ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת בשלח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד…" (יג, יט)

מובא בנועם אלימלך, יוסף הצדיק החדיר בלבם של ישראל עד כדי שביעה "השבע השביע את בני ישראל לאמר" שיאמרו איש לרעהו שעתיד הקב"ה לפקוד אותם "פקוד יפקוד אלוקים אתכם" . וכן מובא ב"מזקנים אתבונן", להרה"ק רבי אברהם מסלאנים זי"ע בעל בית אברהם, שצריך להבין מהו כפל הלשון פקוד יפקוד . אלא שיוסף השביעם שכל אחד יאמר לעצמו וכן שיאמר לחבירו שה' יפקוד אותם לגאולה. וזהו הפירוש לאמר פקוד יפקוד, היינו שיאמרו איש לרעהו, וכל אחד יחזור לעצמו דברי חיזוק באמונה ובטחון שה' יפקוד אותם, שלא יתייאשו מן הרחמים, ועי"ז יקרבו את הגאולה .

 

"ויבקעו המים" (יד,כא)

כתב מרן הגר"ע יוסף זיע"א, כבר פירשו המפרשים דברי רבותינו ז"ל: קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שכמו ששם לא היה דרך להנצל, מצד אחד ים ומהצד השני מצרים, ולא עלה על שכל אנוש שפתאום יבקעו המים בדרך נס, ואכן בקע ים ויעבירם, והתשועה היתה למעלה מן השכל והטבע, כמו כן בפרנסה שהאדם חושב שכל השערים ננעלו, אמנם תשועתה לה' והרבה דרכים למקום… וכבר אמרו רבותינו ז"ל: כי לא נקרע הים אלא עד שהאמינו בה' ומסרו נפשם על קדושת שם שמים, וזרקו את עצמם לים, עד שזעקו: הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש, ואז אמר לו הקב"ה למשה: מעשה ידי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה?! אמר הקב"ה: כדאי היא האמונה שהאמינו בי בני ישראל כדי שאקרע להם את הים. וזהו קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שצריכים אמונה חזקה, כי לא יהיה צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם . (מאור ישראל, דרושים )

 

"וירדפו מצרים ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים" (יד, כג)

בשעתו, כשבקש פרעה לאבד את ישראל, נאמר: "הבה נתחכמה לו", ואמרו בגמרא (סוטה יא ע"א) שביקש להתחכם למושיעם של ישראל, לקדוש ברוך הוא. פרעה ידע שמשפטיו במידה כנגד מידה (סוטה ח ע"ב), לכן גזר להטביע תינוקות ישראל ביאור, משום שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם (בראשית ט, יא) ולא הבין שהקדוש ברוך הוא לא צריך להביא עליו מבול להטביעו, אלא הוא יכנס לים סוף מרצונו, ידהר לקראת אובדנו! גביר אחד תמה באזני ה"חפץ חיים" זצ"ל: חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא יכול לרושש ולהעשיר ברגע אחד. אצלי, אינני רואה כיצד: יש לי אחוזות ונחלאות, יש לי בתי חרושת ומניות, יש לי השקעות בחוץ לארץ ופקדונות בבנקים. בשלבים, שלא נפתח פה חלילה, יתכן שיכול לרושש אותי, אבל ברגע אחד, הכיצד? חייך ה"חפץ חיים": טוען אתה שבלתי אפשרי ליטול ממך כל הונך ברגע אחד, ניחא. אבל אפשר לקח ת אותך מהונך ברגע אחד… פרעה טען שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יביא עוד מבול מים לעולם, ולכן מחוסן הוא מפני עונש במי דה כנגד מידה על הטבעת ילדי ישראל ביאור . ניחא, אבל שהוא יכול להביא אותו לתוך המים – על כך לא חשב… (והגדת )

 

"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'" (יד, לא)

בספר תולדות יעקב מובא שהסטייפלר זצ"ל סיפר כי בהזדמנות שאל אי מי את החזון איש זצ"ל מפני מה בזמננו לא מצוי לראות השגחה פרטית בניסים גלויים . השיב לו החזון איש: מדוע הנך אומר שלא מצוי לראות זאת? הנה, ביום שבו סיימתי לכתוב את חיבורי על מסכת ערובין, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ישבתי בבית הכנסת במינסק, ונקל להבין עד כמה מחמירים היו השלטונות עם כל אדם שלא היו עליו מסמכי זיהוי, וכל אדם כזה היה נחשד מיד בריגול . תוך כדי ישיבתי שם, נכנס לפתע מישהו לבית הכנסת והכריז כי קבוצת חיילים עומדת לפשוט על העיר, על מנת לחפש אנשים מחוסרי תעודה . מאחר שברשותי לא היתה שום תעודה או מסמך מתאים, מהרתי לצאת מבית הכנסת לכיוון היער כדי להתחבא שם עד יעבור זעם, אך כשהגעתי ליציאה מן העיר התברר לי כי איחרתי את המועד… מאות חיילים עמדו שם עם מפקדיהם, ממתינים לפקודה להיכנס פנימה . לא יכולתי לסגת אחור מאחר שכולם כבר הבחינו בי, ובלית ברירה המשכתי קדימה. עברתי בין שתי שורות של חיילים עד הגיעי ליעד, ואף אחד מהם לא עצר אותי, כאילו לא ראני אדם!" נס גלוי זה ייחס החזון איש לזכות הלימוד במסכת ערובין, והוא סיים בפנותו אל איש שיחו: הרי לך, שמי שרוצה לראות, רואה בכל יום ובכל שעה נסים גלויים והשגחה פרטית !

 

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (יד, לא)

בני ישראל – אמר פעם ר' ירוחם ליבוביץ, המשגיח ממיר – הגיעו לדרגה הגבוהה ביותר של אמונה בה' – אמונה פשוטה בלי שום פקפוק. אדם אחד שמע פעם את דרשתו הנלהבת של ר' ישראל סלנטר, שאמר כי אדם הבוטח בה' בכל ליבו יספק לו ה' כל צרכיו. נכנסו הדברים לליבו של האיש ועזב את מלאכתו. ישב בביתו והאמין שה' יתן לו עשרת אלפי רובל כסף. לאחר זמן משלא הגיע הכסף, פנה האיש לר' ישראל ושאל – עשיתי כאשר אמרת והכסף בושש מלבוא… אעשה אתך עסק – אמר ר' ישראל – אקנה ממך את עשרת אלפי הרובל שאתה עתיד לקבל משמים ותמורתם אתן לך עתה חמשת אלפי רובל. הסכים האיש בשמחה לעסקה המוזרה. רואה אתה – השיב ר' ישראל – אם הסכמת לעסקה סימן שאינך מאמין באמת שתקבל את הכסף, כי מי מסכים לקבל חמשת אלפים בעד עשרת אלפים ? אמונתך אינה אמונה שלמה !

 

"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים… אז ישיר משה" (יד, ל – טו, א)

יש להבין, מדוע חיכו בני ישראל עד עתה ולא אמרו שירה בזמן שקבלו המצרים את עשר המכות. הדבר יובן על פי משל: לאחד שהיה בבשרו כיב של מוגלה, והרופא קבע שיש לחפור בבשר החי ולהוציאה. מובן, שהדבר כרוך בכאבים עזים, ואי אפשר לעשותו בפעם אחת. בכל יום היה הרופא בא, חותך מעט, ומחליף את התחבושות. בכל יום היה החולה מתחנן לפניו שירפה ממנו ולא יכאיב לו עוד, ובכל פעם היה הרופא מנחמו: הנה אנו מסיימים, הנה גמרנו, אבל למחרת היה בא וממשיך במלאכתו, עד שהחולה פסק להאמין לו, שיהיה סוף וקץ לעינויו ומכאובו. יום אחד ראה הרופא שהפצע מנוקז כולו, הולך ומחלים, והיום יהיה הטיפול האחרון. ביקש לשמח את לב החולה, ואמר לו: היום הוא באמת היום האחרון, וכדי שיאמין לדבריו, שבר לעיניו את סכין הניתוחים. כך היו בני ישראל משועבדים במצרים, וראו את המכות ניחתות על המצרים, ועדיין לא נגאלו. כאשר כבר יצאו ממצרים, רדפו אחריהם המצרים להחזירם. על כן, כשחצו את ים סוף, עדיין היה בליבם חשש: כשם שאנו יוצאים מצד זה, כן המצרים יוצאים מצד אחר, ויחזרו להשתעבד. רק כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים, ידעו שגאולתם הושלמה ושוררו את השירה . (בן איש חי )

 

"זה קלי ואנוהו" (טו, ב)

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא (רש"י). כשהיה הכתב סופר זצ״ל ילד קטן ישב אצל אביו בשעה שביאר לתלמידיו את דברי המדרש הנ״ל, שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, והקשה החתם סופר דלכאורה תמוה היא, ששפחה תראה במו עיניה מה שלא היה יכול יחזקאל הנביא להשיג, הלא דבר הוא. ואמר הכת״ס זצ״ל לאביו, שלדעתו נראה הביאור פשוט, שהרי תצייר בדעתך, באם אתה רוצה לשלוח מכתב של סוד לאחד, אם תמסרנו ביד המשרת שאינו יכול לקרות בלשון הקודש אז אינך צריך לחתום האגרת ולהשגיח שלא יוכל לקרותו, שהרי ממילא אינו מבין, משא״כ אם תמסרנו ביד אחד מתלמידיך המובהקים, אז בוודאי תחתמנו בשתי חותמות שלא יוכל להביט בה.. . כמו כן אצל הים, הראה הקב״ה לשפחה כל הסודות, שהרי ממילא אינה מבינה מה שראתה… התלמידים הנוכחים התפלאו על מוחו החריף של הקטן ונתמלאו שמחה וחדוה על אמרותיו המחוכמות . מיד לקח החת״ס את הכיפה הקטנה של הילד והפכו כסגולה נגד עין הרע.. .

 

"לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (טו, כו )

מסופר על הרמב"ם זיע"א שהיה כידוע הרופא של השולטן צלאח אל דין במצרים . כל אותו זמן שעמד השולטן בפיקוחו הרפואי של הרמב"ם לא חלה אפילו פעם אחת. פעם אחת פנה השולטן אל הרמב"ם, מנין לי שרופא מומחה אתה, והרי לא נחליתי במשך כל הזמן, ויתכן שאם אחלה לא תוכל להעלות לי ארוכה ומרפא? השיב לו הרמב"ם, הנה הרופא הגדול באמת הוא השם יתברך, כמו שכתוב "כי אני ה' רופאך", ולפני כן כתוב "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", שהרופא הגדול הוא אינו זה שיודע לרפא את החולה, אלא דוקא זה שבקי ברפואה מונעת ויודע לנקוט באמצעים מתאימים, שלא יחלה כלל .

 

"לקטו ממנו איש לפי אכלו" (טז, טז )

לאחר שהתמנה רבי משה קרמר, זקנו של הגר"א מוילנא, לרב העיר וילנא, סרב לקבל שכר והתפרנס מחנות מכולת קטנה שניהלה אשתו וממנה הוציאו את פרנסתם בדוחק . רצו בני הקהילה להיטיב עם רבם וכולם באו לרכוש בחנותם את צרכי ביתם . כשנודע הדבר לרבי משה, ציוה לאשתו לנעול את החנות מדי יום, לאחר שהרויחה את צרכי פרנסתם באותו יום, והזכיר לה את דברי פסוק זה "לקטו ממנו איש לפי אכלו", אדם צריך ללקוט לפרנסתו לפי אכלו ולא יותר מכך, כדי שלא יזיק לבעלי החנויות האחרות .

 

"ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר" (טז, יח)

לרב מבריסק זצ"ל היה כולל אברכים. בכל ערב ראש חודש היה משלם להם מלגה, ויהי מה. אם ארע פעם שלא היה לו את הכסף במועד – הוא היה לווה אותו ובלבד שישלם לאברכים בזמן . והנה הגיע ערב ראש חודש אחד שלא היה לו כסף לשלם… הוא גם לא מצא רעיון ממי ללוות… הוא ישב על מקומו תפוס בהרהוריו… עבר שם אחד המתפללים שהבחין במצוקתו של הרב, ואמר לו: אה! כמה טוב היה המצב אם היה מגיע עכשיו עשיר מלונדון ותורם אלף דולר, סכום שיש בו כדי להחזיק את הכולל למשך חצי שנה… זה היה ממש אמחיה.. . נענה הרב מבריסק, אם יבוא עשיר מלונדון ויתן לי אלף דולר – לא אקח! לא אחליף את המתיקות של הבטחון תמורת אלף דולר! מידי חודש אני נושא את עיני למרום ואומר: 'ריבונו של עולם! עיני נשואות אליך! אנא! בטובך הגדול! שלח לי את הכסף שאני צריך!' בצורה שכזאת אני 'חי עם הקב"ה' באופן קבוע! ואכן זוכה אני מידי חודש לראות בחוש את יד ה' המסייעת לי! אם יהיה לי בכיס אלף דולר הרי שאפסיד את מתיקות הבטחון הזו… האם זה משתלם ? אצל הבריסקער – רב "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" היתה צורת חיים תמידית! הנהגה יום יומית! ישמע חכם ויוסיף לקח ! (יחי ראובן )