הגמרא במסכת שבת לג: מביאה מה קרה כשיצאו רשב"י ובנו בפעם השנייה מהמערה:

יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם, נפקו, כל היכא דהוא מחי ר' אלעזר הוי מסי רבי שמעון. אמר לו בני די לעולם אני ואתה.
(ההסבר הפשוט הוא מסבירה הגמרא שאחרי י"ב חודש ששהו במערה בנוסף לי"ב שנה ששהו שם, הם יצאו מהמערה, וכל היכן שהזיק רבי אלעזר בראייתו, בא רבי שמעון וריפאו, עד שאמר רבי שמעון לר' אלעזר: "בני, די לעולם אני ואתה!" – "מספיק שאני ואתה נלמד תורה, ואין לנו לכעוס על כולם שלא עוסקים בתורה!".

אך הרב מבאנילא זצ"ל הסביר באופן מיוחד את הגמרא:

מסופר שפעם אחת אמר הבעל שם טוב זצ"ל לאחד מתלמידיו שילך לאיש פלוני בכפר פלוני כדי ללמוד ממנו מידות.

הדבר היה לפלא בעיני התלמיד, כי מי לנו גדול במידות מהבעש"ט ותלמידיו… אבל לא הרהר אחר רבו, והלך לכפר ההוא.

כאשר בא לשם פנה לבית אותו אדם וביקש להתאכסן אצלו. בעל הבית קיבלו בספר פנים יפות, ונתן לו כל מחסורו. ביקש התלמיד ללמוד את דרכי בעה"ב כאשר ציוהו רבו, וראה שהוא תלמיד חכם וחסיד ובעל מידות טובות, ועוסק תמיד במצוות ובמעשים טובים. אך לא מצא בו דבר מיוחד שיצריכו לבוא לכאן ללמדו ממנו .

תוך כדי שהייתו בביתו, ראה התלמיד שבבית מתאכסן אחד שהיה מושחת במידותיו, והיה קשה בעיניו למה מרשה בעל הבית לאדם כזה להתגורר בביתו?!. אבל לא העיז לומר לו מאומה .

כשנפרד התלמיד מהמארח, הודה לו בכל לבו על הכנסת האורחים הלבבית שזכה לה בביתו. ובתוך דבריו העיר ושאל את בעל הבית: "אמור לי מדוע אתה מחזיק אדם רשע בתוך ביתך?!".

ענהו בעל הבית בפליאה: "אצלי?!.. לא ידעתי שהוא אדם רשע, ועתה אצווה למשרתי להודיעו שעליו לעזוב את ביתי!. אבל תמה אני עליך – מתי מצאת זמן לעיין במעשי השני. האם כבר גמרת לבדוק את מעשיך?!…"

הבין התלמיד שלכן שלחו הבעל שם טוב לכפר הזה, כדי שילמד מבעל הבית, שהעיקר צריך לפקח על מעשיו שיהיו כולם טובים בלי נדנוד חטא, ולא כאותם שדואגים על מעשי אחרים ולא על מעשיהם .

וזה שאמר רשב"י "בני די לעולם!", כלומר, אל לך להתבונן במעשי העולם "אני" קודם אדם צריך לבדוק את ה"אני" את עצמו, ואחרי שסיימת לבדוק ולתקן את עצמך כראוי אז – "אתה" יכול הנך להצביע ולהסתכל במעשיו של השני…

תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הִיא מְאִירַת עֵינֵנוּ הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ…