ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בהר – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך" (כה, יז)
בצעירותו, הגיע רבי משה צבי מסווראן אל הסבא משפולי, וזה אמר לו כך, נאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך, ומכאן אתה למד, שגם בשביל יראת אלוקים אסור להונות את הבריות, אלא יש להיות ירא שמים באמת ובלי רמיה. העיד הרבי מסווראן, כל כך הכו הדברים שורש בלבי, עד שסללו בעבורי מסילה חדשה לעבודת ה', ובה צעדתי במשך כ"ה שנה .
"וכי תאמרו מה נאכל…" (כה, כ )
שאלה זו נשאלת בכל מיני מצבים בחיינו, כגון: איך נשב ונלמד, האם נתפרנס מהכולל ונחתן את ילדנו, ואכן עלינו לתת עליה את הדעת . שורש הענין הוא, שנדרש מהאדם להתחזק במידת הבטחון בהשי"ת, שעניינה עזיבת הכל בידי הקב"ה. להכיר שהכל בידי שמים וביד השי"ת לפעול מבלי להיות תלוי במעשינו . כשאדם נוסע במטוס והוא מרגיש שהמטוס מתנדנד באויר, הוא סומך ובוטח על הטייס שיודע את מלאכתו, ובאפשרותו להטיס את המטוס ללא כל תלות בנוסעים בו . כאשר אדם זוכה ומחתן את בתו הראשונה והוא דואג וחושש מה יהיה כשיגיע תורה של הבת השניה, הרי שאין לו בטחון במי שעזר לו בראשונה. אילו אליהו הנביא היה דוד שלו, והיה שולח לו צי'ק בדולרים, הוא לא היה דואג לשים לב שאת בתו הראשונה חיתן עבורו אביו שבשמים, והוא יכול לחתן גם את בתו השניה – זוהי עבודת האמונה וממנה נובע הבטחון. בטחון היינו שהקב"ה אינו תלוי בנו בכדי לעזור לנו . העבודה שלנו היא, להכיר שאין סדרים ואין מציאות חתומה ומוחלטת. ביכולת של האדם יש מצב בו נגמרו האפשרויות והוא הגיע לסוף הדרך. כאן מגיע ענין הבטחון, להכיר שאצל הקב"ה אין שום מחסום ושום הגבלה והוא יכול להפוך סדרים ולחדש מצבים . (תפארת שמשון ) א"ה: כולם יודעים להגיד ששידוך הוא משמים, וכשם שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, וגם את ים סוף העבירנו בתוכו בחרבה, כן יתברך שמו דואג לזיווג ההגון והראוי . חשוב לזכור את ההמשך הפחות ידוע של מאמרו של רב יהודה אמר רב (סוטה ב, א) "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני", כלומר לא רק הזיווג הוא מן השמים, אלא טרם יצירת הוולד כבר נקבע האם ואיפה תהיה הדירה שלו, וממה הוא יתפרנס .
"וציוויתי את ברכתי לכם" (כה, כא )
בערב השמיטה, הגיע סוחר ירקות אל הרב מבריסק, והציע לאגור פירות וירקות הניתנים לשימור ומצויים לרוב בשוק, ולא להמתין לשנה החדשה, שאז הפרות יקרים וקשים להשגה. אמר לו הרב, דע לך, כי מה שאמרו חז"ל שמזונותיו של אדם קצובים לו, אין הדבר אמור רק בסכום הממון שנגזר עליו, אלא גם על מזונותיו ממש, דהיינו כמה פירות וירקות יהיו לו, ואין טעם אפוא באגירת מזון מעתה לשנה הבאה, כי מה שנגזר על האדם יבוא לידו מכל מקום. והוסיף, אך אתה, שהנך סוחר פירות וירקות, יכול לאגור כמויות, שכן אין זה שונה משאר עסקי מסחר שכך הדרך להרויח . ראו נא מה יקרה נשמה של כל יהודי, אפלו פשוט – אמר פעם רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים, בחול המועד פסח תר"צ, וסיפר: סמוך לשנת השמיטה, הגיע אלי איכר מפתח תקוה, וסיפר לי על מצבו הכלכלי הקשה, ותמה כיצד יהיה מסוגל לשמט את שדהו במשך שנה שלימה. הוצאתי ספר ירמיהו והראיתי לו את דברי הפסוק (יז, ה) כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם, ומפרש רש"י בחרישו וקצירו, לומר אזרע בשביעית ואוכל, ועל המשך הפסוק, ומן ה' יסור לבו, הוא מפרש שהבטיחו וציוויתי את ברכתי לכם. לא הוספתי דבר, וגם האיכר לא הגיב מאומה, אולם מאותה שנה ואילך, שמר האיכר על כל דיני השמיטה בקפדנות, ללא שום הוראת היתר .
"כי גרים ותושבים אתם עמדי" (כה, כג)
גם כאשר בני ישראל שרויים בגלות והם גרים בארץ לא להם, גם אז אומר להם הקב"ה "אתם עמדי", שאף הוא נמצא עם ישראל בגלות, כמו שדרשו חז"ל (מגילה כט, א) כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה שכל מקום שגלו שכינה עמהם, ואף כשעתידים ליגאל. (מאורי אור )
"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (כה, לה)
רבינו עובדיה ספורנו זצ"ל היה מגדולי דורו בתורה וחכמה, הלכה ומוסר . כשם שהיה רופא נשמות כך היה רופא גופות, וה' היה עימו להצליחו במעשיו . פעם פגש בו עשיר אחד, ופתח בהלל ושבח, אשריך רבינו שחננך ה' חכמה להציל נפשות ! ענהו הרב, לשם כך אין צורך בחכמה, גם אתה יכול להציל נפשות ! הכיצד – תמה העשיר – חידות לי דבריך, רבינו ! לקחו לסימטאות העוני בפרבר העיר, ונכנס עמו לחצר גדולה וארבע עשרה דירות פתוחות לה, כולן נעולות, ודממת מוות סביב . התחלחל העשיר – זו חצר רפאים – הצטמרר . הלך הרב ונקש על הדלתות, בזו אחר זו. כולן נפתחו, ומאפילת הבתים הציצו עיניים רעבות, נמקות בעוניין. עניים היו כל כך, עד שהתביישו להיראות בבלואי סחבותיהם, ורק בלילות מגיחים היו לנבור באשפתות . שב הרב אל העשיר הנדהם, ושאל, ובכן, אמור: כמה אנשים מתגוררים כאן, להערכתך ? רואה אני אדם בכל בית, והדממה מעידה כי בודד הוא לנפשו . שאל הרב, היש בכיסך מעות? משהשיב בחיוב, ביקש הרב, חפון אותן בידך וקרקש בהן בקול . עשה כן, ואך נשמע קול המטבעות נהרו מן הבתים נחילים נחילים וסבבוהו. נכמרו עליהם רחמיו והעניק להם את המעות, הורה לקנות לכולם בגדים הגונים, והחצר הפכה שוקקת חיים! מעשה שהיה הוא – אך נשתמש בו כמשל. הרי כל אברך ובחור ישיבה יש בכיסו 'מטבעות זהב' למכביר: יודע הוא פרק במשנה ודף גמרא, יודע הלכות ורעיונות מוסר, וכה רבים הרעבים, החסרים כל אלו ונפשם יבשה, אבל מכונסים הם בבתיהם, ומתכנסים בדממה, עד שאיננו יודעים אודותיהם כלל! ברם, אך נקרקש במעותינו, ננסה לייסד שיעורי תורה, לדרוש דרשה, ונראה כיצד יסובבונו בשקיקה, כיצד יבקשו לשמוע עוד ועוד, כי טל תחיה היא התורה, ומזון לנשמה! והתנא קורא ומתריע (אבות ב, ח): "אם למדת תורה הרבה – אל תחזיק טובה לעצמך!" (מעין השבוע )
"אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך" (כה, לו)
אין חיי המלווה ברבית, כחיי הלווה. המלווה מבקש שהימים יחלפו מהר כדי שיקבל ריבית גדולה יותר, והלווה רוצה שהימים יתמשכו ככל האפשר . אצל המלווה כל יום כשנה, ובעיני הלווה כל שנה כיום אחד… אך כאשר לא יקחו רבית, יהיו חייהם שווים, ולכן נאמר "אל תקח… וחי אחיך עמך" . (האלשיך הק' )
"אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך" (כה, לו)
חז"ל אמרו שהמלווה ברבית אינו קם לתחיית המתים. מדוע נבחר עונש זה למלווה ברבית, מהי המדה כנגד מדה שבכך ? אדם הזקוק להלואה, ומוכן לכל, אפילו הלוואה ברבית, הוא בוודאי עני מאד, הנחשב כמת . כאשר מסרב חברו להלות לו ולהצילו מעניותו הקשה, הרי הוא מאריך את תקופת "מיתתו". אף אם מוכן החבר להלוות לעני ברבית נשך, הרי רבית זו היא כנשיבת נחש שגם היא מיתה גרועה . אדם זה, אשר גרם לחבירו להחשב כמת, לא יקום בתחית המתים, ויש בכך מדה כנגד מדה . (ראש דוד לחיד"א )
"את כספך לא תתן לו בנשך" (כה, לז )
מסופר על יהודי אחד שנהפך עליו הגלגל ופשט את הרגל ל"ע, והיו בידיו גם כסף של אחרים שהלוו לו את כספם ע"י היתר עסקא, ועתה הפסידו בידו כל כספם. ביניהם היו גם כמה מתלמידי הגה"ק מטשעבין זיע"א, והם באו להתלונן על כך לפני רבינו. אמר אז רבינו בשם אביו הגה"ק בעל ה"כוכב מיעקב" זיע"א, שפירש הפסוק 'את כספך לא תתן לו בנשך', שהיה צריך לומר 'את כספך לא תלווה לו בנשך', למה כתוב 'לא תתן'? אלא בא הכתוב ולימד, כי כך דרכם של מלווי בריבית, שלבסוף הם פושטים את הרגל ומאבדים את כל כספם, ונמצא שהכסף שנמסר ללווה, נתינה היתה ולא הלוואה, וזה שאמר הכתוב 'את כספך לא תתן' שהתורה מבטיחה שסופה להיות נתינה ביד הלוה.
"את שבתותי תשמרו" (כו, ב)
בפסוק זה מופיעה השמירה לאחר השבת, ואילו בעשרת הדברות, להיפך: "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב) – שמירה לפני שבת . שבת זקוקה לשמירה לפניה ולאחריה – יש להוסיף מחול על הקודש, להכניס את השבת לפני שקיעת החמה, ולהוציאה לאחר צאת הכוכבים . (בעל הטורים )