ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת נח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו, ט )

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י). ולכאורה הרי התורה מעידה על נח שהוא "צדיק תמים", ומי יכול לדרוש עליו גנאי ? ובכלל, אם אפשר לדרוש לשבח למה לדרוש לגנאי? אלא תירץ הרה"ק רבי יצחק מרדוויל זי"ע: נח עצמו הוא שדרש לגנאי, שדימה למצוא בנפשו פגם של גיאות בעצם הידיעה שהוא צדיק, איך זה שיודע על עצמו שהוא צדיק? וכה דיבר נח אל לבו: "אילו נולדתי בדורו של אברהם הייתי רואה גודל צדקתו ולומד קצת ענווה של "עפר ואפר" ולא הייתי נחשב בעיני לכלום".. . (פנינים )

 

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו, ט )

אחד מחסידיו של רבי יחזקאל מקוזמיר, טרם עלותו על כסא הרבנות, נכנס אל רבו וביקש ממנו ברכה ועצה להצליח להנהיג את עדתו בשלום ושלוה, עד שלא יהיה לאף אחד מבני הקהילה תרעומת נגדו . אמר לו רבי יחזקאל, על נח נאמר בתורה שהיה איש צדיק תמים, ובכל זאת אמרו חז״ל שיש הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים אותו לגנאי, כי כל אדם שמכהן ברבנות ובתפקיד ציבור ואין לו מתנגדים, פירוש הדבר שהוא עושה מלאכתו רמיה, מתנהג בחנופה ומאחז את עיני הבריות כדי לרכוש את לבם, אולם איש אמת שהצדק נר לרגליו, אינו נרתע ממתנגדים ואינו חושש מהם, אלא נושא בגאון את תפקידו בדרך התורה .

 

"איש צדיק תמים…" (ו, ט)

כשנשאל פעם האדמו"ר רבי ישראל שפירא זצ"ל מבלז'וב על ידי אמריקאי מקומי, אם אין לכם שום 'מוסדות' על מה אתם נקראים רבי? ענה הצדיק על אתר: בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם…! בהגיעו פעם להשתתף בשמחת 'ברית מילה', שמח לפגוש שם את רעהו האדמו"ר רבי מרדכי שלמה פרידמן מבויאן זצ"ל, שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה. בעל הברית, שראה את שני הצדיקים, לא ידע בנפשו, את מי יכבד בסנדקאות . הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם, מי יתכבד בסנדקאות . הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה הכיבוד . לפתע, קם הרבי מבלוז'וב ואמר לרבי מבויאן, הרי הכל מודים ש'סידור קידושין' גם הוא כיבוד חשוב… אם כן, קחו אתם אפוא את הסנדקאות, ואני אקח את סידור הקידושין! הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קודשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד… אך הרבי מבויאן קיבל את דבריו ברצינות, ושימש בסנדקות . למרבה הפלא האריך הרבי הק' מבלוז'וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן, היה מסדר קידושין בחופתו, לשמחת לב כל בני המשפחה, שזכרו היטב את דבריו בברית המילה ! בהיותו למעלה מגיל שמונים, אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף, לא יכולתי להגיע לברית, אבוא בלי נדר לבר מצווה! ואכן כעבור שלוש עשרה שנים, השתתף בשמחת בר המצווה, כפי שהבטיח! הוא חי עם אמונה פשוטה ותמימה, ולא האמין בהסתכלות אנושית ובטבעיות העול ם שאדם זקן הוא קרוב נוטה למות… לקיים את הנאמר: "איש צדיק תמים…" !

 

"עשה לך תיבת עצי גופר" (ו, יד)

מדוע נאמר 'לך' דווקא, והלוא התיבה נועדה להחיות זרע "על פני כל הארץ"? אלא ללמדנו שהאדם הוא הבריאה המרכזית, וכל מה שנברא על פני כל הארץ תלוי בו. אם התנהגותו אינה כראוי, הוא מוריד את הבריאה כולה ממדרגתה, וכאשר הוא מתנהג כראוי, הוא מעלה הכול למדרגה עליונה יותר . (ספר המאמרים תרצ"ט )

 

"כי אותך ראיתי צדיק לפני" (ז, א)

בהיות הרה"ק רבי ישראל הגר, ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ, בעיירת המרפא קארלסבד, הגיע יום אחד הדוור הנכרי והוציא מעטפה המכילה המחאה נכבדה ששלח אחד מחסידי הרבי עבורו . האם אתה הוא 'ראבין הגר' – שאל הנכרי את הרבי. ה"אהבת ישראל" שתק ולא השיב. שאל הגוי פעם נוספת האם הוא הראבין והצדיק דומם מחריש. נטל הדוור את המעטפה ובה ההמחאה והמשיך לדרכו . לאחר שיצא שאלוהו מקורביו מדוע לא אישר לגוי את זהותו . הסביר הרבי, כאשר אעלה לעולם האמת ישאלוני: הן קרוי היית רבי, מנהיג לחסידים, מה עשית עם השפעה זו? את מי השבת מתוכם למוטב? באותה השעה אשיב שלא הייתי רבי ואינני יודע מה רוצים ממני, ובכך אפטר מן התביעה הקשה. הם יטענו שהחסידים הכתירו אותי בתואר הזה, ועל כך אשיב שהיה זה נגד רצוני. שוו בנפשכם – המשיך הרה"ק לצייר במוחש את שיתרחש בשמי מרום, שיראו לי את הדוור הגוי ששואל האם אני 'ראבין' ואני מאשר זאת במו פי, כלום תהיה לי אפשרות להסביר מה פעלתי בתפקיד זה?! "

 

"ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה" (ז, ד)

רש"י ביאר שאפילו שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו במי המבול . ולכאורה יש להבין: האם לא די בכך שהעולם יוצף במים, הבריות החוטאות ימותו, בעלי החיים שסרחו יאבדו, ולאחר מכן העולם ישוב לקדמותו . מדוע יש צורך למחות, למחוק, לטשטש ולשרש ? יהודי חכר מאחד הפריצים בית מרזח, שם מכר שתייה לאיכרים ולחובבי הטיפה המרה וממנו הוציא את פרנסתו. מידי שנה שילם לפריץ סכום שכירות על הפעלת המקום. מידי חודש היה היהודי חוסך כסף כדי שבסוף השנה יוכל לעמוד בתשלום . באחד הימים קרא הפריץ ליהודי ובישר לו שהוא ייעדר מן האזור לתקופה של חצי שנה, ומנהל הכספים של האחוזה ימלא את מקומו. בשונה מן הפריץ שהיה הגון, היה מנהל הכספים רע לב ומעללים, ובעיקר – שונא ישראל מובהק . מיד כאשר נסע הפריץ קרא המנהל ליהודי והודיע לו שהחל מעתה, בכל חודש הוא צריך לשלם לו את דמי השכירות – במקום אחת לשנה, כפי שהיה עד כה – ולבד מכך, על היהודי להוסיף בכל חודש עשירית על הסכום לכיסו של מנהל הכספים . היהודי התקומם, מה פתאום לשנות את תנאי החוזה? אך המנהל לא התכוון באמת לנהל איתו דיון, הוא הורה למשרתי הפריץ להכותו עשרים מלקות, בכדי שילמד שעם המנהל לא מתווכחים . לאחר חצי שנה, כאשר חזר הפריץ ממסעו, סח לו היהודי בכאב את אשר עשה לו מנהל הכספים. חמתו של הפריץ בערה בו על החירות שנטל לעצמו המנהל ועוד רצה לעשות קופה מנכסיו של הפריץ.. . לאלתר ציווה הפריץ להביא לפניו את המנהל, וחרץ, כאשר עשה – כן ייעשה לו. ילקוהו המשרתים עשרים מלקות, והיהודי שלקה? ראשית כל, יושב לו הכסף העודף ששילם, וכפיצוי, יקבל מכיסו של מנהל הכספים עשרים זהובים על כל מכה, סך הכל ארבע מאות זהובים . שב היהודי לביתו מתאונן: חבל שלא קיבלתי עוד מכות… למראה עיניה המתעגלות של רעייתו התמהה, הסביר, הכאבים של המכות פגו והלכו להם, ואילו בכיסי שוכנים כעת דמי פיצויים על הסבל, מוטב היה לקבל עוד מכות כדי להרוויח כעת עוד כסף.. . נשוב לשאלה: מדוע היה צורך למחות את העולם עד היסוד? את השאלה הזו שואל הרה"ק רבי חיים טירר מטשערנוביץ, בספרו "באר מים חיים", והוא מבאר: כאשר אדם חוטא, הרי שנותרת רוח טומאה באותו המקום לפי ערך חטאו. ככל שירבה האדם בחטאים, כך תלך הזוהמה הרוחנית ותגבר. טומאה זו, משפיעה על המקום ועל יושביו רצון נוסף לחטוא, כפי שלימדונו רז"ל, עבירה גוררת עבירה . בכדי להתחיל דף חדש, יש צורך בניקוי הלכלוך הרוחני תחילה, כדי שיוכל האדם לנהל מלחמה הוגנת עם יצרו. כאותן מכות שקיבל היהודי ובסופו של דבר הכניסו לכיסו עוד רווח, כך לא עונש של נקמה חלילה הייתה מחיית העולם מן היסוד במבול, כי אם מים של רחמים לנקות את אוויר הטומאה ששרר בעולם, כפי שטבילה במקווה מטהרת . מכיוון שהחטאים העמיקו והשרישו אחיזה לגובה ולעומק בחלל העולם, היה צורך שכל ההרים יכוסו ועומק האדמה 'יטבול' אף הוא במי המבול לטהרתו . (במחשבה תחילה )

 

"כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" (ט, ג )

הקב"ה התיר לבני האדם לאכול את בעלי החיים ונתן אותם כירק עשב לפניהם . אברך בא לפני רבי אברהם מפרוהוביטש זצ"ל וביקש ממנו הדרכה בעבודת ה' . אמר לו הרבי, כאשר תשב בחבורה ויביאו לפניך את קערת נזיד הבשר, אל תמהר לפשוט ידך לאכול ממנה, אלא חשוב לפני כן, אני בעל חיים, והבשר – בשרו של בעל חיים, מהי אם כן הזכות שלי לאכול אותו, במה טוב אני ממנו? לכשתחשוב כן, תבין מהו מותר האדם מן הבהמה, ואם תעמיק בכך – תצליח להבין מהו מותר היהודי משאר בני האדם, ואז תהא כל אכילתך עבור עבודת הבורא . נענה האברך ואמר, רבי, עד שאחשוב כל זאת – ירוקנו הסועדים את הקערה ! כך? – תמה הרבי – לא שיערתי שאינך יודע שאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו כמלא נימה ! (לאור הנר )