ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת מצורע – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"זאת תהיה תורת המצורע… והובא אל הכהן" (יד, ב)

בני אדם מזלזלים בלשונם ואינם יודעים את חומרת הדבר, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע . יאמרו, וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. לכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר, ובאומרו טמא – נטמא, ומזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים והמוות ביד הלשון. (המגיד מדובנא )

 

"זאת תהיה תורת המצורע" (יד, א)

באחד המבחנים הפומביים שערך רבי יהודה צדקה ראש ישיבת "פרת יוסף", לתלמידים ששיננו בעל־פה מסכתות שלמות, קרא הבחור המסיים את ההדרן שבסוף המסכת, והגיע למילים "שתהא תורתך אמנותנו בעולם הזה, ותהי עמנו לעולם הבא". הפסיקו רבי יהודה ושאלו: "מה פשר הבקשה 'ותהי עמנו לעולם הבא'? וכי לא פשוט הדבר, שהאדם הגורס ומשנן מסכת שלמה, שתהא עמו גם לעולם הבא?" ומיד הסביר: "אין זאת, אלא לפי המובא ב'חובת הלבבות', שהמדבר לשון הרע, ייטלו ממנו לעתיד את כל זכויותיו אשר עשה, מצות ומעשים טובים, וכלם יזקפו לזכות אותו האיש שדבר עליו . נמצא שיש מציאות, שאדם לומד תורה בעולם הזה ואינה עומדת לו לעולם הבא, כי תילקח ממנו ותינתן לחברו. וזו אפוא כוונת התפלה, שתהא עמנו לעולם הבא, ומתפללים אנו בכך שלא נכשל חלילה בלשון הרע". (וזאת ליהודה )

 

"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" (יד, ב)

ניתן לרמוז, מתי תהיה תורתו של המצורע חשובה, ויהיה לה ערך בעיני הקב"ה – "ביום טהרתו", כאשר יהיה טהור לגמרי מצרעתו, היינו שיחזור בתשובה ויתכפר מעוונו. לא כדואג האדומי שהיה ראש הסנהדרין אביר הרועים, ובכל זאת אין ערך לתורתו ואין לו חלק בעולם הבא כמבואר בסנהדרין (צ.). (מרגלית יקרה )

 

"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו" (יד, ב)

תורת המוציא רע (ויקרא רבה פרשה טז) אחד התלמידים בישיבת סלבודקא ניגש לראש ישיבה, הגאון ר' אייזיק שר, שהיה געואלדיגער מחנך, צדיק גדול, חכימא דיהודאי, ושא ל אותו: "יש לי בעיה גדולה! יש לי תאוה בלתי נשלטת לספר לשון הרע! בפרט סיפורים כאלו שאף אחד לא יודע! הרי זה כל כך מתוק, ממש זיס, צוקער, והתאוה הזאת בוערת בי כמו אש. האם הרב'ה יכול לתת לי עצה איך להתגבר על זה, ולא להכשל"? נענה ראש הישיבה ואמר לו: "אביך היה אצלי לפני שבועיים והתעניין עליך. הוא עשה עלי רושם נהדר, ממש א פיינער מענטש. רציתי לשאול אותך האם גם עליו, על אבא שלך, יש לך תאוה לדבר לשה"ר ? "לא", השיב התלמיד. "על אבא שלי אין לי תאוה לדבר לשון הרע". והאם אתה מרגיש שאתה עומד בפני 'נסיון' כשאתה לא מדבר עליו? האם אתה מרגיש שאתה "מתגבר" על תאוה כשאתה נוצר את פיך ביחס אליו" ? "לא! ביחס לאבא שלי אין לי כל תאוה לדבר. זה אפילו לא 'נסיון' בעבורי" . "מדוע? האם לאבא שלך אין חסרונות"? "אין אדם ללא חסרונות. גם לאבא שלי יש חסרונות, ובכל זאת אין לי כל תאוה לדבר עליו. ולא זו בלבד אלא אם אשמע מישהו שידבר עליו לשון הרע – לא יתן לי הדבר מנוחה, ולא אוכל לישון כל הלילה". "תנסה להסביר לי, מדוע? במה שונה הוא מכל אדם אחר" ? "על אבא שלי אני לא רוצה לדבר! אני אוהב אותו! וכשלא רוצים לדבר – לא מדברים". "אם כך אתה בעצמך נתת עצה נפלאה איך להתגבר על התאוה ולא לדבר לשון הרע על הזולת: תאהב אותו! אם אתה תאהב אותו – לא תרצה לדבר עליו! וכשלא רוצים לדבר – לא מדברים". רבותי! א געואלדיגער נקדה! א געואלדיגער יסוד! לפלוני יש חסרונות? אז מה? גם לאבא שלך יש חסרונות, גם לבן שלך יש חסרונות! יתרה מכך, גם לך יש חסרונוות! ובכל זאת על מי שאוהבים – אין כל תאוה לדבר לשון הרע! (יחי ראובן)

 

"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" (יד, ב)

בחובת הלבבות מובא שהמדבר לשון הרע על חברו אותו אדם מקבל על עצמו העבירות של מי שדיבר עליו והמצוות שלו עוברות לאותו אדם שעליו דיבר. זהו הפסדו של בעל הלשון הרע. זה מה שאמר הכתוב זאת תהיה תורת המצורע דהיינו כל תורתו של מצורע תהיה שלו רק ביום טהרתו שיחזור בתשובה, כיון שעד כה כל תורתו לא הייתה שלו ונזקפה לזכותו של אחר . (ארץ צבי )

 

"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן" (יד, ב)

בגמרא (ערכין טו, א): זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע . בספר נצור לשונך כתב, בזקנותו של החפץ חיים זצ"ל קשתה עליו השמיעה, ומי שביקש לשוחח עמו היה נאלץ להרים את קולו. רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ביקר אצלו ויעץ לו לנסוע לווינה, שהייתה אז מרכז רפואי גדול ומתקדם, בה יש רופאים מומחים שיוכלו בסייעתא דשמיא לשפר את שמיעתו הלקויה. ענה לו החפץ חיים, "בכוחו של האדם להימנע מלדבר דברי לשון הרע ורכילות, אולם להימנע משמיעת לשון הרע, קשה מאד, מפני שהדבר תלוי באחרים. כל ימי הייתי נזהר מאד משמיעת לשון הרע, והדבר היה קשה עלי מאד, ועתה כשזקנתי ושמיעתי לקויה, ניצל אני מדבר זה, שכן אף אחד לא יטרח לצעוק בתוך אזני דברי לשון הרע על הזולת, ונמצאתי יוצא נשכר מכך. ומדוע שאתקן את שמיעתי? "

 

"ולקח למטהר… ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (יד, ד)

"לפי שהנגעים באים על גסות הרוח… מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת ואזוב" (רש"י) . מקשה השפת אמת, אם מדת השפלות היא הכפרה ותקנת החטא, מדוע ציוותה התורה על כך בדרך רמז ולא כתבה בפירוש ישפיל עצמו ? ומבאר שלא כשאר המידות מדת הענווה, כי בעוד שבכל המידות יש חשיבות שאדם יעמול עליהן להשיגן, מדת הענווה צריכה להיות כפועל יוצא, שכאשר יראה האדם בגדלות ד' מיד תגיע אליו מדת הענווה ואפסיות עצמו, אבל אם האדם באמת מחשיב את עצמו, רק ש"מתייגע" למצוא סיבות וטעמים להשפיל עצמו, לא זכה עדיין לדרוך על מפתן הענווה התמה והשפלות האמתית. לפיכך אין הכתוב מצווה הפירוש "ישפיל עצמו", אלא בדרך רמז, כי כאמור עיקר עבודת הענווה אינה עבודה לכשעצמה אלא תוצאה מזוך נפשו וטוהר ליבו.

 

"וגלח את כל שערו" (יד, ח)

סיפר הד"ר הרב משולם הרט: מעשה בבני זוג שלא שמרו מצוות, ולא נפקדו שנים רבות בילדים. הרופאים חיוו דעתם שבדרך הטבע אין להם כל אפשרות להיפקד. בשלב מסוים הציע להם הרופא המטפל, לעלות לביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי ולקבל ממנו ברכה . בני הזוג הסכימו, והבעל הגיע לביתו של הגר"ח. כשסיפר את סיפורו הביט בו הגר"ח, וראה שהוא מגודל – שיער. שערו שגלש על גבו, נראה כשל אשה… פנה אליו הגר"ח ואמר לו: "אינני מבין כיצד אתה רוצה שיהיו לך ילדים, הרי גם אתה אשה!".. . כיון שהיה זה בימי ספירת העומר, אמר לו הגר"ח שבל"ג בעומר ילך להסתפר ובירכו. והנה פלאי -פלאים; הבעל הסתפר, הברכה התקיימה, נגד כל התחזיות של הרופאים . (דרשו )

 

"כנגע נראה לי בבית" (יד, לה)

אפילו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע, ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא כנגע נראה לי. (רש"י ) ולכאורה, מדוע הקפידה התורה ע"ז, הלא בין כך תלוי בכהן לטהרו או לטמאו, ומה יתרון לבעל הלשון אם הוא יאמר "נגע" או "כנגע" ? אלא ע"פ מה שכתב רש"י "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל מ' שנה שהיו בני ישראל במדבר, וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן". א"כ, הרי "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ונגע זה מטרתו הוא לעורר את האדם, להודיע להם דרכיו הנפלאים אשר נסתרו מעיני אדם, וסופו שעל ידו יגיענו טובה גדולה, ועל כן אל לו לאדם לומר "נגע נראה לי בבית" שמשמעותו לדבר שלילי, אלא יאמר "כנגע", היינו שבוודאי עי"ז תצמח לו טובה מכל הרע . (שי לתורה )

 

"ופנו את הבית בטרם יבא הכהן… ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית" (יד, לו)

לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקווה (רש"י ) מפני מה ציותה התורה לפנות את הבית בטרם יבוא הכהן, והרי אפשר לפנותו לאחר שיבוא טרם שיסגיר ? אלא למדים אנו מכאן עד כמה חסה התורה על ממונן של ישראל. הנה, כשיראה הכהן את הנגע, שוב אין רשות להתעכב, ואז ימהרו לפנות את הבית, ומן המהירות והבהילות ייטלו רק את הדברים החשובים והיקרים ויותירו את הפכים הקטנים הפחותים בחשיבותם. לפיכך נצטוו לפנות את הבית בטרם יבוא הכהן, ואז תהיה אפשרות בידם להציל כל אשר בבית בלא יוצא מן הכלל, אפילו את הפכים הקטנים והפחותים בערכם . והנה לפי רש"י, חסה התורה על כלי החרס שאין להם טהרה. ואמנם לפי ההסבר דלעיל, חסה התורה אפילו על כלי חרס הקטנים שאין אדם מחשיב אותם . (אור החיים )