ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת נשא – שבועות תשפ"ג – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כב)

רבי יחזקאל שרגא משינובה, הגיע פעם אל רבי צבי הירש הכהן מרימינוב בפרשת נשא, ושמעו מבאר פסוק זה . "משה הוא הצדיק הנקרא משה, והקב"ה צוה עליו שישא וירומם גם את ראשם ורוחם של בני גרשון, גם את אלו החשים עצמם מתוך שפלותם כמגרשים ומרחקים מן־הקדושה" . "ובתבות אלו סיפר לימים, האיר הרבי והעלה את נשמתי לגבהי מרומים" .

 

"והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו" (ה, ז )

על גודל מעלתו של השב בתשובה על חטאיו הפליגו חז"ל (ברכות לד ע"ב) באמרם במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים . רמז לכך מביא בספר דבש וחלב מלשון הפסוק שלפנינו: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו – כאשר יתודה האדם על חטאיו וישוב בתשובה שלמה, אזי יהיה הוא בראשו – מקומו יהיה בראש כל הצדיקים . משל למלך שעשה סעודה לכל שר יו ועבדיו. כמנהג העולם, כל אחד מן הקרואים השתדל להופיע לסעודה בבגדים היפים ביותר שיכול היה להשיג, אולם למרבה הפלא דוקא המלך בכבודו ובעצמו הופיע כאשר הוא עוטה על עצמו מלבוש פשוט ביותר . לתמיחת השרים על אשר הנהגתו הסביר המלך: דעו לכם כי למרות שבגד זה נראה פשוט ביותר, בעיני הוא לא פחות מיצירת אמנות . לפני שנים ביקר אצלי חייט, אמן מופלא, וכאשר עמדנו להפרד הציע לי מתנה לא שגרתית . בחר לך – אמר לי החייט – את הבגד היקר ביותר הקיים במלתחתך, קרע אותו לגזרים ואני אתקן לך אותו באופן שאף בעל העין החדה ביותר לא יוכל להבחין בתיקון . למרות הצהרתו היומרנית של החייט, חסתי על ממוני ובחרתי לי דוקא את הבגד הפשוט ביותר, קרעתיו שתי וערב ונתתיו לחייט שלאחר שעה קלה השיב לי אותו בדיוק כפי שהבטיח . אף העין החדה ביותר לא תוכל להבחין בתיקון עד עצם היום הזה . עתה, סיים המלך, אמרו אתם, כלום יש בגד הראוי להתהדר בו יותר מיצירת אמנות מופלאה זו? ! מעתה נוכל להבין מדוע זוכים בעלי התשובה לשבת בגן עדן במקום שאפילו הצדיקים הגמורים אינם יושבים, למרות שהם פחותים מהם בכמה וכמה דרגות, משום שאדם שהצליח לאחות את קרעי נשמתו לאחר ששב בתשובה שלימה, כמוהו כיצירת אמנות מופלאה אשר ראוי להציגה בטרקלינו של מלך ! (לאור הנר )

 

"וכתב את האלות האלה… ומחה אל מי המרים" (ה, כג )

דרשו חז"ל במדרש: גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה, ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו (מד"ר פרק יא). סיפר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל באחת מדרשותיו: יהודי בא אל רבינו הגרא"מ שך זצ"ל והתלונן שאשתו עושה לו צרות.. . אמר לו הרב שך: איני יכול להכנס לעניין שביניכם, אבל דבר אחד אתה צריך לדעת לפני הכל: יש הבדל עצום בינך לאשתך, אתה הרי לומד תורה והיא לא לומדת תורה! (והלומד מבין שכדאי לוותר) . והנה באמצע השבוע אחרי שסיפרתי בליל שבת את הסיפור הזה – ממשיך הרב שולזינגר – ניגש אלי אדם אחד. דבר ראשון נתן סכום גדול לצדקה, ואח"כ סיפר לי שבליל שבת אחרי ששמע ממני בדרשה את דברי הרב שך, חזר הביתה ושולחן השבת התחיל כרגיל אצלו. אשתו מדברת אליו בנוסח הרגיל אצלם… והוא שותק ! הם נשואים שש עשרה שנים, ולא קרה כדבר הזה שאשתו תדבר בצורה כזו, והוא ישתוק… אשתו ממש נבהלה האם קרה לך משהו? הוא עשה לה סימן הרגעה בידו שהכל בסדר. היא ממשיכה… והוא שותק. עד שאמרה לו: אולי בכל זאת תגיד לי איזה מלה ואז אוכל להמשיך… עד שאמר לה דברים כהוויתם: שמעתי מהדרשן בבית הכנסת שהרב שך אמר שמי שלומד תורה צריך לוותר, ואני מקוה לקיים את זה בעזה"י.. .

 

"כה תברכו את בני ישראל" (ו, כג )

בכל מצב שבני ישראל נמצאים בו, כה – כפי שהם, 'תברכו' אותם. כי עם ישראל ראוי לברכה בכל מצב שהוא ואין להביט בחסרונותיו . ולכן היו הנביאים משתמשים בלשון "כה אמר ה'", להמליץ טוב על ישראל בכל מצב שהם נמצאים בו. (רבי יחזקאל מקוזמיר )

 

"ישא ה' פניו אליך" (ו, כו )

בגמרא ברכות (כ ע"ב) מובא: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב: ישא ה' פניו אליך' ! " ענה להם הקב"ה: "וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת… והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה! " כשנדקדק בלשון הגמרא – אומר רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל (הובא בקהלת יצחק) – נגלה דבר נפלא: חז"ל הקדושים דקדקו רק על עצמם עד כזית ועד כביצה, היינו לעניין שיעור האכילה המינימלי המתחייב בברכה, ואולם לעניין הנוגע בזולת – נתינה לעניים – כאן קבעו לנו חכמינו ז"ל שיעור גבוה הרבה יותר: "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון" (פאה ח, ז ). (לאור הנר )

 

"המקריב ביום הראשון… נחשון בן עמינדב" (ז, יב)

הוא לא נקרא כאן 'נשיא', כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון. האחרים נקראים נשיאים, לפי שהשפילו עצמם והקריבו אחריו . (חזקוני )

 

חג מתן תורה

"זכר ל…(מתן תורה) יציאת מצרים" הקשה מרן הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד: בשל מה בכל ימות השנה, יום אחר יום בבוקר ובערב, מזכירים שוב ושוב את יציאת מצרים: בשבתות, בחגים ובמועדים אומרים אנו בקידוש ובתפילה 'זכר ליציאת מצרים'. ולא זו בלבד, חג הפסח, מוקדש כולו 'זכר ליציאת מצרים', והדברים דורשים הבנה וביאור, הלא ליציאת מצרים עצמה מטרה היתה – להביא את עם ישראל לפסגה הגבוהה ביותר, קבלת התורה, ואם כן מתאים היה שלפחות בחג השבועות – יום מתן תורה, נזכיר "זכר למתן תורה" בקידוש, מדוע גם ביום זה אומרים "מקרא קודש זכר ליציאת מצרים? " ביאר מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל יסוד נפלא – המאיר לנו באור יקרות את מהותם של דברים: זכר עושים רק לדבר שהיה ואיננו, ובאמצעות הזיכרון מנסים להעלותו ולהיזכר באותם רגעים נעלים ונשגבים אותם מבקשים אנו לזכור ולא לשכוח. ואם כן, אותם רגעים נשגבים של יציאת מצרים שהיו ואינם, מצווים אנו לזכור ולהזכיר לעצמנו בכל יום מחדש ובשל כך מייחדים תפילות מיוחדות לזכר אותו נס גדול בו יצאנו מבית עבדים, אך בלימוד התורה"ק קיים הבדל מהותי בתכלית, התורה איננה זיכרון העבר, היא חיה וקיימת, מתחדשת בכל יום ללא הפסקה על ידי מאות האלפים ההוגים והיגעים בה בכל רחבי העולם. לה, אין צורך ב"זכר", מאחר והיא עצמה הזיכרון הטוב והיעיל ביותר. היא איננה מונחת בארון כנחלת העבר . והדברים מאירים כנתינתם מסיני! (האמנתי ואדברה )

 

"ובהם נהגה יומם ולילה"

הרב מטשיבין, הקפיד כל חייו על כל רגע של בטלה. לא היה הבדל בין שנות צעירותו בהן עסק במסחר, לבין השנים בהן ישב על כסא הרבנות והרביץ תורה לרבים. גם בשנות ה סבל שעברו עליו בסיביר וגם בשנותיו האחרונות בירושלים כשהוא תשוש ביותר, לא חדל משקדנותו המופלאה . בוקר אחד, נכנס אליו אחד התלמידים ומצאו רכון על הגמרא כשהוא לומד בהתלהבות. הצטדק התלמיד וסיפר, שבא לשאול את הרב שאלה הלכתית שהוא מתקשה בה. השיב לו הרב על שאלתו ולבסוף שאל: "מדוע היתה שאלתך כה נחוצה, שהטרחת את עצמך לבוא אלי לאחר חצות הלילה" ? התפלא התלמיד ואמר: "הרי עכשיו כבר שבע בבוקר"! רק עתה הבין התלמיד, כי כל הלילה ישב הרב ועסק בתורה, מבלי לחוש שכבר האיר היום והגיע זמן קריאת שמע של שחרית . "יום אחד הוסיף משה מדעתו" (שבת פז, א) … וזה הענין שמשה הוסיף יום אחד מדעתו עשה זאת בכוונה מיוחדת כי כאשר יראו ישראל כי יום המוגבל הגיע ואין השי"ת נותן את התורה אז יחשבו כי אינם ראויים אל התורה ויהי' להם שברון לב ושפלות ואז יהיו מוכשרים ביותר לקבל את התורה . וזהו "מדעתו" זה היה דעת משה שאל התורה צריך להיות לב נשבר, ובזה יוכל לקרב לב ישראל לאביהם שבשמים. ומתורץ בזה קושיית המגן אברהם איך אנו אומרים בשישי בסיון "יום מתן תורתנו" והלא לא ניתנה התורה רק בז' בסיון, ולפי"ז ניחא דבאמת יום השישי גרם כל הקבלה כיוון שזה הביאם לידי הכנע ה להיות ראויים לכך. (מאיר עיני חכמים )

 

פעם אחת בחג השבועות עמד וטען הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א: ריבונו של עולם, בראש השנה אתה בבחינת מלך ושופט ואפילו אם אתה רוצה למחול על כבודך אין אתה יכול, שהרי "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול". אבל כהיום הזה, לדברי רב יוסף (קידושין לב), בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, הרי אתה בחינת רב, המלמד תורה לעמו ישראל, והיום אתה יכול למחול לנו את כל החטאים והעוונות, שהרי "רב שמחל על כבודו כבודו מחול" .

 

"השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות יט, יב)

אם זכיתם ועליתם בהר, אל תסתפקו בנגיעה בקצהו בלבד. אל תהיו מסתפקים במועט, עליכם להשתדל לעלות מעלה־מעלה . (הרבי מקוצק )

שנה אחת בחג השבועות כשיצא הרה"ק בעל ה"אמרי אמת" מגור זיע"א אל הגינה שמאחורי ביתו, אחרי שסיים לערוך את השולחן הטהור, וטייל בה רגעים אחדים הלוך ושוב כדרכו בקודש . אירע שטיפסו מספר ילדים על גבי הגדר המפרידה בין הגינה וחצר ביהמ"ד הסמוך, בהשתוקקם לראות את פני הרבי והקימו שאון . גער בהם אחד החסידים שימהרו לרדת, אולם הרבי מגור פנה אליו ואמר: הנח להם גם הם קיבלו היום את התורה הקדושה . ולאחר מכן בהיכנסו הביתה שלח פירות לחלק בחוץ לילדים . (יומא דהילולא ו' סיון)

 

"בארבעה פרקים העולם נדון… בעצרת על פירות האילן" (משנה ראש השנה א, ב )

רבים תמהו שלכאורה עולם הפוך ראינו: ביום טו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, מתעסק עם ישראל בפירות, ואילו בחג השבועות שבו נידונים על הפירות, נהגו לעטר את בתי הכנסת באילנות. הלא דבר הוא ! מביא בספר 'תורות ועובדות מבית רבותינו' בשם האדמור מסטמאר זצ"ל לבאר זאת כך: האילנות הינם רמז להורים, האבא והאמא שבכל משפחה, והנרות הם רמז לילדים . בטו בשבט, ראש השנה לאילנות, מביאים את הפירות, את הבנים, ובודקים את האילנות, את ההורים, כיצד התנהגו עם ילדיהם: האם שמרו עליהם כפי הצורך או שחלילה הפקירום לחסדי הרחוב, ולא בדקו עם אלו חברים הם נוהגים להתרועע . לעומת זאת, בחג השבועות שבו נידונים הפירות, בודקים את הבנים, האם כיבדו את הוריהם, והאם התייחסו אליהם כפי שההלכה דורשת . יה" ר שנזכה לקבל התורה בשתי ידיים ,

 

"אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד", אמן ואמן .