ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת כי תצא – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"כי תצא למלחמה על אויביך" (כא, י)
המלחמה הקשה ביותר – אמר רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה״חפץ חיים׳׳ – היא מלחמת האדם ביצר הרע.. . בצעירותו, נשלח הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב קנייבסקי, ״הסטייפלער", למחנה עבודה בסיביר. מעטים היו האנשים ששרדו אחרי מחנה זה. העבודה, עבודת פרך בקור מקפיא בטמפרטורה אשר לעיתים ירדה עד ארבעים מעלות מתחת לאפס הכריעה רבים.. . בדרכים שונות ומשונות הצליח רבי יעקב ישראל לשמור שבת גם במחנה הנורא ההוא . באחד מלילות שבת הקרים הוצרך לשמור על המחנה. הסדר היה שהחייל השומר, לובש מעיל פרוה עבה במשך זמן שמירתו, ובהתחלף המשמרת היה מעביר החייל את המעיל לבא אחריו. החייל שרבינו החליפו היה גוי, ובגמר משמרתו הוריד את המעיל ותלאו על האילן שצמח שם . הקור אכן היה עז עד כדי פיקוח נפש, אך חכמים הרי אסרו לעלות באילן בשבת, ואצל רבינו לעבור על איסור דרבנן גם הוא פיקוח נפש . אולם בלי המעיל הרי יקפא.. . מה יעשה ? רק חמש דקות – חשב רבי יעקב ישראל בלבו – רק חמש דקות ללא מעיל, ולאחר מכן, אעלה על העץ ואוריד אותו, שהרי יש בדבר משום פקוח נפש. עברו חמש דקות, ורבי יעקב ישראל עומד רועד מקור… עוד חמש דקות נוספות – חשב בלבו – ואוריד את המעיל. כך עברו חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות… עד מוצאי שבת ! מלחמת היצר, מלחמה קשה היא. הדרך לנצחו היא בתחבולות מלחמה, לא בבת אחת, כי אם צעד אחר צעד, כדכתיב: ״מחשבות בעצה תיכון ובתחבולות עשה מלחמה״ (משלי כ, יח ) .
"כי תצא למלחמה על אויביך" (כא, י )
כאשר 'תצא למלחמה' – ביצר הרע שלך, אזי 'ונתנו ה' אלוקיך בידך'. רצעניה" רצעניה" רצעניה" רצעניה" רצעניה" בא להיטהר מסייעים אותו (עבודה זרה נה, א), ויתרה מזו, 'ושבית שביו' – כל העבירות שבידך ייהפכו לזכויות, כדברי חז"ל (יומא פו, ב ) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות . (השל"ה הק' )
"והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו" (כא, טז )
אין "והיה" אלא לשון שמחה . מה שמחה יש בזה שאדם מת ומנחיל לבניו את נכסיו . עונה על כך בספר "על התורה", ששמחה גדולה היא לאדם, כשזוכה להנחיל ולהוריש לבניו "את אשר יהיה לו" מה שהתורה מעידה שהם נכסים כשרים נקיים ומתוקנים, שרכש בזעת אפיים וברכת כפיים, בצדק ובהגינות .
"בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו" (כא, יח)
יודעים אתם מפני מה נעשה הבן סורר ומורה? מפני שאיננו שומע בקלנו, מעולם לא שמעו אזניו בבית הוריו קולות של לימוד ותפלה, דברי שלום ואמת, דברי חכמים בנחת נשמעים, ומה יפלא אפוא, שגם אינו שומע בקול הוריו… (רא"צ אונגר הי"ד מקאפאוואר )
"ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו" (כא, כא )
מי שרוצה להטיף מוסר לחבירו, להוכיח אותו ולעוררו לעבודת השי"ת, עליו תחילה לתקן עצמו ולהסיר נגעי עצמו כנאמר בחז"ל (בבא בתרא סב) "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". ולכן ראשית לכל "ובערת הרע מקרבך" – עליך לבער את הרע אשר בתוכך, רק לאחר מכן "וכל ישראל ישמעו ויראו" אז יזכה שדבריו יתקבלו על לב האחרים (רמ"מ מווארקה )
"ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו" (כא, כא )
רבי אברהם אחי הגר״א, בספרו "מעלות התורה" כותב, כי יהודי הרוצה לעשות מעשה איסור, כגון לדבר לשון הרע, והוא מתגבר ונמנע מלדבר – מקיים בכך מצות עשה של 'ובערת הרע מקרבך', כך בכל עת שכובש את יצרו הרע – מקיים מצוה זו . הוא מעמיק ומביא על כך רמז בפסוק: "ובערת הרע מקרבך – וכל ישראל ישמעו ויראו" . ה״חפץ חיים" זצ"ל סיפר על עצמו: בהיותי בחור צעיר, אש הקודש בערה בקרבי. לבי אמר לי: מה אתה ישן, הרי צריך להציל את כל העולם – שכולם יחזרו בתשובה ויהיו יהודים טובים ! אבל בשלב מסוים התבוננתי במציאות וחשבתי – וכי יכול אני להציל את כל העולם?! הרהרתי והגעתי למסקנה שאכן את כל העולם אינני יכול. כיון שכך – החלטתי לכל הפחות שאת אנשי המדינה בה אני חי אציל . אבל המדינה גדולה מאד, ואחר כמה ימים הגעתי למסקנה כי הדבר אינו מעשי ולכל הפחות אציל את אנשי המחוז של עיירתי ראדין . שוב התבוננתי ושאלתי את עצמי – וכי אפשרי הדבר להצליח בשטחים כל כך נרחבים, עיירות ומחוזות? ! טוב – נכנעתי – אם זה לא יצליח, לכל הפחות אחזיר בתשובה את אנשי העיירה בה אני מתגורר – ראדין. פעלתי רבות להגיע למטרה הזו, שכל אנשי עיירתי יהיו טובים ומופלגים, ללא חטא, אבל לא צלחה דרכי . טוב – אמרתי לעצמי – ישראל מאיר! כנראה שתפקידך להציל את עצמך ולתקן את ישראל מאיר . באותה שעה החלטתי להניח לכל האנשים מסביב ולהשקיע את מיטב הכוחות כדי לתקן את עצמי – להיות נקי ושלם ולעלות במעלות . והסוף ידוע, רבי ישראל מאיר זצ"ל, הכהן הגדול מראדין, הציל את עצמו והציל גם את כל העולם כולו . מה הוא לא עשה! באלו תחומים הוא לא נגע בספריו – באנשי הצבא, בכלל ישראל, בכל מקום. ה"חפץ חיים" זצ"ל, בספרים שחיבר, הציל את כלל ישראל והגביה את הדור כולו . זהו שנרמז כאן בפסוק: 'ובערת הרע מקרבך' – אם תתקן את עצמך, תשפיע על כולם, ומחמת כך – 'וכל ישראל ישמעו וייראו' . (יחי ראובן )
"השב תשיבם לאחיך" (כב, א )
יום אחד יצא כ"ק האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצ"ל מחדרו לבית המדרש והבחין בבול המונח על הריצפה. הוא התכופף והרימו ושאל את שמשו האם יש ערך לבול, והלה השיב כי הבול עדיין טוב ושוה כסף . עלה האדמו"ר על הבימה והכריז על המציאה. ניגש אליו אחד המתפללים וטען כי הוא איבד את הבול. האדמו"ר ביקש סימנים ואימת כי אכן הבול שלו, אך עדיין לא העביר מיד את הבול לבעליו. היה זה לפני תפילת מנחה, והאדמו"ר כבר נטל את ידיו וחגר את ה'גארטעל' (אבנט) לכבוד התפילה. ואז ראו כולם את האדמו"ר מוריד את הגארטעל, ניגש לכיור, נוטל שוב את ידיו, חוגר שוב את הגארטל, הכל לכבוד המצוה. ואז החל לומר, בקול רם ובהתלהבות: לשם יחוד קיום מצות השבת אבידה, בדחילו ורחימו… ורק לאחר שסיים השיב את הבול לבעליו . העידו כי במשך יום שלם היה האדמו"ר שרוי בשמחה גדולה, על שזכה לקיים מצות עשה דאורייתא של השבת אבידה. (יחי ראובן )
עובדת הבית אצל הגרי"ש אלישיב זצ"ל סיפרה: במעיל של הרב אלישיב היה כיס ובו מטבעות של חמשה שקלים שאותן היה מחלק לצדקה. מידי פעם הייתי מברישה את המעיל. באחד הימים שמתי לב, כי המעיל כבד. בדקתי ומצאתי כי המכפלת מלאה מטבעות שחדרו דרך חור בכיס המעיל… פרמתי את הבטנה, הוצאתי את המטבעות, תפרתי שוב והבאתי לרב אלישיב ערימה של מטבעות . אמר לי הרב אלישיב, הלא קיימת מצות השבת אבידה?! הגבתי מיד, אני קיימתי השבת אבידה, אולם בני הבחור עדיין לא מצא את אבידתו.. . בירכני הרב אלישיב בברכה מיוחדת, אך הוספתי לומר לו: כל פעם הרב מברך אבל עכשיו אני מבקשת לבני זיווג הגון בקרוב! הרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים . חייך הרב וענה: אבל לשם כך יש צורך להיות צדיק… בכל זאת חזר וברכני בלבביות, וכעבור שבועיים מצא בני את אבדתו.. . (בית אמי )
"וכן תעשה לכל אבידת אחיך" (כב, ב )
ר' חיים איש לודז' מחסידי ראדומסק נשא לאשה את בתו של אחד מן הנגידים. הבטיח לו חמיו נדוניה גדולה ובתנאי שישקיע את הכסף במפעל שהיה שייך לאחד מחסידי גור. בטרם חתמו על החוזה ביקש ר' חיים לנסוע לגור להתייעץ על כך עם האדמו"ר בעל השפת אמת. שמע ר' חיים כי גם רבה של לודז' הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל נוסע כעת לגור, ויסעו שניהם יחדיו . משבאו לגור, נכנס הרב מייזל ראשון אל הקודש פנימה , שהה שם רגע קל ויצא. הדבר היה לפלא. נכנס ר' חיים שטח שאלתו ונענה בתשובה ובברכת הצלחה. לפני שיצא אמר לו השפת אמת: הן הגעת עם הרב מלודז' אמור לו שישוב חזרה לביתו.. . עשה ר' חיים כן, ויחדיו עלו על הרכבת ששבה ללודז' עירם. ר' חיים שדבר כניסתו המהירה והקצרה של הרב לחדרו של השפת אמת הטרידה את מנוחתו, פנה ושאל את הרב של לודז' שיספר לו דברים כהוויתם . סיפר לו הרב: אתה הרי יודע, כי תמיד אני עסוק במצות פדיון שבויים. לפני זמן מה, נקרה לפני שבוי שרציתי לפדותו. הלכתי בין עשירי העיר, התרומות היו זעומות, כמעט שלא תרמו. לוויתי כספים בסכום של שלושים אלף רובל על שמי, ופדיתי את השבוי, לכן נסעתי לרבי מגור ובקשתי שיאמר לחסידיו העשירים שיכסו את החובות . ומה אמר לך הרבי? שאל ר' חיים בסקרנות. הרבי אמר לי 'למי שאין כסף שלא ילוה. השתוממתי, וכי עשיתי עוול בכך שלוויתי הרי התכוונתי למצוה של הצלה ומה פשר תשובה זו ? בנתיים המשיכה הרכבת והגיעה ללודז'. הם ירדו והחלו ללכת, והנה הנגיד צדרבוים מחסידי גור מקבל את פני הרב מייזל ולהפתעתו אמר לו בחיוך: הרבי מגור הורה לי לתת לך את כל סכום הכסף שנתחייבת לפיכך באתי לתחנת הרכבת לקבל פניך ולשלם את הכסף . נדהם הרב מייזל ואמר: יש כאלו שהם בבחינת "אמור מעט ועשה הרבה" ואולם הרבי מגור גדול מאלו: עושה הרבה ואפילו מעט לא אומר.. .
"כי יקרא קן צפור" (כב, ו )
מדוע חלה מצות שילוח האם בצפורים בלבד, ולא בשאר בעלי חיים? הטעם הוא שיש הבדל בין העופות לשאר בעלי החיים, בעוד שצאצאי הבהמות והחיות דומים להוריהם כבר מרגע לידתם, ומיד מכירים בהם ההורים שהם בניהם, הרי שצאצאי העופות לא נולדים בדמות עוף אלא בדמות ביצים . מכיון שכך, טבעי הוא שהבהמות והחיות תאהבנה את צאצאיהן כבר בלידתם, כדרך ההורים שאוהבים את בניהם אהבה טבעית רגילה. לעומת זאת הציפור לא רואה מיד את הקשר בינה לבין הביצים, שלא רק שלא דומים לה, אלא אף נראים חסרי חיות . והנה עם כל זה, יושבת הציפור ודוגרת על אותם ביצים במסירות נפש, ואינה נוטשת אותם. וכידוע, דבר שמוסרים עליו את הנפש נקשרים אליו ביותר, וזה נהפך לאהבה גדולה ביותר, ומכיון שכך גדול צערה של הציפור בשעה שנלקחים ממנה אלו שדגרה עליהם, וזו הסיבה שנבחרה היא מכל בעלי החיים למצות השילוח . (אזנים לתורה )
"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (כב, יא)
פעם אחת הגיע הגאון רבי ישראל סלנטר, בפקודת הרופאים, לעיירת נופש ומרפא ידועה. באותה עיירה נפש באותו זמן עשיר אחד אשר היה ידוע גם כלמדן גדול . באחד הימים צעד רבי ישראל ברגל בשבילי העיירה, לפתע, נעצרה לידו כרכרה הדורה רתומה לסוסים אבירים. בתוך הכרכרה ישב העשיר והזמין את רבי ישראל שיצטרף אליו לנסיעה . דחה רבי ישראל את ההזמנה בנימוס . רבי – אמר העשיר – כלום חושש הרב מאיסור שעטנז? והרי במושב מרכבה כבר הכריעו גדולי הפוסקים כי אין חשש שעטנז כלל . אמנם כן – ענה רבי ישראל – אין אני חושש מאיסור שעטנז, אבל מחשש גאווה אני חרד.. .
"נקי יהיה לביתו שנה אחת" (כד, ה)
רבי לייבלה אייגר התקרב בצעירותו לאור החסידות וחשקה נפשו לנסוע אל רבי מנחם מענדל מקוצק. זה היה בתוך השנה הראשונה לנישואיו עם בתו של רבי עזריאל גרטשטיין מלובלין, בעודו סמוך על שולחן חותנו . הוא קיבל את הסכמת רעייתו, נסע לקוצק וישב שם פרק זמן על התורה ועל העבודה . נסיעתו לקוצק לא מצאה חן בעיני חותנו, והוא נסע לקוצק כדי לשכנע את חתנו לשוב לביתו. כשנוכח שאינו מצליח לשכנעו, נכנס אל הרבי ואמר: הלוא התורה אומרת "נקי יהיה לביתו שנה אחת". השיב לו הרבי מקוצק: אילו ידעתי שבביתו יהיה נקי כל כך כמו כאן, הייתי מצווה עליו לחזור מיד לביתו.. .
"כתיבה וחתימה טובה "