ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת פקודי – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה" (לח, כא )

כאשר נתבלה סידורו של ר' ישראל בעל שם טוב, ויצא מכלל שימוש, הלכו חסידיו לחפש לו סידור אחר. עברו מבית לבית עד שהגיעו לביתו של רועה העיירה. שמח הרועה לקראתם, ואמר להם כי יש בידו סידור אחד, והוא ירושה מסבו שהיה מגיד חשוב, ואף הוא קיבל אותו ירושה מאביו, ואביו מאבי אביו, עד למהר"ם מינץ זצוק"ל, שאומרים עליו שהוא כתב את הסידור במו ידיו . אמרו התלמידים, רועה זה הלא בין כה וכה אינו יודע קרוא וכתוב ובטח שלא יודע להתפלל, ראוי הוא הסידור לרבינו.. . עמדו התלמידים ושכנעו את הרועה שיפקיד בידם את סידורו . כשהגיעה שעת התפילה, וניגש הבעל שם טוב להתפלל, ראה את הסידור החדש, והתבונן בו שעה ארוכה. לבסוף הורה לש"ץ שיתחיל להתפלל. כשהגיע הבעש"ט לתפילת העמידה, ראו כולם איך שנתכרכמו פניו של רבם. פניו הלכו והלבינו, ורעד אחז בשפתיו. מיד כשסיים הבעש"ט את התפילה קרא: תיכף ומיד החזירו לרועה בעל התפילה את סידורו!… שאין תפילה נאה כתפילתו של הרועה בעל התפילה ! נרעדו כולם, ומיד נטלו את הסידור והחזירוהו לרועה. אך תמהו החסידים על דבריו של רבם, והתחבאו בביתו של הרועה . כשהגיעה שעת התפילה, נכנס הרועה אל ביתו, לקח את הסידור, והניח אותו על עמוד התפילה שהיה שם , עטף עצמו בטלית, הניח תפילין וניגש להתפלל, פתח את הסידור היכן שפתח, עצם את עיניו והתחיל לנענע את גופו קדימה ואחורה. התנועות התגברו והתחזקו עד שעמד כך שעה כשכולו מיטלטל מצד אל צד . חייכו החסידים זה לזה: וכי זו היא תפילה? ומיד שאלו את הרועה. אמר להם, אכן אדם פשוט אני, אך זוכר אני כיצד הייתי ניצב מאחורי סבי כשהוא עומד בתפילה… איזו דבקות בה' ! נדרתי שכשאגדל אתפלל כמוהו, אלא שגורלי לא שפר עלי ונעשיתי רועה פשוט, ואפילו את האותיות הכתובות בסידור אינני יודע לקרוא, אבל את אותן התפילות הקדושות עודני זוכר! לכן אני מניח את הסידור של סבי, מתנועע כמוהו, ופונה אל ריבון העולמים שיחשיב את מעשי כתפילה שלימה… סיים את סיפורו . הלכו החסידים לבעש"ט, ואמר להם: יודע אני שאין הוא כלל יודע להתפלל, אבל אימרו לי, היש אדם בעולם שיהין לומר על עצמו שהוא יודע להתפלל? ! כשביקש משה רבנו להקים את המשכן, נתמלא יראה: וכי יכול הוא להקים בית לה'? ובכל זאת אמר לו הקב"ה: עשה את המשכן כתבנית הבית שראית למעלה, כאילו היה ביתי, ואני שוכן בתוכו . אף אנחנו, נעשה ככל שביכולתנו, וה' יתברך ישלים לנו מעשינו .

 

"כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש…" (לח, כד)

עם זהב אפשר לבנות משכן, ואפשר גם לעשות עגל.. . כך הקב"ה ברא את העולם החומרי – או שאתה מקדש את החומר ומתעלה עמו, או שאתה שוקע בחומר עמוק עמוק עד המדור השביעי של הגיהנום ! פעם אחת ישבו כמה תלמידים אצל הרב שטיינמן זי"ע, ולמדו את הגמרא (בבא בתרא יא, א) שמספרת על בנימין הצדיק שבזכות שהחיה אישה ושבעת בניה, זכה והוסיפו לו עשרים ושתי ם שנה.. . אחד התלמידים נזכר שיש גביר מארה"ב שמתייסר נוראות במחלה קשה, וביקש שיזכירו את שמו אצל הרב. לאחר ששמע כך הרב אמר: הרי צדקה תציל ממוות! אם הוא יקח על עצמו להחזיק אברכים מדי חודש בחודשו, הוא יחיה ויתרפא ! שאל אותו התלמיד: כמה אברכים הוא צריך לקחת עליו ? ענה לו הרב: שלושים אברכים . על המקום התלמיד התקשר לארה"ב ובישר לגביר את הבשורה המשמחת.. . שאל אותו הגביר: כמה זמן אצטרך להחזיק את האברכים? התלמיד שאל את הרב, והרב אמר לו: תגיד לו שכמה שנים שהוא יקח – כך הוא יחיה. אם יקח לחמש שנים הוא יחיה חמש שנים, ואם יקח לעשרים שנה, יחיה עשרים שנה ! לאחר תקופה, נסע אותו תלמיד לארה"ב, ופגש בגביר ובעוזריו. אחד העוזרים התפרץ לעברו ואמר לו: איך אתה לא מתבייש לבקש כאלה סכומים?! ממתי הרב שטיינמן מבטיח שאדם יחיה כפי מה שהוא יתן?! אין זו דרכו ! אמר לו התלמיד: אתה יכול לגשת לרב בעצמך ולברר.. . כך היה, כשהעוזר היה בארץ הוא נכנס אל הרב והתחיל להתלונן על ה'גזירה' שנפלה על הגביר שהוא כ"כ דואג לו.. . אמר לו הרב: אתה דואג לטובתו של אותו גביר? כמה היית מוכן לשלם כדי להציל את הגביר שלך מגיהנום ? למה הוא אוסף כסף, האם הוא יקח את זה איתו לקבר?! ככל שישאר לו יותר כסף, כך הילדים שלו יהיו יותר ויותר מסוכסכים בינם לבין עצמם במריבות על ירושות.. . אם אתה דואג לו, תדאג שיחזיק תורה שתחזיק אותו בחיים !

 

"בקע לגולגולת מחצית השקל… לצקת את אדני הקודש" (לח, כו – כז )

סיפר הגר"י גלינסקי זצ"ל: פעם חזר הרב מפוניבז' – הגרי"ש כהנמן זצ"ל ממסע מתיש בחו"ל למען החזקת הישיבה. הוא אמר לי: בוא וראה מעשי אלוקינו, השגחה פרטית ! וכך סיפר לי: הייתי בארצות הברית ושמעתי על פלוני, יהודי מיליונר, המבקש להנציח את שמו במבנה ציבור רב רושם בארץ הקודש. חשבתי לעצמי, ב"ה ישיבת פוניבז' עומדת על תילה, אבל נרתום אותו להציב יד ושם לישיבה נוספת שנכחדה בשואה הנוראה, ישיבת גרודנא, או רמיילס, או קוברין, או ברנוביץ, לא חסר . טרחתי וניסיתי בלי סוף לפגוש אותו – מספר הרב מפוניבז' – אך כל העת היו דחיות מדחיות שונות, ממש מניעות ממרום . פה יצא ופה נסע, פה חלה ופה נפש… התייאשתי, והתרמתי גבירים אחרים כפי יכולתי וברוך השם עלה בידי. והנה כשעליתי למטוס לשוב ארצה, מי יושב לידי, במושב הצמוד, אם לא אותו יהודי! ובאמת יהודי חם בעל לב נפלא. שוחחנו בלבביות והצגתי את מרכולתי, לזכותו בשני העולמות . ואז אמר לי, חבל שהרב איחר בשבוע , כבר תרמתי איצטדיון ביפו שישא את שמי, איצטדיון בלומפילד.. . הפטיר הרב מפוניבז': איי, מעשי אלוקינו! לא היו לו זכויות, לא נמצא ראוי! אילו היה זוכה ובונה היכל לתורה, כמה מצוות היו מתווספות לו מדי שנה בשנה, ומדי חודש בחודשו, מדי שבוע ומדי יום, ובכל שעה ושעה! משלא זכה, כמה חילול שבת רח"ל, יזקף לחובתו.. . (והגדת – ח"א )

הגאון רבי דוד הכהן ליבוביץ זצ"ל (מייסד וראש ישיבת רבינו ישראל מאיר הכהן) סיפר את המעשה הבא, לפני שהיה לישיבת ראדין בית מדרש משלה, למדו הבחורים בבית המדרש העירוני והתפללו יחד עם בעלי הבתים שבעיר. בזמן התפילות היו עוברים בין המתפללים עם שתי קופות צדקה, אחת עבור בית המדרש ואחת עבור בני הישיבה. הגיעו הבחורים אל החפץ חיים בטענה שהם מתביישים ומרגישים מבוזים, כיון שהעניים שמים רק פרוטות בודדות בקופה למענם . אמר להם החפץ חיים: הרי כולם מתפללים "ותן חלקנו בתורתך", והנה הגבירים יכולים לקבל ולזכות בחלקם בתורה על אף שאינם לומדים, בכך שתומכים הם בישיבה בנדבות גדולות, הרי זה חלקם בתורה, אולם אותם עניים שלא יכולים לתת נדבות גדולות, הרי פרוטות בודדות ביכולתם לתת, היקחו מהם את הזכות הזאת של חלקם בתורה ? סיפר ר' אברהם פכטר שליט"א (ראש כולל באלעד), בתקופת נפילה כלכלית גדולה בארה"ב, כשגבירים רבים איבדו את כל רכושם, קבלתי טלפון ממיאמי. על הקו אחד מן הגבירים, כשבקו לטעון וכאוב הוא אומר לי כי הוא מתכונן להגיע לארץ ישראל ליממה אחת ולקרוא להגראי"ל שטיינמן לדין תורה.. . הוא טען שקיבל ברכה מהרב שטיינמן לעשירות בזכות תרומתו למען החזקת התורה, והנה עתה הוא נפל למצב קשה מאד, ולכן רוצה לבוא לארץ לדון עם הרב שטיינמן בדין תורה . נלחצתי מכך מאד ונכנסתי להרב שטיינמן וסיפרתי לו דברים כהוויתן. ענה לי הרב: תגיד לו שיבוא, והוא אכן בא. הוא התיישב לפני רבן של ישראל ותינה את טענותיו, כשהרב שטיינמן יושב ומאזין לו לכל מילה ומילה . כשסיים הלה לשפוך את לבו, הרהר הרב שטיינמן מעט, ואז שאלו: האם בעסקך יש לך שותפות ורווחים עם מחללי שבת? ענה לו אותו גביר בחיוב. המשיך הרב שטיינמן לשאול: האם יש לך קשר ורווחים מעסקים שעוברים על איסור ריבית? שוב ענה אותו יהודי בחיוב כי אכן יש לו שותפות עם עסקים בריבית . אמר לו הרב שטיינמן, אם כן, תשמח שנכסיך כולם נאבדו, הקב"ה ריחם עליך שלא תעבור איסורי תורה ולא תהנה מממון של חילול שבת , הוא נתן לך הזדמנות, עתה קבל על עצמך לסחור אך ורק בממון כשר ללא איסור וכך תחזור לאיתנך הראשון . סיים הרב פכטר: אותו גביר קיבל על עצמו לסחור בלי חששות של איסורי שבת וריבית וחזר לקדמותו, ועד היום הוא ממשיך להחזיק תורה בממונו .

 

"ויביאו את המשכן…" (לט, לג)

שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו , שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם , אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו. (מדרש רבי תנחומא )

 

"ויקם משה את המשכן" (מ , יח)

הכתוב מציין שמשה הוא שהקים, כיון שעשה מה שהיה יכול . רבי חנינא ראה את בני עירו מעלים זבחים לירושלים. הוא היה עני מרוד, לא היתה לו פרוטה לקרבן. אין לי, אבל אני רוצה להביא! מה עשה? הרי לשון המדרש: פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר: כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום, מה אעשה? מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת, יצא וסרקה וסתתה וכרכמה, אמר, הרי עלי להעלותה לירושלים . ביקש לשכור לו פועלים, אמר להם, מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים? אמרו לו, תן לנו שכרנו מאה זהובים. אמר להם, וכי מנין לי מאה זהובים או חמישים לתת לכם? מיד הלכו . מיד זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות בני אדם, אמרו לו: רבי, תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך עמנו. נתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים . ביקש ליתן להם שכרם ולא מצאן. בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו, דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים . מיד נתן לחכמים אותו שכר שהשכיר את המלאכים . (שיר השירים רבה א א ד ) הוא התחיל עם סיתות באבן. מה יהיה אחרי הסיתות? לא יודע, אני מתחיל . הוא ודאי לא יכול לקחת אבן בכזה משקל לירושלים. הוא פונה לסבלים, אבל הם ביקשו כסף רב . אם היה לי חמישים זוזים לתת לכם הייתי כבר מביא קרבן ולא אבן… מה לעשות? ניסה בכל זאת להגביה, להתאמץ, עד… שהגיעו חמישה מלאכי השרת. הם ביקשו גרושים לעומת הסבלים אבל היה להם תנאי! שגם הוא יעזור.. . רבי חנינא הניח את היד, ו… הם בירושלים . לא מובן, באים כבר מלאכים, וכי הם צריכים את העזרה שלו? ! אלא, שהם כאילו אמרו לו: נכון, אינך יכול לסחוב לבדך, אבל לסייע, הרי אתה כן יכול, אז בבקשה תתאמץ עוד, תעשה את כל מה שאתה יכול, ואז כאשר עשית ככל שביכולתך מתחילת הסיתות עד אחיזה באבן – מיד אתה עם כולם בירושלים . כי אם אדם עושה מה שהוא יכול – הוא זוכה לסיעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע . הרב מבריסק מתפלל היה במשך השנה במנין פרטי, אך בימים הנוראים התפלל בבית הכנסת . בבריסק התגוררו מתחצפים למיניהם, שהיו קרובים לתנועת ההשכלה ונגועים בה. בעיצומו של ראש השנה, נהיה לרב חושך בעיניים – על הבימה עמד החזן עם הקולפיק הגבוה, עם פרפר בחולצה, ועל ידו חבורה שלימה, 'מקהלה', שחלקם אינם שומרי תורה ומצוות . בראש השנה – קונצרט? ! הרב נתן את קולו בקריאת תגר ובהוראה – לרדת ! ל'מקהלה' היה כבוד לרב העיר, וכיון ששמעו את קולו של הרב, ברחו וירדו מהבימה. שניים מהגבאים קמו ממקומותיהם, בזעם: חוצפה! את הכסף אתם מקבלים מאתנו, או מהרב?! אנחנו אומרים לכם: לעלות! עלו בחזרה . הרב ראה זאת, קרא שוב בקול – לרדת! הם שמעו וירדו; הגבאים בחוצפתם העלו אותם שוב . הסיפור חזר על עצמו למעלה מעשר פעמים, הרב אומר לרדת, והגבאים מכריזים לעלות . עולים ויורדים, כמו מלאכים. מלאכי חבלה עולים ויורדים.. . עד שהרב מבריסק חשב לעצמו: יותר אינני יכול, אסור לי להוסיף יותר מחמת סכנה לבריאותי, וממילא אני פטור. אמנם יש לי כח לפעם אחת נוספת, ולאחריה אשתוק, כי עשיתי מה שביכולתי . קרא שוב: לרדת ! באותו רגע התחילו קולות צעקה רמות מעזרת הנשים: מחוצפים! גבאים! הרב הוא הקובע! התלקחה מהומה רבה, והמקהלה התבטלה . אמר הרב מבריסק, כך רצו מן השמים, שאני אעשה עד גבול היכולת שלי . (יחי ראובן )

 

"ויקח ויתן את העדת אל הארן" (מ, כ)

למה נאמרה כאן קיחה ונתינה: כי בלמוד התורה אין נתינה בלבד, אלא מה שנותן אדם לחברו ומלמדו, הוא עצמו מקבל תוספת חכמה ונתינתו אינה אלא לקיחה, ויקח ויתן. (תורת חיים )

 

"ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת" (מ, כב )

בימיו של המגיד ממעזריטש התגורר בעיר יהודי עשיר ולמדן גדול, שעסק כל ימיו בלמוד התורה והתפרנס מחנות גדולה שאשתו ניהלה. יום אחד השכים קום ומצא בבית המדרש כמה אברכים בלתי מוכרים, יושבים ועוסקים בתורה. התעניין העשיר על מטרת ביקורם במעזריטש, והללו סיפרו לו כי הגיעו ממרחקים להסתופף בצל המגיד שדר בעיר . החל העשיר להרהר בלבו, אנשים אלו מכתתים רגליהם ממרחקים לבקר את המגיד, ואילו אני שגר בעירו מעולם לא באתי אליו. החל העשיר לפקוד את ביתו של המגיד ולעסוק בתורתו, אולם מאז שהתקרב אליו החל גלגל מזלו לרדת ורווחי החנות ירדו פלאים. נכנס העשיר אל המגיד ותנה את צערו בפניו: רבי, כיצד יתכן הדבר? מאז התחלתי לחסות בצל כנפיו ירד מצבי הגשמי ופרנסתי אינה מצויה בבעבר? תמה המגיד ושאל: מה קש יא היא זו? והרי למדן אתה ויודע את דברי חז"ל הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימנך, שולחן בצפון ומנורה בדרום. מה יעשה אפוא אדם שהוא גם חכם וגם עשיר? הלא המרחק בין צפון לדרום גדול מאד? אולם אם האדם מתנהג בענווה ושפלות עד שהוא חש כאין וכאפס, ממילא נעשה האדם רוחני ויכול הוא להיות באותו זמן גם בצפון וגם בדרום. חדרו דברי המגיד לליבו של האיש והחל מאז להתנהג בענווה, ועד מהרה חזר אליו מזלו והוא שב להיות עשיר כבתחילה .

 

"ויעל הנרות לפני ה'" (מ, כה )

סיפר הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א, ראש ישיבת 'בני ציון', רבי אריה לייב הכהן הלר זצ״ל בעל קצות החושן, היה גאון עצום, ענוותן, ומוכתר בכל מידה טובה . נשיא הקהילה בעירו היה עם הארץ גדול, ועשיר מופלג. כל מצוה שהיה עושה, היה דואג לעשות לה פרסומי ניסא… אם תרם איזשהו סכום מועט להכנסת כלה, היה מקפיד שיוודע הדבר בציבור. אם קצב כסף לתיקון נצרך לבית המדרש, היה דורש שייתלה לכבודו שלט, במקום בולט ומכובד, המכריז קבל עם ועדה על נדיבות לבו . יום אחד אמר לו ה'קצות החושן': עדיף לך שלא לפרסם כל כך את המצוות שאתה עושה… כבר למדנו (משלי יא, ב ) 'אֶת צנועים – חכמה', ומוטב שתעשה בסתר לפחות חלק מהמצוות . התחכם העשיר ואמר: לא כן, כבוד הרב. נאמר לנו על המצוה (משלי ו, כג ) כי נר מצוה ותורה אור, ומאחר שהמצוה דומה לנר, מאי נפקא מינה איך מדליקין אותה, בגפרור או בלפיד… אתה, כבוד הרב, מדליק את הנר שלך בגפרור, ואילו אני נושא לפיד גדול בהדלקה, שיראו כולם… העיקר המצוה!.. . אמר לו הרב: הכתוב אומר: ויעל הנרות לפני ה', וכי המזבח, הארון והכרובים לא היו לפני ה'! מדוע מדגיש לפני ה' דווקא על הנרות ? יש לתרץ על פי דבריך, שהנר רומז למצוה, שנאמר: נר מצוה ותורה אור, ובא הכתוב לומר לך שאת המצוות תעשה רק לפני ה", לא לפני אחרים, ללא פרסום . (דורש ציון )