ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת אחרי מות קדושים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (יט, ב )

פירש רש"י, קדושים תהיו, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ע"כ. ידוע שיש מצוות עשה להיות קדוש, כמו שכתוב "והייתם קדושים לאלוקיכם". ומה שמקדש את האדם הוא קיום המצוות, כמו שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו". ואם כן, לכאורה מה רש"י רוצה לומר – כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה? הרי כל מצווה מקדשת את האדם . מסביר רבינו יוסף חיים זצוק"ל, שאם למשל אדם אוסף בקבוקי שתייה ופחיות כי הוא יודע שעל כל 100 בקבוקים למשל הוא יקבל 25 שקלים, ועל כל 800 יקבל 200 שקל, אם כן פשוט שאם יאמרו לו שיש במקום מסוים הרבה שטרות של 200 שקל – ודאי שהוא ירוץ לשם לקחת את הכסף. והוא הדין לכאן, שכל מצווה שאנו עושים מקדמת אותנו לעבר הקדושה, וצריך המון מצוות כדי לקבל את השטר של הקדושה. ואילו כשהאדם מתאווה לדבר ערווה ורוצה לפגום בדברים שבקדושה אך מתגבר, זה השטר של הקדושה בעצמו, וזה פשוט שאם האדם אוסף מצוות ומקלקל את קדושתו מעיניו וכיו"ב, הוא דומה לאדם שאוסף בקבוקים, אך כשיש לידו ממש שטרות – אינו מרים אותם .

 

"קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם " (יט, ב)

יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. (מדרש רבה) קדשים כתוב בלי וא"ו, וקדוש אני כתוב עם וא"ו, לרמז לנו בזה כי הקדושה של הקב"ה, הוא קדושה מלאה – מלא וא"ו – שלא שייך יותר מזה, אבל אצל הבריות הקדושה תמיד חסרה, חסר וא"ו, כי לא יכול אדם להגיע לדרגת הקדושה שיש להקב"ה, וזה כוונת המדרש יכול כמוני? שלא יחשוב שהקב"ה תובע מכל אדם להיות קדוש כמו ה' כי זה לא שייך, כי קדושתי למעלה מקדושתכם. עוד יש לומר, לפי מה שאומרים בהגדה של פסח בקטע "פקודא בתר דא לספר בשבחא" שעל ידי שישראל עושים מצוות ומעשים טובים בעולם הזה, זה גורם להוסיף כח בפמליא של מעלה, וא"כ לפי זה יהיה הפירוש כך: "קדושתי למעלה הקדושה בפמליא של מעלה, הוא מקדושתכם, מהפעולות של קדושה שאתם עושים בעולם הזה, דהיינו המצוות ומעשים טובים שמקיימים בעולם הזה, גורם העיקרי הוא למעלה, בפמליא של מעלה. (בשם הרבי מקוצק – מבוסס גם על קדושת לוי)

 

"בגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (יט, ט)

על הגרי"י קנייבסקי (הסטייפלר) זצ"ל מסופר שבשנות בחרותו נסע פעם נסיעה ארוכה מאוד ברכבת שמושביה היו מרופדים. מחשש שעטנז הוא עמד במשך כל זמן הנסיעה הארוכה ולא התיישב על הכיסאות המרופדים. בספר "בית רבי" מובא שבהיותו במוסקבה בשעת גיוסו לצבא הצאר, שרר שם קור של כשלושים מעלות מתחת לאפס, והוא חשש לשעטנז בבגדי החורף של הצבא ומיאן ללבשם, ולא הבינו את הנהגתו עד שלבסוף הוליכוהו למחסן הבגדים והניחוהו לבחור בגדי קיץ כרצונו . דרכו של מרן הגר"י קנייבסקי זצ"ל, עוד מימי נעוריו, הייתה להתרחק מכל סרך שאלה או חשש הלכתי. מסופר שבאחד הימים, בעת שלמד בישיבת נובהרדוק, שמע תלמידים מהישיבה המשוחחים ביניהם בהקשר לחששות שעטנז שהתגלו בבטנה של המעילים. מיד בשומעו את החששות שהתעוררו, קם ללא אומר ודברים, ניגש למעילו, קרע את כל הבטנה של המעיל ושב מיד לתלמודו (מורשת אבות)

 

"לא תגנבו" (יט, יא)

חייל רוסי מפלוגת קוזקים שעשתה דרכה דרך ראדין, נכנס לחנותו של ה'חפץ חיים' זצ"ל ונטל בגניבה מן הסחורה שבחנות. כשנוכח ה'חפץ חיים' בדבר מיהר למחול לו במחילה גמורה. לבני ביתו הסביר ה'חפץ חיים' את מעשהו, יכול הייתי לא לסלוח לו על גניבתו, אולם לעתיד לבוא, בבית דין של מעלה, אכן יתברר כי הצדק עמי, אבל לך והתדיין עם קוזק. לימים היה מספר את סיפור המעשה, כדי להפיק ממנו מוסר והשכל, הגנב נתפס במעשי הגניבה, וכשכולו פחד ורעדה ביקש והתחנן על נפשו כי יקבל עליו את העונש החמור ביותר ובלבד שלא יוודע הדבר למפקדו. הרי לנו מוסר השכל כיצד יש לפחד מן המפקד. (החפץ חיים חייו ופעלו)

 

"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו" (יט, יא )

אל ר' אליהו חיים מייזל, רבה של לודז' בא סוחר מלומז'ה, והסיח לפניו את לבו: לא איש המקום אני, באתי ללודז' בענייני מסחר, והתאכסנתי באכסנייתו של פלוני, הבוקר עמדתי לשוב הביתה, פרעתי את חשבוני החזרתי לבעל האכסני ה את מפתח החדר, והלכתי אל תחנת הרכבת, משהגעתי לשם ואמרתי לקנות כרטיס נסיעה, והנה אין ארנקי עמי, נזכרתי שאמש לפני שעליתי על משכבי הנחתיו מתחת לכר והארנק ובו כסף ושעון זהב נשארו שם באכסניה, חזרתי בריצה על עקבותיי, ופניתי לבעל האכסניה, ושאלתיו אם מצא את הארנק ושעון זהב. בעל האכסניה השיב לי בפנים תמימות: שמאז שיצאתי לא היה עדיין בחדר, והריהו מוכן לבוא עמי ולחפש בו. כשנכנסנו לחדר, הוחוור לי מיד, שמישהו ביקר במקום, וכפי שניבא לי לבי, לא נמצא מתחת לכר דבר. נתכסיתי זיעה וחשכו עיני שהרי היו בארנק כספים רבים ושטרות. לאחר חיפושים בכל החדר הבנתי שנכשלתי באדם שאינו מהוגן, ושכל דברי יהיו לשווא. קמתי אפוא ובאתי אליך רבי, שעל חכמתך הרבה מספרים גם הבריות בלומז'ה, ונא עוצה לי עצה היאך אציל את כספי, וברור לי שבעל האכסניה הוא שלקח את הארנק. רבי אליהו חיים הכיר את בעל האכסניה, שרק לפני מספר ימים עמד לפניו לדין תורה, ואגב כך הוחוור לרב שאין הוא מצטיין במידת היושר. ביקש רבי אליהו חיים מן היהודי הסוחר שימתין בחדר הסמוך, ושלח את השמש לקרוא אליו את בעל האכסניה . הלה שהיה סבור שבעניין דין התורה הקודם הוא נקרא, נזדרז ובא. נכנס רבי אליהו חיים עמו בשיחה בעניין דין התורה, כשבעל האכסניה טוען בלהט ומוכיח שהדין עמו, וכהרגלו, החזיק בידו קופסת טבק עשויה כסף. נפנה אליו רבי אליהו חיים: ברשותך, אקח קמצוץ טבק. הושיט לו בעל האכסניה את הקופסה נטל רבי אליהו חיים מתוכה קמצוץ ועוד קמצוץ, כשהלה אינו פוסק לשטוח לפניו את טענותיו. פתאום קם רבי אליהו חיים ממקומו, התנצל שיוצא הוא לרגע, ומיד ישוב. פנה רבי אליהו חיים למשמשו וצוה עליו מהר ורוץ אל ביתו של בעל האכסניה ואמור לאשתו, שבעלה היושב אצל הרב ציווה עליה למסור לידך את הארנק עם שעון הזהב, שהסוחר מלומז'ה, שכח והשאירו הבוקר, וכסימן לדבר נתן בידו את קופסת הטבק שלו. כעבור שעה קלה חזר השמש ובידו הארנק והשעון. חזר רבי אליהו חיים לחדר, נטל עוד קמצוץ טבק, והחזיר את הקופסה לבעל האכסניה, עוד הוסיף ושוחח עמו מעט, עד שהלה קם והלך. ואז קרא אליו רבי אליהו חיים את הסוחר מלומז'ה, ביקש ממנו סימנים לארנק ולשעון, והשיב לו את הגניבה. (בית לומזא)

 

"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" (יט, יג)

בערב שבת אחד סמוך לחשכה, ראו פתאום בני ורשה את ה״חפץ חיים״ הולך במהירות בסמטאות העקלקלות שבירכתי העיר. היה להם הדבר לפלא, מה לרבם של ישראל ברחובות נדחים אלו ובפרט בשעה כה דחוקה של ערב שבת קדש. לאחר מכן נודע, כי אחד מפועלי הדפוס שעבד בהדפסת ספריו של ה״חפץ חיים״, לא היה בשעת תשלום השכר, וכדי שלא לעבור על המצווה של ״ביומו תתן שכרו״ ועל הלאו של ״לא תלין פעולת שכיר״, חקר אצל הפועלים על מקום מגוריו של הפועל הלז, ונחפז לביתו עם זמן הדלקת הנרות, כדי לפרוע לו את חובו טרם תשקע השמש.

 

"בצדק תשפט עמיתך" (יט, טו )

הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל לקח פעם אריזה של חלב, הסתכל עליה והניח אותה בצד, לקח חלב אחר ומזג ממנה . הנוכחים שראו את המקרה התלחשו ואמרו שכנראה ההכשר שעל הראשונה שהונחה בצד אינו הכשר מהודר. מיד עברה השמועה מפה לאוזן ואנשים נמנעו מלקנות חלב מחברה זו. בעל המפעל הגיע להפסדים גדולים ואז הגיעה השמועה לאוזניו על כך שהרב משה פיינשטיין אינו סומך על ההכשר שניתן למוצריו . הוא ניגש לרב משה פיינשטיין זצ"ל, הציג את עצמו ושאל: "מדוע הרב אינו שותה את החלב של החברה שלנו? אנשים העידו שלפני הרב היו שתי אריזות חלב של שתי חברות שונות, הרב לקח את של החברה שלנו, הסתכל עליה והניח אותה בצד, ולאחר מכן, לקח הרב את האחרת ומזג ממנה לכוס." ענה לו הרב: "פשוט מאוד, לא שתיתי מהראשונה חלב כיון שהיא הייתה ריקה! זו הסיבה!" "אדם יראה לעיניים!"

 

"בצדק תשפוט עמיתך" (יט, טו )

ר' אריה לוין, נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים.  ר' אריה ז"ל ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו. בהלוויית אחד מגדולי ירושלים, נפנה הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל אל חנות עציצים ויצא כשבידו עציץ גדול . הרואה תמה מאד למראה עיניו, וכאשר שאלו לפשר העניין התברר כי אחד מהמצורעים שר' אריה ביקרו, נפטר, והרופאים מתעקשים לשרוף את כל חפציו כולל התפילין ע"מ למנוע הדבקה של המחלה. הם נעתרו לבקשתו של ר' אריה שלא לשרוף את התפילין הקדושים רק אם יקברם, ומכיוון שנאלץ לעשות זאת עוד באותו היום קנה עציץ חרס כדין גניזת דברי קדושה.

 

"לא תשנא את אחיך בלבבך ולא תשא עליו חטא" (יט, יז)

ראיתי בספר נפש טובה לפרש, כי ידוע מהני צנתרי דדהבא, האחים הנעימים, קדושי עליונים, הרבי ר' זושא והרבי ר' אלימלך זי"ע, שדרכם היה בקודש, כאשר ראו באחד איזה חטא ועון, אזי צעקו איש אל אחיו, מה לך אלימלך, או מה לך זושא, ולמה עשית כך, לפי העבירה שראו באותו איש. ואמרו דברים המשברים את הלב, מה תשיב לבוראך ביום הדין, וכהנה דברים שנכנסים ללב, ודברו מגודל החטא, וכמה צריך לעשות תשובה, והאיש החוטא, בשמעו זאת, ויתעצב אל לבו, ויאמר הלא גם אנכי עשיתי כן, ומה אשוב שולחי דבר. ועל ידי זה ממילא עשה תשובה. זה אפשר כוונת הכתוב (שם) "הוכח תוכיח את עמיתך" כשתרצה להוכיח עמיתך, "לא תשא עליו חטא" לאמר לו לבדו, למה הרשעת לעשות כן, אלא תוכיח איש ישר כמותך, ועל ידי זה איש החוטא ישים אל לבו. זהו כפל הלשון "הוכח תוכיח", עם "תוכחה" שתדבר עם עמיתך ריעך, "תוכיח" גם החוטא ודו"ק. (דבר בעתו)

 

"הוכח תוכיח את עמיתך" (יט, יז)

מאחר שנזדמן הדבר שאתה הוא שראית את חברך בקלקלתו, הרי זה אות שאף אתה נכשלת בדומה לכך, אחרת לא היו מזמנים לך לראות את מעשה האינו הגון של חברך, לפיכך עליך להוכיח לא רק אותו, אלא גם את עצמך תוכיח "את "עמיתך" את, לרבות אותך. (בני יששכר)

 

"הוכח תוכיח את עמיתך" (יט, יז )

פירש רש"י 'לא תשא עליו חטא, לא תלבין פניו ברבים'. מקור דבריו של רש"י הוא בתורת כהנים, 'יכול אתה מוכיחו עד שתהא פניו משתנה ותשא עליו חטא, תלמוד לומר וכו', אלא תוכיחנו באופן שלא תשא עליו חטא וכו' זה המוכיחו בינו לבין עצמו. במה דברים אמורים, בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברי שמים אם לא חזר בסתר מלבינים אותו ברבים עד שיחזור למוטב, וכמו שעשו כל הנביאים לישראל. כאשר ה'בית הלוי הוכיח טבח אחד ברבים על שלא נהג מנהג הכשרים שבטבחים. הטבח שמע, אולם לא שת אל ליבו ולא שב מדרכו. בערב יום הכיפורים שלח הרב וקרא אליו את הטבח. כאשר בא, ביקש ממנו סליחה ומחילה על אותה תוכחה. תמה הטבח, וכי צריך רבינו לפייס אותי. אדרבה, אני הוא שצריך לבקש מחילתו על שלא קיבלתי תוכחתו ולא תיקנתי את דרכי. דוקא משום כך, השיב לו ה'בית הלוי', הואיל ולא שמעת לתוכחתי, הרי יצאה תוכחתי לבטלה, ונמצא שהלבנתי פניך ברבים בחינם. (כמוצא שלל רב)

 

"לא תקום" (יט, יח )

מסופר על הרה"ק מקאפיטשניץ זי"ע שהיה נוהג להשתתף בשמחות אצל אחד מהרבנים במחוזו. הרע הדבר לגבאים על כבוד הרבי המחולל שהולך להשתתף בשמחה שאינה לפי כבודו. לימים השיא הרבי אחד מצאצאיו ואותו רב לא השתתף כלל בשמחה. שמחו הגבאים שמצאו מקום לגבות חובם ממנו, ונמנו וגמרו שיותר לא ישתתף הרבי בשמחותיו. כעבור זמן מה , ערך שוב רב זה שמחת נישואין לאחד מצאצאיו, ורצו הגבאים למנוע מהרבי להשתתף – בטענתם – הרי הרב לא השתתף בשמחתו של הרבי, ומדוע יטריח הרבי את עצמו לכבודו. השיב להם הרה"ק בנועם שיחו ובמענה רך, הנה, לפי דבריכם, שהוא לא השתתף בשמחתי אף שהנני נוהג להשתתף בשמחותיו, נמצא שאני התנהגתי כראוי והוא לא נהג כשורה, אם כן, מדוע רצונכם שאלמד מדרכיו שאינם טובים, ואף אני לא אשתתף בשמחתו.

 

"לא תקום לא תטור" (יט, יח)

הרה׳׳ק רבי משה מקוברין זיע׳׳א, היה מעביר על מידותיו אף כלפי שונאיו. פעם שאלוהו חסידיו, הרי חז׳׳ל אומרים שכל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, (יומא ב׳׳ב) ומדוע אפוא אין הרבי נוהג כן? ענה להם אם אבוא לעולם האמת וישאלוני מדוע לא נהגתי מנהג תלמיד חכם הנוקם ונוטר כנחש, אענה שלא חשבתי עצמי לתלמיד חכם, אך אם ישאלוני מדוע נקמת ונטרת, כלום תלמיד חכם אתה? אז לא יהיה לי מה לענות.

 

"ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח)

אמר הרה"ק ר' משה לייב מסאסוב זי"ע, לא הייתי יודע אהבת ישראל מהי עד שלמדתי זאת מאיכר אחד. שכן פעם שמעתי איכר מבוסם במקצת שואל לחבירו, התאהב אותי. השיב הלה 'הו, אני אוהב אותך מאוד'. שאל אותו עוד התדע מה חסר לי. ענה לו וכי מנין אדע זאת. אמר לו הראשון, 'אם אינך יודע מה חסר לי, כיצד יכול אתה לומר שאתה אוהב אותי.

 

"מודה אני לפניך – כי טוב לעולם חסדו"

הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז עמד קודם הקידוש בליל שבת ליד השולחן הערוך. תלמידיו עומדים מסביבו ומתבוננים בעבודתו. לפתע פרץ הרבי בבכי. בכי שנמשך דקות ארוכות. תלמידו, הרבי ר' הירש אליקער ניגש אל הרבי ושאל לפשר הבכי. אמר לו הרבי ר' ברוך: אמרנו כעת בזמירות 'מודה אני לפניך ה' אלוקינו אלקי אבותי. על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי'. ואני לא הבנתי, כי מילא, להודות על החסד שכבר עשה איתנו ה', עלינו להודות, אבל על החסד העתיד לבוא?! מדוע צריך להודות על כך?? אלא, האדם עומד לפני הבורא ואומר, ריבונו של עולם, על החסד שעשית עמי בשבוע שחלף אני מודה לך, אבל מה שאתה עתיד לעשות עמי, אולי לא אדע להודות לך בשבוע הבא, כי אולי אני לא אבין שזה חסד!! אולי אסחף אחר הרגשות ואחשוב שמה שקורה לי זה הכי גרוע בעולם!! לכן אני מודה לך, כבר מעכשיו, על כל החסד שאתה עתיד לעשות עמי!! אבל התלמיד לא ויתר, ושאל: מילא, הרעיון הוא אכן אדיר, אבל למה לבכות??? בכה הרבי ר' ברוך ואמר: אוי לו לאדם שהוא כל כך שפל, עד שעושים אתו חסד והוא לא מסוגל לזהות שזה חסד!! אוי לנו שאנו שפלים כל כך, עד שה' משפיע עלינו כל כך הרבה טוב, ואנחנו – אנחנו עסוקים בלבכות ולומר 'זה רע לנו'… (נקודות של אור – ספינקא)

 

אומר ר' יונתן אייבשיץ,

דוד המלך שר מזמור, הוא אמר לה': תודה לך ה' שאני מזהה שזה לא אבשלום!! תודה לך ה' שאני יודע שאתה שולח לי את הקושי הזה!!! תודה שאתה נותן לי את הכוח לא להיסחף ולא להתבלבל אחרי הרגשות!!! על זה שר דוד המלך מזמור! זה הכוח של שירי דוד המלך, לתרגם את המעברים ואת הנפילות הכי חזקות – לשירות ותשבחות… במקום להיסחף למקומות רדודים ולחשבונות של 'מי עשה לי', ו'מי אשם', במקום לתת לרגשות השליליים לשטוף אותו ולכלות את טיפת הכוח שנותרה לו, הוא בחר לקחת את הקשיים, להצביע עליהם ולומר: הנה אתה, אבא!! ולכן אמר ה' למלאך, רד לעולם ותסטור לנבוכדנצר בפנים, שיהיה לו קצת קשה, ואז נראה אם מסוגל הוא לשיר לי… [נקודות של אור – ספינקא]

 

"מזמור לדוד"

חז"ל מספרים, שנבוכדנצר מלך בבל החליט יום אחד לחבר ספר תהלים משלו… ואכן, הוא כתב ספר תהלים מיוחד במינו, מלא בשירות ותשבחות למלך העולם… התהלים שכתב נבוכדנצר היה כה יפה ומעורר השראה, עד שבייש בעוצמתו את התהלים שכתב דוד המלך!!! הדבר עורר רעש בשמים, והקדוש ברוך הוא ציווה למלאך לסטור על פניו של נבוכדנצר!!! ונבוכדנצר – הפסיק לשיר. שואל הקוצקער, למה? למה לא לתת לו לשיר, וכי אינו זכאי להודות ולהלל לבורא?! וכי אסור לו לחבר ספר תהלים משלו?!! אומר הקוצקער: החכמה היא לא לשיר כשאתה שבע! זו לא בעיה! החכמה היא לשיר כשאתה רעב!! נבוכדנצר, ישב לו בגינת הביתן, אכל מעדני מלכים, ישן על מיטה נוחה, ואז, כשמצב הרוח התרומם לשיא – התחיל להלחין שירים… זאת לא בעיה, את זה כל אחד יכול!! אבל דוד המלך? דוד המלך כתב את התהלים בדם ליבו!! כל מזמור הוא זעקה מעומק החושך, דוד המלך ברח משונאיו – וזימר! דוד המלך נתפס על ידי אויביו – ושר לה'!! דוד נמלט מאנשי ביתו, לא היה לו יום אחד של נחת!! כל מיני הניסיונות שיכולים לעבור על בני אדם – עברו על דוד המלך, והוא תרגם את הסבל לשיר תהילה לה'!! 'מזמור לדוד, בברחו מפני אבשלום בנו'… מזמור???!! קינה!!!…..