מאת הרב יעקב חזן שליט"א
לא קרא את עיקר הפרשה
כתב הכל בו (בסימן כ' יב:) מעשה בחזן אחד שקרא בפרשת פרה וסיים את הקריאה בפסוק "להגר הגר בתוכם" וגלל ס"ת וישב במקומו. וקפד רבי על הדבר ואמר לא קריתם את הפרשה, והכוונה שכאילו לא קרינו מכיוון שלא קראו את הפסוקים של עיקר פרשת פרה, וחזר ופתחו את הס"ת והקורא ברך לפניה ואחריה והתחילו לקרות מראש הפרשה וגמרו את כל הפרשה עד "תטמא עד הערב". וכ"כ השו"ע (בסי' קלז בס' ה) אִם קָרָא פָּרָשַׁת פָּרָה (בַּמִּדְבָּר יט, א- כב), וּפָסַק בְּהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם וְגָלַל סֵפֶר תּוֹרָה, חוֹזֵר וּפוֹתֵחַ וּמַתְחִיל מֵרֹאשׁ הַפָּרָשָׁה עַד תִּטְמָא עַד הָעָרֶב וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. כתב המ"ב (בס"ק יח) דלא סגי שיתחיל ממקום שפסק, דכיוון שלא קרא מתחילה ועד הסוף כסדר שתקנו חכמים, אין כאן קריאה. אבל אם דילג פסוק אחד אינו חוזר שהרי קוראים את הפרשיות הללו בשבת שלהן.
מתי העולה לתורה מצטרף למנין העולים של חובת היום?
כתב השו"ע (בס' קלז בס' ו) הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, וְקָרָא הַשֵּׁנִי מַה שֶּׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן, אִם הוֹסִיף עַל מַה שֶּׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן ג' פְּסוּקִים, אוֹ אפילוּ שְׁנַיִם בְּמָקוֹם דְּלֹא אֶפְשָׁר, אוֹתוֹ שֵׁנִי עוֹלֶה מִן המניין; וְאִם לָאו, אֵינוֹ עוֹלֶה מהמניין, חוּץ מִפָּרֵי הֶחָג, מִשּׁוּם דְּלֹא אֶפְשָׁר.
היכן מותר להתחיל ולסיים את הקריאה
כתב השו"ע (בסי' קלח): הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יְשַׁיֵּר בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִג' פְּסוּקִים, מִפְּנֵי הַיּוֹצְאִים אָז מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֹּאמְרוּ: הָעוֹלֶה אַחֲרָיו לֹא יִקְרָא אֶלָּא שְׁנֵי פְּסוּקִים הַנִּשְׁאָרִים; וְכֵן לֹא יַתְחִיל בָּהּ פָּחוֹת מִג' פְּסוּקִים, מִפְּנֵי הַנִּכְנָסִים אָז בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁלֹּא קָרָא הָרִאשׁוֹן אֶלָּא ב' פְּסוּקִים. הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין פ' פְּתוּחָה לִסְתוּמָה; וּפָרָשָׁה שֶׁאֵינָהּ רַק ב' פְּסוּקִים, מֻתָּר לְשַׁיֵּר בתכלה וּלְהַפְסִיק שָׁם (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן כ"ב). וִיכַוֵּן שֶׁיַּתְחִיל תָּמִיד לִקְרֹא בְּדָבָר טוֹב, ויסיים בְּדָבָר טוֹב (אוֹר זָרוּעַ וּמַיְמוֹנִי פֶּרֶק י"ג מה"ת) וְע"ל סִימָן תכ"ח.
המ"ב (בס"ק א) מסביר שלא יסיים את הקריאה בתורה פחות משלושה פסוקים סמוך לסוף פרשה (אין הבדל בין פרשה סתומה לפתוחה), מפני האנשים היוצאים בין עולה לעולה, שיסברו בטעות שמותר שהעולה אחריו יקרא פחות משלושה פסוקים עד לסוף העליה. ואם טעם וסיים שני פסוקים סמוך לפרשה ובירך אחריהם, אם נשארו רק שני פסוקים עד לסוף הקריאה, אזי יחזור על הפסוק האחרון ויקרא עוד שני פסוקים עד לסיום הקריאה. אבל אם נותרו יותר פסוקים עד סיום הקריאה, אז יקרא את שני הפסוקים עד הפרשה ועוד שלושה פסוקים או יותר מהפרשה שלפניה.
המ"ב (בס"ק ב) מסביר שלא יסיים שני פסוקים אחר תחילת הפרשה, מפני האנשים שנכנסים בין עולה לעולה, שיסברו בטעות שהעולה האחרון קרא רק שני פסוקים (אין הבדל בזה בין עולה למנין שבעה קוראים או עולה שמוסיף עליהם). בדיעבד אם סיים שני פסוקים אחר הפרשה וברך לאחריה, לא יתחיל העולה הבא מראש הפרשה אלא יקרא ממקום שסיים, דאין להחמיר בדיעבד משום חשש נכנסים ויוצאים.