חמש סגולות מיוחדות לימי ראש השנה – באדיבות "דרשו"

א. "הקב"ה מעביר כרוז ברקיע" – קריאת פסוקים בפרשת כי תבוא:

בספרו מועד לכל חי (יב, ב), כותב הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל, כי סגולה גדולה ללמוד תורה בערב ראש השנה, ובפרט לקרוא בערב פסוקים ראשונים בפרשת כי תבוא. וכך לשונו:

"שבח לימוד התורה בליל ערב ר"ה וכן ביום, ואח"כ העתיק דברי המקובל הרב יוסף מורדוך משאלוניקי ז"ל בספרו נפש יוסף (מועדי רגל ד"ג ע"ב) שהביא דברי המקובל החסיד רבנו דוד שירירו ז"ל שכתב שיזהר האדם לקרוא בערב ראש השנה בחומש ומפסוק 'והיה כי תבוא' עד 'והגר אשר בקרבך' [דברים כו, א-יא]. וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר גביתי מאדם זה כל החובות, ומוחל על חטאתיו"

ב. "העושה פדיון זה באופן זה בודאי שמשלים שנתו" – פדיון נפש בערב ראש השנה:

בספר 'שמן ששון' כתב הרב המקובל רבי ששון בן משה פרסייאדו ז"ל  (ח"ג דרוש סכות, דקל"ג ע"ד): "מצאתי כתוב בגליון בספר בית מועד, מורנו הרב חיים ויטאל זלה"ה היה נוהג בכל ערב ראש השנה לעשות פדיון באופן זה, בערב ראש השנה היה מונה הק"ס פרוטות מנין לבד והיה שומרם, ובערב יום הכפורים היה עושה הפדיון ושומרם, ובערב סוכות מחלקם, וזהו שאמר בספר הכוונות שמהרח"ו בערב סכות היה מחלק הקופה, והכוונה על קופה זו של פדיון לא שהיה גבאי, והעושה פדיון זה באופן זה בודאי שמשלים שנתו, מספר הכוונות מאיר בתייאי שקיבל מרבו הר"י וילנא זלה"ה" עכ"ל. וסכום זה הוא כ -25 ₪.

ג. "בזכות המצה ניצולים מן הדין" – אכילת מצה ביום ראש השנה

בספר 'חיים לראש' על הגדה של פסח, כותב הגאון רבי חיים פאלאגי זצ"ל (אות י') כתב לאכול בר"ה מהמצה שנאפתה לפסח, וכתב: "ודבר זה למדתי ממה שכתב בזוה"ק תצוה (קפ"ג ע"ב ע"ש ), שבזכות המצה ניצולים מן הדין ויוצאים זכאין בדימוס בימי ראש השנה ולכן ראוי ונכון לאכול מצת מצוה בתוך הסעודה, לזכרון לפני ה' כדי שיהיה למגן וצינה בעדינו, להושיע משופטי נפשינו ולהוציא לאור משפטינו" ע"ש

וזה לשון הרב 'חמדת ימים' פסח (פרק ו'): "ועוד בה תוספת מעלה אשר מבלעדי התועלת הנמצא בה בהווה בימי הפסח יש תועלת גדול באכילתה ליום ראש השנה עת יעמוד למשפט לפניו יתברך כמבואר בזוהר תצוה דף קפ"ג זה לשונו, ואלמלא הוו נטרין ישראל תרין סטרין דנהמי אילין לא הוו עיילי לדינא לעלמין ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלין מיכלא דאסוותא ושבקו אורייתא בגין מיכלא דחמץ ע"כ, הנה מבואר כח סגולת המצוה הזאת להיות תחילה וראש לפדיון נפשינו" עד כאן לשונו.

ובדרכי חיים ושלום אות תרכ"ג כתב "הקיטל שלבש בו בלילי פסח לא הניח לכבסו אחר החג ואמר טעמו ונימוקו לפמש"כ הזוה"ק הנ"ל שבזכות המצה ניצולין מן הדין בר"ה, וע"כ אין להעביר מהקיטל המצה והיין שלבש בשעת הסדר כדי שכשיתלבש בו בר"ה ויוה"כ יהיה לזכרון ביום הזכרון לרחמים ולרצון זכות המצה לצירוף זכות לטובה ע"ש"

ד. "ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת" – סגולת אמירת פיוט 'אדון עולם'

כתב בספר 'מטה משה' (עמוד העבודה בית הכנסת, ברכות ופסוקי דזמרה סימן ל"א) וזה לשונו:

"ואחר כך מתחיל השליח ציבור אדון עולם, והוא שיר נאה ומעולה. ומצאתי כתוב כל מי שמכוון בעת התחלת אדון עולם, כתב רבי יודא החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה וביום הכפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו. ועליו אמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו".

ה. כוונה ב"איה מקום כבודו"

בספר פרי עץ חיים (שער תפלות ר"ה פ"ז) כתב "מצאתי כתוב בסידור של מורי ז"ל (האר"י) שישאל אדם בראש השנה ויום הכפורים במוסף ב"איה מקום כבודו", כשיאמר השליח ציבור, לבקש אחד משלשה דברים, או עושר מופלג לעבודתך, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש,

וכן בספר 'שער הכוונות' (ד"ק ע"ב)כתב "גם זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל ממנהג אשכנזי יום הכיפורים וזה לשונו ביום הכיפורים בשעה שהשליח ציבור אומר איה מקום כבודו ישאל אחת משלש שאלות שירצה לשאול ויאמר בשם י"ה ובהם קובוץ קמץ והם בגימטריא מ"ו, ונלע"ד פירושו שישאל שיתנו לו אחת משלש שאלות שירצה לשאול ולא יותר, ובהכרח יענו לו ויתנו לו אחד מהם, וזה יכוין בשתי אותיות י"ה הרמוזים במילת איה, ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז"ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה אלא העתיק בזה מספרים אחרים ולזה דעתי נוטה". ע"כ.

ובספר שופר בציון (ע"מ שי"ג ואילך) להגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א שכתב וזה לשונו: "והגאון רבנו אברהם הלוי מסאלוניקי בספרו שיורי טהרה (השמטות עמוד קפ"ד) כתב "הפסק, כל ימי הייתי מצטער על מה שאיתא בסידורים דראש השנה ויום הכפורים בכתר לומר תפלה בין קדוש לברוך(באמירת איה), וכבר ידוע מה שכתב הרב בית יוסף (אורח חיים סימנים נו וקכה) דארבעה מלאכי חבלה עושים דין במי שמפסיק בין עלמיא ליתברך, ובין קדוש לברוך, דהא אפילו הבית יוסף הביא המדרש הלזה (מקורו במסכת דרך ארץ זוטא ואינו בידינו) דשח בין קדוש לברוך אפילו נזדמן לו לענות אמן יהא שמיה רבה לא יענה, מטעם דכתב הרב בית יוסף, ולכן אין לומר תפלה זו אלא בהרהור והיינו במחשבה. ע"כ. ובספר המנהיג (תפלה עמוד מג) כתב בשם מדרש א"ר אלעזר ב"ר יוסי וכו' מי שמספרים בין קדוש לברוך, וכן הוא בשבלי הלקט (תפילה סימן טז), ובאור זרוע (תפלה סימן קב) בשם מדרש ויקרא רבה בשם רבי אלעזר ורבי חנינא שפגשו את אליהו ע"כ. ועיין כד הקמח לרבנו בחיי ז"ל (ערך קדושה) ושלמי ציבור (דס"ז ע"ב) ושיח יצחק מאני (דקלט ע"ב).

"ומכל האמור תראה שאין זה נכון לומר התפלה שם ולעשות הפסק בבקשות שונות, ושמעתי ממור אבי ז"ל (המקובל חכם סלמן מוצפי) שאין לבקש בפירוש אלא במחשבה, ומה שכתב בשער הכוונות ישאל היינו במחשבתו כי מצינו שאלה בהרהור, ובכוונת הלב (עפ"י פסחים מו: נדרים נט.) גבי הקדש ותרומה, גם גבי בקשות מצינו בגמרא בהרהור (עירובין נד, ובמפרשים שם) שיש בקשה בהרהור בחינת תאות לבו נתת לו. והיות וכאן אי אפשר לבקש משום הפסק יכווין במחשבתו ויועיל ע"כ שמעתי. וכן היה נוהג שראיתיו מביט בסידורו בכ"ד שמות הקודש ומכוןן בהם ולא היה מוציא שום מילה מפיו זיע"א".