"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – חוק המיסים שכשל: מבט פילוסופי-תורני וחברתי

 

חוק המיסים שכשל: מבט פילוסופי-תורני וחברתי

מבוא

אתה עובד מסור, מקדיש שעות רבות למלאכתך, ובכל זאת מוצא את עצמך נאבק כלכלית. מס הכנסה גובה ממך סכומים גבוהים, וכשאתה פונה לביטוח הלאומי – אתה נתקל במכשולים ביורוקרטיים וחוסר התחשבות. המחשבה על פתרון נראית כמעט בלתי אפשרית, אך לפתע עולה רעיון אבסורדי: האם הכלא מציע חיים נוחים יותר? מגורים מסודרים, מזון, קידום השכלה ללא עלות… נשמע כאילו זו ברירה עדיפה. אדם מוצא עצמו מבצע עבירה קלה, מצפה לקנס, אך השופט פוסק חצי שנת מאסר. בפנים, הוא נחשף לרשת של עבריינים מנוסים, רוכש "מיומנויות" חדשות, ומשתחרר – רק כדי לגלות שאין לו אפשרות אמיתית להשתקם. שוב הוא פונה לפשע, הפעם מתוך ידיעה שזהו מסלול חיים עם "יתרונות": תואר אקדמי, פטור ממיסים, טיפול רפואי חינם. כך הופכת המערכת הכלכלית, שאמורה להבטיח יציבות וצדק, למסלול שמדרדר את האדם לחיים של עבירה ושבי.

הטקסט הזה נוגע לתופעה חברתית-כלכלית קשה ומעוררת שאלות מוסריות, כאשר יש כאן הצגה של תהליך של "הישרדות" בעייתית בחברה בה קשה למצוא את הדרך להצלחה בכבוד ובאמצעים הגונים.

הטקסט חושף, בצורה סאטירית, את הדילמה של אדם במצוקה כלכלית שנמצא בסיטואציה שבה מערכת המשפט והחוק לא תמיד נותנות את האפשרויות הראויות לפרנסה הגונה. זהו נושא כבד שמעלה שאלות על צדק חברתי, מערכת כלכלית ושוויון הזדמנויות.

אם באנו לנסח את הרעיון הזה באופן פילוסופי או נרטיבי, ייתכן ונרצה לשאול את עצמנו מה קורה כאשר המציאות החברתית מאלצת אנשים לבחור בין רעים לרעים יותר, ואלו דילמות מוסריות נובעות מהיעדר אופציות ופתרונות לאדם הפשוט.

המצב המוצג הוא למעשה תוצאה של פער בין אידיאליזם למציאות, שבו האדם מוצא את עצמו מבצע פעולות פסולות על מנת לשרוד במערכת שלא מספקת לו את הזכות לפרנסה הוגנת. האם המערכת החברתית אכן מעניקה לאדם את הכלים להתפרנס בכבוד? או שהיא פועלת באופן שמוביל לעיתים לכפייה מוסרית, שבה האדם מוצא את עצמו בוחר את "הרע במיעוטו"?

יש כאן תיאור של "הישרדות" על חשבון הערכים החברתיים – אדם הפונה למערכת שמציעה פתרונות זמניים, אבל במחיר של פגיעה בערכים מוסריים (עבירה על החוק). מתוך חוסר ברירה, הבעייתיות בחברה הופכת את הפשע לאופציה שמבטיחה הישרדות, מה שעשוי להוביל לסיטואציות של חוק שנכשל.

הפילוסופיה החברתית כאן בוחנת את משמעות המוסריות ואת מערכת הצדק החברתי, ומטילה ספק בשאלה: אם נאלצים לבחור בין רעים, האם אפשר להאשים את האדם שבוחר במה שמספק לו את הקיום, גם אם זה מערער את כללי המשחק?

הצגת המצב בצורה כזו מזמינה לחשוב על הפערים החברתיים, ולהתמודד עם השאלה האם המערכת החברתית, הכלכלית והמשפטית מייצרת עבור כולם שוויון הזדמנויות ופרנסה הוגנת, או שהיא מאלצת אותנו להיכנס למאבק בלתי פוסק שמוביל לפתרונות לא-מוסריים.

מערכת המיסוי בכל מדינה נועדה להוות מנגנון צודק לחלוקה מחודשת של העושר ולהבטחת יציבות כלכלית. אולם, כאשר מנגנון זה אינו מתפקד כראוי, הוא עלול לגרום לעיוותים חברתיים משמעותיים.

במאמר זה נדון בהשלכות החברתיות של מערכת מיסוי שאינה מאפשרת פרנסה בכבוד, תוך עיון במקורות תורניים והשוואה לתובנות חברתיות וכלכליות מודרניות.

המשבר הכלכלי והשלכותיו

החברה האנושית נשענת על מערכת כללים שמטרתם לייצר סדר וצדק כלכלי, ובכל זאת, לעיתים דווקא החוקים עצמם מובילים למציאות של אי-צדק. אדם עובד, שוקד ועמל למחייתו, אך מוצא עצמו לכוד במערכת כלכלית שאינה מאפשרת לו פרנסה בכבוד. מיסוי כבד, מדיניות רווחה נוקשה וחסרת חמלה, ושוק עבודה שאינו מותאם לצורכי האדם – כל אלו עשויים להפוך את ההישרדות הכלכלית לבלתי אפשרית.

באופן פרדוקסלי, במקום שבו המערכת החברתית אמורה לתמוך בפרט, היא עשויה לדחוק אותו למסלול של הישרדות לא-מוסרית. כך מתעוררת השאלה הפילוסופית: האם אנו באמת יצורים רציונליים שבוחרים בטוב מתוך בחירה חופשית, או שמא ההקשרים החברתיים והכלכליים שלנו מוכתבים מראש, כך שהאפשרויות שנותרות לנו מוגבלות ולאו דווקא מוסריות?

המציאות הכלכלית המודרנית מביאה לכך שאדם עובד ומסור מוצא את עצמו נאנק תחת עול המיסים. במקום שהמיסוי יאפשר חלוקה הוגנת של משאבים, הוא הופך למכשול המקשה על קיום בכבוד. האדם פונה למוסדות הרווחה, אך נתקל בקשיים ביורוקרטיים ולעיתים אף בהשפלה. חוסר היכולת להתפרנס, מוביל אותו למצוקה, ומכאן קצרה הדרך להחלטות קיצוניות, כפי שמתואר באופן סאטירי במבוא.

השלטון, המיסוי והאתיקה של המדינה

פילוסופים פוליטיים רבים התמודדו עם שאלת תפקיד המדינה במיסוי וברווחה. על פי ג'ון לוק, המדינה נדרשת להגן על זכויות היסוד של הפרט – חיים, חירות ורכוש. המיסוי הכבד הפוגע בפרנסתו של האדם עשוי להיחשב כהפרה של זכות זו, אם אינו מגשים חלוקה הוגנת של המשאבים. מנגד, תומאס הובס גרס שהמדינה היא הכרחית לשמירת הסדר החברתי, גם במחיר של פגיעה מסוימת בזכויות הפרט.

אם נשליך רעיונות אלה על מערכת המיסוי, ניתן לשאול: האם מטרת המיסוי היא להבטיח את טובת הכלל או שמא הוא הפך לכלי לדיכוי כלכלי? האם גובה המס שנדרש מן הפרט מאפשר לו חיים בכבוד, או שמא הוא חונק את יכולתו להתקדם?

המציאות הכלכלית והבחירה המוסרית

במציאות שבה אדם מוצא את עצמו חסר פרנסה, מתמודדת מחשבתו עם הדילמה המוסרית: האם עליו להיכנע למציאות קשה ולסבול, או שמא לנקוט בפעולה שאינה חוקית כדי לשרוד? ז'אן-ז'אק רוסו טען כי האדם נולד חופשי אך משועבד למוסכמות החברתיות. כך, המערכת יכולה להוביל אותו למצב שבו הבחירה החופשית מצטמצמת עד כדי היעלמות.

הוגים מודרניים, דוגמת מישל פוקו, אף מצביעים על כך שהחברה עצמה יוצרת "מבנים של שליטה" המכוונים את היחידים לפעול בהתאם למערכת. בתי הכלא אינם רק מוסדות ענישה, אלא גם מרחבים חברתיים שבהם נוצרת היררכיה כלכלית אלטרנטיבית. כאשר המערכת הכלכלית אינה מספקת אפשרויות הוגנות, הפשע עשוי להפוך לאפיק הישרדותי שנראה לעיתים כמתגמל יותר ממסלול החיים הלגיטימי.

פערים חברתיים והתמודדות הלכתית

המציאות שבה אדם מוצא את עצמו בוחר בפשע כפתרון למצוקתו מעלה שאלות מוסריות כבדות. האם ניתן להאשים אותו כאשר האלטרנטיבה היא חיי עוני והשפלה? שאלה זו נוגעת ישירות למושג "אנוס" בהלכה. ידועים דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין כ, א) שלפיהם אין דנים אדם למוות אלא אם עשה עבירה מתוך בחירה חופשית, אך כאשר יש מציאות כלכלית שבה אדם מרגיש שאין לו ברירה – היכולת לשפוט אותו מוסרית הופכת מורכבת יותר.

היבט מוסרי-תורני – המוסר והחוק

ביהדות, ההבחנה בין חוק לצדק היא מרכזית. הרמב"ם (הלכות מתנות עניים י, ז) קובע כי "הצדקה הגדולה ביותר היא לספק לעני עבודה" – כלומר, לאפשר לו להתפרנס בכבוד ולא להזדקק לצדקה. כאשר מערכת המיסוי אינה מאפשרת לאדם לכלכל את עצמו, היא למעשה עומדת בסתירה לערכים אלו.

התלמוד (בבא מציעא ע"א) אף מוסיף כי "כל המחזיק ביד עני בעת דוחקו – מעלה עליו הכתוב כאילו מחיהו", ומכאן שהתעלמות ממצוקת הפרט היא בגדר פגיעה אנושית וחברתית חמורה. אם המדינה דורשת מן האזרח לתרום לכלל באמצעות מיסים, אך אינה מספקת לו הזדמנות הוגנת לפרנסה, היא מועלת בתפקידה המוסרי.

חז"ל הבינו את חשיבות הסיוע הכלכלי באופן ישיר, ולא רק דרך מנגנונים פורמליים.

דילמות של חירות וצדק חברתי

הפילוסוף ג'ון רולס מדבר על עקרון ההוגנות כבסיס לכל חברה צודקת: חברה צודקת היא כזו המעניקה לכל פרט את התנאים המאפשרים לו לממש את הפוטנציאל שלו. מדינה שגובה מיסים באופן שמדרדר את מעמד הביניים לעוני ומקשה על הנזקקים להשתקם – נוגדת את תפיסת הצדק החברתי הזו.

הרב קוק ב"עין איה" (שבת ט, ע"ב) מציין כי חברה מתוקנת היא חברה שבה לכל אדם יש אפשרות לחיות בכבוד. אם החברה אינה מספקת זאת, האחריות אינה מוטלת רק על הפרט, אלא על כלל המבנה החברתי. מכאן, האחריות מוטלת גם על קובעי המדיניות לתקן את מערכת המיסוי כך שתאפשר פרנסה בכבוד.

אם מערכת המיסוי אינה משרתת את האידיאל הזה, אלא להפך – פוגעת בו – הרי שיש לשוב ולבחון את יסודותיה.

לקחים ומסקנות

צדק חברתי אמיתי – על המערכת להבטיח שהמיסוי אינו פוגע בזכות הבסיסית של האדם להתפרנס בכבוד.

תיקון מדיניות הרווחה – מערכות התמיכה צריכות להיות מכבדות, נגישות, ויעילות, כך שלא יהפכו את הפרט לקרבן של הביורוקרטיה.

הגדרה מחודשת של תפקיד הכלכלה – השאלה אינה רק כיצד המדינה גובה/מחלקת מיסים, אלא האם היא יוצרת מערכת שמאפשרת לאדם להתקדם ולצמוח כלכלית.

צדק כלכלי ומדיניות מס הוגנת – התורה מחייבת ליצור מערכת כלכלית צודקת שבה אדם יכול לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

אחריות החברה – ישנה חובה מוסרית לשפר את מנגנוני הרווחה כך שלא יובילו אנשים למצוקה קשה עד כדי בחירה בעבירות פליליות.

שוויון הזדמנויות – על החברה לוודא שכל אדם מקבל הזדמנות שווה ולא נופל למעגל של עוני, חובות, ופשע.

הפתרון לבעיות אלו אינו טמון רק ברפורמות כלכליות, אלא בתפיסה מוסרית רחבה יותר: הבנה כי כלכלה צודקת אינה רק פונקציה של מספרים וסטטיסטיקות, אלא של צדק מוסרי אמיתי. כדברי חז"ל: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיהו א, כז) – רק חברה המבוססת על צדק אמיתי יכולה להשתחרר מכבלי עוולותיה ולבנות עתיד טוב יותר.

כדי לתקן את המצב, יש ליצור מערכת שמאפשרת פרנסה בכבוד לכל, כפי שמלמדת אותנו תורת ישראל. פתרונות של יצירת מקומות עבודה, הפחתת מיסים למעמד החלש, ומדיניות רווחה מכבדת, יכולים להוות צעדים משמעותיים לשיפור המצב. רק כך נוכל לוודא שהמשפט "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ) לא יוותר סיסמה ריקה וחלולה, אלא עיקרון מנחה לחברה מתוקנת.

 

י.ג.