ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת קדושים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"איש אמו ואביו תיראו" (יט, ג )

על כיבוד אב ואם נפרעים מן האדם גם בעולם הזה. מעשה נורא ארע בבני ברק לפני שנים רבות; יהודי תושב בני ברק נפטר. שבועות ספורים לאחר מכן, נפטר בנו ופטירתו בדמי ימיו היתה לשיחת היום ! מיהרו אל החזון איש לשאלו לפשר הדבר הנורא, והוא ענה, יודעים אתם, כמה פעמים בא אלי אותו אדם, ובכה על הצרות שעושה לו בנו?! עתה, לאחר שנפטר האב, הוא קרא לבנו לדין תורה … הגה"ק רבי חיים קנייבסקי, בספרו אורחות יושר, מביא מעשה זה להראות גודל חיוב כיבוד אב ואם, והוא מציין גם, שכפי שמתנהג האדם עם הוריו, כך ינהגו עמו בניו שלו .

 

"ולא תשבעו בשמי לשקר" (יט, יב )

כשהגיע זמנו של רבי יהושע בן לוי להפטר מן העולם, הגיע אליו מלאך המוות כשסכינו שלופה בידו . ביקשו רבי יהושע להראות לו ברגעיו האחרונים את מקומו בגן עדן, הסכים לכך מלאך המוות, והתחילו ללכת לשם . בדרך אמר לו רבי יהושע שישאיל לו את סכינו כי הוא מתיירא ממנו, ונתן לו את הסכין . כשהגיעו לגן עדן, הגביה אותו מלאך המוות והראה לו את מקומו . קפץ רבי יהושע ונכנס לשם בעודו חי . אחז המלאך בשולי גלימתו וניסה לעצור בידו. נשבע רבי יהושע שלא יצא משם . אמר הקדוש ברוך הוא, שיבדקו את רבי יהושע אם חזר פעם משבועתו, אז גם עתה יחזור משבועתו ויימסר ביד המלאך, ואם לא חזר אף פעם משבועתו, יישאר חי בגן עדן. בדקו במעשיו של רבי יהושע ומצאו שמימיו לא עבר על שבועה, אלא שמר תמיד כל מוצא שפתיו, וכך זכה להיכנס חי לגן עדן ולמוות לא הייתה שליטה עליו . (כתובות עז )

 

"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" (יט, יג)

בערב שבת אחד סמוך לחשכה, ראו פתאום בני ורשה את החפץ חיים הולך במהירות בסמטאות העקלקלות שבירכתי העיר . היה להם הדבר לפלא, מה לרבם של ישראל ברחובות נדחים אלו ובפרט בשעה כה דחוקה של ערב שבת־קודש. לאחר מכן נודע, כי אחד מפועלי הדפוס שעבד בהדפסת ספריו של החפץ חיים, לא היה בשעת תשלום השכר, וכדי שלא לעבור על המצוה של ביומו תתן שכרו ועל הלאו של לא תלין פעלת שכיר, חקר אצל הפועלים על מקום מגוריו של הפועל הלה, ונחפז לביתו עם זמן הדלקת הנרות, כדי לפרוע לו את חובו טרם תשקע השמש .

 

"בצדק תשפוט עמיתך" (יט, טו)

בצדק תשפוט עמיתך – כמשמעו. דבר אחר: הוי דן את חברך לכף זכות. (רש"י ) מהי לשון לכף זכות, שבה נקטו חז"ל בבואם להגדיר את האופן שבו צריך אדם מישראל לשפוט את מעשי חבירו? על איזו 'כף' בדיוק היתה כוונתם ? ה'כף' – אמר פעם ב'דרך צחות' האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור – היא כף… נעליים ! שכן כאשר בה אדם לנעול נעל, והיא צרה ובקושי מצליחה הרגל להידחק לתוכה, הרי הוא נוטל כף נעליים, דוחק בכל כוחו את כף רגלו, עד שמצליח להשחילה פנימה . כך כאשר בא האדם ללמד זכות על זולתו, עליו להשתמש במעין 'כף נעליים', כדי שאף אם צד הזכות דחוק ובקושי ניתן להעלותו על הדעת – יכניסנו בכוח לליבו, וכך ידון את חבירו לכף זכות.. . (ושלל לא יחסר )

 

"ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח )

עיקר משנתה של קלם היתה מדת ואהבת לרעך כמוך, מתוך אהבה אמתית בין איש לרעהו, דאגה לטובת הזולת ומחשבה על כל ־ צרכיו הרוחניים כמו הגשמיים. סיפר פעם רבי משה רוזנשטיין, שלעתיד התמנה למשגיח ישיבת לומזא, כי בצעירותו כשהגיע לראשונה לישיבת קלם, נכנס בביישנות ובהיסוס. לפליאתו נגש אליו מיד בחור אחד, האיר לו פנים כשהוא מקדמו בברכת ברוכים הבאים, ומיד התעניין אצלו אם יש לו מקום ללון ולאכול ושאר צרכיו. התפלא רבי משה אל מראה חביבותו של הלה, ואמר לעצמו כי כנראה הלה הוא אחד ממכריו, אך למרות שניסה להתאמץ להזכר מי הוא הבחור הלה, לא עלה הדבר בידו. לא עברו רגעים רבים, ושוב נגש אליו בחור נוסף, וגם הוא התעניין אצלו אם הכל כשורה אצלו . שוב היה נראה לו כי גם הלה הוא ידידו מן העבר, אך שוב לא הצליח להיזכר במי מדובר. רק כאשר חזר המחזה על עצמו כמה פעמים, הבין רבי משה כי כל אורח חדש מתקבל כך בישיבה, באהבת ישראל אמתית . רבי מרדכי רב מהורונסטיפל, חלה פעם בגבו, ולאחר שדרש ברופאים החליטו הללו כי יש צורך לצרוב את בשר גבו בשפוד רותח, כדי להעלות לו ארוכה. באותם ימים, נהגו הרופאים למקד את עוצמת החום של שפוד המתכת הלוהט שהונח על הזקוק לרפואה, על ־ ידי הרגשת האדם עצמו, והיו להם שלש דרגות של חום. בדרך כלל היה המטפל נרתע בדרגה הנמוכה של החום , אך לפליאת הרופא לא הגיב הצדיק, שסבלנותו היתה לשם דבר, גם כאשר העלה את החום לדרגה השניה והשלישית. מרב התפעלות מלמל הרופא לעצמו בהשתאות, אינני יודע אם הוא מלאך או שד! שפתו של הרופא היתה רוסית, ומכיון שהצדיק לא הבין את דבריו בקש מהסובבים להסביר לו את דבריו של הלה, וכשספרו לו את השתוממותו של הרופא, אמר רבי מרדכי דב, אמרו לו, שכאשר בא לפני יהודי ובידו פתקה בו הוא מספר שהוא זקוק לישועה, ואין בכוחי להושיעו, הדבר כואב לי הרבה יותר מהשפוד הרותח הזה, אך מוכרח אני לשתוק .

 

"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה׳" (יט, ל)

תרגם יונתן בן עוזיאל, ולבית מיקדשי תהון אזלין בדחלתי ע״כ . ונראה לבאר את הרעיון שבדבר, דהנה ישנם אנשים שבאמת נחים בשבת, ואינם הולכים למסחרם או לעבודתם, ושומרים את כל הל״ט מלאכות כדת וכדין, אבל מנצלים את זמנם החופשי על טיולים, שינה וכדומה, אבל לדרוך על מפתן בית המדרש, להשתתף בשעור גמרא או משניות וכו׳ מאן דכר שמיה. יש לומר שע״ז התורה מתחננת 'את שבתותי תשמרו', אבל בבקשה מכם 'ואת מקדשי תיראו', כתרגומו ולבית מקדשי תהון אזלין, הקדישו את מנוחת השבת קודש לה' ללכת לבית מקדש מעט, ללמוד וללמד, כי זהו העיקר, כדאיתא בירושלמי (פט״ו דשבת ה״ג) שלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל לאכול ולשתות אלא לעסוק בתורה . (מנחת ישראל – בהר )

 

"לא תעשק את רעך ולא תגזל" (יט, יג )

על זהירותו המופלגת של ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, בענייני ממון, סיפר תלמידו . פעם אחת ישב רבי שמואל לאחר השיעור וביקש גפרורים. אחד התלמידים נתן את גפרוריו . כשהדליק רבי שמואל את הגפרור הראשון, הוא כבה. חשש רבי שמואל שמא הבחור נתן על דעת שישתמשו רק בגפרור אחד ולכן שלח במיוחד לבעל הגפרורים לבקש רשות להשתמש בגפרור נוסף ! כשהיו נותנים לרבי שמואל כספי צדקה על מנת לחלקם לנצרכים, היה מבקש ומתחנן שלא יביאו לו שוב. הוא היה מנמק את בקשתו, שמתוך אלו שהכיר שהיה לו עסק עם כסף, נהיה נגוע ולא נשאר נקי כפיים .

 

"ולפני עור לא תתן מכשל" (יט, יד)

סיפר הגר"א טאובנר, כשהזמנתי את מורי ורבי הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לאירוסין שלי בירושלים, הגיע ואמר דרשה שלימה ורמזים על שמות החתן והכלה, אבל לא הזכיר אפילו דבר תורה אחד . התפלאתי ושאלתי אותו מדוע לא אמר דברי תורה? והשיב, שראה שישבו שם כמה מהמסובין שהיה חשש שלא ברכו ברכת התורה… ונמצאתי מכשילם בדבר איסור ללמוד קודם ברכת התורה . וסיפר הגרא"ל דייטש שליט"א שכך היה גם בעת שמחת תנאים של בחור מהישיבה. באמצע הדרשה התחיל לפתע רבי אברהם לדבר בעניני דעלמא, וכל השומעים תמהו על הדבר, ואח"כ שוב חזר והמשיך בדברי תורה שעסק בו בתחילה . לאחר שסיים את דבריו שאלוהו לפשר הדברים, ואמר רבי אברהם ששם לב שנכנס מלצר יהודי שלפי מראהו נראה שלא אמר ברכת התורה ביום זה, ולא רצה להכשל בלפני עוור לא תתן מכשול, בכך שמכשילו בשמיעת דברי תורה לפני ברכת התורה, ורק כאשר ראה שיצא, חזר שוב לדברי התורה שעסק בהם . ומעשה נוסף, באחד השיעורים אמר רבי אברהם, כידוע שכאשר בא אדם שאינו שומר תורה ומצוות לאיזה עבודת תיקון בבית, ומגישים לו כוס שתיה, נהוג ליתן לו גם כיפה ולומר לו שיברך, אך צריך לזכור שבנוסף לכך יש ללמדו מקודם שלא לשוח בין הברכה לשתיה, כיון שהמכשול בדבר זה מצוי מאוד ונמצא שהכשילו בברכה לבטלה . (אגן הסהר )

 

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (יט, יח )

הבעל שם טוב הק' ביאר, על פי מה שנאמר בתהילים (קכא, ד) "ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך", ומה הכוונה? – אלא ה', הוא כצילו של האדם, וכמו שצילו של האדם עושה רק מה שהוא עושה – כך גם ה' מתנהג עם האדם כמו שהוא נוהג כלפי אחרים, אם הוא גומל חסדים ואוהב אפילו כאלה שאינם ראויים לאהבה – גם ה' יאהבנו ואף על פי שאינו ראוי לכך… וכן הדן את חברו לכף זכות דנין אותן לכף זכות (שבועות ל.) ובמדרש (משלי יב) מובא, אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו טוב, ואם ראית אדם שמדבר רע על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו רע ובזה נתבאר "ה' צילך על יד ימינך", דהיינו כפי שהצל עושה מה שהאדם עושה, כן מתנהגים עמו מלמעלה .