
ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויקהל – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש… כל העושה בו מלאכה יומת" (לה, ב)
אל חדרו של הרב הקדוש רבי שלום מבעלזא זצ"ל נכנס כפרי אחד ושטח לפניו את את תחינתו שיתפלל למענו . מה מעשיך? שאל אותו הרבי. עובד אדמה הנני – השיב הכפרי. האם שובת הנך מכל מלאכה ביום השבת? המשיך הרבי לשאול. התחיל הכפרי לגמגם: יסלח לי הרבי, כי בשדה אי אפשר לשבות לגמרי מכל העבודה במשך יום שלם . כששמע הצדיק כי מודה הינו שעושה הוא את שבתו חול התחיל להוכיח אותו ולדבר על לבו דברי מוסר שישפר את דרכיו וינוח ביום השבת, גם נתן לו עצות כיצד יבצע זאת הלכה למעשה שלא יינזקו יבוליו בשדה . סוף סוף לאחר שעה ארוכה של דברי שכנוע נאות הכפרי להבטיח כי ישמע בקול הרבי אך בקשה אחת לו, שיואיל הצדיק לחכות עד אחרי עונת הקציר והאיסוף שהם ימי העבודה הבוערים בשדה ואחר כך יתחיל לשמור את השבת כהלכתה. חיוך עלה על שפתיו של הרבי והוא אמר לכפרי: שמע נא את הסיפור אשר אספר לך: בימי קדם נהוג היה כי לכל פריץ מאדוני הכפרים היה יהודי שניהל את בית המזיגה והוא היה תלוי בחסדי אדוניו הפריץ כעבד נרצע. פעם אחת עשה אחד הפריצים משתה גדול לכל חבריו ובו נטלו חלק כל בעלי האחוזות הגדולים מאותו הגליל. כטוב לב הפריצים ביין החלו להתפאר איש איש ביהודי שלו וכל אחד מנה את מעלותיו של המוזג אשר בכפרו . כששמע הפריץ בעל המשתה את דבריהם התנצח עמם והתפאר כי היהודי אשר בכפרו עולה על כל האחרים אשר בכפרי חבריו כי עבד נאמן כמוהו לא נמצא בכל הארץ ומסור הוא בכל לבו ונפשו לאדוניו הפריץ . אם אמנם כדברך כן הוא – נענו הפריצים האחרים, ואמרו – הבה נעמיד אותו בניסיון וניווכח אם צדקת או לא . ומהו הניסיון אשר נטיל עליו? שאל הפריץ. אתה תצווה עליו להמיר את דתו ואם ישמע בקולך אז נדע כי באמת לא נמצא עבד נאמן כמוהו . מיד צווה הפריץ לקרוא אליו את המוזג היהודי. כששמע הלה כי הפריץ מזמינו אליו לבש את בגדי השבת שלו ובפיק ברכיים התייצב לפני אדוניו המוקף בחבר מרעיו. מושקה – פנה אליו הפריץ בחביבות יתרה שלא כהרגלו – דורש אני ממך שתמיר את דתך. מה זאת תבקש ממני אדוני הפריץ? גמגם היהודי בפחד. אחת גזרתי ולא אשנה – הרעים עליו הפריץ בקולו – ואם לא תשמע לדברי דע לך כי מרה תהיה אחריתך . הכפרי המסכן הרהר רגע ולבסוף אמר: תן נא לי אדוני רשות ללכת ולהימלך באשתי. נאות הפריץ לבקשתו והיהודי מיהר לביתו לספר לאשתו על הפקודה שקיבל. האישה שהייתה קלת דעת נבהלה לשמע איומי הפריץ ואמרה לו: אל תמרה את פי אדונך אלא לך ועשה כדבריו. שב האיש ומסר לפריץ את תשובת אשתו והלה שמח מאוד על שהוכיח את נצחונו לידידו, ובשביעות רצון אמר: טוב איפוא מהיום והלאה יהיה שמך 'איוון' ואף את שם אשתך תחליף ועתה לך לשלום . עברו חדשים אחדים ושוב הופיע שליח מאת האדון לקרוא אליו את 'איוון'. כשהלה בא אל הארמון אמר לו הפריץ: מעתה תוכל לשוב לאמונתך הראשונה ושמך יהיה מושקה כמקודם. גם הפעם לא אעשה מאומה ללא עצת אשתי – ענה הכפרי. הוא שב לביתו לשאול את פי אשתו לדעתה אך האישה החמיצה פניה ואמרה: אמנם טוב ונעים יהיה לחזור לאמונתנו הישנה אך עתה הולכים וקרבים ימי הפסח והעבודה בביעור חמץ תהיה רבה מאוד, גם נותרה לנו עדין כמות גדולה של בשר חזיר וחבל מאוד יהיה לזרקו, לכן שוב לאדונך ובקש ממנו שיואיל להמתין עד אחרי הפסח ואז נעשה כרצונו ונהיה יהודים כמקודם… כשסיים הצדיק מבעלזא את סיפורו נשא עיניו אל הכפרי העומד מולו וראה כי הלה הבין היטב את הרמז ואת הנמשל . רבי – אמר – שוב לא אוסיף לדבר דברי הבל כאלו והנני מקבל עלי להתחיל מיד בשמירת השבת כהלכתה .
"יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'" (לה, ב)
הם נהגו לבלות בתיאטראות מן הטובים בעולם, הם גדלו על ברכיה של התרבות הנאורה בעולם, הם תרמו תרומה אדירה לעולם הרפואה והמוסיקה, הם ידעו היטב התעללות מהי. הם היו גרמנים ! הם גילו בין כליה של עובדת כפייה תפוח אדמה שניסתה להגניב אל בנה הרעב, הם ביימו מחזה כמיטב המסורת הגרמנית והעמידוה ל"משפט" פומבי. הם הושיבו שלושה "שופטים" – יהודים. מינו לנאשמת "קטגור" ו"סניגור" – יהודים. ומכיון שמסודרים מאוד הם הגרמנים הם אף דאגו ל"קצרן" – יהודי – שיישב ויכתוב את פרוטוקול המשפט. לשופטים נאמר כי לפי כללי המחזה שהמוח גרמני יכול להמציא, רצוי מאוד כי העונש שיושת על הנאשמת לא יפחות מחמישים מלקות. השופטים היהודים שנאלצו לשחק לפי הכללים "הסבירו" לנאשמת כי למרות עונש המוות שיוטל עליה, אם תשתטח אפיים ארצה, תתייפח ותתחנן על נפשה, יופחת עונשה לעשרים וחמש מלקות ואולי יתמזל מזלה ותיוותר בחיים . המשפט נפתח, הקטגור היהודי היפך בחובתה של אחותו היהודייה וטען כי יש להעניש את הנאשמת במלא חומרת הדין וזאת למען יראו וייראו ולא יזידון עוד. הסניגור לעומתו ביקש רחמים על בת עמו ודיבר על ליבם של אחיו הדיינים למען יתחשבו בעובדה כי לנאשמת ילד רך בשנים הזקוק לה . השופטים גזרו על הנאשמת כמתוכנן עונש של חמישים מלקות. הכל פעל לפי ה"תסריט" הנאצי. עכשיו ימתינו השופטים למשחקה של הנאשמת שתכרע על ברכיה ותמלא את חלקה בהצגת העוועים . כאן קלקלה הנאשמת את "ההצגה" ושינתה מן התסריט. במקום להתחנן על נפשה ולקנות את חייה, סכרה את פיה ו…שתקה . דממת מוות השתררה בכיכר המחנה. את מוכרחה לבכות, לחש לעברה בתחינה אחד ה"שופטים", הגרמנים לא מרשים לשנות מן הנוהל, הם לא אוהבים קלקולים, תבכי מהר! אך היא כאילו להכעיס, מנענעת בראשה כאומרת יודעת אני וממשיכה בשלה… ושותקת. היא הוכתה חמישים מלקות . לפני שעלתה אל אביה בשמים פנתה אל בנה לאמר: בני, בטח אינך מבין מדוע שתקתי ולמה לא התחננתי על נפשי. לא בני, אל תדונני לכף חובה, לא גאוותי גרמה לשתיקתי, גם לא הפחד, האם הבחנת בעובדה כי הושיבו הצוררים "קצרן" יהודי שירשום את מילותי במהלך המשפט? האם יודע אתה בני כי שבת היום? האם מודע אתה לכך כי אסור לכתוב בשבת? האגרום ליהודי לחלל שבת, ועוד ברגעי האחרונים? שלום לך בני. השבת תשמור עליך !
"וביום השביעי יהיה לכם קודש" (לה, ב)
מעשה באישה שסיפרה לחברתה כי יש בידה מרשם לאפיית עוגה נפלאה ומיוחדת ביותר אשר תוכננה ונאפתה על ידי גדול האופים והשפים בעולם. התלהבה החברה מאד וביקשה את המרשם בדחיפות כדי שתספיק לאפות את העוגה הנפלאה לפני שיגיעו האורחים החשובים האמורים לבקר היום בביתה . היא קיבלה את המרשם ומיד ניגשה למלאכה במרץ רב. אך למרבה הצער התברר כי חלק מהמצרכים חסרים בבית והזמן דוחק . לאחר הרהורים אחדים התעודדה ואמרה יש לי פתרון פשוט! וכי מי אמר שכל הרכיבים הכרחיים, העיקר שיש לי את הקמח ואת שאר החומרים המרכזים של העוגה, ולגבי השאר במקום כוס סוכר וכוס דבש אערבב שלש כוסות סוכר, במקום חלב – מים, במקום שמרים – אבקת אפיה, ועל האגוזים והחמאה אפשר בעצם לוותר… אמרה ועשתה . מובן שהעוגה נדחתה בנימוס על ידי כל טועם, והיא טלפנה במהירות לחברתה כשהיא תמהה, מתלוננת ואפילו זועמת.. . עוגה כזו את מהללת? וכי זוהי עוגה מיוחדת? ואם היא אישה "חכמה" במיוחד היא גם תוסיף ותאמר, למזלי הרב שיניתי וחיסרתי מהכתוב במרשם שמסרת לי! שהרי אם חלק מן המרשם יצר עוגה כה גרועה מה היה אילו הייתי מצייתת לכל הפרטים בשלמות ? הנמשל מובן. השבת כבדה על השומר רק חלק ממנה דווקא, משום שאינו שומר בשלמות! השמירה החלקית אפילו כשהיא מתמקדת במה שחשוב ביותר, אך טעמו של המרשם בשלמותו הוא המעניק את ההנאה היוקרתית, אווירת הרוממות והעונג העוטפים את שומר השבת נובעים דווקא מהצירוף של הזהירות בכל הלכות השבת.
"ששת ימים תעשה מלאכה" (לה, ב )
פעם אחת, הגיע רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים" לעיר אחת, ושמע כי יש שם יהודי עשיר בעל בית החרושת, המעסיק פועלים יהודים בשבת. הלך החפץ חיים אל ביתו של העשיר, וביקש ממנו להפסיק את העבודה בשבת . יודע אתה – אמר העשיר – כמה אני מרוויח ביום אחד ? ארבעת אלפים רובל! אם אסגור את המפעל בשבת אפסיד סכום עצום. לפיכך איני יכול לסגור ! דע לך – אמר החפץ חיים – שאם לא תסגור בשבת, עלול אתה להפסיד את כל רכושך ! כתוב בתורה – המשיך הרב – ששת ימים תעשה מלאכה, לכאורה קשה, מדוע מצווה התורה לעבוד ששה ימים? הרי העיקר הוא לשמור את השבת, ואם כן היה צריך להיות כתוב רק ביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' . אלא – הסביר הרב – כל פרנסת האדם תלויה בשמירת השבת ! אם לא תשמור שבת, גם במשך ששת ימי השבוע לא תהיה לך עבודה ! מה הרב חושב? – לעג העשיר – וכי בגלל פסוק אחד בתורה, אסגור את בית החרושת שלי? איני מסכים ! המשיך העשיר לחלל את השבת בבית החרושת, אולם זמן קצר לאחר מכן, עיקלה הממשלה הרוסית את כל רכושו של האיש ונשאר עני וחסר כל.. .
"וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'" (לה, ב)
מסופר על אחד מבני משפחת רוטשילד, שהיה שותף עם ראש ממשלת אנגליה בכל מיני עסקים, ושימש גם כיועצו . ליל שבת אחד, בעודו יושב עם כל משפחתו לסעודת השבת, נשמעו לפתע נקישות על הדלת, בפתח עמד שליח, ראש הממשלה זקוק לך לענין דחוף ביותר . אם מדובר בפיקוח נפש, אבוא – ענה רוטשילד, אולם אם הנושא קשור לענייני מסחר ותעשיה, איני יכול לבוא. שבת היום . השליח חזר לאחר זמן קצר והודיע: מדובר בעסקים, אבל ראש הממשלה מוסר כי הוא מוכרח לראותך כעת . רוטשילד לא התרשם, הסיכום בינינו הוא כי בשבת אינני עובד, לא אוכל להגיע . בפעם השלישית הגיע השליח עם איום רציני: ראש הממשלה ביקש להודיע לך, כי אם אינך מופיע מיד במשרדו, הוא מבטל את כל העסקים המשותפים שלכם , ואתה מפוטר. קיבלתי את הודעת הפיטורין, השיב רוטשילד, סגר את הדלת, ושב לסעודת השבת . צריך להבין שלא מדובר בפיטורין מעבודת המזכירות… מדובר היה בסכומי כסף עצומים שילכו לאבדון, וגם בהפסד של כבוד ושל מעמד, אבל רוטשילד עמד בניסיון . במוצאי שבת הוא שוב מקבל הודעה – ראש הממשלה מבקש שיגיע למשרדו בדחיפות . כשנכנס רוטשילד למשרד ראש הממשלה, התקבל בחיבוק חם. אני חייב לך כסף רב – בישר לו ראש הממשלה, והסביר: היה אצלי סיני אחד, מיליארדר, דיברנו, והשיחה התגלגלה. במהלך הדברים אמרתי לו שאני מכיר יהודי שלא ימכור את השבת שלו בשום מחיר . הוא לא האמין לי, ואני התעקשתי. התערבנו על סכום עתק, ואז שלחתי לקרוא לך, בזכותך ובזכות השבת שלך הרווחתי סכום כסף עצום, "מגיע לך מחצית ממנו.. . " (לקראת שבת )
"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (לה, ג )
בתיקוני זוהר דרשו על חומרתה הנוראה של מדת הכעס, ובפרט ביום השבת . הגאון רבי שבתי פרנקל זצ"ל היה אוד מוצל מאש התופת הנאצית, איש רם משכמו ומעלה, תם וישר שעשה מלאכת ה' באמונה . משאת חייו היתה להוציא לאור את ספרי ה'יד החזקה' להרמב"ם במהדורה חדשה ומפוארת, נקיה מכל שגיאה וטעות ומסוננת מכל רבב . למען מטרה קדושה זו, השליך נפשו מנגד להשיג את המהדורות הראשונות של הספרים, ולהתחקות אחר כתביו המקוריים של הרמב"ם . הוא הקדיש שנים ארוכות להשלימם בצורה היותר טובה ומפוארת . באחד הימים, לבש משרדו של רבי שבתי אווירת חג, חודשים ארוכים של עמל ויגיעה באו לסיומם, כתב יד עתיק ונדיר של אחד מתלמידי הרמב"ם נמצא במצרים , ובתיווכם של שרים, שגרירים, חברי פרלמנט וראשי ממשלה במדינות שונות, הצליח רבי שבתי לרכוש את כתב היד המיוחד מהשלטונות המצריים תמורת סכום עתק . הקלף העתיק והנדיר היה מונח על שולחנו, ועוזרו נקרא לחדר כדי לבחון עמו את כתב היד . כשכוס קפה בידו, נכנס העוזר לחדר, כשהוא נרגש לחזות בעיניו בכתב היד שכה ייחלו להשגתו . מרוב התלהבות, נתקל העוזר באחת מרגלי השולחן, וכוס הקפה התהפכה על השולחן, הישר על הקלף העתיק ויקר המציאות . היה זה עניין של שניה עד שהבינו השניים כי כתב היד העתיק, סכומי הכסף האדירים, ההשקעה והמאמצים חובקי העולם – הכל ירד לטמיון . מעיסה של קלף מתפורר וקפה – אי אפשר היה לעשות דבר. העוזר, שלא ידע את נפשו מרב צער ופחד, השפיל את עיניו וקפא במקומו. מרוב מבוכה ואשמה לא העז כלל לזוז, ונותר כך דומם כשמבטו נעוץ ברצפה . רבי שבתי יצא מן החדר, וכעבור שתי דקות חזר ובידו… ספל קפה, הגיש את הספל לעוזר ואמר לו : כמדומני שכוס הקפה שלך נשפכה. קח, שתה!.. . דומה שכל מלה נוספת מיותרת. כמה עוצמה גלומה במעשה זה של רבי שבתי! כמה גדלות נפש! ומי יודע, אולי בעטיו של מעשה זה זיכו אותו משמים להאדיר את ספרי הרמב"ם, ולגרום איתם מהפכה של ממש בעולם התורה. (לקראת שבת – דרשו )