ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בראשית – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"בראשית ברא אלוקים" (א, א)

אין המקרא הזה אומר אלא דרשני וכו' בשביל התורה שנקראת 'ראשית' ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית' . (רש"י) בשביל שני דברים אלו ברא הקב"ה את העולם . אומר ה"חפץ חיים", אם אדם משקיע מיליון דולר באיזו עיסקה, ברור שהוא לא מתכוון להרוויח רק מאה דולר, ואם משקיע מיליארד, בוודאי ובוודאי שציפיותיו לרווחים עצומים מאוד . אם הקב"ה אומר שהוא ברא את כל העולם, את הים, את היבשה, חיות ועופות, בני אדם, צומח ודומם, הכל בשביל התורה, אז כמה שווה התורה וכמה שווים ישראל …

 

"והארץ היתה תוהו ובוהו" (א, ב)

לכאורה מה בא זה ללמדנו מה היתה הארץ קודם בריאת העולם .אומר ה"תפארת ציון" בפירושו לבראשית רבה (ב, א), שבמילים אלו מבואר שלא רק שהארץ היתה תוהו ובוהו אלא שהיסוד של העולם הוא "תוהו ובוהו", ורק ע"י חסד שהקב"ה משפיע בעולם שיעשה פירות והעולם יהיה במצב יציב, ורק לכן הוא מתקיים. אבל דע לך אדם, אתה יכול בשנייה להחריב את עולמי אם לא תלך בדרך הנכונה והארץ תחזור לתוהו ובוהו, כפי טבעה .

 

"ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (א, ג)

יש לדקדק, מדוע לא כתוב "ויהי כן" כמו שכתוב אצל שאר הדברים שנבראו בימי בראשית . מתרץ ה"מאור ושמש", כיון שהאור שנברא לא נשאר אלא נגנז לצדיקים לעתיד לבא, לכן אי אפשר לומר "ויהי כן ".

 

"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וירא אלוקים את האור כי טוב" (א, ג-ד)

ההבנה של האדם הפשוט שקורא פסוק זה היא שהקב"ה הביט ביצירה החדשה שיצר את האור, והגיע למסקנה שהאור "טוב", וכאילו ההתנהלות שהיתה כאן היא, שבתחילה אמר הקב"ה "יהי אור" ואז האור התגלה, ולאחר גילויו אמר הקב"ה כי הוא טוב, שמעשהו כביכול "מוצלח " . וכי הקב"ה צריך להיווכח או להוכיח שהיצירה שברא היא טוב, הרי הקב"ה הוא כל יכול וכל בריאה שמייצר מוכרחת להיות הכי טובה ?מתרץ רבי יהונתן אייבשיץ, התורה באה להשמיענו, שמידתו של הקב"ה אינו כמידת בשר ודם . לנו כבני אדם, אין השגה ואין יכולת להבין ולתפוס את מידת טובו של האור מצד עצמו, וההשגה של בני אדם הוא רק ביחס לחושך, כשאנו רואים את חסרונו של החושך, יש לנו את האפשרות להבין במשהו את יתרונו של האור ואת מעלתו. ולכן כותבת התורה "וירא אלקים את האור כי טוב", רק בורא עולם יכול לראות את טובו של האור בעצמותו .

 

"עץ פרי עושה פרי למינו" (א, יא)

מפרש המהרי"ץ דושינסקי, יש בפסוק זה מוסר השכל, האדמה נצטוותה שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, שהעץ הוא צינור המעביר את מזונו וחיותו של הפרי, ונצטוותה האדמה שהאמצעי הזן והמקיים את הפרי יהיה בטעם הפרי. ללמדך, כי גם מי שמהנה ומחזיק את יראי השם, צריך להיות כטעמם – ירא שמים, שמי שנהנה ממקורות שאינם יראי שמים, עלול שלא יהיה עושה פרי ולא יראה סימן ברכה בתלמודו .

 

"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלוקים כי טוב" (א, יב)

הגמ' בחולין (ס, עמוד א) דורשת על פסוק זה: בשעה שאמר הקב"ה 'למינהו' באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקב"ה בעירבוביא, למה אמר 'למינהו' באילנות. ועוד קל וחומר – מה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה 'למינהו', אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינו .לקח מוסרי למד הסבא מסלבודקא מגמ' זו. היה זה בבואו למסור שיחת מוסר בישיבה, תלמידיו שהשתוקקו להיות קרובים אליו, נדחפו והצטופפו יחד, אך התנהגות זו לא היו לרוחו של הסבא, ולכן העיר להם, שעליהם ללמוד מהעשבים שלא דחפו, אלא כל אחד יצא במקומו, משום שלמדו ק"ו מהאילנות, על אחת כמה וכמה דרושה זהירות גדולה כאשר מדובר באנשים העלולים להיפגע מהדחיפות .

 

"את המאור הגדול… ואת המאור הקטן" (א, טז)

לכאורה קשה, הלא מדרך הטבע המנורה שמאירה חדר, קטנה הרבה יותר מהחדר שאותו היא מאירה ולמה צבא השמים המאירים את הארץ, גדולים פי כמה וכמה מהעולם . מתרץ רבי אהרן מסדיגורא, כתוב בפסוק "בראשית ברא" וחז"ל דרשו בשביל ישראל שהם ראשית, ואדם מישראל גדול כל כך, שהחמה והלבנה וכל הכוכבים נחשבים כנגדו כמנורה קטנה בחדר גדול מאד .

 

"כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא" וכו' (ב, ג)

בספר "לב אליהו" כותב רבי אלי' לאפיאן, "כל הבריאה עד ליום השבת לא היה לה הפסק, שכשהקב"ה אמר "תדשא הארץ", היתה הארץ מצמיחה עוד ועוד ללא הפסק וכן כל עשרה המאמרות עד לכניסת השבת בו ציווה הקב"ה שהארץ תשבות, ומאז יצטרך האדם לזרוע כדי להצמיח, וכל כיוצא בזה, הוי אומר: "שבת מכל מלאכתו" והניח מעתה לאדם "לעשות ".

 

"אעשה לו עזר כנגדו" (ב, יח)

לגאון רבי ישעל'ה מושקט מפראג, היתה אשה שהפריעה לו ב"חסידותה" המופרזת, כל היום התפללה, אמרה פרקי תהילים, תחינות ומעמדות . יום אחד חזר רבי ישעי' משיעור והרעב הציק לו, והרבנית לא רצתה להפסיק להתפלל כדי להכין לבעלה את סעודתו . אמר הגאון באנחה, עכשיו מובנים לי דברי רש"י "זכה עזר" – היא לו לעזר, שעוזרת לו בעבודת הבורא. כשהוא לומד או מתפלל, היא מכינה אוכל, כשהוא אומר את השיעור, היא מכינה ארוחת צהריים, וכשהוא דן דיני תורה, היא מסדרת את הבית, וכשהוא עסוק בתפילת מנחה וערבית, היא מכינה ארוחת ערב . לא זכה כנגדו – מולו, הוא מתפלל, גם היא מתפללת, הוא אומר תהילים והיא אומרת מעמדות, הוא עסוק בלימוד והיא עסוקה בתחינות, אבל אוכל אין בפי הרב .

 

"ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם" (ב, כא)

תחילת מפלה, שינה. (בראשית רבה יז, ה) רבי אליעזר גורדון מטלז רגיל היה לומר, מאחר שהשינה "מפלה" היא לאדם, נמצא אתה למד, שעל האדם לעסוק בתורה עד שתחטפנו שינה, כי איך אפשר שילך האדם מרצונו לקראת "מפלתו ".

 

"ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה" (ב, כב)

בברכות השחר האנשים מברכים שלא עשני אשה . בפשטות הסיבה שמברכים ברכה זו משום שאשה פטורה מחלק מהמצוות, ובעיקר מלימוד התורה, ולכן זו ברכת הודאה לה' שהכניס את האיש בכלל החיוב . האשה לעומת זה מברכת שעשני כרצונו, ובפשטות זהו מין צידוק הדין, זה מה שיש ותודה רבה על זה . אבל הגאון רבי חיים קנייבסקי פירש דבר נפלא, כשרצה הקב"ה לברוא את האדם, אמר "נעשה אדם", כלומר, התייעץ עם המלאכים אם לברוא או לא לברוא את האיש, אך כשעשה מהצלע את האשה, לא כתוב שהתייעץ עם אף אחד, וזהו הכוונה שעשני כרצונו, ברצונו לבד, בלי להתייעץ עם אף אחד .

 

"לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (ב, כג)

לכאורה קשה, הרי גם אם לא היתה נלקחת מאיש אלא היו נבראים שניים כמו כל החיות והבהמות, גם אז היתה צריכה להיקרא אשה, כמו שאשתו של הפר נקראת פרה, א"כ מדוע אומר אדם הראשון שהסיבה היא שמאיש לוקחה . מתרץ ה"נחלת יעקב" לרבי יעקב מליסה, שלאשה היו צריכים לקרוא אדמה, כי הרי היא אשתו של האדם, אלא שאת זה בא אדם הראשון להסביר, אני נקרא אדם, כי ה' ברא אותי מהאדמה, אבל היא צריכה להיקרא אשה, כי מאיש לוקחה, ולא מהאדמה .

 

"ויאמר ה' אלוקים לאשה מה זאת עשית" (ג, יג)

תמוה, הלא הקב"ה לא ציווה לחוה "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", ואם כן למה העניש אותה ? מתרץ בספר "תולדות יצחק", כשציווה הקב"ה לאדם לבל יאכל מעץ הדעת, היתה אז חלק מגופו, ורק אחר שציוה שלא לאכול מעץ הדעת אמר אז "לא טוב היות האדם לבדו" "ויקח אחת מצלעותיו" ומובן שאף חוה היתה כלולה בציווי .

 

"בזעת אפיך תאכל לחם" (ג, יט)

עד היכן קללה זו מגעת, כותב רבי חיים שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר" (יתרו תשל"ב) מובא משמו של הנצי"ב מוואלוז'ין, שנשאל, מדוע הוא כל כך מתייגע על הכנת השיעורים בישיבה, הרי לפני שהתמנה לר"מ היה מחדש בנקל חידושי תורה נפלאים. וענה, דווקא משום שהתמניתי כרב, ומלאכת הגדת השיעורים היתה למקור פרנסתי, נכנסה מלאכת ההכנה תחת שלטונה של הקללה "בזעת אפיך תאכל לחם", ועלי לעמול עליה בזיעת אפיך .רבי יוסף זונדל מסלנט היה אומר: אם בכדי לקיים את הקללה "בזעת אפך תאכל לחם" אדם משתדל יומם ולילה, כמה צריך הוא להשתדל בכדי להשיג את הברכה "ברוך הגבר אשר יבטח בה'" (ירמיהו יז).

 

"ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ד, ה)

כתוב במדרש (בראשית רבה כב, ז) קין והבל רבו ביניהם על חלוקת העולם, והסכימו ביניהם שקין יקבל את הקרקעות והבל את המיטלטלין . אך גם אחרי החלוקה המשיכו לריב ביניהם, קין אמר להבל שיעוף באוויר כדי שכף רגלו לא תדרוך על הארץ, והבל אמר לקין שיתן לו את מלבושיו שלבוש בהם .שאל מרן רבי אלעזר מנחם שך, מה באו חז"ל לומר לנו בזה? אלא כדי שנתבונן מהי השלכתן של מידות רעות, קין והבל אע"פ שכל העולם היה שייך להם, בכל זאת אם לא עובדים על מידות, יכולים להגיע לדיוטא התחתונה שלא יכול לסבול שעוד אדם דורך על אדמותיו ועוד אדם ילבש לבוש ששייך כביכול לו .

 

"ויאמר קין אל ד׳ גדול עוני מנשוא" (ד, יג)

מה היתה תמיהתו של קין, וכי קל הוא לרצוח אדם, ועוד אח מאב ואם, ובפרט שהוא הרוצח הראשון בעולם . תירץ בספר "אוהל תורה", קין התאונן בפני הבורא ואמר, 'גדול עוני מנשוא' (בניחותא), על ידי הגזירה אשר גזרת עלי, להיות נע ונד, נעשה עוני גדול וקשה מנשוא, אילו לפחות היית מניחני במנוחה במקום אחד, כי אז עוד יכולתי לחזור בתשובה לפניך ולעבוד אותך, ואילו עכשיו, משגזרת עלי להיות נע ונד, לא תהא דעתי פנויה ומיושבת עלי לחזור בתשובה, ועל ידי כך הריני חוטא מחדש בזה שאינני חוזר בתשובה, ועוון זה הוא באמת גדול מנשוא .

 

"הן גרשת אותי היום… והיה כל מוצאי יהרגני… לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם" (ד, יד – טו)

רבי מאיר הלוי אפשטיין, אב"ד מוש – חדש, שואל, איזו טענה היא "והיה כל מוצאי יהרגני" וכי זוהי סיבה שבגללה הבטיחו הקב"ה "לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם", היכן ראינו שעשה תשובה ? ומתרץ, כלל גדול יש בחז"ל, כל מקום שכתוב "ויהי" לשון צרה, "והיה" לשון שמחה. ולפי זה קשה לכאורה, מדוע אומר קין "והיה כל מוצאי יהרגני", וכי תהיה זו שמחה עבורו אם יהרגוהו ? מוכרחים לומר שקין באמת הצטער על הריגת הבל, עד שמאס בחייו ואמר שהשמחה הגדולה ביותר אצלו אם כל מוצאו יהרגהו. ואם כן, נפלא הלשון "והיה" לשון שמחה. וכאשר הקב"ה שומע את חרטתו הכנה של קין, מיד אומר "לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם", שכיון שהתחרט עד שמאס בחייו, סימן שחזר בתשובה שלימה .

 

"ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלושים שמה וימות" (ה, ה)

בעוד מקום אחד בתורה כתוב "אשר חי ", אצל אברהם (בראשית כה, ז) "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי". מפרש רבי יעקב צבי מקלנבורג אב"ד קניגסברג בעל ה"כתב הקבלה" בשם הגר"א מווילנא, אדם הראשון היה צריך לחיות אלף שנים, וחי רק תשע מאות שלושים שנה כי נתן שבעים שנה לדוד המלך . כמו כן, אברהם היה צריך לחיות מאה שמונים וחי מאה שבעים וחמש שנה כדי שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה, ולכן דקדקה התורה בשניהם לכתוב אשר חי, כי באמת היו ימיהם יותר מאשר חייהם למעשה, דהיינו, ימיהם המוקצבים היו יותר מכך .