
ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת דברים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" (א, א )
כתב רש"י: לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן. לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל . אחד המגידים נזדמן לראדין ושמע את החפץ חיים מדבר על החובה לנצל את כשרון הדיבור כדי להוכיח את העם על מעלליהם אשר לא טובים . פנה אליו המגיד והתלונן: רבי, בבואי אל אחת העיירות נודע לי שבעיר נמצאים פורצי גדרי צניעות ומחללי שבת. עליתי בלב דואב על הבימה בבית הכנסת ונשאתי דרשה נלהבת בדברי תוכחה על כל הפרצות, ועוד בטרם סיימתי, התחוללה המולה בין הנוכחים וכמעט שהורידו אותי בכח מן הבימה.. . נאצלתי להפסיק את הדרשה באמצע.. . שאלו הח"ח: תאר לי היאך השמעת את דרשתך? השיב המגיד: כמובן זעקתי מנהמת לבי בדברי תוכחה חריפים ונוקבים על ההפקרות הנוראה.. . השיב לו הח"ח בקולו המלטף: אמור נא, ידידי, בהניחך את התפילין הבוקר, האם גם אז הרמת קול רעש וזעקה? ובכן, מה ההבדל בין קיום מצות תפילין לקיום מצות תוכחה ? הרי כשם שאין צורך להרעיש בשעת קיום מצוות "וקשרתם לאות על ידיך" כך גם מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" אינה צריכה להעשות בקול רעש גדול אלא בנועם ובניחותא . (הח"ח חייו ופעליו )
"והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" (א, י )
סח הגאון רבי יהודה אריה ויסנשטרן (בספרו וזאת ליהודה): סיפר לי המוהל ר' משה וייסברג שליט"א עובדא שאירעה כאשר התכבד מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לשמש כסנדק בצאצא מדור חמישי, ההתרגשות סביבו הייתה מובנת שזכה לאריכות ימים מופלגת ולדור חמישי. פנה אליו בשעת מעשה – המוהל ר' משה: העולם אומרים שמי שזוכה לדור חמישי, יזכה לגן עדן. נענה מרן זצ"ל בהתבטאות לא שגרתית שחשפה טפח מעולמו הפנימי ואמר: מיינע אלע טעג הארעווע איך אריין גיין אין גן עדן פון די פאדערשטע טיר, נישט פון א זייטיגע טיר… – כל ימי אני עמל להיכנס לגן עדן מהדלת הראשית, לא מדלת צדדית.. . סיפור דומה סיפר איש החינוך רבי שלמה הופמן זצ"ל, בעת שנולד בן נין להגרי"ש אלישיב, והגרי"ש אלישיב סירב להיות סנדק כי הברית היתה בבני ברק, והוא הרגיש שהנסיעה תפריע לו לסדר הלימוד. הגאון רבי חיים קניבסקי הגיע לביתו לבקרו ודיבר איתו על החשיבות שהוא יהיה סנדק בברית. רבי חיים אמר לו שכתוב ב"זוהר" שמי שזוכה להכניס לברית בן נין זוכה לעולם הבא . ענה לו הרב אלישיב: אני יודע שכתוב "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" לא כתוב "אשרי מי שבא לכאן וסגולות בידו" אם יש "תלמודו בידו" – יקבלו אותו, ואם לאו – לא יקבלו אותו .
"לא תגורו מפני איש" (א, יז )
בעיר בריסק, בתקופת כהונתו של הגרי"ז, רבי יצחק זאב סולוביצ'יק, התגורר יהודי תקיף ובעל ממון, שהיה בעל קשרים איתנים עם השלטונות והנהיג את הקהילה בתקיפות ובעזות, למורת רוחו של הרב. הלה פיטר רבים מתלמידי החכמים שבעיר ממשרותיהם התורניות, אחר שלא מצאו חן בעיניו, ומינה תחתיהם תלמידים שאינם הגונים בעבור בצע כסף . והנה הגיע עת דודים והאיש חשקה נפשו שהרב – מרא דאתרא – יסדר את הקידושין בחופת בנו, ושלח אליו הזמנה מכובדת. למרות הסכנה שב דבר, עמד הגרי"ז כחומה בצורה, ודחה את ההזמנה בשאט נפש. הוא ידע היטב, כי הדבר יעלה לו ביוקר והלה ינקום בו בחמתו על שלא נענה להזמנתו, אולם קיים את הנאמר לא תגורו מפני איש, והשליך את יהבו על השמים. ואמנם, לא עברו ימים ארוכים, ואותו אדם שפל, אכל קורצא אצל השלטונות, והעליל על הרב עלילות בזויות ושקריות. יום המשפט הלך וקרב, ויום אחד הופיע בבית הרב איש זקן ונשוא פנים, וספר כי בידו מכתב הוקרה משר המשפטים. הלה הכיר לו טובה על מעשה חסד שעשה עמו לפני שנים רבות, והעניק לו את הבטחתו בכתב, כי יעמוד לימינו בכל עת שיחפוץ. הצעתו של הזקן היתה אפוא, שהוא יפעיל את השפעתו על שר המשפטים, והוא יסלק את אותו רשע וחבורתו מהנהגת הקהילה. לפליאתו, דחה הרב את ההצעה הקוסמת, ואמר: בשום אופן לא אתן את ידי למעשה מסירה והלשנה, נגד כל יהודי באשר הוא . רבי יצחק הלוי שולזינגר מרבני חיפה, מסר את נפשו על כשרות המאכלים בעיר, ועשה את מלאכתו המפרכת בבית המטבחים במסירות נפש, כדי להציל את תושבי העיר מכל מאכל אסור המטמטם את־הלב. פעם התלווה בנו אליו, ולימים סיפר, כי לאחר שחיטת אחת הבהמות, הטריף רבי יצחק את הבהמה שנמצאה בעלת סירכה. התקשה הקצב, בעליה של הבהמה, לקבל את גזר דינו, והחל להתווכח עמו. לפתע הניף גרזן על ראשו של השוחט ואיים לערוף את ראשו, אולם רבי יצחק לא חת מפניו ולא נבהל אף לרגע, ואמר לו בבטחון ובלי מורא: הגרזן שלך אינו מפחיד אותי !
"לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא" (א, יז)
אחרי הסתלקותו מן העולם של הבעש"ט הקדוש זיע"א מצא המגיד הקדוש ממעזריטש זיע"א קמצוץ של טבק על המטפחת של רבו הבעש"ט, ומרוב פחד התעלף . כל כך היה ירא מרבו הקדוש. לעומת זאת בחיי הבעש"ט ישב פעם המגיד בדין תורה, אחד מקרובי הבעש"ט תבע את רעהו, ובשעת הבירור חלף הבעש"ט ליד חדר בית הדין . היה בכך משום נתינת מקום לחשש צל צילה של הטיית הדיין לטובת אותו קרוב של הבעש"ט, לא היסס המגיד אף לרגע וקרא: אנו גוזרים בכח בית דין, שכל מי שאינו צריך להיות עכשיו בחדר יקום ויצא. למרות שהיתה לו יראת כבוד גדולה מהבעש"ט ומורא רבו שרויה עליו, היה פחדו ומורא מהשמים גדול עוד יותר .
"בין איש ובין אחיו" (א, טז )
בט' באייר תשע"ג היתה הלוויה גדולה בירושלים של אחד מהת"ח שבדור. הרבה מגדולי ישראל כיבדו את המנוח בהשתתפותם וכמובן שגם ספדו לו . באמצע ההספדים ניגש בחור ישיבה כבן עשרים וארבע לאחד מהבנים של הנפטר שעשה עליו רושם שהוא מכבד את הספדנים לשאת את דבריהם, ופנה אליו בבקשה שהוא גם רוצה להספיד… אותו הבן אמר לו בתוקף שאין על מה לדבר לתת לבחור צעיר להספיד אדם גדול בזמן שיש כאן הרבה תלמידי חכמים! לא בא בחשבון . אמר לו אותו בחור בקול תקיף: אם תתן לי בצורה יפה – מוטב. ואם לא, אקח בכח את המיקרופון ואספיד! לא היתה לאותו הבן ברירה. הוא ביקש את סליחת הציבור, והרשות ניתנה . אותו בחור תפס את המקרופון ופרץ בבכי שנמשך כמה דקות. כשנרגע מעט, אמר: בשנת תשס"ט הנפטר הדגול נכנס לשיעור שמתקיים בירושלים בסדר טהרות, כאשר אחד מכללי הברזל הוא שצריך לבקש רשות להיכנס לשיעור. השיעור מונה כשלוש מאות וחמישים משתתפים, וכשהשיעור מתחיל אין נכנס ואין יוצא – הדלתות ננעלות ! מיותר לציין, שלשיעור כזה לא נכנסים עם פלאפון. מי שנכנס לשם עם פלאפון כמוהו כמכניס דבר אחר לבית המדרש ! אותו רב לא ידע את הכללים הללו, ונכנס בלי לקבל רשות. מגיד השיעור פתח את השיעור והנה הוא מגלה שישנו אחד שאינו מן הקרואים. הוא הפסיק את השיעור והמתין. כמה מהתלמידים ניגשו אליו ואמרו לו שצריך אישור להיכנס לשיעור. נעמד הצדיק הזה על רגליו ואמר שהוא מתנצל שלא ידע מאלו הכללים, אבל תורה היא וללמוד אני צריך ! מגיד השיעור נעתר לבקשתו והמשיך את השיעור. כעבור חמש דקות הפלאפון של אותו צדיק החל לנגן.. . כמובן שמיד שלף את הפלאפון וכיבה אותו. מגיד השיעור הראה לו את אי שביעות רצונו והמשיך את השיעור. לא עוברות חמש דקות נוספות ושוב פעם גלינג גלינג…. . סבלנותו של המגיד שיעור פקעה והוא הפסיק את השיעור. נעמד הצדיק הזה שוב על רגליו והתחנן על נפשו שהוא לא אשם: כיביתי את הפלאפון, זה ממש מעשה שטן! אני לא יודע היכן לשים את עצמי, סלח לי! מגיד השיעור נעתר שוב לבקשתו והמשיך בשיעור. עוברות דקות ספורות ושוב רינג… רינג.. .. מגיד השיעור סגר את כל הספרים שהיו מונחים על שולחנו, וזעק: 'כך לא לומדים תורה!!!' וסיים את השיעור . הצדיק נעמד מיד על רגליו ואמר: אני לא מוכן שיהיה ביטול תורה על חשבוני, גבי צר מלהכיל עוון כזה גדול! ולעיניהם המשתהות של כל מאות המשתתפים הוא קם ויצא בבושת . זעק אותו בחור באותה הלוויה ואמר, "כולכם כאן שמעתם על הסיפור הזה, אבל פרט אחד אף אחד לא יודע – הפלאפון היה שלי!!! אני ישבתי לידו, והצדיק הזה ראה ולקח את כל הבזיונות עליו כדי שאני לא אתבייש! " (להתעדן באהבתך )