשהוא מרחיב אט אט את תחומי השפעתו על צעירים ומבוגרים כאחד, שקבלו אותו כרב ומורה דרך רוחני.

בשנת ה'תשמ"ח מונה כרב היישוב בית דגן למשך מספר שנים, ולאחר פטירת הגאון רבי דוד חג'בי זצ"ל עלה לכהן פאר כרבה של העיר ראש העין, בה הנהיג את רבנותו בעוז והדר קרוב לחצי יובל שנים. כן שימש תקופה ארוכה כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, והקרין מהודו על ישיבותיה.

בתוקף תפקידו כרבה של העיר, לחם את מלחמתה של תורה במסירות נפש אך בנעימות מיוחדת שאינה ניתנת לתיאור, כשהוא עומד על משמר קדושת השבת והצניעות, בפרט בשנים האחרונות עם התרחבותה של העיר ראש העין. כשתוצאה מכך חל שינוי בצביונה הרוחני, שהיה לסמל ומופת כעיר בה נשמרה השבת בפרהסיא הציבורית.

תושבי העיר כיבדוהו הוקירוהו והעריצוהו באופן מיוחד, ואהבתו אליהם הייתה כשל אב רחום, וכמים הפנים לפנים כן אהבוהו בכל לבם ונפשם. ובפטירתו נגדע ונלקח מעמם אביהם הרוחני והגשמי כאחת.

עלה לגנזי מרומים – כג' טבת התשע"ח  ת.נ.צ.ב.ה.