ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת חיי שרה – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויהיו חיי שרה… שני חיי שרה.." (כג, א )

למה כתוב ויהיו חיי שרה ולא כתוב ותחי שרה ? המדרש מספר שאברהם אבינו היה בן ארבעים ושמונה, כשהכיר את בורא העולם . שרה אמנו, שהיתה צעירה מאברהם בעשר שנים, היתה בת שלשים ושמונה שנים כשהכירה את הקדוש ברוך הוא והתחילה לעבוד אותו . אם כן, שלושים ושבע שנים – ל"ז שנים ראשונות של שרה שבהם לא עבדה את הבורא, לא נקראות חיים, כי שנים שלא עובדים בהם את השם אינן חיים . לכן התורה אומרת "ויהיו חיי שרה", "ויהיו" – בגימטריא ל"ז . שרה אמנו במשך חייה תקנה גם את שלושים ושבע השנים הראשונות שלה, ולכן גם שנים אלו נחשבות לחיים . (בן איש חי דרשות )

 

"ויהיו חיי שרה מאה שנה… שני חיי שרה" (כג, א )

שני חיי שרה, כולן שוין לטובה (רש"י ) בכל שנה בפרשת חיי שרה, היה רבי יצחק זילבר זצ"ל, רבם של יהודי רוסיה, חוזר על תמיהה גדולה שיש בדברי רש"י, כיצד אפשר לכתוב על חיי שרה אמנו, שכל שנותיה "שוים לטובה" הרי הייתה עקרה עד גיל תשעים שנה, ומלבד זאת סבלה שרה נדודים כל ימי חייה, נלקחה לבית פרעה, לבית אבימלך, וכיצד אפשר לומר כולם שוים לטובה? וביאר על פי מעשה שהיה בישיבת מיר: בישיבת מיר היו שתי טבחיות, שעבדו קודם לכן במטבח של הצבא הרוסי, וכאשר עלו לארץ, התקבלו לעבודה במטבח של ישיבת מיר . מעניין היה לשמוע את שיחתן בעת העבודה. אחת הטבחיות הייתה אומרת כל הזמן, הרבה עבודה קצת כסף, שוב ושוב היתה חוזרת על המשפט שהביע את מרירותה ועוניה, ואילו הטבחית השנייה הייתה חוזרת ואומרת, ברוך ה' זכיתי לעלות לארץ הקודש, ברוסיה הייתי צריכה לקלף תפו"א עבור גויים ריקים ופוחזים, ואילו כאן אני זוכה להאכיל תלמידי חכמים, אילו הייתי יכולה הייתי עושה זאת בחינם . אמר רבי יצחק, שתיהן עשו אותה פעולה, שתיהן עבדו אותה עבודה, זו המתלוננת לא נשארו בידה אלא תלונותיה, ואילו השנייה זכתה בכל מעשה שלה בחיי נצח, ושמחה מילאה את כל חייה. על דרך זה ביאר, כי שרה אמנו הפנימה כל חייה, שכל מה שה' עושה, הכל לטובה, כולל הקשיים, התבוננה כל חייה בזכות שזכתה להיות אשתו של אברהם אבינו, וכך זכתה שכל שנותיה כולן היו שוות לטובה.

 

"שני חיי שרה" (כג, א )

כולן שוין לטובה (רש"י ) כיצד ניתן לומר שכל שנותיה של שרה היו שוים לטובה ? הלא במשך שבעים וחמש שנים היא היתה עקרה, ובתוך הזמן הזה, היה רעב והם ירדו למצרים. וכשבאו למצרים פרעה לקח אותה והחזיר אותה, ואז לקח אותה אבימלך והחזיר אותה, והצרות שהיו לה עם ישמעאל.. . אולי שישים ושבע השנים האחרונות של חייה היו טובות, אבל האם אפשר לומר ש"כולן שוין לטובה"? ! ביאור הענין פשוט, כלנו אנשים מאמינים, וגם כשקורים לנו מקרים לא נעימים, יודעים אנו להצדיק עלינו את הדין ולהודות לקב"ה שהצרות אינן יותר גדולות . ישנה דרגה הרבה יותר גבוהה בעניין, והיא: שחז"ל דורשים מאיתנו "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, על האדם לברך על הרעה בדיוק כמו שמברך על הטובה" (ברכות נד ע"א), ובאותה שמחה שהוא מברך, וממדרגה זו רחוקים אנו מאד מאד . מסופר על הרב האדר"ת מירושלים שהיה דייקן מאד בזמנים. יום אחד, רח"ל, נפטרה בתו הצעירה באופן פתאומי . באו אנשי ה'חברה קדישא' ושאלו: כבוד הרב, לאיזו שעה לקבוע את ההלויה ? והוא ענה: בשעה שתים . ציבור עצום מבני ירושלים הגיע להלויה, וכולם הגיעו בזמן, ידעו שהאדר"ת הוא דייקן גדול . השעה שתיים והרב עדין אינו יוצא. חולפת רבע שעה, חצי שעה, שעה, ורק לאחר כשעה וחצי נראה סוף סוף הרב יוצא מביתו להלוויה . בעת ה'שבעה' כשנכנסו לנחם, התעניינו אנשי ה'חברה קדישא' אצל הרב אדר"ת מה קרה? הלא הרב תמיד מדייק ומה קרה בפעם הזאת ? אמר להם: הרי חז"ל צוו אותנו לברך על הרעה בדיוק כפי שמברכים על הטובה, הבת הזו, כבר ראיתי בעיני רוחי כיצד מוליך אני אותה לחופה, וכעבור שנה ושנתיים כבר יש לי נכדים ממנה, והנה לפתע היא נפטרה. כעת, בשעת הפטירה עלי לשמוח את אותה שמחה, בדיוק כמו שהייתי שמח בעת הולכתה לחופה, היה קשה לי מאד להגיע למדרגה זו. עבדתי ועבדתי על עצמי, ורק אחרי שעה וחצי, כשהגעתי לאותה הרגשת שמחה – אז יצאתי להלוויתה . אלו דרגות גבוהות עד מאד, רחוקים אנו משם מרחק רב . שרה אמנו היתה במדרגה הזו. אצלה מאה ועשרים שנות חייה, גם אותן שנים שהיתה עקרה וצרות רבות פקדוה – כלן היו שוות לטובה .

 

"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (כג, ב )

עם תום ימי השבעה לנרצחי הטבח המזעזע בטולוז בשנת תשע"ג, בו נרצחו על קידוש ה' הקדוש הרב יונתן סנדלר ושני בניו הי"ד, עלו בני משפחת סנדלר למעונו של מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל לשמוע דברי חיזוק וטללי נחמה . משנכנסו אל הקדש פנימה, הרעיף עליהם דברי נוחם ועידוד, ובין הדברים ציטט באזניהם את הפסוק בפרשת חיי שרה "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", ועמד על כך שבספר תורה מופיעה האות כ"ף במלה "ולבכותה" קטנה משאר האותיות. ומדוע? בא הדבר לומר שאברהם אבינו בכה מעט (בעל הטורים ). תמה הרב, וכי לא היה ראוי שיבכה עליה הרבה? הרי היתה צדיקה ובעלת רוח הקודש, והוא היה רק טפל לשרה בנביאות ? אלא, אמנם כ"ף זו זעירה היא, אך טומנת היא בחיבה מנה גדושה של נחמה . ברוח קדשו חזה אברהם אבינו עליו השלום את מקומה הנצחי של שרה הצדקת בגן עדן, ראה איך היא עטופה בלבן והכל יוצאים לקבלה, 'רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק' (מועד קטן כה, ב), ראה את האושר הגדול בו היא שרויה, והתקשה להצטער ולבכות אל מול שמחתה הגדולה, ובכל זאת, חשש ממראית עין , שלא יאמרו שאינו בוכה אפלו מעט על אשתו, לכן בכה מעט, אך בסתר לבו שמח, בבחינת 'עין במר בוכה ולב שמח' . על פי זה פרשו את הלשון בה מנחמים אבלים "המקום ינחם אתכם" שאם היו יודעים את המקום הגבוה והעליון שנמצאת נשמתו של הנפטר, היו מתנחמים מכך . הוסיף מרן לנחם את האלמנה: לנו צר מאד, הפרידה קשה עלינו, עינינו עיני בשר ודם, ואיננו יודעים חשבונות שמים, אך הם ודאי שמחים למעלה שמחה רבה שאי אפשר לתאר ולשער, הרבצת התורה שלהם עומדת להם לזכות בעולם הבא . (ע"פ אוצרותינו )

 

"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" (כג, טז )

ראה נא, כיצד מתנהג יהודי אמיתי ועובד ה' באמונה, אמר פעם ה"יסוד העבודה" מסלונים לחסיד הוותיק רבי ישראל זלמן שלובסקי. כאשר עסק אברהם אבינו בעניני ממונות, ברכישת מערת המכפלה מידיו של עפרון החתי, לא עשה לעצמו חשבונות של רווח והפסד, ושקל לידיו בלי היסוס, סכום עתק של ארבע מאות שקל כסף, אך לעומת זאת, כאשר שלח את עבדו אליעזר לדבר מצוה, החל להשביעו והזהירו חמורות. ואילו בני אדם נוהגים בדיוק ההפך מזה. את המצוות עושים הם כמצות אנשים מלומדה, אך בענייני כספים מדקדקים ומחשבים שבעתים על כל פרוטה ופרוטה". .

 

"וה' ברך את אברהם בכל" (כד, א )

"בכל" – בגימטריא בן (רש"י). מדוע לא כתבה התורה במפרש שה' ברך את אברהם בבן? לרמז שמי שיש לו בן צדיק כיצחק אבינו, כבר יש לו הכל .

 

"אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (כד, ב)

מנהגו של עולם, כשאדם עומד להלוות ממון לחבירו הריהו חוקר ודורש אחרי יושרו של הלווה ורק אחרי שאין לו עליו כל ספק אז מלווהו את ממונו, לעומת זה בענייני יהדות כאשר בא האדם לקנות בשר כשר או תפילין או כל תשמיש של קדושה אינו מקפיד לדרוש ולחקור במיוחד, והוא נוטה לתת אמון בכל אחד. לא כך נהג אברהם אבינו, אלא להיפך, בענייני ממון נתן אמון מלא בעבדו אליעזר "המושל בכל אשר לו", ואילו כשהגיעו הדברים לענין יהדות לקחת אשה מתאימה ליצחק אז לא סמך על אמונו והבטחתו של אליעזר אלא דרש ממנו שבועה חמורה "שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי" . מסופר על רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שפעם הגיע לעיירה נידחת והתאכסן באכסניא לא מוכרת לו . כשהגיע רבי ישראל אל האכסניא פנה אליו בעל המקום ואמר לו כבודו נראה יהודי נכבד, וודאי יודע גם לשחוט, והנה יש לי כאן בהמה והשוחט לא נמצא, אולי יואיל מר בטובו לשחוט לי את הבהמה. אמר לו רבי ישראל שאינו יודע לשחוט. לאחמ"כ פנה הגרי"ס אל אותו אכסנאי ובקש ממנו הלוואה כספית גדולה. התנצל אותו אכסנאי ואמר שאינו מכיר את הגרי"ס אם בן אדם נאמן הוא או לא . "אם כן" אמר לו הגרי"ס, "איך רצית לסמוך על שחיטתי, וכי מכירני אתה?!.. . (אמרי חן )

 

"ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי" (כד, לג- לד)

והנה דבר תימה הוא וכי עד עכשיו לא ידעו שהוא עבד אברהם, עד שהוצרך לומר להם על שולחנו שהוא עבד אברהם? ובצחות הפשוטה יש לפרש, על פי מה דאיתא 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מגופן של תורה, שכשהושם לפניו לאכול, אמר אליעזר לא אוכל כי אם דברתי דברי וצרכי על מה שבאתי, והשיבו לבן מה לך לדבר דברי חול על השלחן, תאמר 'דברי תורה'! כי כל שולחן שאין אומרים עליו דברי תורה… (אבות ג, ג) ועל זה השיבו אליעזר שפיר 'עבד אברהם אנכי', ויפה שיחתן של עבדי אבות יותר מגופן של תורה… (חנוכת התורה )

 

"לא אוכל עד אם דיברתי דברי" (כד, לג)

מסופר על המגיד מדובנא זיע"א שנזדמן פעם לאכסניה אחת . בעל האכסניה היה קמצן גדול אבל אירע שבאותו לילה היתה לו סעודת אירוסין . אחרי הסעודה פרץ סכסוך בין המחותנים, הקמצן טען כי השני צריך לשלם דמי הסעודה שהרי כשישבו לאכול לאכול עדיין לא היו מחותנים. אמר המגיד מדובנא: עכשיו אני מבין למה סירב אליעזר לאכול לפני שיאמר דברו, הוא חשש שאם יאכל לפני שהשידוך יבוצע, מי יודע כמה שכר יבקשו ממנו .

 

"אשר הנחני בדרך אמת" (כד, מח)

פעם נכנס הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א לבית מדרשו בשבת קודש, כשהוא לבוש בבגד הלבן ההדור של הימים הנוראים . נרעשו הכל לנוכח דמותו רבת ההוד של הרבי, והבינו שהרבי החליט ללבוש בשבת בגדי לבן כמנהג תלמידי האריז"ל ותלמידי הבעש"ט הקדוש זיע"א. עלה הרה"ק משינאווא לבימה והכריז: ברצוני להודיע קבל עם ועדה, שלא יטעה מאן דהוא לחשוב שלבשתי את הבגד הלבן משום שזכיתי לאיזו מדרגה גבוהה וכדו', הריני להודיע שבגד המשי הרגיל שלי נעלם, ולא מצאתי לפי שעה, אלא בגד זה של הימים הנוראים, ולכן לבשתיו לכבוד שבת קודש .

 

"ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה איתנו ימים או עשור אחר תלך" (כד, נה)

הנה בתחילה אמרו לבן ובתואל לאליעזר: מה' יצא הדבר… הנה רבקה לפניך קח ולך. ויהי בבוקר, והם מתחרטים. הנערה תישאר בביתם ימים או עשור, ורק אחר כך תלך עם אליעזר עבד אברהם . מה קרה? מה גרם להם להתחרט ? אלא, שהם ראו כי "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב" ואותם נתן לרבקה, ואילו להם – לאחיה ולאמה – נתן "מגדנות" – הביא להם תפוזים מארץ ישראל.. . ככה? לנו אתה נותן תפוזים? לא רוצים! כסף אנחנו רוצים!.. . עוד אפשר לומר כאן מילתא דטעמא: יתכן מאוד שמלכתחילה הם לא חשבו להרשות לאליעזר לקחת את רבקה. אם כך, מדוע אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך ? התשובה היא: היה להם תכנון שלם… הם הרי יודעים שהכניסו בצלחתו של אליעזר סם המוות, הוא מסיים לדבר, כולם מתיישבים ליד השולחן לאכול ובצלחת של אליעזר יש סם המוות.. . יכולים אנו לתאר לעצמנו, שכל העיניים היו מופנות אל אליעזר, כולם היו עסוקים במחשבה: הנה, הוא אוכל, עוד מעט יתחיל לצרוח מכאבי בטן, עוד מעט יגיע "יושב בסתר'", והוא אוכל ואוכל.. . פתאום, בעת שכולם מסתכלים על אליעזר, נשמעות צעקות מראש השולחן . מה קרה? בתואל מתחיל להתפתל מכאבים, צרחות אימים, התברר שסם המוות היה בצלחתו והוא מת ! בתחילה הם חשבו: מה אכפת לנו לומר לו: קח ולך? הרי בין כה וכה אליעזר ימות ואז רבקה תישאר, ולא רק היא, גם הגמלים וכל הרכוש של אליעזר עבד אברהם – הכל ייפול לידם. פתאום הם רואים שתוכניתם נכשלה עקב תקלה בלתי צפויה… אם כך, "תֵּּשֵּב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשוֹר אַחַר תֵּּלֵּךְ", אין מה למהר .

 

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (כד, סג )

אברהם תקן תפלת שחרית… יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב', ואין שיחה אלא תפלה… יעקב תקן תפלת ערבית (ברכות כו ע"ב) . אומר "ספר החיים" (לרבי חיים, אחי המהר"ל): 'שחרית' נקראת על שם השחר, 'ערבית' – על שם הערב, ואם כך לתפלה בשעת צהרים היה צריך לקרא "צהרית", ומדוע נקראת תפלה זו 'מנחה' ? יצחק אבינו היה קרבן על המזבח, אך יחד עם הקרבן לא הוגשה מנחה, לכן עמד ותקן תפלה זו שתהא מנחה לעולתו .