ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת קורח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויקח קרח" (טז, א )

פירש רש"י: לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס: "ואתפלג", נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת . כאשר הגיע הגאון מטשיבין – רבי דב בעריש וויידנפלד זצ"ל לירושלים, אמר לו יהודי אחד שבירושלים צריך זהירות מיוחדת, שכן יש בה חוגים רבים ושונים, וכל פעולה שעושים צריך לראות אם זה לא נטילת צד במחלוקת.. . השיב לו הרב מטשיבין: לצורך מחלוקת צריכים להיות לפחות שני צדדים. בי לא ימצאו אף פעם את הצד השני, אם כך אקווה להשי"ת שאנצל מזה . פעם הוזמן הרב מטשיבין לאסיפה בה השתתפו כמה גדולי ישראל. כשהתקרב למקום שמע קולות מתוך החדר שמתווכחים בחריפות . נתקף הרב מטשיבין בחרדה ואמר למקורבו "זה לא המקום שלי"… והרגיש שעליו להמלט מהמקום במהירות האפשרית, ואכן עצר מיד מונית ונסע משם בחופזה . (מתוך מאמר )
סח הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: באחת השבתות התעוררה מחלוקת בין המתפללים בבית הכנסת בו התפלל הגאון מטשיבין, האם יש לומר בשבת זו "אב הרחמים" או לא. כל צד במחלוקת נימק את דעתו בעוז ותעצומות.. . לפתע דפק אחד המתפללים על הבימה והכריז: "מה יש פה מקום להתווכח, הלא הרב מטשיבין מתפלל עמנו, הבה נשאל את פיו וככל שיורה כן נעשה" . ואכן הציעו את השאלה לרב מטשיבין, והוא פסק שיש לנהוג בשבת זו כמנהג ירושלים… מיד פרצה מחלוקת חדשה בין הצדדים מהו מנהג ירושלים. זה טוען שמנהג ירושלים לומר "אב הרחמים" וזה טוען שמנהג ירושלים לא לומר… והמחלוקת הזו השניה אף היתה סוערת וגדולה מן הראשונה.. . ללמדך – הסיק מכאן רבי ראובן שבעלי המחלוקת אינם נגמרים, אלא רק מחליפים נושא עליו אפשר לעשות מחלוקת חדשה.. . באחד משיעוריו על החומש, תיאר כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל עד להיכן מגיעה תוצאת המחלוקת . פעם נקלע לעיירה קטנה בחו"ל שהתגוררו בה רק שנים עשר יהודים. והנה נתברר לו כי יש להם שתי בתי כנסיות.. . לפליאתו הרבה הסבירו לו אנשי המקום כי יש בתוכם שני אנשים המסוכסכים ביניהם ואינם מוכנים להתפלל בבית הכנסת אחד… לכן סידרו ביניהם שיתפללו תחילה בביהכנ"ס אחד ששה, וארבע נוספים יצורפו ל"מנין", ואח"כ ילכו ששה הנותרים לביהכנ"ס השני ויצטרפו להם הארבעה שכבר התפללו, ל'מנין' השני.. . (לפיד האש )
בעל החתם סופר היה נערץ על בני קהילתו במטרסדורף. הוא הרביץ תורה והנחה את עדתו על מי מנוחות עד שפרץ סיכסוך בין שתי משפחות בעלות השפעה אודות זכות חכירת "מבשלת השכר" במקום . הסכסוך התלקח ופילג את כל הקהילה, וכל מאמצי החתם סופר להשקיטו עלו בתוהו. החליט החתם סופר לברוח מן המחלוקת ולהעתר לקהילת נוישטאט שביקשו לעטרו בנזר רבנותה . כינס החת"ס את בני מטרסדורף כדי לשאת לפניהם את דרשת הפרידה, והנה לפתע פרצה שריפה באותה "מבשלת שכר" שהיתה מוקד המריבה. השריפה התפשטה וכילתה את רחוב היהודים על כל בתיו, מלבד בית הכנסת, בו התכנסו לשמוע את דרשת הפרידה. הכל הרגישו כי זו פעולת אש המחלוקת והמריבה ! מיד זנח החתם סופר את תוכניתו לעקור מן העיר . הוא לא העלה בדעתו לנטוש את עדתו בצרתה, הוא פתח במגבית רחבת היקף ושיקם את הקהילה .

 

"ודתן ואבירם" (טז, א )

כתב רש"י: נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור… באחת מדרשותיו על ענין הקנאה הביא הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל את המעשה שסיפר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל: מעשה בקצב שהגיע אליו לשאול שאלה. אותו קצב רכש שור בדמים מרובים, סך חמש מאות גיל דן, ויש חשש לכשרותו. בחן רבי יהונתן את השור, ובצער רב נאלץ להטריפו. הקצב קיבל עליו את הדין. מה לעשות? יש גם הפסדים. המקום ימלא חסרונו. ימכור לגוי את הבשר בהפסד מרובה . למחרת הגיע שוב אותו קצב לדין תורה. הוא וחברו מסוכסכים ביניהם על עשרים גילדן. יפסוק הרב את דינם. ישב רבי יהונתן אייבשיץ, חקר ובדק ומצא שהיריב צודק והקצב צריך לשלם לו עשרים גילדן . קצף הקצב! רתח ורגז, שצף וקצף: "או שהרב לא יודע לפסוק, או שפשוט קיבל שוחד ולכן פסק לטובתו…" סינן הלה מבין שיניו בכעס ובחוצפה כלפי הצדיק . לא מובן! – שאל הרב גלינסקי – איך זה שאתמול ספג הלה בשתיקה נזק של חמש מאות גילדן ולא כעס, ועכשיו משתולל הוא ומאבד עשתונותיו ברוב כעסו על עשרים גילדן בלבד? ! אלא התשובה ברורה: לא איכפת לו כל כך ההפסד שלו, מה שאיכפת לו זה שהשני הרוויח… זה כבר בלתי נסבל ובלתי נסלח. והיינו "קנאת איש מרעהו" (קהלת ד, ד) . (רבי יעקב אומר )

 

"רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (טז, ג)

ע"ד הלצה י"ל, כי מדרך המחרחרים ריב ומצה, אומרים על רב העיר שאילו היה יושב במקום אחר כבר סלקוהו וגרשוהו משירותו, ורק משום שיושב בין יראים ושלמים סובלים אותו ואין מורידין אותו מכבודו אף שיש בו חסרונות. זהו שאמרו "רב לכם", זה שעדיין הגדולה שלכם, "כי כל העדה כולם קדושים ויראים ה'", ולכן לא סילקו אתכם מגדולתכם, "ולמה תתנשאו", ועכ"פ לא תתנשאו ולא תבואו לידי כך שיבעטו בכם . (כתב סופר )

 

"וישמע משה ויפול על פניו" (טז, ד)

מדוע נפל על פניו? ניתן להסביר שמשה הפיל את עצמו בכוונה על פניו, כדי למנוע מקורח ואנשיו למות באותו רגע, או לאבד את רכושם. הן אמרו חז"ל (נדרים ז): שכל מי שנעצו בו החכמים את עיניהם, מתוך כעס והקפדה, לא יתכן שלא נזוק מכך – או שמת, או שהפך לעני . כדי להותיר לקרח ואנשיו אפשרות לשוב בתשובה, בטרם ינזקו, הפיל משה את עצמו על פניו, כדי שעיניו לא יראו אותם . (רבי יהונתן איבשיץ )

 

"בוקר ויודע ה' את אשר לו… (טז, ה)

הנה כדי להבין זה למה אמר להם דייקא "בוקר ויודע ה' את אשר לו" . שמעתי בשם הרב הקדוש (בעל האוהב ישראל) מאפטא זצ"ל כי הצדיק יכול לזכך נשמת ישראל בעת שנתם שישנים. כשנשמתן עולה למעלה, אזי לוקח הצדיק את הנשמה ומכבס ומטהר אותה, ועי"ז כשחוזרת בבוקר אל הגוף מטוהרה, אזי הוא כבריה חדשה ועושה תשובה באמת. ולכן רצה משה שבלילה בעת שנתם יטהר נשמתם ויתעוררו בבוקר בנפש מטוהרה, ולא יחלוקו על הכהונה. אמנם הטעם שלא עשה כן, הנה אחר כך כתיב בפסוק "ויקהל עליהם קרח" כתב רש"י ז"ל שהיו הולכים בליצנות כל הלילה עיי"ש, לכן לא היה יכול לטהר נשמתם, כיון שלא היו ישנים כלל ולא עלו נשמתם למעלה, עכ"ד ודפח"ח. (ליקוטי אמרי יוסף – ספינקא )

 

"רב לכם בני לוי" (טז, ז)

וקרח, שפקח היה, מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו – שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר: בשבילו אני נמלט. (רש"י ) מה פירוש "עינו הטעתו"? איזו עין הטעתה את קרח ? מבאר בנו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, שלכל אדם ברא הבורא שתי עינים: האחת, על מנת לראות בה את גדלות ה' יתברך, והשניה – על מנת לראות את שפלות עצמו . קרח ראה את גדלות ה' בעין אחת, כפי שנדרש ממנו, אולם בעין השניה לא ראה את שפלות עצמו, אלא את הגדולה שיזכה לה כשיצא ממנו שמואל הנביא, השקול כנגד משה ואהרן . זו היא הכוונה "עינו הטעתו" – אותה עין שראתה את שמואל והתמקדה בו, ולא במה שהיתה צריכה להתמקד, דהיינו: בשפלות עצמו .

 

"ואהרן מה היא כי תלינו עליו" (טז, יא )

שמעתי י"ל, בדרך צחות על פי מה שכתב בספר תולדות קול אריה, בשם הגאון רבי שלמה קלוגער זצ"ל שפעם אחת היו הקצינים שבעם מלעיזים עליו, על אשר לא טוב עשה בעמיו לפי דעתם, והיו דוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז, בבתי מרזח ובבתי משקאות כדרכם . בשבת קודש הי ה אומר דרשה בענין זה, להראותם כי הצדק והיושר עמו, ופתח פיו בחכמה, ופתח לה פתחא בהאי פסוקא (תהלים סט, יג) "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר", שלכאורה צריך עיון על דוד המלך ע"ה שהיה מתאונן כל כך על זה, וכי טפי היה ניחא ליה שיהיו משיחים בו חכמים וצדיקים. אולם י"ל, שאכן כן, אם היו צדיקים משיחים ממנו היה מרוויח על כל פנים לירש מצוות ומעשים טובים שלהם (חובת הלבבות שער הכניעה פ"ז), מה שאין כן מאלו הריקים יושבי שער ונגינות שותי שכר שאין להם כלום לירש מהם עכ"ד . ובזה יש לפרש בדרך צחות מאמר משה לקורח, "ואהרן מה הוא", פירוש, מה הנאה של כלום יש לו לאהרן מזה "כי תלינו עליו", שאתם מלינים ומדברים עליו, הלא אתם דומים לאותם שותי שכר שהזכיר דוד המלך, ולכן אין שום ריווח מתלונותיכם עליו, והבן . (חיי צבי )

 

"אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתה והם ואהרן מחר" (טז, טז)

מדוע היה צריך קורח לעמוד ביחד עם אהרן ליד מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת ? הרב משה ברדוגו, מחכמי מקנס, מתרץ זאת באמצעות הגמרא (סנהדרין צג ע"א) המספרת ששני נביאי שקר ניסו להתחתן עם בתו של נבוכדנצר, והיא סיפרה על כך לאביה . קרא נבוכדנצר לנביאי השקר הללו ואמר להם: "חנניה, מישאל ועזריה אמרו לי שאלקיכם שונא זימה" . "להם אמר כך, ולנו אמר אחרת" – השיבו לו נביאי השקר . נענה נבוכדנצר: "יודע אני שהם היו נביאים משום שבדקתי אותם, כעת אבדוק אתכם על ידי הכנסתכם לאש, ונראה כיצד יפול דבר" . "הם היו שלושה ואנחנו רק שניים" – ניסו נביאי השקר להציל את עצמם ברגע האחרון . "אם כן" , הסכים נבוכדנצר, "בחרו לכם מישהו שלישי" . הביאו אותם רשעים את יהושע הכהן הגדול, וכשהושלכו לתוך כבשן האש הם נשרפו, וליהושע נחרכו מעט הבגדים . אמר לו נבוכדנצר: "מדוע לחנניה, מישאל ועזריה לא קרה כלום, ולך נשרפו הבגדים? " ענה לו: "הם היו שלושה ואני אחד" . הקשה נבוכדנצר: "אבל אביך אברהם היה גם הוא אחד? " אמר לו: "הוא היה לבד, ואני הייתי עם שני רשעים, מכיון שהאש הייתה צריכה לשרוף, היא חרכה גם את קצות בגדי" . כיוצא בכך, כאשר הזהיר משה רבנו את קרח שיחזור בו, משום שהקטורת עלולה לשרוף אותו מחר, אמר קרח: "גם אם האש תשרוף אותי, אין בכך ראיה שאיני צודק, שהרי יתכן כי נגרם הדבר בשל מאתיים וחמישים האנשים הללו" . לכן אמר לו משה: "לך ועמוד מחר ביחד עם אהרן ליד אותם מאתיים וחמשים אנשים, וראה כי לאהרן לא קורה דבר, ואילו אתה עתיד להיענש, וכך ידעו הכל במי בחר ה'!" (לאור הנר )

 

"אם כמות כל האדם ימותון אלה… לא ה' שלחני" (טז, כט )

אם ה' לא שלחו, כי אז טענותיו של קורח ועדתו היו צודקות ומדוע ראוי להם עונש מוות? אלא מי שמתחיל במחלוקת ומביא פילוגים בישראל, אף שבא בטענות צודקות, ראוי לעונש חמור . (הרה"ק רבי חיים מצאנז )

 

"ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'" (טז, ל)

קרח ועדתו שמעו מפי משה רבינו, שהאדמה עומדת לפצות את פיה ולבלוע אותם חיים – ולמרות זאת לא חזרו בהם מפשעם . הם ראו את הניסים הרבים והגדולים, שעשה הקב"ה על ידי משה, ובכל זאת לא שמעו לאזהרתו. רגע לפני שנבלעו באדמה, עדין לא נתנו לבם לדעת כי נאצו במעשיהם . איך יכול הלב להיות אטום כל כך?! כך נאמר: (עירובין יט, א) "רשעים אפילו על פתחה של גיהנום אינם חוזרים בתשובה". מסופר, בהקשר לכך, על אדם שנגש אל הרב מטשיבין בעל ה"דובב מישרים", וסיפר לו שהוא ממנה את עצמו לאדמו"ר, והוא עומד להתחיל להנהיג עדה ולתת ברכות . הרב מטשיבין הכיר את האיש, וידע שהוא רחוק מלהיות ראוי להנהגה. שאלו אפוא הרב: "איך זה הפכת לאדמו"ר? " ענה לו האיש בחוצפה: "למה לא?! אם הבית ישראל יכול להיות האדמו"ר מגור, ורבי אהרן יכול להיות האדמו"ר מבעלז – גם אני יכול להיות אדמו"ר… " הרב מטשיבין, שלאחר פטירת רבי דוד משה מצורטקוב נעשה חסיד מובהק של הרה"ק רבי אהרן מבעלז, הזדעזע מן הדברים. הוא אמר לאותו אדם: ידוע מאמר חז"ל: רשעים אפלו על פתחה של גיהנום אינם חוזרים בתשובה'. כיצד ניתן להבין זאת? הרי הדבר קשה עד מאד! פתחה של גיהנום הריהו אש יוקדת, שורפת ונוראה, אפילו על פתח התנור של מאפית מצות מתחיל אדם לחזור בתשובה, אם רק מדמיין הוא נגיעה קלה באש התנור, ואש הגיהנום גרועה כי כמה וכמה, ללא שיעור . הרשע כבר נמצא בפתחה של גיהנום, הוא כבר חש בחום הנורא, שומע מבפנים את הזעקות של הרשעים ביסוריהם, אבל עדין אינו חוזר בתשובה, איך יתכן הדבר ? ותירץ הרב מטשיבין ואמר: "לפעמים, כאשר נפטר צדיק, מעביר אותו הקב"ה לגן עדן דרך הגיהנום. ומדוע? – יש נשמות שקיבלו כבר את ענשן בגיהנום, והזדככו, וראויות הן כמעט לצאת מהגיהנום, אלא שעליהן עוד להתעלות מעט. אם הצדיק עובר שם, הוא יכול להעלות את הנשמות הללו על ידי זכויותיו, להוציא אותן מהגיהנום ולהביא אותן לגן עדן. מובא בחז"ל: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה – מצננים לו גיהנום'. הצדיק שעובר בגיהנום כדי להעלות משם נשמות, עלול להשרף תוך כדי כך באשה היוקדת של הגיהנם, ועל כן – משום צדקותו, שדקדק בקריאת שמע – מצננים לו את הגיהנום, ואינו סובל ואינו ניזוק . סיים הרב מטשיבין, ואמר לאותו אדם: "אם יבוא אדם כמוך לפתחה של גיהנום, הוא ישמע את הצרחות של כולם, אבל לא יחזור בתשובה – הוא יהיה בטוח שהוא צדיק מופלג, ושמעבירים אותו בגיהנום, רק כדי להוציא משם נשמות, מרוב זכויותיו". (לאור הנר )

 

"ותפתח הארץ את פיה" (טז, לב)

עונשו של קורח היה בהיבלעות בארץ, שכן חז"ל (חולין פט) דורשים את הפסוק "תולה ארץ על בלימה", שאין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה. קורח ועדתו לא די שלא בלמו את עצמם, אלא אדרבה, הציתו את אש המחלוקת. הארץ לא הייתה יכולה להתקיים תחתיהם, ולכן "ותפתח הארץ את פיה" . (רבי זאב מסטריקוב )

 

"ותבלע אותם… ואת כל הרכוש" (טז, לב )

לכן נבלע גם הרכוש, כי הוא גרם למחלוקת העגומה. העזתו של קורח לקום כנגד משה באה מרוב עושרו, שכן "עשיר יענה עזות" (משלי יח, כג). (מאוצרנו הישן )