הרב שלמה עמאר שליט"א

הרב שלמה משה עמאר (נולד בשנת תש"ח, 1948) הוא הראשון לציון, והרב הראשי הספרדי של ירושלים. כיהן כרבה הראשי של תל אביב בין 2002 ל-2003 וכרב הראשי הספרדי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול בין השנים 2003 ל-2013.

ביוגרפיה
נולד בקזבלנקה שבמרוקו. נקרא על שמו של רבה של מרקש רבי שלמה עמאר. למד בבתי הספר היהודיים בעיר, "אוצר התורה" ו"נווה שלום" ובישיבת תומכי תמימים – חב"ד. בשנת התשכ"ב (1962) עלה עם משפחתו לישראל והם השתקעו בפרדס חנה.

בין השנים תשכ"ג-תשכ"ז (1963-1967) למד בישיבת תפארת ציון בבני ברק ובישיבת שארית יוסף אצל הרב ניסים טולידנו. בשנת ה'תשכ"ז (1967) עבר לישיבת שלומי. בשנת תשכ"ט (1969), בהיותו בן 21, נתבקש למלא את מקומו של הרב המקומי בשלומי וראש הישיבה שם, הרב מסעוד ריוח, שנאלץ להיעדר מהעיירה לתקופה ממושכת.

באותה תקופה החל בלימודי דיינות אצל הרב יעקב ניסן רוזנטל מחיפה, אותו הוא מחשיב כרבו המובהק. בשנת תש"ל (1970) מונה לרב ולמנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית בנהריה.

בשנת תשל"ג (1973) מונה לרב המושב מגדים שבמועצה אזורית חוף הכרמל. לאחר מכן עבר להיות משגיח בישיבת תורה והוראה בתל אביב. במהלך שנים אלו הוסמך כשוחט ובודק, כרב מושב וכרב עיר.

את שירותו הסדיר בצה"ל עשה הרב עמאר ביחידה לזיהוי חללים, ובה המשיך גם בשירות המילואים. לאחר סדרת אימונים בחילוץ והצלה שובץ בתפקיד הוראה הלכתית בתחומי הפעילות של המחלקה, והרצאותיו במסגרת הקורסים הצה"ליים נסבו סביב ההקפדה על ערכי כבוד המת -הלכה למעשה. הרצאות דומות העביר גם לאנשי ארגון זק"א. ניסיונו המעשי בסוגיות חללים ונעדרים התבטא גם בפסיקותיו ההלכתיות שהתפרסמו במשך השנים.

את אשתו מזל הכיר הרב עמאר דרך רבו, הרב יעקב רוזנטל, ולהם 12 ילדים. אחד מאחיו הוא הזמר אלברט עמר. בתו יהודית רחל נשואה לרב עובדיה יוסף, ראש ישיבת "אוהל יוסף" בי-ם, נכדו של הרב עובדיה יוסף ובנו של הראשון לציון והרב הראשי יצחק יוסף.

ב-16 במאי 2017 אוניברסיטת בר-אילן העניקה לרב עמאר תואר דוקטור לשם כבוד.

דיינות ורבנות

הרב שלמה עמאר בכנס ירושלים
בשנת תשמ"ב (1982), לאחר סיום בחינות הדיינות של הרבנות הראשית, מונה הרב עמאר לדיין בצפת. את כהונתו בבתי הדין הרבניים עשה בערים טבריה, באר שבע, חיפה, אשקלון ושוב בבאר שבע לתקופה קצרה. בתום תקופה זו מונה לאב בית דין בפתח תקווה. הוא התגורר בבני ברק,שימש כרב בית הכנסת "מגן-דוד" (דנינו) כשלושים שנה באותם ימים שקד על לימודו ונתמנה לדיין ושקד על עריכת ספרו "שמע שלמה", כשהוא לומד בחברותא עם הרב משה אלקובי, ידידו מתקופת לימודיו בישיבת תפארת ציון, והרב ציון בוארון. בשנת 1990 מונה לדיין בבד"ץ "בית יוסף", החל משנת 1994 שימש כיועץ בהקמת מערכת הכשרות ופוסק של המכון למצוות התלויות בארץ, המנוהל על ידי תלמידו הרב שניאור זלמן רווח.

בשנת תשס"ב (2002) נבחר הרב עמאר לרב הראשי של תל אביב-יפו ברוב קולות, וללא מתנגדים. הישגו המשמעותי ביותר כרב העיר היה התמורות שחולל בתחום הכשרות, מרמת פיקוח גבוהה וקביעת תקנים חדשים ועד להגברת המודעות הציבורית לנושא, את ניסיונו בתחום הכשרות, צבר בין היתר בזמן ששימש כפוסק בבד"ץ בית יוסף של הרב עובדיה יוסף, משם פרש לאחר כמה שנים.

בשנת תשס"ג (2003) נבחר לכהן בתפקיד הראשון לציון בקבלו תמיכה מ-124 מתוך 150 חברי הגוף הבוחר.

 

פסיקותיו
הרב עמאר מקיף בפסיקותיו תחומים רבים. בשנת 2002 יצא לאתיופיה, ובעקבות זאת קבע שיש להעלות את כל בני הפלאשמורה לארץ ולגיירם.

תחום החקלאות בארץ מהווה נושא מרכזי בפסיקותיו של הרב עמאר. פסיקה חלוצית שלו היא היתרו להנדסה גנטית בצמחים, לאחר שפסק כי אין מדובר ביצירת כלאיים המנוגדת לתורה. בין פסיקותיו בענייני מדע ניתן למצוא סוגיות של כשרות פיטום אווזים, הגדרות בוטאניות של חמשת מיני דגן, כגון הכרעת ברכתו של הקינואה, סוגיית כשרותו של האייל האדום, ועוד.

כרב ראשי עסק הרב עמאר בנושא תרומת איברים וקבע שאין צורך בנציג של הרבנות בוועדה הקובעת מוות מוחי אלא מספיק נאמן אשר מוודא שהבדיקות הנדרשות נעשות בעזרת הציוד המתקדם.

פסיקותיו של הרב עמאר נוגעות לכל קשת הנושאים של ענייני הפרט: קידושין שנערכו אגב מסיבה בין צעירים, דיני ירושה, ניסוחי כתובה ואף סוגיות סבוכות כממזרות, פסולי חיתון והפריה מלאכותית. בעקבות אסון התאומים (פיגועי 11 בספטמבר) בניו יורק פסק להקל עם אלמנות נספים רבות אשר לא ניתן היה לזהות את בעליהן או שמקום קבורתם לא נודע. באחת מפסיקותיו התיר אישה מעגינות לאחר שקיבל עדויות מאנשי העולם התחתון, אשר סיפרו על קבורת בעלה של אותה אישה ביסודות בטון של בניין.

הרב עמאר קיים קשר הדוק עם הרב עובדיה יוסף, בדיונים ושיתופי פעולה הלכתיים ובהסתמכות נרחבת על פסקיו. בין הרב עמאר למשפחת יוסף קיימים קשרי חיתון כאמור לעיל.

 

מתוך אתר ויקיפדיה