ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת לך לך – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"לך לך … אל הארץ אשר אראך" (יב, א )

בשנים הראשונות להנהגתו של הרבי מליובאוויטש קרא פעם אחת לאחד מחסידיו והטיל עליו משימה . החסיד נצטווה לנסוע למקום כלשהו, בלי שנאמר לו מה לעשות שם ואל מי לפנות. כשיצא החסיד מלפני הרבי התחיל לתהות: מה אני אמור לעשות שם , איזו משימה הרבי רוצה שאמלא , אולי לא הבנתי נכון את הדברים שאמר לי הרבי? החליט החסיד להעלות את שאלותיו על הכתב ומסר את מכתבו למזכירות הרבי . הרבי הגיב על המכתב בשורה אחת, נוקבת: אם מתחילות להתעורר אצלך ספקות, מתעור רות ספקות גם אצלי.

 

"לך לך" (יב, א)

להנאתך ולטובתך (רש"י ) איזו הנאה יכולה להיות כתוצאה מהטלטלות בדרכים ? בעל המאור עינים היה עוסק רבות במצות פדיון שבויים . יהודים רבים היו חייבים לו את חייהם ואת שחרורם מבית האסורים ומהשבי אצל הגויים . פעם אחת הלשין עליו אי מי, ובעל המאור עינים הושלך לבית האסורים . רבונו של עולם! קרא הרב בצער, על מה בא עלי כזה עונש, הרי כל חיי מציל אני את היהודים הנמצאים בבית הסוהר, איך יתכן שקרה גם לי כך ? ראה ה' בצערו, ושלח אליו את אליהו הנביא . אין זה עונש, חלילה! אמר לו אליהו, שמחה גדולה יש בשמים כאשר אתה מקיים את מצות פדיון שבויים, אולם כדי שתקיים את המצוה ביתר שאת ובזריזות, רצה ה' להטעים לך פעם אחת את הטעם שמרגיש האדם השבוי . לאחר שתחוש את תחושותיו של הנתון בשבי, תקיים את מצות פדיון שבויים בהתלהבות ובזריזות רבה אף יותר ! בדומה לכך, ארע לאברהם אבינו, מכיון שכל חייו עסק במצות הכנסת אורחים, רצה הקדוש ברוך הוא להטעימו בטעם שמרגישים עוברי דרכים, ולגרום לאברהם לחוש את תחושתו של מי שנזקק לאכול על שולחנו של השני, לצורך כך אמר לו ה', "לך לך" להנאתך ולטובתך, שתקיים את מצות הכנסת אורחים ביתר שאת, בהנאה ובשמחה, כאשר אתה יודע ומכיר עד כמה גדולה הטובה שאתה עושה לאורחים . (נטעי אשל )

 

"ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב, ג )

אדם אומר לבנו תהא כאברה ם (רש"י). פעם סיפר הרה"ק בעל האמרי אמת מגור זיע"א, שאחיו בהיותו ילד, שאל את אביו בעל השפת אמת זיע"א בפסוק זה, אם נברכו בך כל משפחות האדמה, אם כן, מי אפוא יהיה מן המקללים שעליהם נאמר ומקללך אאור ? השיבו השפת אמת כמו שאנו רואים ברב עיר ובמנהיג רוחני, הגם שיש שמקללים ומבזים אותו, מכל מקום כל אחד מברך את בנו שיהיה כמו הרב .

 

"ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב, ג)

אדם אומר לבנו תהא כאברהם (רש"י) מדוע דווקא אב לבנו אומר זאת? באר ה'אוצר אפרים' מפי השמועה: לפעמים אבא אומר לבנו: רצוני שתלמד היטב ושתהיה תלמיד חכם. אומר הבן: אבא, למה אהיה יותר טוב ממך? הרי אתה עם הארץ – גם אני אהיה עם הארץ… אומר לו אביו: אני מברך אותך כמו אברהם אבינו, גם לאברהם היה אבא תרח, עובד אלילים, ועם כל זאת יצא ממנו אברהם… (ומתוק האור )

 

"וילך אברם… וילך אתו לוט ואברם בן חמש ושבעים שנה" (יב, ד)

יש להבין את סדר הפסוק שמתחיל באברם וממשיך בלוט וחוזר אח"כ להודיע גיל אברם . ויש לפרש כי הפסוק נותן טעם מדוע הלך לוט עם אברם, הרי לא היה מעוניין לעסוק במצוות וללמוד מאברהם איך לקיים התורה, ומדוע הלך באמת? אלא שהיה בדעתו להיות היורש של אברהם, אחר שראה שאברהם זקן ואין לו בנים, לכן הצטרף אליו תמיד, ולפי זה נתינת טעם הוא, וילך אתו לוט – והטעם כי 'אברם בן חמש ושבעים שנה' וברצונו היה לרשת אותו. (מקור ברוך )

 

"ואת הנפש אשר עשו בחרן" (יב, ה)

כשפגש רבי יצחק בלאזר בפעם הראשונה את רבי יוסף יוזל הורוביץ, שהתפרסם כ'סבא' מנובהרדוק, שאלו רבי יצחק למטרת נסיעתו. השיב רבי יוזל כי נוסע הוא ללייפציג לרגל מסחרו. תמה רבי יצחק ואמר , ומה בדבר חובת האדם בעולמו, לימוד תורה? הצטדק רבי יוזל וסיפר שמטפל הוא באשה וששה ילדים, וללא פרנסה כיצד חיים?! הרהר רבי יצחק מעט ואמר: אתה שואל כיצד חיים, ואני שואל כיצד מתים?! עם מה עולה האדם לאחר מותו ? נכנסו הדברים לליבו של רבי יוזל וחלחלו בו עמוקות. מאותה שעה ואילך ניצתה בו שלהבת התורה והמוסר שלא משה ממנו כל ימי חייו, עד שהיה לאחד מגדולי התורה והיראה בדורות האחרונים .

 

"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (יג, ז)

לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל (רש"י ) . בחשיבות הזהירות מן הגזל סופר על הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל שנכנס לחנות ירקות, בליווי תלמיד צעיר, לקנות כמה ירקות שידע שחסרו לרבנית. הירקות עלו על המשקל והתשלום נמדד ונקבע. המוכר, מפאת יראת כבוד לרבי אברהם, עיגל את המחיר עם הנחה של שבעים אגורות. מיד התעניין רבי אברהם, האם הוא בעל הבית יחיד בחנות, או שותף? יש לי שותף ותיק, השיב המוכר. תודה! – אמר לו רבי אברהם – תודה על ההנחה אבל מכיוון שיש ל ך שותף, לא ברור כי יש לך זכות לוותר לי שבעים אגורות בלי לשאול אותו, ולא הסכים רבי אברהם לקבל את ההנחה. הבחור הצעיר שליווה את רבי אברהם מעיד על עצמו בהתרגשות: המקרה הזה של שבעים האגורות נחרט בל יבי כתמרור דרך לשבעים שנות חיים של ישרות בכסף.. .

 

"אל נא תהי מריבה ביני ובינך" (יג, ח)

הטעמים כאן הם "אל נא" פשטא, ואח"כ טעמים נפרדים על "תהי מריבה ביני ובינך" להורות שההתחברות עם רשעים אינה טובה . לכן אמר אברהם "אל נא", ולכן, "תהי מריבה ביני ובינך" , כי אנשים אחים אנחנו, ויש חשש שאלמד מהמעשים הרעים שאתה עושה, ולכן כל אחד ילך לכיוון אחר. (חתם סופר )

 

"הפרד נא מעלי" (יג, ט)

בין המתפללים בבית הכנסת בביתו של הגאון רבי של הגאון רבי שמואל סלנט היה איש שהיה שנאוי לחברה. אמרו עליו שאינו מתנהג כראוי בדברים שבין אדם למקום וגם היה עז פנים ובודה דוגמאות של שקר. איש זה היה בא תמיד קודם התפילה, ניגש לרבי שמואל ומספר לו חדשות אשר בדה מליבו ורבי שמואל היה מקרבו ושומע דבריו. לא היתה דעתם של המתפללים נוחה מזה וביקשו מבנו של רבי שמואל שיעיר את אוזני אביו על כך. שאל הבן את רבי שמואל: אבא, מדוע אתה מתיידד עם אדם זה שאין זה לפי כבודך? השיב לו רבי שמואל: יודע אני מה שאתם יודעים, אולם בכוונה אני עושה, שכן איש זה שאינו נוהג כשורה ומדבר שקר, הרי אם ארחיקו לא יבוא להתפלל ולא יניח תפילין. ובזה שאני שומע שקריו, כבוד הוא אצלו ובא להתפלל, וגם יש לי השפעה עליו ואם אני אומר לו פעם, לא יפה לאיש שכמותך לעשות כך וכך, שומע הוא לדברי". (ימי שמואל )

 

"ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא יושב בסדום" (יד, יב )

וכי הרכוש היה בן אחי אברהם, מדוע אמר הכתוב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם… ולא כפי שמתבקש , ויקחו אל לוט בן אחי אברם ואת רכושו…? מדוע 'נעץ' הכתוב את הרכוש בין שמו של לוט לבין יחוסו? ביאור נפלא מובא על כך בשמו של הגאון רבי אליהו עקיבא רבינוביץ', אב"ד פולטבה . הלא ידענו שאמרפל הוא נמרוד, כפי שפירש רש"י (פסוק א): 'אמרפל – הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש'. עוד ידענו שנמרוד ואברהם ניהלו ביניהם מאבק איתנים על האמונה בהקב"ה: בעוד נמרוד הסית לעבוד עבודה זרה – עמד אברהם וסתר את דבריו לגמרי . והנה, נודע לנמרוד כי בן אחיו של אברהם, לוט, דומה בקלסתר פניו לאברהם אבינו, כפי שכתב רש"י (לעיל יג, ח) על הפסוק "כי אנשים אחים אנחנו" – 'קרובים, ומדרש אגדה: דומין בקלסתר פנים'. כאן צץ במוחו רעיון 'גאוני': אקח את לוט בשבי ואכריח אותו לדרוש ברבים שדרכי היא האמיתית, ועקב הדמיון בין אברהם ללוט – יסבור העולם שניצחתי את אברהם, והראיה: שהרי הוא עצמו עומד ומצהיר ברבים על צדקת דרכי! זו כוונת הפסוק: ויקחו את לוט ואת רכושו, ומהו הרכוש שהיה ללוט? בן אחי אברם – שהיה דומה לו בקלסתר פניו . מעתה כמה נפלא לשון הפסוק (יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו, והלא לא אחיו נשבה אלא בן אחיו? אלא "אחיו" פירושו: הדומה לו בקלסתר פניו! (ושלל לא יחסר )

 

"את לוט ואת רכושו בן אחי אברם" (יד, יב)

הכתוב היפך כאן את סדר המילים, כי לכאורה היה צריך להיות כתוב 'ויקחו את לוט בן אחי אברם, ואת רכושו וילכו', ומדוע נשנה הפסוק בלא סדר? ונראה שהכתוב בא לתרץ את הקושיה: כיצד הצליחו המלכים לשבות את לוט ולא עמדה לו זכות אברהם דודו? מפני שרכושו היה חשוב לו יותר מאברהם, ולכן לא עמדה לו זכותו, שהרי עיקר מעשיו של אברהם אבינו היו מעשי חסד שמהותם נתינת הרכוש הפרטי לאחרים, ולוט נהג בדיוק היפך מעשי דודו. ומכיוון שרכושו של לוט היה חשוב לו יותר מקרבתו אל אברהם, לכן "את רכושו" נכתב בסמוך ל"לוט", ולא "בן אחי אברם"… (שפתי צדיק )

 

"אם מחוט ועד שרוך נעל" (יד, כג)

כיון שכוונתו של אברהם בדבריו הללו היתה שאינו חפץ לקחת מאומה מרכושו של מלך סדום, יש להתבונן ולהבין מדוע נקט דווקא בשתי הדוגמאות הללו – חוט ושרוך נעל? טבעו של החוט שכאשר קושרים אותו, הקשר נעשה קשר של קיימא שאינו מותר בקלות, אך טבעו של שרוך הנעל שקשרו מותר בנקל, שכן ע"י ההליכה בנעליים הקשר מתרופף. וכך רמז אברהם למלך סדום: איני נוטל ממך ממון מפני שאיני חפץ להיות עמך בקשר ובברית כלשהי, לא בקשר שהוא כחוט – קשר של קיימא, ואף לא בקשר שהוא כשרוך נעל – קשר שטבעו להתרופף לאחר זמן… (בית מודז'יץ )

 

"ותרדמה נפלה על אברם" (טו, יב )

הקב"ה הראה לאברהם את הגלות ואת כל הצרות שיבואו על בניו, שאחת מהן תהיה ה'תרדמה' – יהודים יהיו רדומים ויבלו את שנותיהם בחוסר מעש . (המגיד מדובנא )

 

"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו, יג )

לא נאמר "כי גרים", אלא "כי גר", בלשון יחיד. קללת הגלות היא שאפילו בהיותם בניכר, בגלות, יראה כל יהודי את עצמו גר ונפרד מיהודי שני. (אסיפת חכמים )

 

"הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי… מפני שרה גברתי אנכי בורחת ויאמר לה… שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" (טז, ז – ט)

נשאלת השאלה, המלאך שואל את הגר מפני מי את בורחת? והיא עונה: מפני שרי גברתי , ואז עונה לה המלאך, תשובה מוזרה: שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה. וכי כך עונים, הרי זה בדיוק סיבת בריחתה משום שעינתה אותה? אלא תירץ הגה "ק רבי מאיר שפירא מלובלין זי"ע במתק לשונו: כל סיבת בריחתה של הגר היתה בגלל גאותה, שלא רצתה להיכנע לשרי גברתה. והעצה כנגד הגאווה היא, להכיר מאין באת, ולאן אתה הולך, והם דברי המלאך: אי מזה באת ואנה תלכי. אבל הגר לא הבינה את הרמז, היא ענתה, מפני שרי גברתי אנכי בורחת, ולכן השיבה המלאך, מכיוון שלא הבנת את הרמז שבשאלתי, סימן הוא, שעדיין לא למדת מאומה ממידותיה הטובות של הצדקת שרי, ולכן שובי אל גברתך והתעני.. .

 

"ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך" (יז, ט)

שאל הרה"ק רבי שלום מבעלזא: שני פעמים "אתה" למה? אלא, שצריך לקיים כל מצוה בשלימות, היינו במחשבה דיבור ומעשה, ואילו במצות מילה אי אפשר כן כי המעשה הוא בגופו של הבן, והמחשבה במוחו של האב, רק כשיגדל הילד ויכניס גם הוא את בנו לברית, ישלים אז את חלק המחשבה שהחסיר עכשיו – ונמצא שוב, הרך הנימול מהול במעשה אבל מחשבתו של התינוק, עדיין ממתינה להשלמה, כשיגדל ויכניס הוא את זרעו לברית, וכן תמיד. זה שנרמז במקרא דנן, "אתה וזרעך אחריך" בהיותכם נימולים ומלים בניכם תקיימו את המצוה בשלימות… (אמונה שלמה )