ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויגש – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" (מד, יח)

רבנן אמרי הגשה לתפילה (בראשית רבה פרק צג ). בספר "תולדות יעקב יוסף" להרה"ק מפולנאה זי"ע (דיבור א') מביא ממורו ה"בעל שם טוב הק' זי"ע על הפסוק: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים קב, א), משל למלך שאמר ביום שמחתו, שביום זה כל מי שיבקש מלפני איזה בקשה אעשה לו את בקשתו . כל אנשי המדינה באו ובקשתם בפיהם, זה ביקש שיעשה לו המלך טובה בעניני ממונות, וזה ביקש שיתן לו כבוד וכדו' . היה שם חכם אחד שביקש מהמלך שיתן לו רשות לבוא תמיד אל היכל המלך ולדבר עם המלך כל אימת שירצה. המלך נהנה מאוד מהמצאת הבקשה ונתן לו כפי מבוקשו, ונמצא שאחרי שיוכל לבוא בכל עת אל המלך ולדבר עמו, לעולם יוכל לבקש כל מה שירצה, ונמצא שבמבוקשו נכללין כל סוגי הבקשות . זהו הפירוש "תפילה לעני כי יעטוף" – איזהו התפלה שעוטף וכולל בו כל מיני הבקשות, הוא "לפני ה' ישפוך שיחו" – שמבקש דבר זה עצמו שיוכל להתפלל בכל עת אל השי"ת . ובזה מבאר הכתוב כאן, "ויגש אליו יהודה", שבא להתפלל אל השי"ת. "ויאמר בי אדני", שביקש מאת השי"ת דבר זה עצמו, ש"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני", שתמיד בכל עת שארצה, יהיה ליבי ומוחי פנוי ואוכל לבוא ולהתפלל את השי"ת. (פנינים )

 

"ואל יחר אפך בעבדך"(מד,יח)

סיפר הרה"ג ר' גדליה הוניגסברג שליט"א: שמעתי מתלמידיו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהיו פעם בחורים בישיבה לצעירים שניסו ב"מאמץ" מיוחד להוציא את הרב שטיינמן משלוותו… לפתע הרים הרב שטיינמן את עיניו ואמר להם "אף פעם לא כעסתי"… ובזה הסתיים הענין כליל, משני הצדדים… עוד סיפר ששמע מאחד מתלמידי הרב שטיינמן שהיתה שנה אחת שהיו בחורים צעירים שובבים עם מרץ רב, שהפריעו רבות בשיעור… אמר להם הרב שטיינמן: "למה אתם רוצים שאני אעשה דבר שאף פעם לא עשיתי ואני אצעק עליכם".. . (כאיל תערוג )

 

״ועתה אל תעצבו…״ (מה, ה)

אחד המשגיחים סיפר, על מקרה שהיה בישיבתו עם בחור מוכשר ומצויין ביותר, ממנו אפשר ללמוד, כיצד מנהל הקב"ה את עולמו . בחור זה, לבד מהתמדתו העצומה בתורה, וכל יתר מעלותיו, מגלה איכפתיות למען כלל הבחורים בישיבה בתחומים רבים, ובכל מקום שבו זקוקים לעזרה, הוא נמצא בראש. שבת אחת, נאלץ בעל הקורא להיעדר בצורה פתאומית, כך שלא היה באפשרותו להודיע על כך מראש, והגבאי חיפש בעל קורא שיחליף את מקומו . כמובן, למי פונים, אל הבחור ההוא, שניאות על אתר להקדיש מזמנו בליל שבת, וללמוד את הפרשה בטעמיה ישר והפוך. היתה זו פרשת מטות-מסעי המכילה פסוקים רבים , ומידענו הבחור לא נרתע, וישב בליל שבת עד לפנות בוקר, ועמל להכין את הפרשה הארוכה, עד ששלט בה באופן מעולה. בבוקרו של יום השבת, מתעורר לו הבחור, והנה קולו אינו נשמע… הוא נצרד בצורה מוחלטת, עד שלא היה יכול להוציא הגה מפיו, וכמובן שלא היה ביכולתו לקרוא בתורה . ננסה לחשוב מה היתה תגובתו של בחור ממוצע, שלא היה חדור באמונה תמימה שהכל מאיתו יתברך , ובכך שכל מה שעושה השי"ת, לטובה הוא עושה. אין ספק שהיה מתרגז עד למאוד, ואומר לעצמו; אחרי שטרח ותרם מזמנו, ולפתע לוקחים לו את הקול, בצורה מוזרה ופתאומית?!… ובאמת שהדבר היה לא מובן; רק מספר שעות קודם לכן הלך הבחור לישון, וקולו נשמע כרגיל, בלי זכר לצרידות כלשהי, והנה הוא קם ממיטתו ואין באפשרותו להוציא הגה… אלא שהבחור שלנו הבין, שדווקא בגלל הפתאומיות הזו, ובשל האירוע שעבר עליו, דווקא בשל כך ברור עוד יותר שהכל מכוון מן שמיא. כיום מותר כבר לגלות, שבאותה שבת הגיע לישיבה מי שעתיד להיות ה'שווער' חותנו של הבחור ההוא, שביקש לתהות על קנקנו של המשודך שהוצע לבתו המופלגת . עוד בטרם בואו לישיבה, קבע לעצמו כלל שהוא אינו רוצה שהבחור המוצע יתעסק בדברים אחרים, לבד מלימוד תורה, וגם אם ישמע שהוא בעל -קורא בישיבה, הוא אינו רוצה לקחתו לחתן לבתו . במציאות, זה היה השידוך שנקבע בשמים עבורו, והשי"ת גילגל את העניינים כך, שהבחור לא יקרא בתורה… השידוך יצא לבסוף אל הפועל, "וברור כשמש – כך אמר ה'שווער' לאחר מכן – שאם הייתי שומע את הבחור קורא בתורה, הייתי פוסל את ההצעה על הסף". לא היתה ברירה אחרת, אלא להטיל צרידות בקולו של הבחור, כדי שה'שווער' המיועד לא יוכל לפוסלו מלהיות חתן לבתו.. . הסיפור המדהים הזה שהתרחש באחת הישיבות הגבוהות, וסופר בשמחת האירוסין (תוך הדגשת העובדה שהסכמתו לקרוא בתורה הינה חלק מאישיותו של החתן, הנרתם לכל דבר שבכוחו לסייע לציבור, ללא כל קשר לעמלו הכביר בתורה וביראה), מוכיח לנו בפעם המי יודע כמה, שהלוואי והיינו סומכים על בורא עולם בכל מה שעושה איתנו בעולם הזה, ולא היינו מתרעמים על מאומה. צריך רק להאמין באמונה שלימה שהכל – הכל לטובה, ולטובה ממש, ואם הכל לטובה, הרי ברור שיש באפשרותנו לשמוח ולעלוז בכל מה שקורה לנו . (ברכי נפשי )

 

"ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתונות נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך (מה, כג)

ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. (רש"י ) בענין זה מסופר: הגאון רבי אייזיל חריף זצ "ל, רבה של סלונים, דרש בשבת הגדול ושבת תשובה מערכות נפלאות שמקצתן נאספו בספריו "עמק יהושע", "עצת יהושע", "שפת הנחל", אבי הנחל" ועוד, דרשות שהפעימו את הלומדים . פעם, לאחר הדרשה, פנה אליו חצוף אחד: "תמהני, רבי. המשנה אומרת (קינים פ"ג מ"ו) שזקני תורה, כל זמן שמזקינים דעתם מתישבת עליהם, שנאמר: "בישישים חכמה, וארך ימים תבונה" (איוב יב, יב) ובשנים הקודמות היו דרשותיו של מר משוננות יותר. הכיצד?! " "אה, הסיבה פשוטה", ענה הגאון על אתר. "שהרי באותה משנה נאמר, שזקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם, אין פלא בכך שמשנה לשנה אתם מבינים פחות ופחות את הדרשה"…(והגדת )

 

"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (מו, כח)

לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה . רש" י . שואלים המפרשים, מדוע נבחר יהודה לשליחות זו, ולא יששכר שנאמר בו "יששכר חמור גרם", ולא לוי שעליו נאמר "יורו משפטיך ליעקב" ? אלא הסביר הרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" זי"ע, הסבר נפלא והוא יסוד עצום! האדם הראשון שנטל על עצמו אחריות ומסירות נפש ואמר "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו" היה יהודה, וכיוון שאחד הכלים להקמת תלמידים בישראל הוא נטילת אחריות ומסירות נפש, נבחר יהודה להקים בית תלמוד להוראה!.. . (פנינים )

 

"ויפול על צואריו ויבך על צואריו" (מו, כט )

אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע (רש"י ) מסופר על הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א שהיה גר בירושלים עיה"ק, שפעם אחת בנו בכורו נאלץ בצעירותו לעזוב את ירושלים ולנסוע לפולין . שנים מספר שהה בפולין, ובאותן שנים נכמר לבו של הצדיק מגעגועים לבנו שאהבו מאד. מקץ שנים אחדות כששב הבן, מילאה שמחה גדולה את לבו של הרבי ויחד עם הצדיק שמחו כל בני העיר . שעת בין הערבים היתה כשהגיע הבן לירושלים, הוא מיהר אל בית מדרשו של אביו להיפגש עמו ולהחיות את נפשו . באותה שעה, התכונן רבי דוד לתפלת ערבית . נעמד הבן לידו, הביט בו אביו רבי דוד רגע קט, אך מילה לא אמר, ומקץ דקה פנה אל שליח הציבור ואמר לו רד לפני התיבה והתפלל ערבית. רק לאחר התפילה ניגש האב אל בנו האהוב וקידם פניו בברכת שלום עליכם. חסידים שהיו באותו מעמד הבינו כי בהתנהגותו זו הלך הרבי בדרכו של יעקב אבינו בשעה שנפגש עם יוסף בנו האהוב, שקרא באותו זמן קריאת שמע כדי שהאהבה העזה שהתעוררה בלבו למראה בנו האהוב תהא מוקדשת כולה להשם יתברך, בשעה שיאמר את המלים 'ואהבת את ה' אלהיך', ובדרך זו של יעקב אבינו הלך רבי דוד מלעלוב .

 

"ואל יחר בעיניכם" (מה, ה)

כשפתח הגאון מטשיבין – רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל את הישיבה, למדו בה קבוצת אברכים, והוא היה נותן להם תמיכה חודשית. אחד האברכים ממקורבי הרב, החליט ביום בהיר שהוא עוזב את הכולל, וזאת משום שהיה נמנה על חוגי הקנאים בדעותיו, ולא יכול היה לסבול שהרב מטשיבין מורה להצביע בבחירות . אותו אברך התחרט מאוד על מעשהו, ולעת זקנותו סיפר בבכיות על טהרת נפשו של הרב מטשיבין שהיה ממשיך לשלוח לו מידי חודש בחודשו את דמי החלוקה החדשית, לאשתו, באומרו שהיא אינה אשמה שעזב את הכולל, והבית הרי צריך להמשיך להתנהל ולהתפרנס . מעשה נוסף היה באחד מאברכי הכולל שנודע לו שהרב מטשיבין מקבל תמיכה ממשלתית, ודעתו לא היתה נוחה מזה, על כן בסוף החודש כאשר חולקו דמי התמיכה לאברכים, מצא אותו אברך לנכון לבוא לרב מטשיבין ולהחזיר לו "לירה", הסכום שלפי הערכתו הוא החלק במשכורתו שהתקבל מהממשלה. רבי דב בעריש בטוהר מידותיו לא הגיב למעשה המחוצף, אלא אדרבה, הוא קיבל זאת בנועם ובחיוך, וכך חזר הדבר מדי חודש בחודשו . (שר התורה )