ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת שלח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז )
פעם אחת נכנס הגאון המופלא רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לביתו של מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי . במקום המתינו כבר מספר אנשים, אך נכדו של הרב הכניס את הרב גניחובסקי לפניהם. אחד הממתינים שלא הכיר את הרב גניחובסקי זעם על כך שמכניסים אותו לפניו . הרב קנייבסקי שמע את תגובתו של אותו יהודי, ואמר, נאמר בתורה ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ותרגם יונתן בן עוזיאל, וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע [כאשר ראה משה ענוותנותו קרא משה להושע בן נון יהושע] . נשאלת השאלה מה ענין ענווה לכאן ? ביאר בספר אוהב ישראל (ליקוטים פר' שלח) על פי המובא במדרש (ראה הערה בסוף) שתחיית המתים תהיה על פי סדר אותיות הא'-ב', האנשים ששמותיהם מתחילים באות א' יקומו ראשונים, וכן הלאה על פי סדר האותיות, ואם כן כשמשה רבינו קורא להושע יהושע הוא גורם לו בכך לקום מאוחר יותר בתחיית המתים, כי יקום עם אנשי האות י' ולא עם אנשי האות ה' . אלא שבמדרש אמרו עוד שהענווים יוקדמו ויקומו מיד בתחילה שלא לפי סדר האותיות. ומשראה משה את ענותנותו של יהושע הבין שאין הוא גורם לו הפסד ואיחור בתוספת האות י' לשמו ולכן הוסיפה לו. סיים הרב קנייבסקי את דבריו ואמר, רואים מכאן שהענווים הם ללא תור וללא סדר.. . יש לציין שמקור המדרש הנ"ל אינו ברור, אמנם בספר בית א-להים למבי"ט (שער היסודות פנ"ה) כתב על דרך הקבלה, בתהלים כתוב "דבקה לעפר נפשי חייני כדברך", כי התחייה תהיה בסדר אותיות האלפ"א בית"א, ואם כן אדם הראשון יהיה ראשון, וכן אברהם יהיה ראשון לאבות. ובסוף דבריו כתב המבי"ט שמסתבר שיקומו לפי סדר הדורות, ואדם הראשון יקום ראשון, והדור האחרון יהיה האחרון שיקום, ומבין אנשי כל דור ודור יקומו המתים לפי סדר האותיות . (בארה של תורה )
"היש בה עץ אם אין" (יג, כ )
בתקופה שהתגורר אור החיים הקדוש בעיר סאלי שבמרוקו, התגורר בעיר ראבט הסמוכה יהודי שהיה עשיר גדול, והתהפך עליו הגלגל עד שהתרושש לגמרי מנכסיו. יצא האיש מראבט ונדד בערי מרוקו על מנת לחפש לו תעסוקה לפרנס את בני ביתו הרבים שהיו סמוכים על שולחנו. ביטחונו היה חזק בבורא עולם, שיזמן לו כדי מחייתו. ואכן, הבוטח בה' חסד יסובבנו, השקיע האיש בעסקים שונים, ומצבו החל משתפר אט אט, עד שאסף סכום נכבד שאיפשר לו לשוב לעיר מוצאו. בדרכו חזרה לביתו, עבר בעיר סאלי – עירו של אור החיים, אשר בה היה לו ידיד ומכר משכבר הימים. מכיוון שנקלע למקום בערב שבת, ולא היתה לו שהות להגיע לעיר ראבט לפני שבת, הוזמן הלה על ידי חבירו להתארח אצלו בשבת קודש. נענה האיש להזמנה בשמחה, ואף מסר לו את צרור כספו שהרוויח בתקופת נדודיו, לשמירה עד צאת השבת . במוצ"ש לאחר ההבדלה, ניגש למארחו וביקש את הפיקדון שהפקיד בידיו, אך לתדהמתו כפר הלה בכל, לא הפקדת בידי אף לא פרוטה אחת, אמר לאורח הנדהם. משעמד האורח על דעתו, והתחנן בפניו להשיב לו את כספו שעמל עליו זמן רב ביגיעה רבה, הרעים עליו המארח בקולו: אינך מתבייש? בביתי לנת ועל שולחני אכלת, ולבסוף אתה קם ומעליל עלי עלילות ודברים? ! ראה היהודי, שבטובות לא יעלה בידו להוציא את כספו מידי הרמאי, והחליט לתובעו לדין תורה אצל רבנו חיים בן עטר. ניגשו שניהם לבית הרב, ושטחו את טענותיהם לפני הרב. הלה טען שהפקיד את כספו, והלה טען לא היו דברים מעולם. שאל האור החיים הקדוש את האורח: האם היה עד ביניכם שהפקדת ממונך בידו ? השפיל האיש את עיניו ואמר: לא היה עד בינינו, המעשה היה סמוך לכניסת השבת, ולא הספקתי להעמיד על כך עדים, רק זאת אני זוכר, שבזמן מסירת הכסף, ישבנו שנינו תחת עץ, ואז הוצאתי מכיסי את צרור הכסף ומסרתיו לו . מיד אורו עיניו של הרב ואמר: גש נא לעץ הזה והזמן אותו להעיד את עדותו. האורח, שהכיר ברבינו שהינו קדוש ובעל מופת, יצא מיד לדרכו לזמן את העץ לבוא ולהעיד, מבלי להרהר, והמארח נשאר בבית הרב. כעבור כמה רגעים אמר הרב: בודאי כבר הגיע האיש אל העץ. מה פתאום רבי! השיב המארח, עדיין רחוק העץ, ואינו יכול להגיע אליו כל כך מהר . התבונן הרב במארח ואמר בתקיפות: קום והשב ליהודי את כספו! אם טענתך שלא היו דברים מעולם, מהיכן יודע אתה את מקומו של העץ? ! מיד החזיר האיש בבושת פנים את צרור הכסף בשלמותו לבעליו, והאורח ניגש לנשק את ידי אור החיים הקדוש ולהודות לו .
"היש בה עץ אם אין" (יג, כ )
מבאר רש״י: "היש בה עץ״, אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו ! פעם אחת נכנס רבי יוסף שלמה כהנמן, הגאון מפונוביז׳ זצ"ל, אל מרן החזון איש זצ"ל, ושאל אותו אם יש צורך לעשות ביטוח לישיבה מפני שריפות או הפצצות . אין כל צורך לעשות ביטוח – השיב החזון איש – כל זמן שרבי אליעזר נמצא בה ! אותו רבי אליעזר שאליו התכוון החזון איש היה יהודי תלמיד חכם מופלג וצדיק נשגב משרידי הישיבה הגדולה בקלם, שקבע את מקומו בישיבת פונוביז׳, שם למד והתגורר . מידי שבת בשבתו היה רבי אליעזר לומד את מסכת שבת ומסכת עירובין בעל פה ! מעולם לא שכב במיטתו לישון, אלא היה יושב על המיטה ולומד, ומפעם לפעם היה משעין את מצחו על השולחן ומתנמנם, וכשהתעורר מנמנום קצר זה, היה חוזר לתלמודו . זהו רבי אליעזר, שהיה ה"ביטוח" של ישיבת פונוביז׳. והנה, שבוע לאחר שהלך רבי אליעזר לבית עולמו, פרצה שריפה בישיבה!… (וקראת לשבת עונג )
"פוקד עוון אבות על בנים" (יד, יח)
מדוע צריכים הבנים לסבול בגין חטאי אבותיהם ? ניתן לענות על כך במשל המובא בספר משלי שועלים: פעם היה הזאב רעב מאד, וחיפש מזון. מרחוק ראה הזאב את השועל, וקרא בשמחה: הנה ארוחה דשנה! נבהל השועל ואמר מיד: לא כדאי לך לאכל אותי, הרי בשרי הכחוש יספק לך ארוחה דלה מאד, הנה קרב לו אדם שמן מלא בשר, מוטב שתטרוף אותו, וכך תשבע היטב . ענה הזאב: חלילה לי מלעשות זאת. מדוע לא? הקשה השועל. ענה הזאב: הרי אם אוכל את האדם, עתיד אני להיענש על כך ! אל תדאג! הרגיע אותו השועל, הרי נאמר: אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה, אתה תאכל את האדם לתיאבון, ורק בניך יענשו על כך, ולא אתה . התפתה הזאב להצעה, ואץ לעברו של האדם, אך לפתע מעד ונפל אל תוך רשת שפרשו הציידים. שכב הזאב כלוא ברשת, וזעק בכעס לעברו של השועל: שקרן שכמותך! האם לא אמרת שבני יענשו? מדוע נענשתי אני? ! ענה השועל בחיוך: לא שיקרתי בדברי, בניך אכן ייענשו על חטאיך, אולם כעת סובל אתה מחטאו של אביך, שגם הוא אכל אדם! צעק הזאב: וכי אני צריך להיענש על חטא שלא אני עשיתי אותו, אלא אבי ? הזכיר לו השועל: גם אתה רצית לעשות זאת לבניך.. . על פי משל זה ניתן לבאר, מפני מה סובלים הבנים מחטא אביהם, הרי כאשר הם עצמם חוטאים, הם עושים זאת על אף הידיעה שיגרמו סבל לבניהם, לכן ראויים גם הם להענש על חטאי אבותיהם, מדה כנגד מדה, משום כך פוקד עוון אבות על בנים . (פרדס יוסף )
"הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" (יד, מ)
האמרי אמת מגור, ביקר פעם אצל רבי דוד מפילץ, תלמידו של רבי יחיאל מאלכסנדר. בשיחתם הגיעו אל דור המדבר ועל חטא המרגלים, ותוך כדי שיחה שאל האמרי אמת: הרי אמרו חז"ל, ששערי תשובה לא ננעלו, תמה אני אם כן, למה לא התקבלה תשובת העם שאמרו הננו ועלינו, כי חטאנו? השיב רבי דוד: מתי תשובה אינה חוזרת ריקם, כאשר האדם מכיר בחטאו וחוזר בתשובה שלמה, אולם העם שבמדבר לא אמר 'הננו ועלינו כי חטאנו', אלא אמר 'אשר אמר ה' כי חטאנו', ומשמעות דבריהם היא, שלא הודו בחטאם אלא רק ה' אמר שחטאנו, ורק מפני זה אנו חוזרים בתשובה, ומפני שלא היתה כאן חרטה אמתית, לא התקבלה תשובתם. התפעל האמרי אמת מהפירוש, ואמר למקורביו: ראו נא, כך צריך ללמוד ולפרש פסוק בתורה .
"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורות ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (טו, לח )
האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל נסע לחזק את שרידי הפליטים במחנות . יום אחד הופיע ובידו הפתעה, ארבע אלומות של חוטי ציצית כשרים למהדרין. כמאה וחמישים יהודים הסתערו לעברו, כל אחד ביקש לזכות במצוה, אבל לא היה בידו יותר מארבע, מה עושים? הרבי הציע להם שיעשו גורל ומי שיעלה בגורל יזכה בציצית. לפתע קם מתוך הקהל בחור צעיר, מנדל פשיטיק שמו, מפרחי חסידי גור בלודז' לפני המלחמה, אשר התייצב מול הרבי וטען כלפיו, יש לי זכות קדימה, מגיע לי לקבל ציצית ללא הגרלה. מאי חזית? שאלו הרבי בחיוך קל, האם דמא דידך סומק טפי [האם דמך אדום יותר] ?! אמנם כן – השיב הבחור – ותוך כדי דיבור תפס בחולצתו, ופרם אותה לאורכה משני הצדדים, הלא הנני לבוש בגד בן ארבע כנפות שמחוייב בציצית מדאורייתא, אף אחד מבין הנוכחים אינו מחוייב בציצית כמוני. הרבי התרגש מההברקה המלבבת של אותו יתום צעיר, אוד מוצל מאש, אלא שקשתה עליו ההכרעה אם להיעתר לו, הלא כבר הוחלט פה אחד בהסכמת כולם לערוך הגרלה דווקא. פנה אל הבחור ואמר לו: אם כוונתך צרופה לשם שמים, בטוח אני שתזכה בגורל ! המתח בקרב הציבור גבר ועלה, מי יזכה בציצית? ניגשו לעריכת הגורל, כל אחד קיוה להיות בין המאושרים ששמותיהם יעלו בקלפי, ברם, השמחה וההתרגשות הציפו את כולם ממש, ברגע שנשמע קול הכרוז: מנדל פשיטיק זכה בגורל! הוא זכה בגורל משום שהוא באמת רצה וכשהאדם רוצה אין דבר העומד בפני כח הרצון!!! (לפיד האש ח"א עמ' שיג )
"ולא תתורו" (טו, לט )
בעת ההספד ביום השלושים להסתלקותו של רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, סיפר מגיד המישרים רבי שבתי יודלביץ זצ"ל, כי לארץ הגיע ידידו מלונדון ובפיו בשורה מרה, שבנו נחטף לפני זמן מה, וכל החיפושים אחריו לא העלו דבר . נסע עמו הרב שבתי לבית רבי מאיר זיע"א, והאב התחנן לפניו שיגלה להם היכן הבן נמצא . בתחילה ניסה הרב לחמוק מהעניין וסירב לענות , אך כאשר רבו ההפצרות, ביקש הצדיק להביא נייר ועפרון . ישב הצדיק וצייר לעיני הרב שבתי ואורחו את הבית שבו נמצא הילד החטוף בלונדון, ואת השבילים המובילים לפרדס שבקצה הרחוב, ושם בקצה הפרדס, מצייר הצדיק את הבניין הגבוה בן שמונה קומות, ואז פונה לעבר אנשי שיחו ואומר להם: כאן בקומה השלישית יש כנסייה, ובכנסייה זו נמצא הבן . מיד התקשרו הרב שבתי וידידו ללונדון והודיעו את תשובת הצדיק . הבשורה הועברה מיד למשטרת לונדון, אשר פרצה למבנה בו שכנה הכנסייה ושיחררה את הבן החטוף, וברוך פודה ומציל . שאל הרב שבתי את הקהל, האם רבי מאיר מכיר את המבנה בשכונה הזו שצייר? ומתי אם בכלל היה בלונדון? אלא זוהי תוצאה של שמירת העיניים, שבזכותה זכה רבי מאיר לראות למרחקים את כל מה שרצה לראות .