ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בא – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה" (י, א)

בזמנו של הצדיק רבי יצחק מווארקא נגזרה גזירה מאת הממשלה לשרוף את כל ספרי ה"שלחן ערוך", בתואנה כי לממשלה חוקים משלה ועל פיהם מנוהלים כל סדרי המדינה, ואילו היהודים מנהלים את אורח חיים על פי ה״שלחן ערוך״, לכן אחת דתו של ספר זה להישרף.. . קרא רבי יצחק לאחד מחסידיו, שהיה בעל קשרים מסועפים עם ראשי השלטון, ובקש ממנו כי ילך ויפעל אצל שרי הממשלה לביטול רוע הגזירה. כל אשר מצווה עלי הרבי אעשה! – אמר החסיד – אולם חושש אני מאד לחיי, כי ידוע לכל שהשר העומד מאחורי גזירה זו הוא שר המשפטים המוכר כשונא ישראל מובהק, ואם אבוא אליו בבקשה מעין זו יכול הדבר לעלות לי בחיי.. . אל תחשוש כלל – אמר הרבי – בפרשת השבוע אנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו ״בא אל פרעה״, ומדוע לא אמר לו ״לך אל פרעה״? אין זאת – תירץ הרבי – אלא שהיה משה רבנו מתיירא ללכת אל בית פרעה מחשש שמא ירע לו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״בא אל פרעה״ דהיינו בא עימי יחדיו, אני אהיה אתך בכל אשר תלך ! עשה אותו חסיד כאשר ציוה על הרבי ובחסדי שמים בוטלה הגזירה .

 

"ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך" (י, כא)

אמרו חז"ל, שבששת ימי מכת חושך מתו הרשעים שבישראל ונקברו בלי ידיעת המצרים, שלא יאמרו שגם ישראל לקו. פעם נודע לגה"ק רבי חיים מצאנז, על יהודי אחד שהסיג את גבול רעהו ושכר את בית המזיגה שהלה היה חוכר בקביעות, לאחר ששילם מחיר גבוה יותר ממנו. קראו רבי חיים אליו והוכיחו על מעשהו הנפשע, אך מסיג הגבול הצטדק וטען שהחוכר הקודם הוא רשע ופושע ישראל ומצוה לקבור אותו. אמר לו רבי חיים: "מי אמר לך שמצוה היא לקבור את הרשע? אם מצוה היא, מדוע נאמר על עם ישראל שהיו עירום ועריה, ורק בזכות דם פסח ודם מילה נגאלו, והלוא היתה להם את המצוה של קבורת המתים במכת חושך? מכאן, שאין קבורת הרשעים מצוה". בסיימו את תוכחתו, צוה רבי חיים להשיב את החכירה לחוכר הקודם, כדי שלא יבולע לו . כאשר שמע זאת בנו של הרבי מצאנז, הק' רבי ברוך מגורליץ הגיב בחריפות כדרכו: "אמנם אין מצוה לקבור רשעים שכבר מתו כמו שהיה במצרים, אולם מצוה לקוברם חיים".. .

 

"ולא ראו איש את אחיו" (י, כג)

זקני וילנא היו מספרים על אחד מתלמידי הגר"א שנתעוור בימי נעוריו אולם לא פירש מאהלה של תורה וכל הימים היה שקוד על משנתו עד שהגיע למעלות רמות בתורה. הגר"א נטל על עצמו להשיאו אשה, ואמנם נמצאה אחת מבנות וילנא שהסכימה לבנות את ביתה עם הצעיר העיוור, ואביה התחייב להחזיק את הזוג ובניהם על שלחנו, ובלבד שיוסיף לעמול בתורה. שמחתו של הגר"א ביום הכנס תלמידו לחופה היתה מרובה, והיא הגיעה לשיאה לפני העמדת החופה, כאשר השושבינין הובילו את החתן לכסות את הכלה בהינומה כמנהג ישראל . באותה שעה פנה הגר"א ואמר: חז"ל אמרו אסור לקדש אשה עד שיראנה, ומשהשלים את דבריו פקח החתן העיוור את עיניו . כל העומדים שם נוכחו לראות את כוחו האלוקי, ובני הזוג ראו עולמם בחייהם בנים ובני בנים . (סיפורי צדיקים )

 

"וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם" (יב, טז )

מייקל הוא איש עסקים יהודי מניו יורק. ביום שישי אחד סיים פגישת עסקים חשובה ועמד לטוס בחזרה אל ביתו בטיסה שאמורה לקחת כשעה בלבד, כך שהיה אמור להספיק להגיע לשבת בשלוה ונחת . כל הנוסעים עלו למטוס, אך משום מה, הטייס לא המריא כבר יותר משעה. הנוסעים איבדו את סבלנותם, ובמיוחד מייקל, שחשש להגיע לידי חילול שבת, חלילה. לפתע נשמע קולו של הקברניט במערכת הכריזה: "נוסעים נכבדים! מדבר הקברניט של המטוס. בשמי ובשם כל צוות המטוס אנו מתנצלים על האיחור בהמראה. הדבר אינו בשליטתנו, כי על פי הוראות הבטחון עד שמטוסו הנשיאותי של כבוד נשיא ארצות הברית לא ינחת והנשיא לא יעזב את מתחם שדה התעופה, אין רשות לשום מטוס להמריא או לנחות. עמכם הסליחה" . מייקל חיכה בקוצר רוח עוד כשעה, אך דבר לא התקדם. הוא חשב שאם ישאר במטוס הוא עלול לחלל שבת, לכן פנה לאחד הדיילים ובקש ממנו לרדת מהמטוס. אך הדייל סרב בתוקף, כי לאיש אין רשות לצאת מהמטוס לאחר שכבש המטוס נסגר והמדרגות נלקחו . מייקל התפלל לקדוש ברוך הוא שיעזר לו להיחלץ מהמטוס כדי לא להגיע לידי חלול שבת, ואז נפל בראשו רעיון. הדייל אמר שאין רשות לאף אחד לעזוב, אך מה יהיה אם אדם נתקף בהתקף לב פתאומי? הרי לכל כלל יש יוצא מן הכלל.. . מייקל התחיל לפרפר במקומו כאשר הדייל עבר לידו. "אדוני, מה קורה?! אתה בסדר…?!". שאל הדייל בבהלה . "יש לי לחץ גדול בחזה, אני לא מרגיש טוב בכלל", נאנח מייקל מ"כאבים" . מיד נשמעה הודעה בהולה ברמקול, "אם יש רופא במטוס הוא מתבקש להגיע לאגף מחלקת העסקים בדחיפות!!! " תוך כמה שניות הגיעה נוסעת שהזדהתה כרופאה במקצועה. היא הוציאה סטטוסקופ מהתיק שלה והאזינה לרחשי לבו של מיקל. "יש לו התקף לב! הוא חייב להגיע לבית חולים בדחיפות!! דייל!!! תודיע לטייס שלא ימריא בשום פנים ואופן!!!" תוך כשלש דקות מייקל כבר הובל לטרמינל יחד עם הרופאה, שהתעקשה במסירות מפלאה ללוות את החולה לאמבולנס שחיכה להובילו אל בית החולים. כשהגיעו לטרמינל, פנה לרופאה והודה לה: "תודה רבה לך, אך אני כבר מרגיש מצוין!" ונעלם. הוא תפס מונית ונסע לבית חברו, שקבלו בזרועות פתוחות. השבת עברה על מייקל בשמחה והודיה לה' יתברך על שזכהו לשמר את השבת כהלכתה . ביום ראשון, כשמייקל הגיע לביתו, הוא סיפר לרבו את כל אשר ארע. לאחר מספר חדשים קרא לו הרב וסיפר לו שבאחת מההרצאות שלו באה אליו אשה אחת וסיפרה: "…הייתי היסטרית, ידעתי שלא אספיק להגיע הביתה לפני כניסת השבת . פתאום שמעתי שמחפשים רופאה ברמקול. חשבתי לעצמי שנקלעתי למטוס הזה כדי להציל חיים, אך כאשר בדקתי את החולה הבחנתי שאין לו כלום, והבנתי שהוא מעמיד פנים, כי ראיתי שהוא אדם חרדי שחובש מגבעת לראשו ורצונו לא לחלל שבת, לכן מיד הצהרתי שהוא סובל מהתקף לב והוריתי לטייס שלא להמריא אלא להובילו בדחיפות לבית החולים הקרוב. כך גם אני יצאתי יחד איתו מהמטוס. כשהגענו לטרמינל הוא הודה לי וברח. רציתי גם אני להודות לו, אך כבר היה מאוחר. מאז לקחתי על עצמי שלא לטוס יותר ביום ששי ויהי מה"… (מעיין השבוע )

 

"ושמרתם את המצות" (יב, יז )

שמח ומאושר בשמחה של מצוה, יצא הרבי הקדוש ר' משה לייב מסאסוב מאפיית מצות הפסח . מה היה פשרה של שמחה עילאית זו? הרבי מסאסוב היה טורח מאד למען אפיית המצות לפסח . הקמח היה שמור ביותר, וגם בזמן האפיה הידר הרבי בהידורים רבים. כאשר עלתה המצוה בידו, וזכה הוא לאחוז במצותיו המהודרות, לא היה מאושר מן הרבי . עודו צועד ברחובה של עיר, וצרור מצותיו בידו, פגש ביהודי פשוט, אשר אף הוא הלך שמח ומצותיו בידו. "לשמחה מה זו עושה?" שאל הרבי את היהודי . ענה היהודי בפשטות: "עם בוקר השכמתי לאפית המצות, אך לא לילה של שינה ואגירת כוחות היה מאחורי, אלא לילה שכולו תפילה ותחנונים. בחצות קמתי ממיטתי ושפכתי לבי לפני ה' יתברך שיזכה אותי לאפות מצות מהודרות ושמורות ביותר . עתה, כאשר חוזר אני מאפיית המצות, שמח אני ובטוח שה' קבל תפלתי ויזכני במצות מהודרות" . כאשר שמע רבי משה לייב את הדברים הטהורים והכנים היוצאים מפי היהודי הפשוט, התרגש עד מאד, והאמין שאכן שמע ה' לתפלת היהודי וזכהו במצות מהודרות. הרבי הוציא את מצותיו וביקש מהיהודי להחליף עמו . סיפור זה סיפר הרב החסיד ר' יהושע העשיל הלטובסקי לגרי"ז מבריסק, אשר היה נוהג להחמיר באפיית המצות ולאפות את המצות ביום ראשון בשבוע, לאחר ששבת התנור יום שלם . כאשר שמע הגרי"ז את הסיפור, נענה ואמר: "אכן, קיבל ה' את תפלתו של היהודי הפשוט, וזיכהו במצות מהודרות ביותר – מצותיו של ר' משה לייב מסאסוב! " (סיפורי צדיקים )

 

"ולא יכלו להתמהמה" (יב, לט )

ידועים דברי חז״ל שבני ישראל בהיותם במצרים שקעו במ״ט שערי טומאה ואם היו מתעכבים שם עוד, היו נכנסים בשער הטומאה החמישים ושוב לא היתה להם תקומה. משום כך גאל אותם הקדוש ברוך הוא מיד, ולא שהו אפילו מעט כדי שיספיק בצקם להחמיץ. ענין זה ביאר המגיד מדובנא במשל: עני אחד הוצרך למעות ולא נותר לו עוד ממי ללוות. בצר לו לקח את בגד השבת אשר לו ומשכן אותו תמורת סכום כסף לא רב אותו קיבל מבעל בית עשיר . כאשר עבר זמן רב והעני לא שב לקחת את משכונו, הבין המלוה כי כספו לא יושב לו עוד, נטל את הבגד והביאו לחייט שיתאים אותו למידתו שלו. הכיר החייט את הבגד וזיהה א ת בגדו של ידידו העני, מיהר וסיפר לעני כי בגדו עומד לעבור שינוי והתאמה למידותיו של העשיר. התחנן העני לפני החייט שימתין יום אחד ולא יעשה דבר. החייט הסכים. מיהר העני וחיזר על דלתי נדיבים מהם אסף פרוטה לפרוטה עד שהצליח בעמל רב לאסוף את סך ההלוואה שלקח. עם הסכום שבידו מיהר העני אל בית המלוה העשיר, השיב את ההלואה וביקש שהבגד יושב לו בהקדם. אמור נא לי – שאל המלוה העשיר – הרי מזה זמן רב שהבגד מונח כאן ולא עשית דבר והנה עתה נזכרת והשבת את ההלוואה בבהילות ובדחיפות. אכן כן – ענה העני – ידוע ידעתי כי אם לא אפעל עתה במהירות ישתנה הבגד באופן שלא אוכל לעולם לשוב ולהשתמש בו. משום כך כה נחפזתי… והנמשל – אמר המגיד מדובנא – מובן מאליו… לו לא היה הקדוש ברוך הוא מוציא את בני ישראל ממצרים היו שוקעים בשער טומאה החמישים ושוב לא היתה להם כל תקנה, משום כך נעשה הדבר בחפזון עד שלא יכלו להתמהמה אף לא רגע אחד. (וקראת לשבת עונג )

 

"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" (יג, ג)

מעשה במלך שארס אשה במדינה השוכנת מעבר לים. בהתקרב מועד החתונה, ביקשה הכלה להפליג למקום מושבו של המלך, ועלתה על ספינה העושה דרכה לאותו מקום. והנה החלה מנשבת בים רוח סערה עזה, והיתה הספינה מטלטלת בין הגלים הנה והנה, מבלי יכולת להמשיך ליעדה, ואף לא לשוב על עקבותיה . ימים רבים לא נח הים מזעפו, והמלך עומד ומצפה. משראה שכלתו בוששת מלהגיע, עלה על אחת מספינותיו והפליג בה אל הים, לתור אחר כלתו, ובדרכו מצא את ספינתה. העלה המלך את כל אנשי האניה לספינתו, והביאם לחוף מבטחים, ואת כלתו הביא עמו לארמונו . לאחר שנתאוששה הכלה מכל תלאות הדרך אמר לה המלך: "אל תזכרי את הגלים שאיימו להטביעך, ואת הצרות שעברו עליך בדרכך, אלא את היום שבו הצלתי אותך. בכל שנה עשי את אותו יום, ליום של שמחה, וכך תזכרי תמיד כיצד הושעתי אותך וחלצתיך מהמיצר! " כך, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "אל תזכרו את כל אותם גלים קשים וצרות שעברו עליכם במצרים, אלא זכרו תמיד כיצד הושעתי וגאלתי אתכם. בכל שנה ושנה היו שמחים ביום הזה, וכך תזכרו זאת תמיד" . (שמות רבה פרשה יט )

 

"וכל בכור אדם בבניך תפדה" (יג, יג)

סנדלר יהודי שהיגר מאירופה לאמריקה נחשף לרפורמה וזנח את יהדותו. כאשר גילה שאין צורך ללמוד כדי להיות ראביי, החליט לשדרג את משכורתו . לימים הגיע אחיו החרדי מאירופה לבקר, ולבו נחמץ על אחיו שכה התדרדר, אך מפני השלום העדיף לשתוק ולא לגרום לאחיו לעשות צעדים חריפים יותר . באחד הימים נכנס החרדי לבית אחיו הראביי והנה אחיו משמש ככהן בפדיון הבן . "מה לך ולפדיון בכורים?" לא יכול עוד החרדי להחשות. "הלא אבותינו מעולם לא היו כהנים" . "תנוח דעתך אחי", השיב הראביי בבת שחוק, "מה מפריע לך שאני עושה כמה דולרים? התינוק הזה בכור בדיוק כפי שאני כהן".. . (במחשבה תחילה )