ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויצא – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

 "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח, י )

בדרך כלל, אם עיקר המטרה של אדם היא להגיע למקום מסוים, לא מציינים מאיפה הגיע אלא רק לאן הגיע. לדוגמא: "פלוני טס למזרח". אין זה משנה שהוא עזב את נס ציונה וטס למזרח . מאידך, אם המטרה של אותו אדם הייתה לעזוב מקום מסוים לא נציין לאן עזב. לדוגמא: "פלוני עזב את הבית בכעס". לא נציין לאן עזב. אצל יעקב אבינו גם נזכר שיצא מבאר שבע וגם שהלך לחרן, ומדוע ? התשובה נעוצה בכך שרבקה אמרה ליעקב בפרשה הקודמת: "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך קום ברח לך אל לבן אחי חרנה" (כז, מב), אם כן, עיקר הכוונה היא לברוח מבאר שבע, אולם יצחק אומר ליעקב: "קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מבנות לבן"… (כח, ב) הרי שעיקר הכוונה ע" פ יצחק היא להגיע לחרן, לקחת אשה. זהו שכתוב: "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" (כח, ז) קיים ציווי שניהם ולכן נאמר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". "ויצא יעקב מבאר שבע" (כח, י) וברש"י יציאת צדיק מן המקום עושה רושם.

מעשה בהגה"ק רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל בעל ה"לבושי שרד", שהוצרך לעזוב את עיר רבנותו סורוקה, מכיון שאנשי המקום התנגדו לו, לפי שהיה מטיף להם מוסר, ומצביע על מעשיהם הרעים. כיון שנפרד מהעיר, יצאו כל אנשי העיר ללוותו. פנה ר' שלמה ואמר: מה נאה הודה וזיווה של עיר זו. שאלוהו: הכיצד רבינו אומר דבר זה והלא היה רגיל לומר שאין כסורוקה שהיא הפחותה בערים? השיב להם ר' שלמה: אף אני אומר כן כשנמצאים אתם בעיר, אבל עתה משיצאתם ללוותני ולא נותר בה איש – הרי היא מלאה הוד והדר .

 

"ויצא יעקב מבאר שבע" (כח, י )

במדרש (בראשית רבה סח, ב) מופיע אודות מה שנטל אליפז מיעקב את כל רכושו, שיעקב אמר 'לית אנא מובד סברי מן בריי ' (אינני מאבד את ביטחוני בבוראי), אלא עזרי מעם ה'". באחת הפעמים באמצע שיעורו של רבי חיים מוולאז'ין, שאל הרב את תלמידיו למי יש שעון. השקט שהשתרר – ענה את התשובה בלי מילים. לאף אחד לא היה שעון. אמר רבי חיים לתלמידיו: "סימן הוא שחסר לנו בביטחון בהשם, שכן אם היינו בוטחים בו יתברך כראוי, היה לנו כעת שעון, אפילו שעון זהב". המשיך רבי חיים במסירת השיעור, כשלפתע נשמעו דפיקות בדלת, חייל לבוש במדי הצבא ניגש אל השולחן בבהילות: "רבי, סליחה על ההפרעה. יהודי אני, משרת בעל כרחי בצבא של גויים. יוצאים אנו כעת אל הקרב, וברשותי יש שעון יקר", באומרו זאת הוציא החייל שעון זהב מכיסו . "מפחד אני ליטלו עמי אל החזית ואין לי אדם אחר נאמן חוץ מכם. אני מפקיד אותו בידכם בתנאי שתשיבוהו לי אם אשוב לקחתו, אם לא אשוב, חלילה, יהא שלכם במתנה"… (במחשבה תחילה)

 

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח, י)

איתא במדרש (סח, ג) יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה (כד, סג),  יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע. כשהרה"ק רבי יעקב יצחק החוזה מלובלין זי"ע נשא אשה (בזוו"ש), היתה החתונה אמורה להיות במדינה אחרת מעבר לגבול, ומפני שנתעורר איזה קושי בהפאספאר"ט שלו, לא נתנו לו רשות לעבור הגבול, והוצרכו לעשות החתונה באמצע הדרך. אמר הבדחן על חתונתו, ביצחק אבינו מצינו שזיווגו באה אצלו, וביעקב אבינו מצינו שהוא הלך אצל זיווגו, והיות ששמו של רבינו הוא 'יעקב יצחק', לכן חצי הדרך הלך הוא אצל זיווגו, וחצי הדרך באה זיווגו אצלו . (בישורון מלך)

 

 "ויפגע במקום" (כח, יא)

פירש רש"י "ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה, כמו 'ואל תפגע בי' (ירמי ז. טז). יש לרמז, שהתפלל לפני הקב"ה שבכל מקום שיהיה, לא יהיה לבו חלוק על המקום, דהיינו, כעניין שאומרים בשם הרה"ק ר' שלמה מקרלין זצוק"ל, על מה דאיתא במדרש, וכן פירש"י בחומש על פסוק (דברים ו. ה) 'ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך' 'שלא יהיה לבך חלוק על המקום', ואמר הפירוש, אשר בכל מקום שהוא, יעבוד את השי"ת. כי יש בני אדם כשהם באיזה מקום ואינם עובדים להשי"ת, אומרים שהמקום גורם, כי אם היה באיזה מקום אחר, בוודאי היה עובד להשי"ת. על זה אמר שחלילה לומר כן, כי לא המקום גורם ח"ו איזה מניעה לעבודתו ית', כי כיון שהכל מאתו ית', ורצון השי"ת הוא שיהיה האדם כעת במקום הזה, מסתמא גלוי לפניו ית' שזה המקום לא יגרום שום מניעה ח"ו לעבודתו ית', רק המניעה הוא מצד האדם, לכך אמר: 'שלא יהיה לבו חלוק על המקום' שהוא שם. וזהו הרמז "ויפגע במקום", יעקב אבינו התפלל על כך שבכל מקום אשר יהיה, לא יהיה לבו חלוק על המקום . (בית אהרן)

 

"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו " (כח, יא )

ברש"י: "התחילו מריבות זו עם זו וכו' מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" וכו'. יש לדקדק: אם כבר נעשה נס וכל האבנים נעשו לאבן אחת, מדוע לא נעשה נס יותר גדול שיהפכו לדבר רך שיהיה יותר נוח. אלא מכי וון שהנס נעשה על ידי שהאבנים רבו, לא רצה הקב"ה שייהפך לדבר נוח, כדי ללמדנו שממריבה לא יכול לצאת דבר נוח. (הגר"א )

 

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (כח, יב)

פירש רש"י ז"ל "עולים ויורדים – עולים תחילה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו". לכאורה יוקשה, הלא מעשה זה, שחלם את החלום על המלאכים העולים ויורדים, התרחש בעת שהיה בהר המוריה, שאינו גבול ארץ ישראל ומדוע התחלפו שם המלאכים ? כך הקשה ה'באר יוסף', ואמר על כך 'חאפ' נפלא, מתיקות התורה: על הפסוק: "הארץ אשר אתה שוכב עליה", דרשו חז"ל "מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו", נמצא שכעת היה יעקב בסוף גבול ארץ ישראל, ומן המקום שהוא כעת משם ואילך הוא חוץ לארץ, ממילא הוצרכו מלאכי ארץ ישראל להתחלף עם מלאכי חוץ לארץ, מלאכי ארץ ישראל עלו לרקיע, ומלאכי חוץ לארץ ירדו ללוותו לחוץ לארץ. (יחי ראובן)

 

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים ב ו " (כח, יב )

איתא מהרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע על דברי המדרש 'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו' עולים ויורדים ביעקב, רוקדים בו, וכשראה יעקב שכל מלאכי אלוקים תלויים בו ועומדים בו ובמעשיו, אמר, אילו ידעתי עד כמה אני פועל בהאי עלמא לא ישנתי. ז"ל הרי"ם, ואם היה אדם מישראל יודע עד היכן ולאיזה מקום מגיעים מעשיו, כי אז לא היה מבטל שום דבר מהעבודה וממעשים הטובים, והוא על ידי מעשיו יכול להרבות שפע ושמחה בעולמות העליונים .

 

"הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו" (כט, ז )

מבאר רבינו האור החיים הקדוש, מה זה עניינו של יעקב אבינו האיך הרועים מתנהגים עם הצאן, וזה לשון קודשו: 'טעמו אשר נעשה שופט להם, הוא לצד צער בעלי חיים דבר תורה, וחש על הצאן'. כמו"כ בפרשת וישלח מצינו שיעקב אבינו עשה סוכות לבהמות כדי להגן עליהם מהחום, וכותב רבינו הקדוש שזה דבר שלא עשה עדיין שום אדם מעולם, ויעקב ייחס לזה חשיבות מיוחדת, ובזה מפרש את הפסוק 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות' (לג, יז) 'ואם תאמר, וכי בשביל שעשה שם יעקב סוכה יקרא למקום כן. אולי, כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה, מה שלא עשה כן אדם קודם, שיכין סוכה לבהמות, ולשינוי חדש קרא המקום עליו'.

 

"לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו " (כט, ז )

מרגלא בפומיה דהרה"ק רבי מאיר מפרימשלאן זי"ע, רבונו של עולם לא עת האסף המקנה, אם טרם הגיע העת לקבץ ולאסוף את גלויות עמך ישראל, על כל פנים, השקו הצאן ולכו רעו, תשפיע לכלל ישראל צאנך פרנסה וכל הצטרכויותיהם על אף שחטאו, עד שתחיש הגאולה השלימה במהרה בימינו .

 

"ויחבק לו וינשק לו " (כט, יג )

כאשר יעקב הלך לדרכו ולבן שב למקומו, כתוב "וינשק לבניו ולבנותיו" – ולא ליעקב, לפי שכאשר בא יעקב אל לבן חשב לבן בלבו שיש לו אבנים טובות ומרגליות מוסתרות בפיו, כמו שמביא רש"י בשם המדרש, ולכן נשק לו, אבל כאשר הלך יעקב ממנו, ידע כבר שאין לו, ועל כן לא ראה כל תועלת לנשקו … (חפץ חיים )

 

"ויספר ללבן את כל הדברים האלה" (כט, יג )

כתב רש"י, "ויספר ללבן – שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממונו ממנו". לעיל (פסוק יא) כתב רש"י: 'ד"א לפי שבא בידיים ריקניות אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת'. הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל סיפר ששאל פעם את הסטייפלער, איזה מעלות צריך לחפש כשרוצים לבחור חתן, אמר לו הסטייפלער שכשבוחרים חתן, לא צריך לבדוק עילוי גדול, רק צריך לבדוק שלשה דברים, שיהיה לו מידות טובות, שיהיה מתמיד, ושיהיה לו שכל הישר, אבל לא צריך להיות גאון. וסימנך "משה" מ'ידות, ש'כל ישר וה'תמדה. אמר הגרמ"מ שאלתי את הסטייפלער, אם יש לו שכל הישר , והוא גם מתמיד, למה צריך שיהיה לו מידות טובות? הרי התורה מעדנת את האדם?! הרי ע"י תורה האדם מקבל מידות טובות. ענה לו הסטייפלער, אכן התורה מעדנת את האדם, אבל זה לא מספיק, אם האדם לא מתייגע לשנות את המידות ולשפרן, התורה לבד, זה לא מספיק. והביא לו ראיה מהפרשה שלנו, אליפז למד אצל זקינו יצחק, ומה למד אצלו? "לא תרצח". וכי את הלאו של "לא תגזול" ו"לא תגנוב" הוא לא למד אצלו? הוא למד שאסור להיות רוצח, ושודד מותר כן להיות? מה התירוץ? אם הוא לא היה לומד תורה הוא היה רוצח, אבל היות שלמד תורה, והתורה מעדנת את האדם, אז זה הועיל לו להוריד אותו מדרגת "רוצח" לדרגת "שודד". אמר לו הסטייפלער, וודאי שהתורה עוזרת, שבלי התורה הוא היה רוצח ואילו עם התורה הוא סתם "חיה רעה". אם לא עובדים על המידות, זה לא מספיק .

 

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (כח, טז )

לאחר שנתעורר יעקב אבינו משנתו אמר, 'הנה יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי', ונשאלת השאלה וכי הוא צריך לדעת כל דבר, ומה איכפִת לו שלא ידע? רבינו האור החיים הקדוש מביא את פירושו של רש"י הק', שאם היה יודע על קדושת המקום, לא היה יושן במקום קדוש כזה. אולם שואל על זה, שהרי שאם לא היה ישן לא היה זוכה לחלום נבואי כזה עם כל ההבטחות הגדולות האלו, ובוודאי שגם אם היה יודע על קדושת המקום, היה הולך לישון כדי לזכות בכל ההבטחות . אלא מתרץ ומבאר, שכוונת יעקב אבינו היתה, שאם היה יודע היה מכין עצמו כראוי, ואז היה זוכה לנבואה כזאת בהקיץ ולא בחלום, ולא היה צריך לישון, כדי לזכות בנבואה. לכך גם נאמר 'וירא יעקב מאוד' שחשש שלא יהיה קיום והמשך להתעוררות שהיתה לו, שמי שזוכה להתעוררות מהשמים צריך להלביש אותו מיידית במעשה טוב, כדי שההתעוררות לא תפוג מאליה, ולכן מיד 'וידור יעקב נדר' שיהיה פעולה גם מצד עצמו .

 

"טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר " (כט, יט)

צריך להבין, מדוע היה כ"כ ברור ללבן שיעקב הוא המובחר שבעולם וטוב שישא הוא את רחל משישאנה שום איש אחר בעולם? ועוד יש להבין, מה שרימה לבן את יעקב ונתן לו את לאה במקום רחל, והרי לאחר מכאן נתן לו גם את רחל ולא נשארה היא בידו, וא"כ למה לא נתנה לו מיד ותשאר על כל פנים לאה בידו, וגם ממנה ירויח כסף מעוד חתן… ישוב נאה כתב בספר "צמח דוד": לבן ידע שבנותיו צדקניות, ויען שלבן היה שורש הרע, היה מתיירא שבאם תינשא אחת מבנותיו לאיזה רשע מן המקום, תחזירהו למוטב ויהא עוד אדם כשר בעולם. וגם יעקב אבינו אם ישא איזה מרשעת, בוודאי יחזירה למוטב ותהא עוד אשה כשרה בעולם. לזה אמר "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר", כי שניכם צדיקים אתם ולא יתווסף עי"ז צדיק בעולם, משא"כ אם אתן אותה לאיש אחר ואתה תשא אשה אחרת, אז יהפכו בעלה ואשתך לצדיקים, ואיככה אוכל וראיתי שמרשעים נעשים צדיקים. ולכן שמח לתת את שתי בנותיו ליעקב כדי שידבקו כל צדיקים אהדדי ולא יתערב רשע ביניהם פן ישוב גם הוא. לפי"ז מובן נפלא, גם למה נתן לו עוד את שתי בנותיו הנוספות זלפה ובלהה. שגם הם לא יתחתנו עם עוד שני אברכים ו"פדן ארם" בסוף תיהפך לקהילה חרדית… (להתעדן באהבתך)

 

"ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש והיה ה' לי לאל וקים" (כח, כ )

יעקב ביקש שאף כאשר יתן לו הקב"ה לחם לאכל ובגד ללבש ויהיה לו כל טוב ושפע רב לא ישכח ח"ו את השי"ת ויהיה ח"ו בבחינת 'וישמן ישורון ויבעט', אלא והיה לי לאלקים.

 

"ויהי בבוקר והנה היא לאה" (כט, כה )

"לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה: עכשיו תיכלם אחותי. עמדה ומסרה לה אותן סימנים" (רש"י).  המעשה של מסירת הסימנים ללאה היה מפעים בכל קנה מידה. העובדה שהיא יכולה לעלות בגורלו של עשו, להפסיד את כל הקמת בית ישראל יחד עם יעקב אבינו, ואולי לאבד חוץ מעולמה הגשמי גם את עולמה הרוחני – הייתה ידועה לרחל בפירוש. והיא ויתרה. לקחה את הסיכון ומסרה סימניה לאחותה . וכאן הבן שואל: ייתכן סיכון – לפחות קטן – שיעקב יתוודע לכך שזו לאה, שהוא יכעס על רחל ויגרש את לאה ובמקום המטרה הנעלית, למנוע מלאה להתבייש, ייתכן מצב של בושה גדולה וכפולה. הכיצד נטלה רחל את העוז לעשות חסד עם אחותה – שלא תבוש – על חשבונו של יעקב?!…

* * * מחוץ לחדרו של החזון איש הסתובב בעצבנות קלה תלמיד חכם צעיר, רבי יהושע ברים שמו. הוא ממתין לחזון איש כרבע שעה, בדרכם למסיבת ה'תנאים' של בחור מבוגר שזכה להבטחת החזון איש שישתתף בתנאים. בתוך החדר ישב החזון איש עם זוג יהודים בגיל העמידה, הם שטחו על השולחן מחטים וחוטים, כפתורים ממינים וגדלים שונים, הם מראים לחזון איש אחד אחרי השני, הבעל אומר את דעתו, הגברת מחווה את דעתה והחזון איש פוסק… הם רושמים את דבריו וממשיכים הלאה, כאילו זה הדבר הכי טבעי ונכון . ר' יהושע ברים מסתובב בחוץ בלחץ. החתן מחכה כבר וכל הנוכחים ממתינים שהחזון איש יגיע לכבד בנוכחותו את התנאים. רק כעבור זמן ארוך יצאו בני הזוג, נטלו את צרורותיהם ופנו משם, והחזון איש מסביר במתיקות לר' יהושע: "טורח ציבור – יודע אני מהו ואינו קל בעיניי כלל, חלילה וחס". ר' יהושע המתין בשתיקה, דעת הייתה בו וידע שההסבר יגיע מיד. החזון איש המשיך בעדינות מתנצלת: "בני הזוג הללו ניצלו מן המלחמה הנוראה. הם הגיעו לארץ חסרי כל ובדעתם לפתוח באמצעות כספי השילומים חנות למוצרי תפירה ממנה יתפרנסו. אין להם בני משפחה קרובים, או רחוקים. בודדים הם בעולם. יודעים הם שאין זה מתאים לשאול אותי על החנות, ובכל זאת הגיעו אלי לשאול בחוות דעתי. "משמע, אין להם מישהו אחר לשאול אותו על כך! א"כ, החובה מוטלת עלי לעשות כל שאפשר כדי שירגישו שעזרתי להם בלב שלם. "ולא רק אני מצווה בזכות גדולה זו לעזור לשבורי לב", הטעים החזון איש מדוע אין כאן טורח ציבור, "כל הנוכחים באולם מצווים אף הם כמוני בדיוק בעזרה נצרכת זו לגלמודים אלו".. . * * *

נשוב לרחל שמסרה סימניה לאחותה בלא לשאול לחוות דעתו של יעקב. חז"ל הפליגו מאוד בחומרת העוון לבייש יהודי. רחל מלמדת אותנו שלמרות שאסור להצטדק ולקיים מצוות על חשבון אחרים, יש מצוות שמוטלות על הכלל, יש איסורים שבכל מחיר אסור לעבור. במקרה שכזה אין שואלים ואין מבקשים רשות. כולם חייבים במצוה באותה צורה ובאותה רמת חיוב. "עמדה ומסרה לה אותן סימנים". ויעקב? הוא לא יכעס. זה אמנם על חשבונו, אבל אף הוא חייב במניעת בזיונה של לאה… (במחשבה תחילה )

 

"ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (כט, כו )

מסופר על הרה׳׳ק בעל ה"פני מנחם" מגור זי׳׳ע שקרא פעם לאיזה 'עסקן' ובקש ממנו לעזור למאן דהו, ואותו עסקן לא ענה תשובה ישירה, אלא הנהן בראשו איזה תשובה מתחמקת… אמר לו הרבי בפיקחותו: "אל תענה לי תשובות כמו פוליטיקאי…" והסביר את עצמו ואמר: גם כאן יעקב שואל את לבן: ״למה רמיתני?״ ומה עונה לו לבן על כך: ״לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה״. ונשאלת השאלה: איך יכול היה לבן להיות כל כך גס רוח ולומר ליעקב כזאת תשובה, איפה הוא היה עד עכשיו עם הטענה הזאת? אלא זה היה כוונתו של לבן, ״לא יעשה כן במקומנו״ – אצלנו לא נוהגים לומר ״כן״, רק עונים בדרך עקיפה…

 

"ויאהב גם את רחל מלאה" (כט, ל )

ניתן לפרש שיעקב אהב את רחל גם מסיבת לאה, כלומר: שע"י שלאה רימתה את יעקב ורחל לא סיפרה לו מזה – מדה טובה זו של רחל השפיעה על יעקב שיאהב אותה יותר ויותר. (ר' שלמה קלוגר)

 

"ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום… ויאמר לבן ליעקב… עד הגל הזה ועדה המצבה…" (לא, מח-נב)

בתחילה לבן אומר שהגל יהיה עד, ואח"כ אומר לבן ליעקב שגם הגל וגם המצבה יהיו עדים. הלא דבר הוא! ונראה לבאר ע"פ דברי הגמ' (סנהדרין נז:) שבן נח די לו בעד אחד, אך ישראל צריך שני עדים. ולפיכך: "ויאמר לבן" כלפי עצמו "הגל הזה עד" לבדו, שהרי איני צריך אלא עד אחד, אך "ויאמר לבן ליעקב" שהוא צריך שני עדים – "הנה הגל הזה והנה המצבה… עד הגל הזה ועדה המצבה" – שני עדים… (מהרי"ל דיסקין)

 

"וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו" (לב, א-ב )

למרות שראה לבן את מעשי יעקב עדיין לא הושפע ממנו להיטיב מעשיו, אלא "וישב לבן למקומו" נשאר "לשבת" במקומו, במדרגתו הראשונה בדעות ובמדות, ולעומת זאת יעקב החזיק מעמד ולא הושפע מלבן לרעה אלא "ויעקב הלך לדרכו" התקדם והלך בדרכו, דרך ה'. (ע"פ ר' מאיר שמחה מדווינסק)

 

באחת התקופות רצו להוציא את מוסדות 'יד עזרה' מידיו של הרה"צ ר' אשר פריינד ז"ל. הרוחות סערו והיה אמור להתקיים דין תורה בעניין. אחד האנשים שהיה אמור ללכת ולהציג את הצד של ר' אשר בדין תורה, נכנס לר' אשר וביקש ממנו הכוונה לקראת הדיון. אמר לו ר' אשר: אם אתה הולך לדין תורה, רק כי אתה רוצה לעמוד על הזכויות שלך, תלך, כי באמת צריכים לנהוג כדין תורה. אבל…! אם הדבר יגרור אותך לקנאה ולשנאה – עדיף שכל יד עזרה תישרף, מאשר שתיגרר למקומות הללו!!! (נקודות של אור – ספינקא)