ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת קורח – מאת הרב ברוך רובין הי"ו

 

"ויקח קורח" (טז, א)

במדרש (ב"ר יח) מסופר כי קורח היה ממונה על אוצרותיו של פרעה מלך מצרים ומשם נטל את כל עושרו הרב, ודרשו חז"ל על קורח את הפסוק (ירמיהו יז) "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל". ויש להבין מדוע חז"ל אומרים עליו שלא עשה כמשפט, והלא קורח אסף את עשרו מפרעה ומביתו ואם כן מה פשעו ומה חטאתו? הדבר יבואר עפ"י משל: ליהודי אחד היה בית מזיגה שם נהגו כל האיכרים הגויים לסיים את יום עבודתם בכוסית משקה חריף. פעם אחת ביום השוק התאספו ובאו אל בית המזיגה הרבה איכרים וביקשו לשתות. מזג להם בעל הבית יי"ש ביד נדיבה, כוסית רדפה כוסית ובקבוק גרר בקבוק, ועד מהרה הפכו הללו לשיכורים. לפתע הבחין בעל הבית בגנב השולח ידו אל צרורותיהם של השיכורים ומבקש לקחת מהם את ממונם. התנפל בעל הבית על הגנב, תפסו בדש בגדו והוציאו מבית המזיגה בכוח. תמה הגנב: מדוע אתה מתנפל עלי? והרי לא נטלתי ממך דבר. השיב לו בעל בית המזיגה: שוטה שכמותך, אם אתה גונב מהם אתה גם גונב ממני, שהרי אם לא יהיה בכליהם כסף איך ישלמו לי על כל מה ששתו והשתכרו? כן הוא הנמשל: כאשר נטל קורח את ממונו של פרעה, נמצא נוטל בעקיפין את ממונם של ישראל, שהרי הקב"ה הבטיח להם "ואח"כ יצאו ברכוש גדול" ואם כן מה שנטל קורח מפרעה גרע לבני ישראל מביזת מצרים. (משלי המגיד מדובנא זיע"א)

 

"ויקח קרח בן יצהר" (טז, א)

דרשו חז"ל (סנהדרין קט:) "ויקח" אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. הגאון רבי ברוך אברהם טולידנו מגאוני מקנס שבמרוקו בספרו "אמרי ברוך" מבאר נפלא מהו המקח הרע שלקח קרח: מסופר על אחד הגאונים כשנכנס פעם לבית המדרש הבחין במספר עניי העיר המצפים לצאתו של גביר העיר מבית המדרש, אך הגביר לא הרגיש כלל שממתינים למוצא כיסו, והיה יושב ולומד בצוותא עם החכמים גמרא. ניגש אליו הרב ואמר: עתה ידעתי שהנך עריק מצבא מדינתנו, הסמיקו פניו ואמר בכעס: לא ידעתי את שיחת כבודו. השיב הרב: דע לך ידידי, כל בני עמנו היהודים חיילים הם בצבאו של מלך מלכי המלכים, לכל אחד מאתנו תפקיד מוגדר ומיוחד, המחליף תפקידו בזולתו יקרא עריק מן הצבא. דע לך: בך בחר ה' להיות עתיר נכסים וממון לרוב, והנך ממונה על עניי העיר להחיותם ולהחזיקם, מדוע הנך מפקיר ומניח תפקידך, הנח לגמרא לחכמים המופלגים היושבים בשבת תחכמוני – בית המדרש, קום מלא תפקידך נאמנה. ממעלליו של קרח: איתא במדרש (שוחר טוב תהילים א) אמר קרח לישראל בואו ואספר לכם: אלמנה אחת הייתה בשכונתי ואין לה רק שדה אחת ושור וחמור, באה לחורשה אמר לה משה "לא תחרוש בשור וחמור" כתיב. באה לזרוע אמר לה "שדך לא תזרע כלאים", באה לקוצרה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה, באה לעשות גורן אמר לה תני לאהרן תרומת מעשר. עלה כעסה ועמדה ומכרה את השדה וקנתה שני כבשים, כיון שילדו אמר לה תני הבכורות לאהרן, תני הגיזה הראשונה לאהרן. כעסה ואמרה הרי הם עלי כחרם, אמר לה כולה שלי. נטל ונשארה בוכה ללא כלום, עיי"ש. רעיון נוקב ועמוק טמון בפרשתנו: לא לטשטש את התפקידים. לכאורה תימה הלא קרח עשיר מופלג היה, כדברי חז"ל (פסחים קי"ט. ) שלוש מאות פרדות היו נושאים את מפתחות אוצרותיו. הרי שאם היה מרחם על האלמנה היה יכול ליתן לה מעט צדקה מנכסיו המרובים, ובכך היה גואלה מעניותה, מה לו לקרח להכניס ראשו ולנסות לשנות את כל הנהגת משה ואהרן אל פי ה' במדבר? אלא קרח במקום למלא תפקידו וליתן מכספו לעניים ניסה לקחת תפקיד לא לו, והכניס ראשו בין ההרים הגבוהים – מנהיגי ישראל משה ואהרן. נמצא שלקח מקח רע לעצמו, נטש את תפקידו המיועד לו ולקח תפקיד אחר, שהורידו לבאר שחת.

 

"בן קהת בן לוי" (טז, א)

פרש"י ולא נזכר בן יעקב כי יעקב אבינו ע"ה ביקש רחמים שלא יזכר שמו על המחלוקת. ויש לפרש על פי דברי השל"ה הק' שלכן נזכר בסיום פר' התוכחה פר' בחוקותי "וזכרתי את בריתי יעקב… " אינו דומה בן כפרי שחטא כלפי מלך לבן שר חשוב שחטא כלפי המלך, ובהזכרת האבות ז"ל נהיה העונש חמור יותר לכן ביקש יאע"ה למעט מהעונש על ידי שלא יזכר שמו. (חתם סופר, פני מבין) "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (טז, א) כתב רש"י: ולא הזכיר בן יעקב שביקש רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם. וקשה: הרי זהו דבר ידוע ומפורסם שקרח הוא מזרעו של יעקב, ושלוי הוא בן יעקב, וא"כ מה זה משנה ליעקב אם התורה תכתוב את שמו על המחלוקת אם לאו? ומתרצים: שתפילת יעקב הייתה כך: קרח הרי יכול היה להצטדק ולטעון הרי גם יעקב סבי עשה תחבולות כדי לקחת את הבכורה מעשו ומטרתו הייתה לשם כך כדי שיזכה להיות כהן ויוכל לעבוד בבית המקדש, וגם אני עושה כיעקב סבי, חולק עם משה בכדי לזכות בכהונה ואוכל לעבוד בבית המקדש, על זה התפלל יעקב וביקש מה' ששמו לא יוזכר על המחלוקת, ושקרח לא ישתמש בו בכדי להצדיק את מחלוקתו עם משה.

 

״ואון בן פלת״ (טז, א)

חז״ל אמרו בגמרא בסנהדרין (דף קט:) שאשתו של און בן פלת הצילה אותו ע״י שאמרה לו: מה ייצא לך מכל המחלוקת, הרי אם משה ינצח – אתה תישאר תלמיד, ואם קרח ינצח אתה תהיה תלמיד! מה עשתה – פרעה את שערות ראשה וישבה פתח ביתה, וכשבאו לקרוא לו למחלוקת ראו את אשתו ונסוגו לאחוריהם. וצריך להבין, מדוע הרחיקה אותם דוקא ע״י פריעת שערות ראשה? אלא, שאון בן פלת יכול היה להשיב לאשתו: אף שאני לא אהיה מנהיג, הרי אילו קרח יערער על כהונתו של אהרון – אולי בניי יהיו כהנים גדולים? ולכן פרעה את שערותיה כדי למנוע אפשרות זו, שכן מסופר בגמרא ביומא (דף מז.) "שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? – אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי!", ולפיכך, אשה שתפרע את שערות ראשה ודאי שלא יהיו לה בנים כהנים גדולים… (ברית שלום)

 

"ויקומו לפני משה" (טז, ב)

כתב בתרגום יונתן בן עוזיאל: "ויקומו לפני משה-וקמו בחוצפא". ואפשר לפרש זאת כך: יש הלכה שהרואה תלמיד חכם או מי שאינו רבו המובהק צריך לעמוד מפניו לכבודו רק לפניו שזה בתוך ד' אמות של החכם, אבל כשרואה את רבו המובהק או את גדול הדור שדינו כרבו המובהק צריך לעמוד מלא עיניו – דהיינו ממרחק שהוא רואה אותו, ואפי' אינו קרוב אליו, קרח ועדתו רצו להראות שמשה הוא לא גדול הדור אלא הוא שווה להם, לכן עמדו רק "לפני משה" שזה היה בתוך ד' אמותיו ולא מלא עיניהם. עוד אפשר לפרש: כשהם ידעו שמשה היה צריך להגיע למקום בו הם נמצאים, והם בחוצפתם לא רצו לעמוד לכבודו, אזי הם קמו עוד לפני שמשה הגיע למקום כדי שמשה יחשוב שהם עומדים מסיבה אחרת ולא לכבודו. ולכן כתוב "ויקומו לפני משה" דהיינו לפני שמשה הגיע בכדי שלא יצטרכו לעמוד בפניו.

 

"ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" (טז, ב)

איך נהרו חמישים ומאתיים איש אחרי קורח? סיפר ר' יוסף יצחק ג'ייקובסון סיפור שיכול להשליך אור איך הולכים שולל אחרי טעויות. כמו בכל שנה, ניגשו האינדיאנים אל הצ'יף ושאלוהו: "צ'יף, האם החורף יהיה קר?" עונה להם הצ'יף בבטחון: "תחטבו עצים, יהיה חורף קר". אחרי חודשיים החורף לא מגיע והאינדיאנים קצת מתעייפים מחטיבת העצים. הם מחליטים לגשת שוב אל הצ'יף ושוב שואלים: "צ'יף, אתה משוכנע שיהיה קר?" הצ'יף, מצידו, פורש לפינה צדדית, מתקשר לשירותי החיזוי ותוהה באוזניהם: "תגידו, יהיה חורף קר?" מן העבר השני עונים לו בשירות החיזוי: "יהיה חורף קר מאוד". "חורף קר מאוד יהיה", אומר הצ'יף באוזני נתיניו, "חטבו עצים במרץ!". עוברים עוד חודשיים, והחורף פשוט לא מגיע. השמש עדיין זורחת והאינדיאנים כבר ממש עייפים מחטיבת העצים. הם ניגשים שוב אל הצ'יף, ממש עצבניים, ושואלים: "צ'יף, האם אתה בטוח שהחורף יהיה קר?" הצ'יף, שכבר לא כל כך בטוח מה קורה כאן, מוודא שאיש לא מבחין, מתקשר שוב אל שירותי החיזוי ושואל "אתם בטוחים שיהיה חורף קר?". "בוודאי", עונים לו שם. "איך אתם יודעים?", הוא שואל. "נו, זה ברור", עונים לו, "תסתכל החוצה ותראה איך האינדיאנים חוטבים עצים במרץ". ככה זה כשנוהרים אחרי העדר ולא אחרי עיני העדה.

 

"ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים" (טז, ב)

יש להתבונן איך הגיע קרח למספר הזה. ויש לומר שלקח מכל שבט כ״ג אנשים שהם סנהדריה קטנה, ולא לקח משבט לוי רק מי״א שבטים, יוצא עשרים ושלש איש כפול אחד עשר שבטים הם רנ״ג וא״כ חוץ מקרח ודתן ואבירם היו מאתים וחמישים. (חזקוני)

 

"ויקהלו על משה ועל אהרן" (טז, ג)

איתא בשם הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע, שפירש הפסוק (תהילים קו, טז) "ויקנאו למשה במחנה לאהרון קדוש ה'", דרכם של כל בעלי המחלוקת שככל אשר תהיה התנהגותו של הצדיק ימצאו תמיד חסרונות וטענות בו, ויקנאו למשה במחנה, על משה רבינו היה להם טענה שהיה יושב כל היום באהלו מחוץ למחנה ועוסק בתורה, ומדוע אין הוא מתערב בעניני הבריות בפנים המחנה, לאהרון קדוש ה', על אהרון שהיה מעורב עם הבריות אוהב שלום ורודף שלום, מצאו בו חסרון דבהיותו קדוש ה' צריך הוא לישב כל היום בביהמ"ד ואל לו להתערב בעניני הכלל, וזהו שנרמז כאן ויקהלו על משה ועל אהרן, דזה היה חטאם שמצאו חסרונות אצל המנהיגים. (שיח יעקב יוסף)

 

"כי כל העדה כולם קדושים" (טז, ג)

קרח הכריז על כינוס חרום בענייני השעה, וכאשר האולם התמלא פתח ואמר: רבותי! כן, גם אתה, החייט שיושב שם מצד ימין… תקשיבו טוב. הלב שלי מתפלץ בכל יום שאני רואה את השנים האלו לוקחים את הכל לעצמם. איך הם מעיזים? וכי רק הם קבלו את התורה? כולנו שמענו את עשרת הדברות מפי הקב"ה, כיצד מסוגלים משה ואהרן לומר לכם שאתם שווים פחות מהם? "כל העדה כולם קדושים…" גם החייט, הנפח והנגר, כולם שווי ערך, צדיקים וקדושים. היה פעם רבי גדול, שכל אדם שהיה נכנס אליו היה זוכה לתואר 'צדיק' – כן, צדיק, מה אתה מבקש? תכנס צדיק, שב צדיק, מה אתה אומר צדיק? פעם נכנס אליו אדם בכדי לבקש ברכה עבור זיווג הגון לביתו. הרבי קבל את פניו כדרכו – "שלום צדיק, לשם מה באת אלי, צדיק? "אמר לו האיש: "באמת רבי, באתי לכאן עם בעיה, אך בעצם אני חושב שכבר מצאתי לה פתרון. במה מדובר, צדיק? התעניין הרבי. "באתי לכאן משום שיש לי בת שעדיין לא הצלחתי לחתן אותה, אך כאמור, מצאתי כבר פתרון לבעיה. לי יש בת, לרבי יש בן. זה שהרבי צדיק – כולם כבר יודעים. את זה שאני צדיק – הרבי כבר הספיק לומר בעצמו כמה פעמים בדקות האחרונות, ענבי הגפן בענבי הגפן, הבה נשתה לחיים!" "תשמע צדיק זה לא פשוט" – אמר הרבי. "האמת היא שאתה צודק, אני צדיק ואתה צדיק. אך כל אחד מאתנו הוא סוג אחר של צדיק, אני אתחתן עם צדיקים מהסוג שלי, אתה תתחתן עם צדיקים מהסוג שלך…" בא קורח ואמר: רבותי, כל העדה כולם קדושים, כולנו חכמים, כולנו נבונים – מי צריך בכלל את משה רבינו? וזו היא כפירה! משום שברגע שגם אני צדיק, אני יכול להחליט שמצות ציצית היא המצאה של משה רבנו, ושהתורה לא נתנה מהשמיים, ח"ו. לא כל מי שקורא לעצמו צדיק וקדוש, ושווה ערך לצדיק אמיתי. (ומתוק האור)

 

"כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה" (טז, ג)

מיד לאחר מכן נאמר 'וישמע משה ויפל על פניו'. שואל רבינו האור החיים הקדוש, מדוע נפל על פניו, ומה היתה בזה תגובה לדבריהם. ומפרש רבינו הקדוש, שמכיון שהם טענו שמשה מתנשא על כולם, לכן נפל על פניו, להראות שהוא נכנע כעפר הארץ.

 

"בקר וידע ה' את אשר לו" (טז, ה)

ברש"י מובא שמשה רבינו אמר לקרח "עת שכרות היא לנו" לכן רק בבוקר נוכל לדעת את רצון ה'. חז"ל למדונו כאן יסוד חשוב, משה רבינו לא אמר 'עת שכרות היא לכם' אלא אמר עת שכרות היא לנו' וצירף את עצמו עם הכלל כאילו גם הוא השתכר. משה השתמש בלשון נקיה ומטרתו היתה להפיג את אש המחלוקת וזה יסוד גדול ללמדנו כיצד לא להשתמש בלשון בוטה כנגד השני. גם בפרשת דברים ניתן ללמוד ממשה רבינו כיצד להוכיח. כתוב אלה הדברים אשר דבר משה (דברים א, א) רש"י – לפי שהן דברי תוכחות… והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל. מקשים כל המפרשים, והלא החטאים הללו המוזכרים כאן ברמז נמנים להלן במפורש תוך פירוט כל הפרטים? ברם מצינו במדרש שמכיון ששמעו בני ישראל דברי התוכחה מיד חזרו בתשובה שלמה ואמיתית, והרי בידוע שהחוזר בתשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות, אם כן ממילא הפכו כל החטאים למצוות ולכן מנה אותם משה לפרטי פרטיהם, כיון שביקש להזכיר ככל היותר את זכויותיהם של ישראל… (אמונה שלמה, אמרי אלימלך להה"ק מגרודזיסק זצ"ל)

 

"קורח וכל עדתו" (טז, ו)

סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע על הרה"ק בעל הישמח משה זי"ע שהתבטא פעם שהוא עדיין זוכר את מעמד יציאת מצרים… ואת דמות הנוגש שהיה ממונה עליו שם, עד כדי כך שאף אם יראה אותו היום בין אלפי גויים, יכיר אותו. כן העיד ואמר שהוא זוכר גם היכן היו מונחים כל כלי המטבח בביתו שבמצרים. כששמע זאת נכדו הרה"ק בעל הייטב לב מסיגעט זי"ע, שאל אותו אם הוא זוכר גם את מחלוקת קרח ועדתו. השיבו הישמח משה: "כן, הנני זוכר זאת בבהירות רבה". שאל אותו הייטב לב: "כאיזה צד נקטת בעת המחלוקת". ענה לו זקנו: "בשעתו לא רציתי להתערב במחלוקת זו, וכדברי אשת און בן פלת (סנהדרין קט, ב) מאי נפקא לך מינה, אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא". שאל אותו נכדו הייטב לב ביראת כבוד: "היתכן כזאת? שומעים שחולקים על משה רבינו ועומדים מן הצד?" השיבו הישמח משה: "בני, הנך עדיין צעיר לימים ואיני יכול לבאר לך זאת. כשתגדל ויעזור לך הקב"ה, תשכיל להבין דבר זה". וסיפרו חסידים, שלאחמ"כ הוסיף הייטב לב, שמכיוון שזקינו לא התערב לטובת משה רבינו – אף שהיו בזה עניינים גבוהים שלא היה יכול לבארם – נענש, שלכל צאצאיו הייתה מחלוקת בעירם. והוסיף הרה"ק בעל הייטב לב: "אפילו אם הייתי מתגורר ביער, היו עצי היער מתקוטטים ורבים איתי"…

 

"רב לכם בני לוי" (טז, ז)

וברש״י: ״וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר: בשבילו אני נמלט״. ולכאורה, למה לא היה כאן ״ברא מזכה אבא״ ? באר ה״שם משמואל״ על פי דברי הגמרא (יומא פה:) ״האומר אחטא ויום הכפורים מכפר – אין יום הכפורים מכפר״. ומדוע באמת אינו מכפר עליו? אלא, שיום כיפור הוא חסד ה׳, מתנה שהקב״ה נתן לעם ישראל. והנה אדם לוקח את המתנה הנפלאה הזו, את יום הכפורים, ועושה ממנו סבה לחטא, שהרי לולי היה יום כפור הוא לא היה חוטא! זה פשע נורא! לכן אין יום כפור מכפר עליו. כך, אומר ה״שם משמואל״, גם כאן: אכן, ״ברא מזכה אבא״, ובמיוחד כזה בן כמו שמואל הנביא, אבל כיון שעבור קורח היתה זו סיבה לחטוא, הבן הצדיק הזה לא יזכה אותו!

 

"העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (טז, יד)

יש להבין למה תלו דווקא בעיניהם ולא באבר אחר, ויש לפרש דהנה ידוע שרמ״ח איברים של אדם הם כנגד רמ״ח מצוות עשה, וכל אבר נברא לקיים את המצוה שכנגדו, והעיניים נבראו כדי לקיים מצוות ציצית שנאמר במצות ציצית ׳וראיתם אותו', והנה דתן ואבירם יצאו לחלוק על מצוות ציצית כמו שהזכיר רש"י הק' שקרח הלבישן טליתות שכולן תכלת ואמרו למשה האם טלית זו חייבת בציצית או פטורה, והתחילו לצחוק עליו כי אמר שהיא חייבת בציצית, ואם כך שהם כופרים במצות ציצית, מן הראוי שינקרו את עיניהם שנבראו כדי לקיים מצוות ציצית, ולכן אמרו "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה". (משנת דר׳ אליעזר)

 

"ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם" (טז, ל)

קשה מהו כפל הלשון 'אם בריאה יברא ה", ועוד קשה שהרי נאמר בספר קהלת 'אין חדש תחת השמש', והאיך יברא ה' בריאה חדשה??? ומבאר רבינו האור החיים הקדוש על פי מה שאמרו בגמרא, ש'מיום שהרג קין את הבל ובלעה הארץ את דמו, נסתמה פי הארץ מלומר שירה להקדוש ברוך הוא', ולזה נתכוין משה רבנו, שהקדוש ברוך הוא יחזור לברוא את אותה בריאה קדומה, שכבר היה לה פה, ופצתה הארץ את פיה, כמו שהיה קודם שבלעה את דמו של הבל. ומוסיף רבינו, כי על ידי זה, תהיה לאדמה תיקון, שעל ידי שהיא פותחת פיה לבלוע אוייבי ה', יהיה לה תיקון על מה שבלעה איש צדיק. (הדברים מובנים ביותר לפי מה שכתב האר"י הקדוש, שמשה רבנו היה גלגול מנשמת הבל, וקרח היה גלגול מנשמת קין. ולכן על ידי שהאדמה בלעה את קרח שהוא גלגול קין שפגע במשה שהוא גלגול הבל, יש תיקון לאדמה במה שבלעה את דמו של הבל שנשפך על ידי קין).

 

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע וכו׳ ואת כל הרכוש" (טז, לב)

יש להתבונן מדוע נבלע בארץ גם כל הרכוש, וכי לא היה די בנס הגדול שקרח ומשפחתו נבלעו באדמה. ויש לומר עפ׳׳י מה שאמרו חז׳׳ל שאם נופל לאדם סלע, ומצאה העני והתפרנס בה, הרי זה נותן ברכה למי שאבד לו הסלע ונחשב לו לצדקה, אף שלא נתכוון לכך, ואילו כאן לא רצה הקב"ה שתהיה להם זכות שצדיקים או עניים יהנו מכספם, לכן נבלע כל הרכוש באדמה. (ספורנו)

 

"ולא יהיה כקרח וכעדתו" (יז, ה)

סיפר הגאון רבי אברהם דוב אוירבך בנו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל וחתן הגאון רבי אשר זאב ווערנער, גאב"ד טבריה ת"ו, שבעת שמחת נישואיו הזמינו המחותנים מנות דגים בעבור משתתפי הנישואין כמנהג אותם הימים, אך דא עקא שהתקלקלו הדגים ולא היו ראויים לאכילה ואף ריחם הבאיש ונדף מהם ריח רע למרחוק. תיכף ומיד חמק אבי החתן אל בעל האולם, ואמר לו, הנה נדברתי עם המחותן לשלם את הוצאות הנישואין מחצה במחצה, אך כעת חוששני שמא יבוא אליך המחותן בטענות שאינו משלם לך את חלקו על הוצאות הסעודה, כיוון שהגשת לפני המסובים דגים שאינם ראויים למאכל אדם, ותתלקח אש המחלוקת, על כן אבקשך להחריש, ואני אשלים לך אף את חציו. ויהי אך שמע בעל האולם את דבריו החל לשחוק, באמרו, לפני רגעים ספורים עמד מחותנך ואותם דברים ממש יצאו מפיו…

 

"ולא יהיה כקורח ועדתו" (יז, ה)

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, יז) רבינו החת"ס היה מקפיד שלא להניח זה אצל זה את ספרי הגה"ק רבי יעקב עמדין ואת ספרי הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ, מפאת המחלוקת שהיתה ביניהם בחייהם. אך מסופר בספר 'רשומים בשמך' כי ברבות הימים פסק מהקפדתו זו, באמרו: "עבדו רבנן שלמא בינייהו במתיבתא דרקיעא" (- בשמים כבר אין מחלוקת ביניהם). (ספרא דמלכא – אוצר אמרות החת"ס)

 

"וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ" (יז, לד)

מעשה ברבה בר חנה שהיה הולך בדרך אמר לו טייעא (סוחר) שהלך עמו בא ואראך מקום שבו נבלע קרח. הלך רבה בר חנה עם הטייעא וראה שני בזעים (פתחים) באדמה שיצא מהם עשן. לקח חתיכת צמר ושם אותה בקצה החנית ותחב אותה לתוך הפתחים האלו והוציא צמר חרוך. אמר הטייעא לרבה בר חנה: התכופף ושים אזנך לפתח הזה, ועשה כן ושמע קול יוצא משם האומר: משה אמת ותורתו אמת והם בדאים. אמר לו הטייעא לרבב"ח שבכל ראש חודש מהפכים להם הגיהנום כמו בשר בקדרה, ואומרים כן 'משה אמת ותורתו אמת והם בדאים'. והסבירו האחרונים מדוע יוצא עשן משני פתחים ולא מספיק מפתח אחד? אלא שגם שם הם עדיין במחלוקת ולא מוכנים לשבת יחדיו על אותם גחלים.