תמונה - באדיבות דרשו
הרב בנימין גולד – באדיבות "דרשו"
"שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם… וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר" (שמות י"ח, ג'-ד')
יסודות נפלאים בחינוך הבנים והתלמידים, מתגלים בפסוקים אלו, כשכולם – בנין אחד להם, כפי שנראה בס"ד:
הרגילות היא, כשהתורה מביאה שמות של שני אנשים, הראשון נזכר בלשון 'שם האחד' והשני נזכר בלשון 'שם השני', והנה כאן, בפסוקים אלו, כתבה התורה גם על הבן השני 'ושם האחד', ולא כתבה 'ושם השני'.
קושיה זו – כבר עמד עליה באור החיים, וראיתי באור נפלא בספר 'מקדש הלוי' (לגרי"צ דינר), שבאה התורה לומר לנו, כי כל ילד הוא אחד להוריו! אין ילד ראשון וילד שני.
המחשבה וההסתכלות של ההורים צריכה להיות, שכל ילד הוא יחיד להם, עם הכשרונות שלו, עם הכוחות שלו, ומבלי להשוות אחד לרעהו בשום מעלה וחסרון, רק כך יוכל כל אחד מן הילדים למצות את כוחותיו וכשרונותיו אשר חנן אותו אלוקים. יסוד זה הוא כלל גדול גם בתלמידים: כאשר כל תלמיד יהיה בן יחיד לרבותיו, מבלי להשוותו לאחרים, יוכל להוציא את המירב שיש בו מן הכח אל הפועל.
עוד עמדו המפרשים, בדיוק פסוקים אלו (אור החיים ובעל הטורים): מדוע לא קרא משה לבנו הראשון 'אליעזר', הרי המאורע של "אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה", שעל שמו קרוי הבן השני 'אליעזר', היה קודם למאורע של "כי גר הייתי בארץ נכריה", שעל שמו קרוי הבן הראשון 'גרשום'?
וראיתי יסוד נפלא, שמביאים בשם מרן הגר"מ פיינשטיין (אהל משה), שמשה רבנו רצה להראות לנו בזה את השתלשלות הניסים שקרו איתו, שמחמת שהרגיש "גר בארץ נכריה", ולא נדבק בו מאומה משכניו עובדי העבודה זרה, לכך זכה אח"כ ל"אלוקי אבי בעזרי", ושינה סדר השמות.
דבריו הינם יסוד נוסף במעלת היחודיות שבכל 'יחיד'! כי גם בין התלמידים והחברים, צריך כל אחד להרגיש שהוא 'אחד' בתוך רבים, לא להסחף ח"ו אחרי דעות כוזבות של האחרים, לא להדבק בנגע הבטלה של הבטלנים וכו', ולשמור תמיד על היחודיות שלו בתור יחיד, וידבק ויתחבר רק לחברים שיוכל לקבל ולהתחזק מהם..
נפלא הוא הדיוק, עליו עמד בעל הטורים: מדוע בבן הראשון כתוב "כי אמר גר הייתי" ובבן השני לא כתב "כי אמר"? אלא, שעניין זה של להיות בבחינת 'גר' ויחיד בתוך רבים – לשמור על היחודיות של האחד, שלא להסחף אחרי הסובבים אותו בדעותיהם וכזביהם, זהו דבר שיש להשרישו חזור והשרש. אדם חייב להזכיר ולומר לעצמו כל הזמן, כי הוא יחיד בתוך רבים, רק כך יוכל לשמר לעצמו את מנגנון הביקורת העצמית החיובית.
מעשה היה בישיבת פוניבז', שבין התלמידים נמנה בחור מחו"ל שאביו היה עשיר גדול. באחד הימים נודע, שהבחור לומד בערב לימודי חול מלבד הלימודים שלומד בישיבה. הדבר נודע להנהלת הישיבה וכיון שהיה בדבר פתח למכשלה גדולה, התקיימה אסיפה דחופה בה השתתפו ראשי הישיבה, מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, מרן המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, ומרן הרב שך זצ"ל, ולאחר ששמעו את פרטי העניין נמנו וגמרו אומר להוציא את הבחור מהישיבה.
משפחתו של הבחור היתה גרה בקהילה, בה שימש רב קהילה שהיה ת"ח חשוב מאוד, וכשהלה שמע את ההחלטה, על הוצאתו של הבחור מהישיבה, הגיע במיוחד מחו"ל ונפגש עם הנהלת הישיבה לבקש על הבחור.
הרב טען שהבחור הוא בן יחיד להוריו, ולכך לא כדאי להוציאו מהישיבה. שלחו אותו למרן הרב שך, ורב הקהילה שב וחזר על טענותיו. אמר לו מרן הרב שך: "לאב זה יש בן יחיד, ולי יש שלוש מאות בנים יחידים!! [כך היה אז מספר הבחורים בישיבה] זוהי פירצה ואי אפשר להשאירו בישיבה" (בשם הגר"ז שוב).
פעם הגיע גביר גדול לישיבת טלז בליטא, וחיפש שידוך הגון לבתו המהוללה. ניגש הגביר לראש הישיבה, הגרא"י בלוך, בבקשה שיעזור לו למצוא את הבחור הכי טוב בישיבה. הציע לו ראש הישיבה להתלוות עימו להיכל ביהמ"ד, שם יחפשו יחד בחור מתאים.
נכנסו שניהם לבית המדרש, וראו בחור שמפלפל בלימוד עם שאר הבחורים בהתלהבות גדולה, כדרך מלחמתה של תורה. שאל הגביר אודות בחור זה, וענה לו ראש הישיבה 'הלא הוא הבן היחיד שלי'!
הגביר היה בטוח שכוונת ראש הישיבה, שרוצה הוא בשביל בנו יחידו בת מאחת המשפחות המיוחסות בישראל, ואין הוא מתאים לבתו של הגביר. כעבור מספר דקות ראה הנגיד בחור נוסף שהיה כל כולו שקוע בלימוד, ולמד בהתמדה נפלאה. ניכר היה עליו שכל עולמו הוא רק דף הגמרא שלפניו. שוב שאל הגביר את ראש הישיבה, מה הוא אומר אודות בחור זה, ושוב ענה לו ראש הישיבה 'הלא הוא הבן היחיד שלי'!
בתמיהה רבה שאל הגביר את ראש הישיבה: "וכי שני הבחורים הללו בניך הם? האם שניהם יחידים הם?" ענה לו ראש הישיבה: "יש לי בישיבה מאתיים וחמישים בנים, ולכל אחד ואחד מהם חש אני כפי שמתייחס אב לבן יחידי!" (ספר 'אהל משה' בשם הגר"מ גיפטר זצוק"ל).
כך ראו גדולי הדורות את תלמידיהם, כל אחד – כבן יחיד ממש, ומזה צמחו דורות של גדולים וצדיקים שהאירו את שמי עם ישראל.
באדיבות "דרשו"