ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויגש – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (מד, יח)

צריך ביאור הכוונה בזה שהוא כפרעה . ונראה, הנה יוסף היה גדול מפרעה בנבואה ובחכמה, כי פרעה לא ידע פתרון חלומו אף שהיה בקי באצטגנינות, אבל יוסף פתרו לנכון . אז אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו, ותרגם אונקלוס, שיש בו רוח נבואה, וגם את גודל חכמתו שיבח, כמו שאמר "אין נבון וחכם כמוך" . והנה כתוב בגמרא (פסחים סו ) כל הכועס אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו, ואם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו . וזה שאמר יהודה ליוסף, אמת שכעת אתה גדול יותר בנבואה ובחכמה יותר מפרעה, אבל הישמר והיזהר, "אל יחר אפך בעבדך", אל תכעס, כי אז תסתלק נבואתך וחכמתך ותהא רק כפרעה . וזה שאמר: "כי כמוך כפרעה", כלומר אם יחר אפך תהא "כפרעה" ולא יותר. (אגרא דכלה )

 

"ואל יחר אפך בעבדך" (מד, יח)

בסוף ימיו של הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל וראש ישיבת באר יעקב, שהיה אז זקן מופלג, אי רע פעם שנאלץ לנסוע נסיעה ארוכה לצורך גדול, נסיעה שבוודאי אינה קלה לאדם זקן וחלש בגילו . והנה כששב לביתו בשעה מאוחרת בלילה, נכנס לפתע יהודי שהיה ידוע כאיש מסכן.. . הוא החל להטריד את רבי משה שמואל בכל מיני שאלות שונות ומשונות בדברים של מה בכך, ורבי משה שמואל עונה לו בסבלנות אין קץ על כל שאלה ושאלה, בלי להראות כל סימן של כעס . לא יכלו בני הבית להבליג על ההטרדה וביקשו לזרוק את האיש מהבית. ביטל רבי משה שמואל את מחשבתם באומרו: "בשבילנו הם אומנם דברים בטלים ומיותרים, אבל בעיניו הרי הם דברים העומדים ברומו של עולם.. . (ישורון )

 

"אם לא ירד אחיכם הקטון אתכם לא תוסיפון לראות פני" (מד, כג)

הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א היה אומר: אותם צדיקים הדואגים רק לעצמם ולעולם הבא שלהם, אומר הקב"ה "אם לא ירד אחיכם הקטון אתכם" אם לא תתאמצו גם בשביל אחיכם הפשוטים וקטני הדרגה, אין לי חפץ בכם .

 

"ויקרא הוציאו כל איש מעלי" (מה, א)

כשהתמנה הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זיע"א להיות רבה של העיירה והוזמן לדרוש בבית הכנסת הגדול, נתאספו בני העיירה כולם, והחל את דבריו בקול חוצב להבות ואמר: בשעה שיוסף הצדיק לא יכל עוד להתאפק והוא נגלה אל אחיו, מסופר בתורה: "ויקרא הוציאו כל איש מעלי", והכוונה היא שיוסף הצדיק התפלל והתחנן על התפשטות הגשמיות, וזה היה מבוקשו "הוציאו כל איש מעלי" משמע להוציא הימנו כל כח אנושי נפשי וגשמי, שלא יחוש הלילה אף נדנוד של נקמה בראותו את אחיו שמכרוהו והורידוהו מצרימה. ואמנם מעידה התורה: "ולא היה איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו", אז חשו וראו בעליל כל קהל הנאספים בבית המדרש שהצדיק גם חושב זאת על עצמו, שלא להתפעל כלל מן הקהל הרב ומן הכבוד הגדול שכיבדוהו .

 

"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (מה, ג )

במשך כל הזמן מאז באו בפעם הראשונה למצרים לשבור בר, ויוסף התנכר אליהם וידבר אתם קשות וחשדם במרגלים, שאלו איש לאחיו קושיות הרבה, מה זה ועל מה זה, חפשו עצות והאשימו איש את אחיו. וכן בפעם השני' תמהו ושאלו, מה זה עשה אלוקים לנו? עד ששמעו מפי אחיהם את שתי המילים הללו "אני יוסף" ומיד סרו הקושיות, התמיהות והספקות, והענין נתברר להם כל הצורך . כן כאשר ישמע העולם את שתי המילים "אני ה'" יתרצו כל הקושיות והתמיהות על הנהגת העולם, שהוא לכאורה לפלא בעינינו עד עתה, יתבררו ויתחורו כל הענינים וראו כל בשר יחדו, כי יד ה' עשתה הכל לטובתו . (חפץ חיים על התורה )

 

"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (מה, ד)

רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, מקשה: הן בפסוק הקודם נאמר "אני יוסף, העוד אבי חי". ומה טעם חזר לומר כאן "אני יוסף אחיכם" . וביאר בקדשו שבפעם הראשונה שהתגלה יוסף לאחיו, לא ענוהו מאומה כמפורש בפסוק, אלא שלשתיקתם של השבטים יכולות להיות ב' סיבות: א. מחמת שהם מפחדים מיוסף. ב. משום שאינם מאמינים שהוא אכן יוסף . כנגד שתי הסיבות הללו חזר יוסף לומר: "אני יוסף אחיכם", אין לכם מה לדאוג מפני שכן אני 'אחיכם' ולא אנקום בכם. ודעו שלא רק כעת אני 'אחיכם' אלא אף בזמן "אשר מכרתם אותי מצרימה", עם כל זה לא סרו ממני רגשי האחווה . אלא מאי, אינכם מאמינים שאני יוסף? לכך נתן בידם סימן מובהק: "אשר מכרתם אותי מצרימה" ודבר זה לא ידעוהו שום אדם ובריה. שכן החרימו למי שיגלה ושיתפו את הקב"ה עמהם. מוכרחים אתם להודות שאם יודע אני מהמכירה, הרי ש"אני יוסף אחיכם" . (במחשבה תחילה )

 

"ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (מה, ד)

ולכאורה הנה תיבות "אשר מכרתם אותי" הוא למותר, כי כיון שהוא יוסף אם כן הם בעצמם ידעו אשר מכרו אותו. ונראה, לאשר כתוב (מה, ג) "אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו", ופירש"י ז"ל – מפני הבושה, כי היה להם זאת לחרפה מדוע אתה שואל על אביך ואין לך רוח הקודש, כיון שאתה יוסף הצדיק. בשלמא הם לא ידעו ברוח הקודש היכן יוסף הוא, כי נסתלקה מהם השכינה כידוע מהמדרש (עי' תנחומא וישב פ"ב), אבל אתה מדוע אין לך רוח הקודש אם אמת הוא אשר אתה יוסף. לזאת בא כמתרץ – אמת שאני יוסף אחיכם, ומה שאין לי רוח הקודש יען כי מכרתם אותי מצרימה, ואין הנבואה שורה בחוץ לארץ והמקום גורם. (אמרי נועם )

 

"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם… כי למחיה שלחני אלוקים" (מה, ה)

נמצאנו למדים מעלתו המופלאה והנשגבה של יוסף הצדיק, אשר לא די שמחל לאחיו שהשליכוהו לבור נחשים ועקרבים ואחר כך מכרוהו לעבד, אלא אדרבה, עוד ניחמם ועודד את רוחם ודיבר על ליבם כי מעשיהם גרמו לו ולהם טובה גדולה! ובזה הבהיר להם כי זכאים הם ולכן גלגל הקב"ה זכות על ידם.

 

"ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך" (מה, כד)

ברש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. מקשים בספרים מדוע לא ציוה זאת יעקב כשהלכו מביתו. ונראה לתרץ, שכאשר ראו השבטים את צערו של יעקב לאחר שנמכר יוסף, אמנם ידעו שאביהם נענש על שלא כיבד את אביו, אבל הצטערו שהם היו הגורמים לזה, שהרי מגלגלין חוב על ידי חייב. והנה הם חשבו שהעונש ליעקב יהיה ל"ו שנה כנגד ל"ו שנה שלא כיבד יעקב את אביו, ועכשיו שנתוודע להם יוסף רק כעבור כ"ב שנה, למדו מזה כי גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שהרי ראו שאינו נענש על י"ד שנה שהיה בבית עבר, אם כן חשש יוסף שמשיראו גודל כח תלמוד תורה שגדול מכיבוד אב, יתעסקו בדרך בדבר הלכה כדי לכפר על חטאם שעל ידם נתגלגל הצער לאביהם, לכן היה צריך להזהירם עכשיו דוקא שלא יתעסקו בדבר הלכה כדי שלא תרגז עליהם הדרך . (אפריון )

 

"ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך" (מה, כג)

וברש"י, מטוב מצרים – מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו . בענין זה מסופר: הגאון רבי אייזיל חריף זצ"ל, רבה של סלונים, דרש בשבת הגדול ושבת תשובה מערכות נפלאות שמקצתן נאספו בספריו "עמק יהושע", "עצת יהושע", "שפת הנחל", אבי הנחל" ועוד. דרשות שהפעימו את הלומדים . פעם, לאחר הדרשה, פנה אליו חצוף אחד: "תמהני, רבי. המשנה אומרת (קנים פ"ג מ"ו) שזקני תורה, כל זמן שמזקינים דעתם מתישבת עליהם, שנאמר: "בישישים חכמה, וארך ימים תבונה" (איוב יב, יב). ובשנים הקודמות היו דרשותיו של מר משוננות יותר. הכיצד?!" "אה, הסיבה פשוטה", ענה הגאון על אתר. "שהרי באותה משנה נאמר, שזקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם. אין פלא בכך שמשנה לשנה אתם מבינים פחות ופחות את הדרשה"… (והגדת )

 

"ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם" (מה, כו – כז)

מדוע כאשר אמרו לו "עוד יוסף חי" לא האמינם, ורק העגלות ששלח יוסף להביאו החיו את רוחו ? בספר חזון ישעיהו פרש זאת בדרך משל: היה יהודי בפולין שבנו נמשך להשכלה. יום אחד הודיע לאביו כי החליט לנסוע לברלין ללמוד באוניברסיטה המקומית. אביו הצטער צער רב, ונסה להניא את בנו מכוונתו. הוא תאר בפניו את הסכנות הרוחניות שיאלץ להתמודד עמהן, ומי יודע אם יעלה הדבר בידו. אך הבן היה נחוש בדעתו וכל ההפצרות של האב עלו בתוהו. כדי לשכך את צערו ולהפיג את חששותיו, הבטיחו הבן כי ימשיך לשמור על התורה והמצוות, ולא תפגע רוחניותו במאומה . זמן קצר לאחר שהגיע הבן לברלין כבר ניכרו בו אותות המקום. אט אט זנח את דרך אבותיו עד אשר נטמע לגמרי במקומו החדש. גילח את זקנו, קצץ את פאותיו, ועטה עליו מראה שיתאים לסביבה הנכרית. יום אחד קבל האב מכתב מבנו ובו הודיעו כי בכוונתו לבקרו לפני חג הפסח. שמח האב שמחה גדולה. בסתר ליבו צפה לפגוש את בנו פנים אל פנים כדי לתהות על קנקנו ולהיווכח במו עיניו האם נשתמרה צורתו היהודית . מה עשה הבן? לקראת שובו לבית אביו החל לגדל את זקנו ופאותיו, וכשהגיע מועד הנסיעה כבר השיב לעצמו את מראהו היהודי משכבר הימים. כשראה האב את מראה בנו, שמח בליבו על כך שגם בסביבתו החדשה הוא מקפיד על מראה יהודי. – "והאם אתה מקפיד גם על אורח חיים יהודי? " – "בוודאי, אבא. אם אני מתהלך ברחובות ברלין בלבוש יהודי, מגודל זקן ופאות, אפשר ללמוד מכך על אורח חיי".. . נחה דעתו של האב, ולאחר חג הפסח נפרד מבנו בלב שלם. כך חזר הדבר על עצמו מידי שנה בשנה, לקראת חג הפסח היה בנו מגדל זקן ופאות, ועם מראהו היהודי היה שב לבית אביו לעשות את הפסח, ולאחריו היה שב לברלין. לימים הוא נשא אשה נכרית וניתק את עצמו לגמרי מעברו . יום אחד קבל הבן מכתב מאביו: "כל שנה אתה בא לבקר אותי, הפעם אני רוצה לבקר אותך בביתך". התחמק הבן בתואנות שונות. חש האב שמשהו לא כשורה. מה עשה? עלה על הרכבת הראשונה לברלין, ובהפתעה גמורה הופיע בבית בנו. כשפתחה בעלת הבית הגויה את הדלת. היה בטוח כי זו המשרתת. היכן בעל הבית? שאל . כשהופיע בנו למולו חשכו עיניו, והוא נפל מתעלף ארצה. הנמשל: יעקב אבינו לא ידע משלום בנו וחשש לחייו, ועוד יותר חשש למצבו הרוחני, אמרו לו בניו: "עוד יוסף חי", אך הוא מאן להאמין להם. גם כשהשמיעו בפניו "את כל דברי יוסף" – "סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו, בפרשת עגלה ערופה" – עדיין נתקשה יעקב להאמין להם. אולי כל אלו סימנים שנועדו לכסות על האמת. אבל כאשר ראה את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, אמר: אם יוסף מוכן שאבוא אני לראותו – אות הוא כי שלום לו, ונשאר בדרגתו הרוחנית, ורק אז "ותחי רוח יעקב". (ומתוק האור )

 

"אביך ואחיך באו אליך" (מז, ה)

הקושיא עצומה, מה בא פרעה לחדש ליוסף, וכי אינו יודע שבאו ? אלא, ביאר הגה"צ ר' אליעזר לאפיאן זצ"ל ראש ישיבת תורת אמת בלונדון שפרעה היה סבור שאם אחי יוסף ואביו מגיעים להתגורר במצרים, בודאי ירצו להשתלב במשרות ממלכתיות במצרים שהרי אח להם בבית המלך, ומה יותר טבעי שישיג להם משרות ממלכיות. אולם ברגע ששמע מהם להפתעתו שהם בכלל רועי צאן וכל שאיפתם היא להתגורר בגושן ולא בעיר הבירה, הבין שאין בדעתם להשתלב בעבודת הממלכה, לכן אמר לו בפליאה: "אביך ואחיך באו אליך" – הם באו אליך, ואין בדעתם להשתלב במלכות מצרים . מכאן עד כמה נזהרו אבותינו גם כשהגיעו לקרבת המלכות שלא תושרש בתוכם חלילה, שום שייכות לגויים ונימוסיהם. כך הם בנו לצאצאיהם יסוד איתן להשאר דבוקים באמונת אומן בצור מחצבתם ולא להיות מושפעים מטומאת הגויים . (עיוני הגדה )

 

"וילקט יוסף את כל הכסף" (מז, יב)

פעם באו אנשים אל הגאון רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל בטענה כי הגבאי של בית מדרשם נעשה "גנב", ועל כן רוצים לפטרו מגבאותו.. . שאל אותם רבי חיים: "האם הגבאי היה גנב קודם שמינוהו"? והשיבו כי קודם לכן, לא היה גנב . אמר להם רבי חיים: אם כן, מה תרויחו כשתמנו גבאי חדש, הרי הראשון נעשה גנב רק אצלכם, ואם כן, אם תמנו אחר, גם הוא יעשה "גנב"…(עובדות לבית בריסק )