ל"ג בעומר – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

ר' שמעון נמצא

בגמרא פעם ביקש בחור רשות מה׳בית ישראל' זיע״א לנסוע למירון, והשיב לו 'הרי יש לך את רבי שמעון בגמרא'.

עפר מירון

חסיד וויזניצא תושב צפת עלה בל״ג בעומר לציון התנא האלוקי רשב״י במירון. בשהותו במקום הקדוש גברו געגועיו לרבו, לבו התחמם בקרבו, ובו במקום החליט לנסוע אל רבו ה'צמח צדיק' לוויזניצא, על חג השבועות הקרב ובא. החלטתו היתה נחושה כל כך, עד שמפני החשש שמא יעכבוהו בביתו החליט לא לחזור לביתו לצפת, אלא לנסוע מיד ממירון לחיפה ומשם באניה לוויזניצא, ואת ההודעה על נסיעתו ושלח מחיפה. כמנהג יהודי הישוב הישן לבש גם הוא בל״ג בעומר בגדי שבת, כך שהשטריימל והקפטן היה עמו, והיה לו את הטלית ותפילין ומעיל פשוט שאותו לבש בדרך למירון. באותה שנה היה במירון שטפון גדול, וכל דרכי העפר שהובילו מהציון הק' הפכו להיות בוץ טובענית שלא איפשרה ללכת עליהם. החסיד מצא עצה גם למכשול זה, הוא פשט את הקפטן, לבש את המעיל, והחליק במורד ההר כשהוא ישוב על שולי מעילו. כשהגיע לתחתית ההר צרר את המעיל הספוג בבוץ, לבש את הקפטן, המשיך לחיפה, ומשם לאחר הפלגה ארוכה ומיגעת ודרך ארוכה ביבשה הגיע לשלום למחוז חפצו וויזניצא. כשנכנס לתת שלום לה'צמח צדיק', שמח לקראתו, ושאלו, האם הבאת לי משהו מארץ ישראל. בוש ונכלם עמד החסיד והתנצל שנסיעתו היתה חפוזה ושלא הספיק להביא עמו דבר. שום דבר לא הבאת מארץ ישראל חזר ה'צמח' ושאל. התנצל החסיד שוב, ומתוך גמגום מה של בושה סיפר שאין לו מאומה בלתי אם גוויתו והמלבושים שעליו, זולת זה הביא עמו רק מעיל נוסף המלא בבוץ ממירון. כששמע זאת ה'צמח צדיק' ביקשו לתת לו את המעיל, נטלו שיפשפשו וניערו היטב מן הבוץ שהפך להיות יבש ופריך. לאחר מכן טרח ה'צמח צדיק' בגופו לאסוף את כל גרגירי העפר לתוך מטפחת נקיה וצחורה, התרומם ואמר בהתרגשות, באף מתנה לא יכולת להנות אותי כמו במתנה זו. 'אדמת קודש מקרתא קדישא מירון, ערכה לא יסולא בפז'. (אבן שתיה)

נסיעה למירון

אמר הרה״ק בעל השפע חיים מצאנז זי״ע בגודל קדושת היום והטעם שמרבים כלל ישראל לנסוע לאתרא קדישא מירון ביומא דהילולא: איתא בגמרא שבת (לג:) שכאשר יצאו רשב״י ורבי אלעזר בנו מהמערה, ראו אנשים שחורשים וזורעים את שדותיהם, אמרו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! וכל מקום שנתנו בו עיניהם מיד נשרפו יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם חיזרו למערתכם ! הלכו וחזרו למערה וישבו שם עוד י״ב חודש, וכשיצאו, כל מקום שהיה מסתכל רבי אלעזר מיד היה שורפו והיה רבי שמעון בא מיד ומרפאו וזאת צריכים לדעת, שבוודאי רבי אלעזר ורבי שמעון לא שרפו בתחילה יהודים טובים וכשרים ח״ו, ומן המוכרח שהיו אלו אנשים פחותים ושפלים, אך לאחר שהיה רשב״י במערה עוד י״ב חודש נתעלה למדריגה כזאת שגם אלו החוטאים והפושעים אינם ראויים לעונש, והמליץ עליהם זכות להשפיע עליהם כל טוב, כי אפילו אם חטא איש זה, מכל מקום אולי עוד יחזור בתשובה ואולי יצא ממנו בנים טובים, ומוטב שימחול לו השי״ת ויניחהו לחיות. זו היתה מידתו של רבי שמעון בר יוחאי להביט בעין טובה על כל אחד ולהשפיע עליו כל טוב.

מירון של ל״ג בעומר

חסיד בעלזא היה בתל אביב, גאון אדיר שהתהלך בצידי דרכים, ושמו ר' שמחה מונד זצ״ל, כל ימיו היה ר' שמחה טורח לעלות מירונה בל״ג בעומר. אף בהיותו ישיש מופלג, עושה היה את הדרך הארוכה על כל המאמץ הכרוך בכך. עוד ראוהו במירון בל״ג בעומר אף כאשר עבר את גילו התשעים. מרגלא בפומיה אימרה מתוקה. יודעים אתם את ההבדל בין מירון של שאר ימות השנה למירון של ל״ג בעומר, הבה ואומר לכם, כאשר הגביר יושב בביתו ואדם נצרך בא להתדפק על דלתו הרי שהגביר יושב ומברר על פרטי הבקשה, ואז אם נשאה חן בעיניו, מעניק את נתינתו המסוימת. אולם, כאשר גביר זה עורך חתונה לבנו, אז שופעות הנתינות לכל עבר, מחלק הוא לכל מבקש, אינו שואל שאלות. גדולה שמחתו, ועז רצונו שכל סובביו ישמחו עמו. בליל חתונה אין שואלים שאלות, כולם מקבלים. 'אז מפרעגט קשיא'ס איז ביטער' (כשמקשים קושיות זה מר). היה רבי שמחה מסיים, 'כששואלים ומבררים אין זה טוב, לא תמיד האדם ראוי, אך בלילה זה, של ההילולא הגדולה שעורך רבי שמעון במירון, לא שואלים שאלות, הכל ראויים, כולם מקבלים ושואבים בששון ממעייני הישועה. (נפלאותיו לבני אדם)

גוט שבת

הרה״ק ר' אברהם וויינברג זיע״א מסלאנים, כשהיה על הציון הק' של רשב״י במירון, אמר 'שבתא טבא', כלומר, שאף בקדושת המקום נשפע בחינת שבת מכוחו דרשב״י דאיקרי שבת. (בית אברהם)

ציון המצויינת

כאשר שהה פעם בעל ״מקור ברוך״ זי״ע מסערט ויז'ניץ במירון בחודשי הקיץ למנוחה, עלה יום אחד לציונו הקדוש של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. הדרך העולה הייתה בשעתו זרועה באבנים וסלעים לרוב. פנה רבנו זי״ע למלווהו באמרו: רואה הנך את כל האבנים האלו, יהודים שבורים ורצוצים מגיעים לכאן, כאשד לכל אחד ישנה אבן הרובצת על ליבו. אולם כאשר באים אל התנא האלוקי רשב״י, ושופכים על ציונו שיח בתפילה ובתחנונים, יורדת האבן מהלב ומתגלגלת החוצה, לכן יש כאן כל כך הרבה אבנים בדרך העולה לציונו הקדוש. (נועם הברכה ח״א עמ׳ קעב)

למירון צריך הכנה מיוחדת

פעם כאשר עבר כ״ק האדמו״ר בעל ה״אמרי אמת״ מגור זצ״ל בדרכו ליד מירון, אמרו משמשיו בקודש שלא רחוק מכאן זה ציון הרשב״י במירון, וכיוונו לרמז בזה שאפשר ליסוע לשם. השיב להם ה״אמרי אמת״ ״מירון דארף האבען א ספעצילע הכנה״ (מירון צריכה הכנה מיוחדת).

אמונה פשוטה

פעם ישב הרה״ק בעל ״אמרי חיים״ זצ״ל מויז׳ניץ יחד עם אחיו אהובו הרה״ק בעל ״מקור ברוך״ זצ״ל מסערט ויז׳ניץ -בליל ל״ג בעומר במירון בדירה אחת, והביטו זמן רב איך יהודים עולים לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ולא דיברו זה עם זה מאומה. לפנות בוקר אמר הרה״ק בעל ״אמרי חיים״ זצ״ל לאחיו הרה״ק בעל ״מקור ברוך״ זצ״ל: ״ראה נא מהו הפירוש 'אמונה פשוטה', אנשים לא רואים ולא מבינים כלום, ובכל זאת באים ממרחקים להשתטח אצל ציונו של הרשב״י…״. (אור חיינו עמ' שיט)

הדליקו את הנר

מעשה שהיה בבית הכנסת הגדול בלבוב, שהדליק השמש הרבה נרות ביום ל״ג בעומר לכבוד התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, כמו שאנחנו עושים היום בכל תפוצות ישראל. והנה הגבאי של בית הכנסת בא לשם, וראה את השמש מרבה בהדלקת הנרות, וקצף עליו מאוד, ויאמר למה תרבה בהוצאות יתירות, הלא הוא ככל המון התנאים הקדושים ואין אנו מדליקים מאומה ביומא דהילולא שלהם, ונתן צו לכבות את הנרות, וכן עשו מיראתם אותו. והנה לא עברו ימים רבים, והגבאי הלז נחלה ולא הוציא שנתו רח״ל, ומיום ההוא מנהג בית הכנסת שם להרבות בנרות יותר, לכבוד התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זי״ע. (סיפורי אנשי שם)
התבטאות מעניינת אנו מוצאים בזמירות דברי יואל, (סימן שסד אות ג). מבעל ה״דברי יואל״ מסאטמר זצ״ל, לאחר ביקורו במירון וכה אמר: ״פעסער אהבה טרערן, זענען דארט פארגאסן געווארן״ (חביות של דמעות אהבה, נשכחו שם).
והמשיך לספר גם מאנשי תימן בארה״ק מה גדלה חביבותם לעלות למירון בל״ג בעומר, עד כדי כך שהיו מתחילים לילך למירון עוד באמצע החורף עם בני משפחתם, וחגגו את חג הפסח באמצע הדרך. והמשיך רבינו לדבר מגודל ההתרגשות בהילולא במירון, ושאל רב אחד מהנוכחים את רבינו, אם החת״ס היה במירון וראה את כל אלה מה היתה דעתו בזה? והשיב לו רבינו, כמדומני שאם החת״ס היה שם במירון וראה את ההילולא במו עיניו לא היה מתנגד כ״כ לזה. וגם אמר שמה שהרבה צדיקים בחו״ל התנגדו לחגוג את ל״ג בעומר כמו יו״ט, מחמת שמעולם לא היו במירון ע״כ לא הרגישו בנפשם גודל השמחה שנשפע ביום זה, ובוודאי שאלו שזכו להיות שם לא התנגדו כ״כ על זה. אמר הרה״ק מקרלין זצ״ל כשחזר ממירון, נאכן צוריק קומען פון מירון האט מען שוין נישט וואס צו רעדן און בעטן, און אויב איינעם פעלט נאך עפעס, איז דאס א סימן אז ער איז אין מירון נישט געווען }אחרי שחוזרים ממירון אין כבר מה לדבר ולבקש ואם למישהו עדיין חסר משהו, הרי זה סימן שהוא לא היה במירון). (ברכת אהרן)
שמעו מה שמעיד רבי עובדיה מברטנורא לפני כחמש מאות שנים: ״הרבה עקרות נפקדו, וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא״.
השל״ה הקדוש, שעלה לארץ ישראל בשנת שפ״ב, כותב: ״על קבר רשב״י לומדים הזוהר באימה וביראה ובדביקות גדולה, כי כמה ניסים ארעו שם״.
פעם בא איש אחד עם בתו לקבל ברכתו של האדמו״ר מטשורטקוב, רבי ישראל פרידמן זצ״ל, בתו, שהגיעה לפרקה, סבלה מעיוות בפניה. הם נכנסו ובכו לפניו. גם הוא בכה ואמר לאבי הנערה: ״מה ביכולתי לעשות״. בסוף הם יצאו מבית האדמו״ר והתחילו ללכת לדרכם. לפתע, פתח רבי ישראל את דלת ביתו וקרא להם לחזור אליו. ״נזכרתי עתה״, הסביר האדמו״ר, ״שיש לי שמן זית ששלחו לי מההדלקה במירון שהשתמשו בל״ג בעומר. קח את השמן המסוגל הזה ותמשח אותו לבתך, והקב״ה יעזור״. כך עשה ולאט לאט נתרפאה.
האדמו״ר מטשורטקוב היה רגיל לספר נס זה בכל שנה בל״ג בעומר, בזכות רשב״י. בימי שהותו של רבינו כ״ק אדמו״ר ה״לב שמחה״ מגור זצ״ל בטבריה, הגיע אליו יהודי מתושבי המקום, אשר זה לו שנים רבות מנשואיו, וביקש להתברך בבנים. רבינו הורה לאיש שיעלה מירונה אל ציונו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, ויתפלל שם על מבוקשו. הלה נסע מיד אל הציון, שפך שם את שיח לבו, ולשנה הבאה נושע. (מפי ר׳ יצחק שלסר).
כתב הבן איש חי כי בשעה שיוצא מהציון ונפרד מהצדיק יעשה תנועה בידו לכיון ציון הצדיק כאדם שנפטר מרבו: שלום רב על משכבו, מה יפיו ומה טובו, דובר אמת בלבבו, אדוננו בר יוחאי.