לא יעלה כהן אחר כהן וכו'

הרב יעקב חזן שליט"א

איתא בגיטין (נט:) אמר אביי אם אין שם כהן נתפרדה החבילה, ואמר אביי נקטינן אין שם לוי, קורא כהן. איני אמר רבי יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון (פרש"י שלא יאמרו שהראשון אינו כהן), לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם (פרש"י שעל הלוי הראשון יאמר שהוא לא לוי ולכן קרא לוי אחר אחריו, ועל הלוי השני יאמרו שהוא בכלל ישראל ולכן קרא לפניו לוי), כי אמרינן (שמותר לכהן לקרוא אחר כהן) באותו כהן (פרש"י אותו כהן יחזור ויקרא במקום לוי) שכאשר אותו כהן קורא עליית ראשון ועליית שני מבינים שהסיבה היא שאין לוי, אבל כאשר לוי יקרא ראשון יחשבו שהוא כהן.

 

כתב הטור בסי' קלה שיש מקומות שנוהגין לקרות הרבה כהנים בהפסק ישראל ביניהם ואינם חוששין שיאמרו הראשון פגום הוא כיון שקראו ישראל אחריו. וכ"כ רב עמרם, בתר דקרי כהן לוי וישראל – קרי מאן דבעי, אי בעי כהן למיתני ומיקרי שפיר דמי.

הבית יוסף מקשה כאשר כהן יקרא אחר כהן אחר בהפסק ישראל, איכא למיחש לפגמו של הכהן הראשון שיאמרו חלל הוא שאחר שקרא הישראל נודע שהכהן ראשון חלל היה ולכן חזרו לקרות כהן אחר. וב"י משיב שליכא למיחש לפגמו של ראשון, מכיוון שאם הכהן היה פגום אזי היו הקהל מרננים אחריו ומודיעים מיד לחזן, וכיוון שלא הודיעו לחזן וקראו שנים אחריו (ישראל וכהן אחר) ליכא למיחש. ותו איכא למיחש לפגמו של הכהן האחרון, שיאמרו שהוא חלל ולפיכך הוא קרא אחר ישראל. והב"י משיב שכיון שקראו לפניו לוי (או כהן) וישראל, ליכא למיחש שיאמרו שהכהן האחרון חלל, דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי (או הכהן) שקרא לפניו הוא פסול, וכולי היא לא חיישינן.

וכתב הכל בו בשם הרב בעל האשכול שאם יש שני כהנים חתנים אין ראוי שיקראו אותם זה אחר זה מפני פגמו של ראשון, אלא קורא כהן, לוי וישראל ואח"כ כהן, לוי וישראל. והרשב"א חולק ואומר שלוי אחר לוי אע"פ שישראל מפסיק ביניהם, לא יקרא, ואפילו שאמר "אע"פ שהוא לוי" אינו מוציאו מידי פגם.

וכתב הבית יוסף שמ"מ האידנא נהוג עלמא לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכשקורא החזן לכהן השני אומר אע"פ שהוא כהן. והטעם הוא שבזמן התלמוד שהיו ישראל מרובים במקום (ביהכ"נ) אחד, אע"פ שהנשארים בבהכ"נ ידעו שהוא כהן, חיישנן לנכנסים שהם מרובים. אבל האידנא דקהילות ישראל קטנות הן בעוונות, כיוון שהנשארים בבהכ"נ (הם מרובים) יודעים שהוא כהן, ליכא למיחש לנכנסים (שהם מעטים) כי הנשארים בבהכ"נ יודיעום שכבר אמר החזן אע"פ שהוא כהן. ועם כל זה לא נהוג לעלות כהן אחר כהן בלא הפסק ישראל ביניהם, כדי שלא יהיו נראים כחולקים בהדיא על דין התלמוד (שכהן אחר כהן לא יעלה). ועוד י"ל שכהן אחר כהן לא יעלה בלא הפסק ישראל דווקא, אבל כשיש הפסק ישראל ביניהם מותר, וכ"כ רב עמרם. ומה שנהגו לומר "ואע"פ שהוא כהן" לרווחא דמילתא הוא ואינו מעלה ואינו מוריד.

כתב השו"ע בס' ט-י וְכֵן לֹא יַעֲלוּ שְׁנֵי לְוִיִּם זֶה אַחַר זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאֶחָד מֵהֶם פָּגוּם. נָהֲגוּ לִקְרוֹת כֹּהֵן אַחַר כֹּהֵן, בְּהֶפְסֵק יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם (מ"ב (בס"ק לא( מפרש שקרא מתחילה כל הסדר כתקנת חכמים: כהן, לוי וישראל אז מותר לחזור ולקרוא כהן), וְאוֹמֵר הַחַזָּן כְּשֶׁקּוֹרֵא לַשֵּׁנִי: "אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן"; וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נוֹהֲגִים בְּלֵוִי אַחַר לֵוִי. הגה: וְלָכֵן מֻתָּר לַעֲלוֹת גַּם כֵּן לְמַפְטִיר בְּכִי הַאי גַּוְנָא, וְאִם קוֹרֵא מַפְטִיר סְתָם אֵין לָחוּשׁ לִפְגָמוֹ, דַּהֲרֵי לֹא מַזְכִּיר שְׁמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לִקְרוֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי לִמִנְיַן שִׁבְעָה, אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּשְׁלַם הַמִּנְיָן יְכוֹלִים לִקְרוֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי (אָגוּר בְּשֵׁם מהרי"ו וּמָרְדְּכַי פ' הַנִּזָּקִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ; וּמִיהוּ בִּמְקוֹם צֹרֶךְ וְדַחַק יֵשׁ לִסְמֹךְ אַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה.

הב"ח מחדש שאם אין לוי, ורוצים לעלות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם (בעליה רביעית ואילך) , אזי גם הכהן השני צריך לקרוא פעמים את אותה הקריאה כדי שלא יאמרו שישראל העולה אחריו הוא לוי. המ"א (בס"ק יד) עונה שלא שרינן כולי האי שגם הכהן השני יקרא את אותה קריאה באמצע פעמים (התירו רק בתחילת הקריאה שאותו כהן יקרא פעמים את אותה קריאה).

המ"ב מחדש (בס"ק לו) בשם האחרונים שבשמחת תורה שמוציאין שלושה ס"ת יכולים להיות שלושה כהנים: חתן תורה, חתן בראשית וחתן מפטיר (מעונה) כיוון שכ"א קורא בספר אחר. אבל בר"ח טבת שחל בשבת שיש ג"כ שלושה ס"ת (פרשת השבוע, ר"ח, חנוכה), כהן יכול לעלות לקריאת ר"ח וחנוכה אבל לא לקריאה האחרונה בפרשת השבוע (אף אם הוסיפו עולים יותר משבעה) לפי שעדיין אין משלימים את הקריאה בספר של פרשת השבוע והשלמת הקריאה בס"ת השני של ר"ח.

כתב המ"ב (בס"ק לז) שהרבה אחרונים סוברין שאין לעלות כהן או לוי לעליית שלישי ואילך, אא"כ יעשו סדר חדש, דהיינו כהן, לוי וישראל דבזה אין לחוש לפגמא כלל. אבל נהגו להקל לעלות כהן או לוי לעליית אחרון או מפטיר.

ילקוט יוסף מחדש שבחול המועד סוכות שחוזרים על הקריאת התורה וגם בר"ח שחוזרים על הפסוק "ואמרת להם", אם אין לוי מותר לכהן לעלות במקום לוי אע"פ שהוא קורא את אותה עלייה (בס"ק כג). ומי שעלה לתורה ואח"כ הזדמן לבהכ"נ אחר וקראוהו לעלות לתורה, באותה קריאה שקרא קודם לכן בס"ת, רשאי לעלות ולברך אף לכתחילה ואין בזה חשש של ברכה לבטלה (ס"ק כד-כה). כשיש חתן או בר מצווה או אבי הבן, בשבת או ביו"ט, ורוצים לעלות לס"ת עולים נוספים מקרובי וידידי המשפחה, לכתחילה טוב שהש"ץ הקורא בתורה, יקרא לכל אחד מהעולים שלושה פסוקים חדשים או מעט יותר, ויתחיל ויסיים בכי טוב, כדי שיוכל לקרוא בס"ת קריאה חדשה לכל עולה נוסף. ואם בכל זאת מחמת ריבוי העולים נדחק לחזור על אותם פסוקים, רשאי לעשות כן אף לכתחילה, ואין בזה כל חשש של ברכה שאינה צריכה, שבמקום מנהג אין לומר סב"ל. ובפרט שהמנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכן דעת רבינו האי גאון, ריב"ש.

וכ"כ השו"ע בס' רפב ס' ב מֻתָּר לִקְרוֹת עוֹלִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא זֶה מַה שֶּׁקָּרָא זֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (מָרְדְּכַי סוֹף מְגִלָּה) וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ חוּץ מִבְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁנָּהֲגוּ לְהַרְבּוֹת בִּקְרוּאִים, וְנוֹהֲגִים כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.  ומ"מ נכון מאוד לא להרבות עולים הרבה לס"ת ועל הקרובים לוותר משום טורח ציבור (ס"ק כו).