ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשות אחרי קדושים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"אשר יעשה אתם האדם וחי בהם" (יח, ה)

כתב בעל דגל מחנה אפרים, הפסוק כותב 'אשר יעשה אתם וחי'. אותיות המילה אתם הם גם אותיות המילה אמת. מי שעושה את האמת ליסוד חייו, מודה על האמת, מדבר אמת בלבבו, והולך בדרכי אמת – מובטח לו שיתקיים בו 'וחי בהם' – דהיינו שזה סגולה לאריכות ימים.

 

"אל תפנו אל האלילים" (יט, ד)

"אלילים לשון אל כלא הוא חשוב". "ואלהי מסכה-תחילתן אלילים הם, ואם אתה פונה אחריהם סופך לעשותן אלהות" (רש"י) צריך להבין, הרי אם תחילתם אלילים הם, ולא חשובים בעיניו, היינו שהוא פונה אליהם רק כדי לראות שהם אינם כלום, א"כ איך קורה שסופו לעשותן אלהות ? היה הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' מבאר בשם רבו הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל משגיח ישיבת מיר בדרך משל: אחד ניגש לחבירו ואומר לו שבמקום מסוים יש אש ומים מעורבים והם מסתדרים ביחד, הרי חברו יגיד לו מיד שזה שקר, ואם יפציר בו שילך לשם ויראה בעצמו, ישיב לו חברו שזה וודאי שקר ואין לו מה ללכת לשם, ואם ישמע לו וילך לראות, הרי זה סימן שהוא כן חושש לדבריו ולכן הוא הולך לראות . זאת הזהירה אותנו התורה: "אל תפנו אל האלילים" – "קער זעך ניט", "אל תסתובב להביט", זה כלום! ואל תפנה לשם! אם אתה פונה לשם, סימן שאתה מאמין שיש איזו שהיא ממשות באלילים. ע"ז ממשיך הפסוק "ואלהי מסיכה לא תעשו לכם", כי אחרי שאתה פונה לשם סופך לעשותן אלהות! (לתתך עליון בשם ישמרו דעת)

 

"ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך" (יט, ט)

סיפר תלמידו של רבי אריה לייב הכהן, בעל "קצות החושן": כאשר מורי ורבי חלה ונחלש, בסוף ימיו, באחת הפעמים זכיתי לשמש את רבי הקדוש. בפעם הזאת שכבר הרבי אין אונים, עד שהוצרכתי להלביש לו את הגרביים, וכך הווה: לא שאלתי שאלות, ניגשתי ולקחתי גרביים שהיו מונחים באיזה מקום, והלבשתים. ויהי איך שגמרתי להלבישו את הגרביים, נזדעזעתי לשמוע איך הרבי שבקושי היה יכול לנענע שפתיו מרוב חולשה, קיבל גבורת ארי, ושאג בקול גדול: "זה דוקר! זה דוקר!"… אני מרוב בהלה חשבתי לתומי שבאמת דוקר לו, וניגשתי ופשטתי את הגרביים כשאני הופכם לצד השני והלבשתים שנית. ויהי, אך גמרתי להלבישם, ושוב אותה שאגת ארי: "זה דוקר! זה דוקר!" ומיד נצנץ במוחי שלא מדובר בדקירה גשמית – אלא בדקירה רוחנית…. מסתמא הגרביים הם "שעטנז". וכך היה: מיד כשהחילותי לבדקם נתגלה לנגד עיני שגרבי הצמר תפורים בחוטי פשתן… גוף קדוש וטהור היה לרבנו ה"קצות" זי"ע, סיים התלמיד, אשר מרוב קדושתו, הרגיש מיד בדקירה הרוחנית, ובמצב של חולשה גדולה כזו – שאג כלביא. (מורשת אבות )

 

"לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו " (יט, יא )

מסופר על רב ספרא (מכות כד, א) כי היה לו חפץ מסוים שרצה למכרו, ורצה אדם אחד לקנותו ממנו בשמונים מטבעות. רב ספרא ביקש עבורו מאה מטבעות, וכיון שלא השתוו במחיר, הלך לו אותו אדם. לאחר זמן הצטרך רב ספרא לכסף, והחליט בלבו, שאם יבוא עכשיו אותו אדם, ימכור לו בשמונים. בדיוק באותו זמן הוצרך גם אותו אדם לאותו חפץ, והחליט, שגם אם ירצה רב ספרא מאה מטבעות, ייתן לו. הלך לביתו של רב ספרא ואמר לו: מוכן אני לקנות החפץ במאה מטבעות, כפי שבקשת. אמר לו רב ספרא: לא אטול ממך אלא שמונים מטבעות, כיוון שכך החלטתי בליבי להוריד את המחיר, לקיים "ודובר אמת בלבבו".

 

"לא תגנובו" (יט, יא )

האכסניה הומה מאדם, איש אינו שם לבו לאורח, שהגיע זה עתה, המתהלך אנה ואנה חסר סבלנות, ועל פניו נסוכה דאגה עמוקה. אותו אדם סוחר עתיר נכסים הוא. מידי פעם נח מבטו של הסוחר על ארנק גדול ונאה, אשר לפי גדלו נראה, כי מכיל הוא ממון רב. ואמנם חמש מאות זהובים נחו להם בארנקו של הסוחר האמיד, והללו הם אשר טרדו את מנוחתו: על כי נודד הוא על פני דרכים רבות לצורך מסחרו, וארנקו זה עלול למשוך אליו גנבים, הללו עשויים להפכו בן יום לעני חסר כל. כל אחד מבין האורחים באכסנייה טרוד היה בענייניו שלו, ונראה היה, כי איש אינו שם ליבו לסוחר זה ולמעשיו. אך היה אדם אחד, שעקב אחר הסוחר זה זמן מה, מרגע הכנסו לאכסנייה ועד עתה לא הסיר הלה את מבטו ממנו. היה זה לא אחר מאשר בעל האכסניה בכבודו ובעצמו ! מראהו המכובד וארנקו התפוח, הם הם שמשכו אליו את עיניו הסקרניות של בעל הבית. אף חוסר מנוחתו לא נעלמו מעיניו החדות . הוא ראה את הסוחר, המפסיע אנה ואנה בחוסר מנוחה בולט ופתאום הבחין, כי שונו פני אורחו של הסוחר: חיוך מסתורי המסתמן על פניו, והוא מהר החוצה וארנקו בידו. בלי להרבות במחשבות מיהר בעל האכסניה בעקבותיו… . הנה הגיע הסוחר ליער קט, כשבעל האכסניה אורב לו (בעקבותיו)… כאן עצר הסוחר את הילוכו המהיר והחל בודק ובוחן ביסודיות את המקום. טיפס בעל האכסניה על עץ רב ענפים. ממקום מחבואו זה נקל היה לו לראות את הנעשה, בעוד הוא עצמו חסה בצל עץ עבות. ממרומי העץ ראה בעל האכסניה את אורחו הנכבד נוטל בידיו ברזל חד וחופר גומא באדמה, הוא ראהו חופר וחופר, עד כי נתהווה במקום בור קטן. בלב קל ובהרגשת בטחון נטל הסוחר את אוצרו היקר והטמינו בבור, שח פר זה עתה, הוא כסהו באדמה, ואנחת רוחה התמלטה מפיו. בעל האכסניה העוקב אחריו נשם אף הוא לרוחה, עתה חש הסוחר, כי הוקל לו, כמו אבן כבדה נגולה מעל ליבו. ישב הוא ליד אוצרו ונח קמעה מעבודתו המאומצת. לאחר דקות אחדות קם הסוחר ממקומו, סקר שנית את מקום האוצר ושם פעמיו לדרך. ובעל האכסניה הנוכל ממתין בסבלנות לסוחר, שיתרחק מהמקום, עשרים דקות חלפו, ולפי חשבונו, כבר היה הסוחר רחוק דיו . בזריזות ירד מהעץ ועט אל השלל: במהירות הסיר את מכסה העפר, הביט אל הבור שנפער לעיניו, ביד רועדת נטל בידיו את הארנק….ונמלט חיש קל מהמקום… כל אותם ימים, בהם נסע הסוחר מעיר לעיר, היה ליבו שקט ורגוע ביודעו, כי אוצרו טמון במקום בטוח.. . חלפו ימים והסוחר בא ליטול את אוצרו הטמון במעמקי האדמה. בצעד בוטח התקרב הוא אל מקום המחבוא, בידיו החל להסיר את העפר שכבה אחר שכבה והארנק – היכן הוא?? האם כה העמקתי לחפור? הוא הוסיף לחפור ביתר און ומרץ אך הארנק איננו! חיוורון מות כיסה את פניו, כשנוכח בוודאות, כי אוצרו נעלם. יד אדם הייתה בו! ידים זדוניות ולב חורש מחשבות און!… דקות אחדות עברו, עד אשר התאושש קמעה מההלם שפקד אותו, ואז החל לחשוב במתינות ובתבונה. מיד נפל חשדו על בעל האכסניה, שכבר מתחילה נראה היה בעיניו כאדם מפוקפק. מלבד עשרו הצטיין הסוחר בפקחות רבה. עד מהרה מצא תחבולה נאה, הוא חש לביתו של בעל האכסניה . "דבר לי אליך!" לחש כממתיק סוד באוזן בעל האכסניה אך עלי לשוחח עמך ביחידות!" בעל הבית נרעד קמעה לשמע דברי הסוחר, אך בראותו את הבעת פניו השלוה הבין, כי אין לו סיבה לחשוש . בעל האכסניה הכניס את אורחו לחדר צדדי ושם עשה הוא אזנו כאפרכסת לשמוע את אשר בפיו . "ידידי!" פנה אליו הסוחר במתק לשון "שמע שמעתי עליך, כי אדם חכם ונבון אתה! על כן באתי לבקש עצתך בעניין חשוב ביותר. סקרנותו של בעל האכסניה גברה. "אך נא יישאר העניין ביני ובינך! בל תספר זאת לאיש!!" הזהירו הסוחר . "פתח פיך, ויתבארו דבריך!" האיץ בו בעל האכסניה חסר סבלנות. ידוע לך, כי איש מסחר הנני" פתח הסוחר בהסבר דבריו, "הבאתי עמי שני ארנקים גדושים בכסף רב, באחד מהם הנחתי חמש מאות זהובים, ואילו בארנק השני שמונה מאות זהובים! " אישוני עיניו של האיש התרחבו, אך הוא עשה עצמו שלו ורציני . "את אחד הארנקים" המשיך הסוחר בלחש, "הסתרתי במקום סתר, ועתה מתלבט אני בקשר לארנק השני, המכיל הון עתק – שמונה מאות, שומע אתה?! אין זה סכום של מה בכך! "עתה שוקל אני: האם כדאי להטמין את הארנק במקום סתר? או שמא יהיה זה צעד אחראי ונכון להפקידו בידי אדם נאמן?.. . "האומר אתה להפקיד הון תועפות כזה בידי אדם?!" התפלא בעל האכסניה –היכן תוכל למצוא בימינו אדם כזה?? מה גם שזר אתה בעיר זו! "לו תשמע לעצתי" רכך בעל הבית את נימת דיבורו "קח את ארנקך והטמן אותו בדיוק באותו המקום בו הנחת את ארנקך הקודם! זכור את דברי: נהג בפקחות ותמנע מעצמך עגמת נפש!…. שמע נא לעצת ידיד המבקש טובתך…" חזר בעל האכסניה שוב ושוב על דברי עצתו. עתה סמוך ובטוח היה הסוחר כי שיחו הוא הוא הגנב! הוא ולא אחר זולתו… . הסוחר נראה כשומע לעצת "ידידו, דורש טובתו", הוא אף הודה לו במילים נרגשות ופנה למלא אחר עצתו. אך עזב הסוחר את המקום ובעל האכסניה נותר מהורהר: עתה כשיבוא הסוחר להטמין את ארנקו השני…ויוכח לדעת, כי כספו נגנב…ברור, שלא יטמין שם ארנק נוסף! על כן עלי להשיבו בהקדם! מיהר הברנש אל היער במהירות המרבית להחזיר את הגניבה טרם בוא הסוחר . עד מהרה השיב את הארנק, עתה בטוח היה, כי הכל יתנהל באופן הטוב ביותר: 'הסוחר יגיע לכאן וימצא את ארנקו, הוא לא יהסס להניח באותו מקום את ארנקו השני, ואז תוך זמן קצר אזכה אני בשני הארנקים גם יחד!! או אז שש ליבו של הנוכל בקרבו אתעשר עושר עצום!!! אכן, שתי צפרים במכה אחת! רעיון מוצלח הגיתי! חי חי חי… ' לא ידע בן הבלייעל , אף לא יכול היה לדעת, כי עצה עמוקה מסתתרת מאחורי דבריו התמימים של הסוחר… לא עבר זמן והסוחר הגיע אל מקום מחבוא הכסף, אך לא כדי להטמין ארנק נוסף – ארנק כזה כלל לא היה בנמצא! היה זה אך פרי דמיונו של הסוחר הפיקח… תחבולה להחזרת כספו הגנוב.. . כשמצא הסוחר את ארנקו ובתוכו הכסף המושב, הרים ידיו בהתרגשות רבה וקרא: "ברוך המחזיר אבדה בעליה!" (מעשיהם של צדיקים).

 

"ולא תשקרו איש בעמיתו" (יט, יא)

הרב עזרא עטיה זכר צדיק לברכה, שהיה נוהג לתת תעודות הוראה לתלמידיו רק אם הם עמדים לפני קבלת משרה או שליחות, כדי שיחזרו על למודם בכל עת, והנה באמצע המלחמה עת ישבה הישיבה בשכונת גאולה היה אחד התלמידים צריך את התעודה לשם יציאה לחו"ל, וכשבא הרב לחתום בתעודה ראה שכתוב: "החותם פה בתוך ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה" וחשב שאם יחתום הרי זה שקר, משום שהוא לא נמצא בעיר העתיקה. חשב שוב והחליט שעם כל הסכנות ילך לעיר העתיקה, יכנס לבניי ן הישיבה, יחתום ויחזור, וכך עשה, והעיקר שלא יחתום על דבר שהוא שקר חס וחלילה . מעשה דומה ארבע לרבנו ה"חפץ חיים" שהוזמן לדרוש באיזה מקום. וכשהגיע ראה שכתוב במודעות שידרוש הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זכר צדיק לברכה מחבר ספר משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים וכו’, הוציא הרב עט מכיסו וכתב על המודעה: "לעת עתה יצא חלק אחד עד סימן קכ"ח ובעזרת השם יתברך במשך הזמן יצא על כל אורח חיים" והסביר לתלמידיו שאם לא יכתוב זאת יש בזה משום שקר, שיחשדו בו שחיבר על כל שולחן ערוך אורח חיים . (כתונת פסים)

 

"לא תגנובו" (יט, יא )

סיפר ר' משה יצחק דרשן, המגיד מקלם זצ"ל שראה מעשה שהבהיר מדוע נאמר 'לא תגנובו' בלשון רבים. כפרית אחת, שממנה נגנבה תרנגולת, החליטה לא להתלונן ולדווח על כך, והלכה אל החצר הסמוכה ונטלה לעצמה תרנגולת מן הלול. כשראתה שכנתה שנגנבה ממנה תרנגולת, קמה גם היא והלכה לחצר סמוכה ונטלה לעצמה תרנגולת, וכך נמשכה השלשלת עד שלבסוף צעקה אשה שנגנבה ממנה תרנגולת. ואמר המגיד מקלם שאז התברר לו שכך הוא בעולם הגדול, ראובן גונב משמעון, קם שמעון וגונב מלוי, ולוי מיהודה וכו'. יוצא שכתוצאה מגניבה אחת, נעשים עשרות גניבות, ולכן כתבה התורה 'לא תגנובו' בלשון רבים. (גן יוסף, ילקוט מאיש לרעהו)

 

"לא תלך רכיל בעמך" (יט, טז )

באחת הפעמים בהן נסע הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין, לרבו – המגיד הק' ממעזריטש, נזדמנה לו עגלה מלאה עגלונים שנסעו לאותו הכיוון. משכך, החליטו להצטרף כולם בעגלה אחת . לאורך הנסיעה דיברו על בני עירם, מה טיבו של פלוני ומה מעשיו של אלמוני, ונכשלו בשיחתם ברכילות. לפתע שאל הרה"ק מקרלין: "הלא עגלונים אתם, ומן הסתם מבינים אתם בטיבם של סוסים". העגלונים הנהנו במרץ, הנה יהודי של צורה זקוק לדעתם… שאלם שאלות מן הגורן ומן היקב בסוסים וענייניהם, טיב השיניים והרגליים, הריצה והרכיבה, וכהנה וכהנה והם מחווים דעה. זה פוסל וזה משבח, מתווכחים ומסכימים – עדי הגיעו למחוז חפצם. משהגיעו לעיר והנה נודע להם שעמם נוסע הרבי מקרלין. פנו אליו בטרוניה: "אם רבי אתם, מה לכם ולסוסים? " השיבם הרה"ק רבי אהרן: "ראיתי שבדיבוריכם הורגים אתם בהבל פה. אמרתי מוטב תהרגו סוסים ולא תהרגו אנשים"… (במחשבה תחילה)

 

"לא תשנא את אחיך בלבבך" (יט, יז)

אמר הרה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין זי"ע, אפילו אם "אחיך" שונה בתכלית ממך במראה ובמעשים, והדמיון היחיד שאולי יש לו לכלל בני ישראל זה רק בלבו, כי בחיצוניות הוא נראה שונה לגמרי, גם אותו אסרה התורה לשנוא . (ילקוט מאיש לרעהו )

 

"ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח)

רבי עקיבה (עקיבא) אומר זהו כלל גדול בתורה (ירושלמי, נדרים ל, ב) רבי יהושע קוטנר זצ"ל היה אומר בדרך הלצה, חז"ל מביעים את צערם שכלל גדול זה הוא רק כתוב בתורה, אבל למעשה אין האנשים מקיימים אותו כדבעי. הרה"ק הרבי ר' משה ליב מסאסוב זי"ע מבאר, שכמו שבכל דבר גשמי ישנו כלל שעל ידו אפשר לבדוק חשבון אם החישוב הוא נכון, כך בנוגע לקיום התורה, הכלל שעל ידו אפשר לבחון את האדם הוא על ידי אהבת חברים, שאם אהבתו לחבירו היא אמיתית גם אהבת התורה שבו היא אמיתית, וזהו ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.