ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת האזינו ויום הכיפורים תשפ"ד – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (לב, א )

יש להקשות, מדוע את השמים הזכיר בלשון נוכח, ואת הארץ בלשון נסתר. ויבואר בהקדם דברי הגמרא במסכת סנהדרין (כג), שנקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמים על השטר לפני שהיו יודעים מי חותם עמהם. זהו ביאור הפסוק, שמשה אמר לשמים 'האזינו השמים ואדבר' וביקשם להעיד, ומיד אמר להם מי העד השני שמעיד עמהם, 'ותשמע הארץ אמרי פי', שהארץ גם שומעת כמותם ואין להם ממה לחשוש. ולכן הארץ נכתבה בלשון נסתר, יען כי דיבורו של משה היה כלפי השמים בלבד.. . (אוצר הפנינים )

 

"הצור תמים פעלו" (לב, ד)

סיפר הגה"צ רבי צבי מיכל שפירא זצ"ל: במדינת טורקיה היו שני סוחרים שותפים שהיו עוסקים במסחר בכל יום מתחילת היום עד חצות, ולאחר מכן היו לומדים בחברותא שלוש שעות רצופות, ובשעות אלו לא הפסיקו מתלמודם אפילו רגע אחד. ביום מן הימים עשו ביניהם תקיעת כף שמי מהם שיעלה ראשון השמימה יבוא אל חברו בחזיון לילה ויספר לו מה עלה בדינו . לאחר זמן נפטר אחד מהם, וכעבור כמה ימים קיים את הבטחתו והתגלה לרעהו בחלומו, ואמר לו עומק הדין רב עד מאד ומי יצדק לפניו בדין, והוסיף לספר לו, מיד בהגיעי לפני בית דין של מעלה הביאו לשם את אבותי ואבות אבותי, וכולם הביטו בכל פרטי הדין, בתחילת הדין נכנסו ובאו להם המון רב של מלאכים קדושים, שנבראו על ידי המצוות ומעשים טובים שעשיתי, ולאחריהם נקבצו ובאו מלאכי חבלה איומים ונוראים שנבראו על ידי העוונות, וכך ישבו בי"ד של מעלה ודנו על כל פרט ופרט שעשיתי כל ימי חיי . לפתע ניצבה ביני לבין כל מלאכי החבלה חומה גדולה ואטומה וכולם החלו לצעוק לי "גן עדן"… והסבירו לי שחומה זאת נבנתה על ידי לימוד התורה שלמדת כל יום ג' שעות ברציפות . עוד הוסיף ואמר: דע לך שלא במהרה ניתנה רשות לרדת להאי עלמא אפילו בחלום, אלא ששלחוני כדי להודיע כאן בעולם עד כמה גדול כוחו של רציפות הלימוד, ובעיקר שיהיה בלא הפסק אפילו רגע אחד, שהרי אם היינו מפסיקים את הלימוד אפילו לרגע, לא הייתה "חומה" זו אטומה מכל צדדיה והיו מלאכי החבלה יכולים להכנס דרך נקב צר ביותר ולחייב בדין" . (חשוקי חמד )

 

"א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" (לב, ד)

לעתיד לבוא יבואו ישראל ויאמרו לקב"ה, כתבת בתורתך שאדם המשלח את אשתו והלכה אשתו ונישאה לאיש אחר, אינו יכול להחזירה, ואתה גירשתנו לבין האומות ואי ך תוכל להחזירנו? וענה להם, איש – כתוב בפרשה, אל- אנכי ולא אישי. יבואר בהקדם הגמרא במסכת גיטין, שהזורק גט לאשתו ונפל בתוך חצירו, אינה מגורשת עד שיתן בידה או יזרוק בחצירה . זהו ביאור המדרש, א-ל אנכי ולא אישי, וכל העולם הוא חצירו של הקב"ה, ומפני זה אין מועיל הגט שזרק לנו בחצירו, ואין אנו מגורשים עד שיתן בידינו.. .

 

"צדיק וישר הוא" (לב, ד)

מחובתו של האדם לידבק ביוצרו ולסגל לעצמו את מדת הישרות ללא כל התחכמיות, על אף שבעיניו נראה כי אם ינקט בדרך פתלתלה יהיו לו סכויי הצלחה גדולים יותר . בענין זה מסופר שישיבת סלבודקא שלחה מכתבים לתורמי הישיבה, ובטרם שליחתם הראו את נוסח המכתב לרבי איזיק שר זצ"ל, ראש הישיבה . הציץ רבי איזיק במכתב והפטיר: לא נראה לי. למה? יש כאן ציור של נר נשמה. התורמים עשויים לחשוב שאנחנו אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטרים שלהם ביום הזכרון, וזה לא נכון. תורידו את זה . הסירו את השרטוט, ובאו שוב להראות לו . שוב לא נראה לי. למה? יש כאן תמונה של הישיבה עם עצי ברוש, והאמת שאין לנו עצי ברוש והתורמים עשויים לחשוב שיש, תורידו את התמונה הזו . שבו, והראו לו את המכתב המתוקן. גם הפעם לא נשא חן בעיניו, הפעם הפריע לו כתוב מסוים, שניתן היה לפרש אותו באופן שונה מן הכוונה המקורית . כך חזר הדבר ונשנה, עד שלבסוף נותר המכתב ערום . כעת תשלח, הורה רבי אייזיק למזכיר . כעת? – התפלא – אין כאן כלום ! אין כלום, אך יש כאן את האמת, קבע רבי אייזיק .

 

"יצרנהו כאישון עינו" (לב, ו)

כתב הראש"ל מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הנה נאמר בשיר השירים (ד, ט) "לבבתני אחותי כלה, לבבתיני באחת מעיניך" – הקב"ה אומר לכנסת ישראל; "לבבתיני" – אהבת אותי בכל לבבך, בעת שאמרו נעשה ונשמע, וכנסת ישראל נקראת כלה, וכמו שנאמר (ישעיה סב, ה) "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך" . יש להבין מהו שאמר הקב"ה לישראל: "לבבתיני באחת מעיניך", והרי חתן שיאמר כן לכלתו, הרי הוא פוגע בה, והרי זה כאילו אומר לה שהיא בעלת מום בעין השניה . ונראה שהכוונה היא, כפי שאדם חפץ לקלוע למטרה, הרי הוא עוצם עין אחת כדי לרכז את כל חוש הראיה בעין הפקוחה, כדי לקלוע במטרה, כך ישראל – עליהם לרכז את כל אהבתם לקב"ה בריכוז האפשרי, מאהבת ה' וחיבתו . (מאור ישראל )

 

"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (לב, ז)

יהודי נאלץ לעבור דירה מירושלים לתל אביב עקב מצב פרנסתו הקשה . מכיון שגם בתל אביב לא מצא כדי פרנסתו, חשב לשוב לדירתו הקודמת בירושלים, אך לפני כן הלך להוועץ אצל החזון איש . אמר לו החזון איש: לא כדאי לחזור לירושלים, שכן יהודי במקום כזה מועיל לחיזוק הדת. הלבוש המיוחד שאתם הולכים בשבת, יזכיר לחילונים את יום השבת.. . שאלו האיש, והפרנסה מה תהא עליה? השיבו החזון איש, תשאיר את השם ואתפלל. הוא שב לביתו, ונקשו לו על דלתו והציעו לו את המשרה עליה הופקד עד יומו האחרון.

 

"וישמן ישורון ויבעט" (לב, טו )

איש אחד, שהיה עני במשך שנים ארוכות, התהפך עליו לפתע הגלגל והוא נעשה עשיר מופלג. התגאה האיש והתחיל להאמין, כי בזכות חכמתו וכשרונותיו, עשה את החיל הזה, וככל שעשרו גדל כך גם גאוותו תפחה ועלתה, את ידיו קפץ מנתינת צדקה ועל ידידיו משכבר הימים הביט בבוז . לימים, הגיע אל ביתו רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שאליו נסע האיש מימים ימימה. ראה הרבי את גאוותו, קרא לו אל החלון הסגור וביקש ממנו להביט החוצה ולומר מה הוא רואה. השיב האיש: עוברים ושבים אני רואה. נטלו הרבי, העמידו ליד הראי ואמר לו: ומה אתה רואה עכשיו ? השיב האיש: את עצמי אני רואה. הוכיחו הרבי: גם החלון וגם הראי שניהם עשויים זכוכית חלקה, אלא שהראי מצופה בכסף והחלון נותר נקי וזך. הכסף שלך גרם לך לראות רק את עצמך. חדרו הדברים אל לבו של האיש והוא קיבל על עצמו לשפר את מעשיו . איש אחד בא אל הצדיק רבי ישראל מרוז'ין ובקשה בפיו: חוטא אני ורצוני לעשות תשובה. ובכן אפוא – שאל הצדיק – מדוע אינך עושה תשובה ? מפני שאיני יודע כיצד עושים תשובה – השיב האיש. וכיצד ידעת לחטוא? הקשה הצדיק. עשיתי עבירות, ורק לאחר מכן נודע לי שחטאתי . השיבו הצדיק: עשה כך גם עכשיו, חזור בך מהמעשים הרעים, וחשבון התשובה כבר יבוא מאליו .

 

"כי דור תהפוכות המה" (לב, כ)

יש לפרש מה שאמר "כי דור תהפוכות המה" על פי מה שכתוב בקהלת "עושר שמור לבעליו" לרעתו ופי‘ המפרשים שלפעמים יקמץ העשיר מליתן צדקה, מחמת שחושב פן יחיה שנים רבות, ואז בימי זקנתו לא יהיה לו כח לעסוק במשא ומתן או במלאכה, להרויח או להמציא מזון וטרף לכן יקמץ מליתן צדקה אף בימי נעוריו, ושומר את המעות לעצמו, פן יחלה או יעני בימי הזקנה ולא יהי׳ לו במה לפרנס את עצמו, אמנם אם היה יודע שלא יחיה זמן ארוך היה מפזר מעותיו . בימי רבינו בעל הפלאה זצ״ל, באה אשה אחת לפניו לקבול על בעלה שהוא מפזר כל ממונו לצדקה וגמילות חסדים. עוד בא לפניו איש אחד לקבול על אחיו העשיר, שרואה אותו מת ברעב ואינו מרחם עליו . מיד שלח "בעל ההפלאה" לקרוא לשניהם ויבא בעל האשה, וישאלהו מדוע אתה מבזבז כל ממונך? אמר לו האיש, יען כי לא ידע אדם את עתו, ואמרו חז"ל ישוב היום שמא ימות למחר, לכן בכל יום אני מחויב ליתן צדקה, כמ״ש "צדק לפניו יהלך", ואחר כך "וישם לדרך פעמיו" דרך כל הארץ, וכתיב "והלך לפניך צדקך" . עודו מדבר והנה בא העשיר, וישאלהו הרב מדוע אתה מתאכזר על אחיך האביון, ואינך רוצה לעזור לו במאומה, הלא עשיר גדול אתה, לאנשים לאנשים זרים אתה מחויב לעזור, קל וחומר לאחיך, כמו שכתוב "מבשרך אל תתעלם"? ויאמר העשיר יען כי האדם לא יוכל לידע עיתו, אולי יחיה עד מאה שנה, ולא יהי׳ בידו במה לפרנס אח עצמו, לכן מוכרח אני לשמור את כספי לעצמי . אמר הגאון בעל הפלאה זצ״ל כל אחד ישמרהו ה׳ ממה שמפחד, העשיר הקמצן שהוא מפחד פן יאריך ימים, אין לו מה לפחד, כי אם לא יתן צדקה, בוודאי שלא יאריך ימים, וממילא יכול לתת את כספו לצדקה, והפזרן שהוא מפחד תמיד שמא ימות צעיר לימים, אני יתפלל עליו שה׳ ישמרהו ויחייהו לאורך ימים ושנים .

 

"לו חכמה ישכילו זאת יבינו לאחריתם" (לב, כט)

פעם נכנס אברך צעיר לחדרו של כ"ק האדמו"ר בעל האמרי יוסף מספינקא והחל לשפוך את לבו בפני האדמו"ר על בעיות רבות שהעיקר עליו . קם הרבי מכסאו, פסע אל ארון הספרים ושלף משם גמרא. בא ונלמד יחד – פנה האדמו"ר אל האברך המופתע. כך במשך שעה ארוכה עמלו בליבון סוגיא במסכת פסחים, גמרא רש"י ותוספות בעיון . כאשר סיימו, קם האדמו"ר מכסאו, ואמר לאברך המוטרד, סע לביתך לחיים ולשלום והקב"ה כבר ישלח לך ישועה. הוא נימק את הבטחתו שהרי על ידי לימוד זה שלמדנו יחד בוודאי זכות זו תביא לישועה . (גדולי הדורות )

 

"לו חכמו ישכילו זאת, יבינו לאחריתם" (לב, כט)

יבואר בהקדם הגמרא במסכת סוכה, שבעולם הבא לומדים הצדיקים תורה מפי הקב"ה, אבל רק מה שלמד האדם בעולם הזה, יזכה להבין בעולם הבא. זהו ביאור הפסוק, 'לו חכמו ישכילו זאת', אם ישכילו ללמוד את כל חלקי התורה בעולם הזה, אז 'יבינו לאחריתם' כשיגיעו לעולם שכולו טוב, יבינו את כל מה שהקב"ה מלמדם… .

 

יום הכיפורים

 

שנה אחת בלילה שלפני יום הכיפורים, אמר הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א לכמה מתלמידיו: אם רצונכם לדעת איך לעשות את מנהג הכפרות כפי שצריך, לכו וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר. עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט, הציצו בחלון וראו כי החייט ובניו קמו בבוקר והתפללו תפילת שחרית פשוטה, כדרכם של חייטים. אחר התפילה לבשו בני הבית בגדי שבת, הדליקו נרות וישבו מתוך שמחה רבה ליד השולחן הערוך בכל טוב. טרם התחילו לאכול, לקח החייט ספר מן הארון, פתח אותו ואמר: ריבונו של עולם, הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העברות שעשינו, כי זמן כפרה הוא כעת לכל ישראל . התחיל החייט לקרוא מתוך הספר את כל העבירות שעשה במשך השנה, שאת כולם רשם לפניו בספר הזיכרון הזה. לאחר שסיים, הוציא מן הארון ספר נוסף, גדול וכבד מן הראשון, וכך אמר: ריבונו של עולם, קודם לכן הזכרתי את העבירות שעשיתי אני, ועכשיו אמנה את הצרות שעברנו מיום כיפורים בשנה שעברה, ואז התחיל לקרוא מתוך הספר השני את כל הצער והייסורים, כל הצרות, עגמת הנפש, המחלות והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו. לאחר שסיים לקרוא אמר: "ריבונו של עולם, אם נעשה חשבון על פי היושר, הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך, אבל ערב יום הכיפורים היום, זמן סליחה ומחילה ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון, בשל כך הננו מוחלים לך על כל מה שעשית לנו, וגם אתה תמחל לנו על כל העבירות שעשינו לך. אחר כך מזג החייט כוס יין שרף, בירך עליה ואמר בקול רם: לחיים, ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל עוונותינו. כל העבירות שלנו בטלות ומבוטלות, כאילו לא היו כלל בעולם. לחיים! אכלו ושתו החייט ובני ביתו מתוך שמחה רבה מאוד. לאחר שראו התלמידים כל זאת, שבו אל רבם, רבי אלימלך, וסיפרו לו כל מה שראו, וקשים היו בעיניהם דבריו של החייט ונראו כחוצפה כלפי הבורא . אמר להם הרב הקדוש רבי אלימלך מליזענסק: דעו לכם כי כאשר אומר החייט את דבריו, מתכנסים ובאים הקב"ה בעצמו עם כל הפמליה שלו, ודברי האמת שאומר החייט גורמים שמחה, רצון וחדווה בעולם הזה ובעולם העליון. "

 

"נכנם למקום שנכנס ועמד במקום שעמד" (מוסף )

רמז הרה״ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי״ע בלשון המשנה שם נתבאר כל ענין עבודת כה״ג ביום הכיפורים, נכנם למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, שאף אם יכנס למקום הקדוש ביותר אינו נכנס אלא 'למקום שנכנס' מתחילה, כלומר מה שהכין את עצמו מבעוד מועד, וכך 'עמד במקום שעמד' במדרגה שהכין את עצמו .

 

"שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך "

ידוע ביאורו של הרה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע את הפסוק 'שובה ישראל עד ה׳ אלקיך', כדרך משל, לאדם הנושא משא, ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו, ואין בידו להמשיך בהליכתו . מה עשה, החל עושה לעצמו סימנים, וחשב לעצמו הרי עד בית פלוני אינו מרחק רב, ולא יקשה עלי לישא המשא, אלך רק עד שם. בהגיעו לשם חזר על התחבולה ואז, הביט על אבן גדולה במקום פלוני ואמר רק עד שם אבוא, כך המשיך בדרכו עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו. זה פירוש 'שובה ישראל עד', כך היא-דרכה של תשובה – שבכל עת יחזק את עצמו עד פה אבוא בענין פלוני, ועד שם אבוא בענין אחר, אז יגיע עד ה' אלוקיך – שיזכה לבוא לתכלית השלימות, ויסורו מאיתו כל המסכים המבדילים בינו לבין השי"ת .

 

"אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך"

את משמעות הבקשה 'למען שמך' ניתן להבין על פי המעשה המובא בירושלמי (ברכות ט, א), האמורא רב הלך מחמי טבריה, ובדרך תפסו אותו רומאים . חקרו אותו הרומאים : למי הנך שייך ? השיב להם רב: לאנשי סופינוס, כלומר: שייך אני לאנשי המושל . כאשר שמעו הרומאים את תשובתו, שחררו אותו לנפשו לשלום. בערב הגיעו הרומאים לביתו של השר, ושאלו אותו, עד מתי הנך מתחבר ליהודים ? משראו שהצר אינו מבין את כוונתם, סיפרו לו על המפגש שהיה להם עם יהודי שאמר שהוא מאנשי המושל . ומה עשיתם לו? התעניין המושל . שחררנו אותו לנפשו, השיבו הרומאים . כששמע השר את דבריהם, שבח את התנהגותם והסכים עמם . מסיימת הגמרא במלים, ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול, מי שהוא נתלה בקב"ה לא כל שכן? ! אף אנו מבקשים להגאל בזכות זו, ומקווים לזכות בחנינה בזכות עצם הזכרת שמו של הקב"ה, ומשום כך אומרים אנו, עשה עמנו למען שמך !