ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת כי תשא – מאת ר' ברוך רובין הי"ן

 

"העשיר לא ירבה" (ל, טו)

בספר "שמעתי מרבי" כותב הרב ישראל צבי ברסטיצקי זצ"ל, ששמע מפי רבי אליעזר שלום ליטווסקי זצ"ל: העשיר – עינו רעה בנתינת צדקה, מפני שרוצה להרבות את הונו, לפיכך כתוב בפסוק "לא ירבה", כלומר, בזה שימנע מלתת, לא ירבה את הונו. ולעומתו – הדל, דואג שבזה שנותן לצדקה יחסר לו לפרנסתו, לכן אומרת התורה "הדל לא ימעיט".

 

"ושמרו בני ישראל את השבת…" (לא, טז)

מנהגו של ר' שלמה קלוגר, רבה של ברוד, במוצאי שבת כך היה: מיד כשהיו נראים שלושה כוכבים בשמים היה מתפלל ערבית, ומבדיל. כששאלו אצלו מקורביו, הרי מצוה להוסיף מחול על הקודש, ומה אם השבת תימשך עוד חצי שעה? אמר להם ר' שלמה קלוגר: יש הרבה מחללי שבת בברוד ואין לי עצה כנגדם, אולם מה לי להוסיף ולהביא שיחללו שבת בשעה שכבר חול. (עיטורי תורה )

 

"וביום השביעי שבת וינפש" (לא, יז)

מסופר על הגאון רבי חיים מוולוז'ין, שנכנס פעם להיכל הישיבה הגדולה שלו בשבת אחר הצהריים, ומצא שחלק מהתלמידים מבלים את הזמן בשיחה בטלה. ניגש אליהם רב י חיים ואמר: עד שאתם עוסקים בשיחה, מוטב היה אילו הלכתם לישון, ובכך הייתם מקיימים את ראשי התיבות של המילה "שבת" – שינה בשבת תענוג! קרא כנגדו אחד הבחורים: רבי! אני דורש ראשי תיבות אחרים של שבת: שיחה בשבת תענוג. השיב לו רבי חיים תוך כדי דיבור: עליך אמר החכם מכל אדם (קהלת י, ב ): "לב חכם לימינו (החכם קורא בשין ימנית: שינה ) ולב כסיל לשמאלו" (הכסיל קורא בשין שמאלית: שיחה ).

 

"ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (לג, יא )

שהיו עסקיו לעמוד על תורה שבעל פה, שהיה כמעיין הנובע באהל משה ולא רצה להפנות משקידת לימודו לשום דבר . (העמק דבר ) הרבה תירוצים שלא נעסוק בתורה, יצר הרע מזמן לנו, זה השיקול, זו הבחינה וזה החישוב: מה עומד מול מה, מה טפל ומה עיקר, ורק כאשר האדם ירגיש שהתורה היא שלו וכאשר הוא בטל ממנה הוא חש את ההפסד, אז ירגיש את ערכה האמיתי . משל למה הדבר דומה, לאדם שרצה לערוך סעודה מפוארת לרגל נישואי בנו, ולעת ערב הלך לקנות מוצרי מזון בסכום גדול מאוד. כאשר הגיע לאחד המרכולים הגדולים התברר שהוא הגיע עשר דקות לאחר זמן סגירת החנות. האיש ניגש לשומר השער וביקשו שיואיל לפתוח את שערי החנות כיון שברצונו לקנות בסכומים גדולים מאוד ובוודאי בעה"ב ישמח. למרות הסבריו של בעל השמחה לא נעתר השומר לבקשתו. גם תחנוניו של האיש כי אין לו זמן אחר לקניות ומועד המסיבה קרוב, לא שינו את דעתו. בצר לו נאלץ האיש לעזוב את החנות ולחפש מקום אחר. בהגיעו לחנות השניה הביט בשלט המורה על שעות פתיחת החנות וסגירתה וראה שהדלת סגורה גם כאן. האיש לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא הביט פנימה אל תוך החנות וראה כי בעה"ב עסוק בסגירת הקופה, נקש בדלת וביקש שיפתח לו. כששמע בעה"ב את הרכישות שמוכן האיש לערוך, מיד פתח את הדלת ושירת אותו בשמחה רבה ואף הגיש לו כיבוד קל במהלך הקניה. האיש שמח עד מאוד על השירות הנפלא, שילם ביד נדיבה ובמזומן. לקראת צאתו שאל את בעה"ב, אמור לי, מדוע בחנות השנייה סירב השומר לאפשר לי לרכוש את המוצרים? הרי אף שם הייתי משלם טבין ותקילין. ענה לו בעה"ב , בחנות ממול ניצב שומר שיש לו שעות עבודה קבועות ואין לו שום קשר לחנות, אין זה מעניינו מה היקף הקניות במרכול, אך כאן אני הוא בעל החנות, כל ההכנסות שייכות לי. כאשר ראיתי את רשימת המוצרים שהנך מעוניין לרכוש, הבנתי מיד שכדאי לי להשקיע זמן נוסף, כי כל רגע נוסף שאתה בחנותי הכנסותיי גדלו ת . כך צריכה להיות הרגשתו של האדם לגבי לימוד התורה, שכל רגע ורגע של לימוד הוא שלו, זהו רכושו, בכך הוא מגדיל את זכויותיו וכדאי לו להשקיע "שעות נוספות" בלימוד. אך אם האדם ירגיש כ"שומר בשער" שכל רגע נוסף שהוא נשאר בבית המדרש הוא חש צער וסבל, משמע שהוא בבחינת שומר שמחכה לסיים את שעות עבודתו אז התורה אינה קניינו . (אור דניאל )

 

"כי לא יראני האדם וחי" (לג, כ)

שאל אדריאנוס קיסר (שמשל ברומי בימי מרד בר כוכבא ) לרבי יהושע בן חנניה: יש אדון לעולם? אמר לו רבי יהושע: וכי עולם של הפקר הוא? אמר לו אדריאנוס: ולמה אינו נגלה שתי פעמים בשנה, כדי שיראוהו הבריות ותהא אימתו עליהם? אמר לו רבי יהושע: לפי שאין העולם יכול לעמוד בזהרו המבריק , שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי". אמר לו אדריאנוס: אם אינך מראה את פני ה' איני מאמינך. בצהריים העמידו רבי יהושע כנגד השמש ואמר לו: הסתכל בשמש ואתה רואה את ה'. אמר לו אדריאנוס: ומי יכול להסתכל בשמש? אמר לו יהושע: ולא ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר? ומה השמש, שהוא אחד מאלף אלפים וריבוא רבבות משמשים (משרתים ) שמשמשים לפניו אין כל בריה יכולה להסתכל בו; הקב"ה שזיוו מלא עולם, על אחת כמה וכמה! (כל שכן שאין יכולים להסתכל בו ). (חולין ס, ע"א )

 

"וראית את אחורי ופני לא יראו" (לג, כג )

בצעירותו שהה מרן ה'חתם סופר' בעיר מינץ ואת סעודותיו היה סועד על שולחנו של נגיד מיהודי העיר. באותה תקופה פשטו על העיר רבים מחיילי צבא צרפת והתפזרו בה . כדי להתקיים, אילצו החיילים את נגידי העיר לארחם בבתיהם ולזון אותם . אחד החיילים התקרב אל הנער היהודי המחונן וביקשו ללמדו עניינים שונים ותמורת זה יעשה עבורו מלאכות ושירותים שונים . לא ארך הזמן, וחיילי צרפת נטשו את העיר, ובהם גם אותו חייל שגילה יחסי קירבה לחתם סופר הנער . כעבור שלושים שנה מאז שהותו במינץ פרצה מלחמה קשה בממלכת האוסטרו הונגרית . באותם ימים הגיעה אל בית דינו של החתם סופר פרשה שהייתה קשורה ברכישת נשק בלתי חוקי על ידי יהודים מקומיים, וכאשר נתגלעו ביניהם חילוקי דעות ולא יכלו להגיע לעמק השווה ביקשו את חוות דעתו ופסיקתו של מורם ורבם . אחד מבעלי הדין מסר את פסק הדין שבידו לערכאות של בית המשפט הממלכתי הצבאי, לאות ולראיה כי בעלי הדין השונים פגעו בבטחונה וסיכנו את שלומה של הממלכה . עיין שופט הצבא הראשי בפסק הדין וגילה את שמו של החתם סופר מתנוסס עליו, התמלא השופט כעס רב על הרב היהודי על שידע מן הפרשה ולא סיפר על כך לשלטונות, והחליט להעמידו לדין כמרגל . פחד נורא נפל על יהודי הקהילה על כי מורם ורבם הגדול נקלע לסכנת פיקוח נפש, הללו ידעו כי בשעת מלחמה יחמירו בדינו של 'מרגל' ולא יקפידו לחקור ולברר על אמיתות האשמה. נמנו וגמרו לאסוף סכום כסף, כדי לסתום פי המשטינים והמקטרגים, ואכן בתוך זמן קצר עלה בידם לגייס יותר מעשרת אלפים זהובים . ביום המשפט, הגיע החתם סופר לבית המשפט הצבאי, את 'הנאשם' הושיבו באמצע החדר וסביבו ישבו שופטי המלחמה, וביד כל אחד מהם חרב שלופה. נבהל ה'חתם סופר' מן המראה שנגלה לעיניו, והנה זה פלא, השופט הראשי החל להשמיע את דבריו בדברי הרגעה ועשה הכל כדי להפיס דעתו של החתם סופר. הוא הוסיף ואמר כי אל לו לירא מן החרבות השלופות, כי כן מנהגם של שופטי הצבא בכל משפט שבו דנים. אחר כך ציווה להשיב החרבות לנדנן . המשפט עצמו נמשך זמן קצר בלבד, החתם סופר השמיע את גירסתו ודחה את כל טענת השופטים . תוך כדי דיבור, קרא ראש השופטים לחתם סופר וציוהו לצאת לחדר צדדי. כאשר היו שניהם לבדם, פנים אל פנים, פנה אליו השופט ואמר, אינך מכירני, אך אני זוכר אותך היטב. אני אותו חייל אשר לפני שלושים שנה התוודענו איש אל רעהו בבית הנגיד היהודי במינץ. הבטיח השופט כי לא יאונה לחתם סופר כל רע וכי ידאג שיצא זכאי במשפט. וכך הווה. נתבונן שבעת אשר ישב החתם סופר במינץ בבית הנגיד והתקרב אליו איש מלחמה ההוא, והוא היה לו לתועלת ולסעד, עוד לא ידע מה יהיה בסופו אחרי שלושים שנה ובאיזה אופן ישלם לו טובה נגד טובה, אמנם מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ ית"ש ויתעלה לנצח . בזה פירש ה'חתם סופר' 'וראיתי את אחורי ופני לא יראו' כי פעמים הרבה אנו רואים דברים וסיבות שונות הנעשים בארץ באין מבין על מה ולמה הקב"ה עשה כן ולאיזה צורך ותכלית, אבל בעבור ימים רבים אנו רואים ומבינים למפרע שלא לחינם וללא הועיל עשה ד' ככה, כי היו הכנות והקדמות שיעשה על ידם דבר גדול תשועה ופורקן לישראל בכללית או בפרטית. והיינו 'וראית את אחורי' לאחר שנעשה תכלית הדבר, אז תבין ותראה למפרע לאיזה כונה היו הסיבות והעניינים הקודמים, אבל 'פני', מה שלפני, מה שעתיד לבוא קודם עשיית הדבר והתכלית, 'לא יראו ולא יבינו' . (חוט המשולש )

 

"וראית את אחורי ופני לא ייראו" (לג, כג)

נתאר לעצמנו שני חברים טובים שרוצים לעקוב אחר המתרחש בדירה מסוימת, הם ניגשים בלאט לדלת ומנסים להציץ מבעד לחורים הפתוחים בה. האחד מהם גבוה ומיתמר אל על, והשני מתחרה עם הנמוכים שבין קצרי הקומה בעולם כולו למי מגיע התואר קצר וקולע . הנמוך מציץ מבעד לחור המנעול, ומפיו נמלטת קריאת השתאות חרישית: ראית? ! – הוא שואל את חברו בפליאה – אני רואה עט שכותב מעצמו על דף. חברו היסה אותו בהכאת אצבע על קדקודו: שוטה שכמותך, הל א יש אדם המחזיק את העט והוא הכותב. ננס כמותך מצליח לראות מבעד לחור רק את חוד העט הרץ על פני השורות, אבל אני מביט מהעינית שבדלת ורואה את הכותב בעצמו.. . באופן זה, הסביר הרה"ק בעל ה"פני מנחם" מגור את התשובה שענה הקב"ה למשה רבינו על בקשתו לדעת סודות מכבשונו של עולם, וכה דבריו: הבריאה כולה מושתתת על מהלכים חכמים ואלוקיים שקשה לנו להבינם. אף אם נצליח בשכלנו הקט לקלוט מעט את התכנית האלוקית וההיגיון העל אנושי הטמון בה, עדיין איננו יכולים להבין מדוע פלוני מצליח וחברו תמיד מפסיד . וכל כך למה? משום שכל תכנית אלוקית מתפרסת על פני שנים ארוכות מספור, לעתים עוברים מספר גלגולים של אותה נשמה עד שמגיע הדבר לתיקונו. לעיתים נמצאים כל הקשורים לאותו תיקון יחד בעולם הזה, אך עדיין הם מפוזרים במדינות שונות וכל אחד משלים חלק בפאזל האנושי, ודוגמאות רבות ניתן להוסיף. אמר הקב"ה למשה: לפני שאני משלים מהלך אלוקי שכזה, אין נברא שיוכל לראות את יד ה' בתוך העניין בבירור. אפשר להאמין, ניתן להתחזק באמונה שהכל לטובה, אבל אין סיכוי שתראה במוחש – "כי לא יראני האדם וחי". לפעמים, לאחר שמסיים הקב"ה את סיבוב הגלגל האלוקי בחכמה רבה, אז מגלה הוא קצת לעינינו מעט מזעיר מאהבתו הרבה אלינו, איך כל נתון קטן שהשתבש לנו בדרך, בעצם עזר לנו מאוד בהמשך. ולפעמים לא… (במחשבה תחילה )