ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת שמות – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"ואלה שמות בני ישראל" (א, א )
דורשי רשומות היו אומרים שר"ת 'ואלה שמות' הוא, ו'חייב א'דם ל'קרוא ה'פרשה, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום . ויש שהביאו בלשון זה, על המילים 'ואלה שמות בני ישראל' ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר, י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכות ל'עולם . (בעל הטורים ) וצריך להבין מדוע נרמז כאן דבר זה של שנים מקרא ואחד תרגום, שמקומו בפרשת בראשית, ויש לתרץ כי בני ישראל בישבם על אדמתם בארץ ישראל, והיו מדברים בשפתם בלשון הקודש, לא היו צריכים לתרגום, אבל כאשר ירדו למצרים, אשר מוזכר כאן בפרשת שמות, היו צריכים לומר גם התרגום . (חיד"א) ויש אומרים, כי בפרשת בראשית כל אחד מקבל על עצמו לומר שניים מקרא ואחד תרגום אבל מפעם לפעם נחלש החשק, וצריך שוב לחזק את האדם שלא ייחלש, וימשיך לקיים המצווה של חז"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום בחשק ובשמחה . (שיח הפרשה )
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (א, א)
מדוע כתוב מצרימה ולא למצרים . אלא מונח כאן רמז נפלא: מובא בחז״ל, שכל עבד שהיה נכנס למצרים לא היה יכול לצאת משם. לכן המלה ״מצרים״ פותחת עם מ' רגילה ומסתיימת עם ם' סתומה, לומר לך – אפשר להכנס למצרים אבל אי אפשר לצאת ממנה. מה עשה הקב״ה, במקום לכתוב ״ואלה שמות בני ישראל הבאים למצרים״ כתב ״הבאים מצרימה״, כך שהאות מ' האחרונה והאות ה׳ שאחריה שתיהן פתוחות, לומר לנו, אני אוריד את בני ישראל למצרים, ואני גם אוצי א אותם משם . (כרם הצבי )
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (א, ח )
בפשטות, "לא ידע את יוסף" הכוונה את יוסף הצדיק. אך יש לפרש עוד, על פי מה שיסד לנו נעים זמירות ישראל בתהלים (קטו יד – טו): "יוסף ה' עליכם, עליכם ועל בניכם ברוכים אתם לה'" . כלומר, אומר דוד המלך: מה שבני ישראל, בלי עין הרע, מתרבים, אין זה דבר טבעי ומובן מאליו. אלא "יוסף ה' עליכם" – הקב"ה, הוא זה שדואג לר יבויים הטבעי והמבורך של עם ישראל . על בני ישראל במצרים כתוב שהם "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", היו יולדות ששה בכרס אחת. פרעה ראה זאת ואמר: היתכן?! חייבים לחקור את התופעה הזו, מה טיבם של הגנים הגורמים לילודה שכזו! ולא ידע כי הכל משום ש"יוסף ה' עליכם" . זהו שאומר הכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" – הוא לא ידע את הסוד של "יוסף ה' עליכם", שזו הסיבה האמיתית לרבויים העל טבעי של ישראל. הוא לא ידע שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם, ולכן הלך לבדוק מה מתרחש מבחינה טבעית. (לאור הנר )
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (א, ח )
אמר אשר לא ידע את יוסף, כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולא הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל ית' היה עם יוסף לגדלו ודבר אלקינו יקום לעולם . כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל ית' שאמר כן ירבה וחשב מחשבות עליהם ולא עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף, ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה על המצרים – ועל קדקדם חמתו ירד. (כלי יקר )
"הבה נתחכמה לו" (א, י )
מעשה שהיה אצל בעל הקדושת לוי זצ"ל שהתנה עם עני מדוכא פשוט ובור שהוא יפרנס אותו וידאג לכל צרכיו, רק בתנאי שהו א ישמע בקולו ויעשה ככל אשר יצוהו, והנ"ל הבטיח לו . בערב יום הכיפורים לפני כניסת היום הקדוש קרא אותו אליו ואמר לו הלא ידוע לך שיש לנו הסכם, והנה אני את שלי קיימתי, עכשיו עליך לקיים הבטחתך ולשמוע בקולי לכל אשר אצוך . ובעודם מדברים, צוה עליו ללכת ולעבור על דת התורה ולהמיר את דתו . הוא סירב בתוקף, ובעל הקדושת לוי זצ"ל הפציר בו וגזר בו שישמע בקולו כפי שהתנו ביניהם, עד שבתוך דין ודברים, העני מתוך רוב צער שהפצירו לעבור ח"ו על דת תוה"ק, תפס בזקנו של בעל הקדושת לוי, ונתלשו כמה שערות. לקחם הקדושת לוי זי"ע ונכנס לבית מדרשו ופתח ארון הקודש כששערות זקנו בידיו ומליצה בפה קדשו, שאפילו איש פשוט בור ועם הארץ, שסיפקתי לו את כל צרכיו, והבטיח לשמוע בקולי, עם כל זאת לא הסכים בשום אופן לעבור על דת תוה"ק . ובזה פירשו את הפסוק 'היה אתה לעם מול האלוקים והבאת אתה את הדברים אל האלקים' (שמות יח, יט), שתאמר לעם דברים שהם "מול" האלקים, כלומר בהתנגדות לאלקים, ותראה איך שהם יתנגדו אליך, ואז והבאת את הדברים אל האלקים במליצה ישרה על כלל ישראל . (שארית מנחם )
"ותיראן המילדות את האלוקים… ותחיין את הילדים… ותאמרן המילדות אל פרעה… כי חיות הנה. (א, יז-יט)
ותחיין את הילדים – מספקות לחם מים ומזון. (רש"י ) לפי זה כששאלן פרעה: מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים – נשאלו על שתיים: על עצם הדבר שאינן ממיתות אותם ועל סיפוק המזון. ויש להבין אם כן, איה תשובתם על דבר סיפוק המזון. י"ל על פי מה ששנינו (קידושין פב.) רבי שמעון בן אלעזר אומר: (וכי) ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער וכו', אלא שהורעתי מעשי וקיפחתי את פרנסתי . נמצא, שכשבני ישראל הולכין בדרך צדיקים אזי נמשלים הם לחיות השדה שמתפרנסות בלא צער וטרחא כלל. לפי זה, אכן הספיק תירוצן "כי חיות הנה" שנמשלו לחיות השדה (כמ"ש רש"י) גם על אספקת המזון באומרן לו, שעל כן אינם צריכים לאספקת המזון שלנו, כי הקב"ה מזמין להם פרנסתם קודם, כחיות השדה. (אזור אליהו )
"ויעש להם בתים" (א, כא)
כהונה ולויה – מיוכבד, ומלכות – ממרים (רש"י ) יש להבין הלא ידוע כי הקב"ה משלם מדה כנגד מדה, ואיך נפרש כאן הדבר הזה . ויש לומר שידועה ההלכה שכאשר מצרי ישא ישראלית, הבנים הנולדים מתייחסים לאמם ולא לאביהם, וא"כ מפני מה גזר פרעה להרוג את כל הזכרים, מה הועיל בתקנתו, הלא בני ישראל יתרבו גם אם לא יהיו זכרים מבני ישראל, שגם אם המצרים ישאו את בנות ישראל, הילדים יתייחסו אחר אמם הישראלית . אלא ההסבר הוא שאמנם יהיו ישראלים אבל לא יהיה להם יחוס אביהם, כי הוא מצרי, ולכן מסרו נפשם המילדות להחיות את הזכרים כדי שהילדים יהיו מיוחסים, ועל כן שילם להם הקב"ה שכרם שיצאו מהם כהונה לוויה ומלכות, שלאלה מתמנים רק מיוחסים מבני ישראל . (לבית בריסק )
"ותהר האשה ותלד בן" (ב, ב)
יש להבין מדוע ילדה יוכבד רק בן אחד, הלא כולם ילדו ששה בפעם אחת . ויש לומר עפ"י מה שכתב הרמב"ן ששבט לוי היו המעט מכל השבטים, כי הם לא עבדו במצרים, והברכה המיוחדת לריבוי היה לאלה שעינו אותם, כמו שנאמר 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ', ולכן גם כאן, ילדה רק בן אחד כי היה משבט לוי. (משמרת אריאל )
"ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה" (ב, ו)
וקשה מנא ידעה שהוא מילדי העברים . ונראה דהנה אמרו רז"ל (יבמות עט.) שבני ישראל מצויינים בזה שהם רחמנים וגומלי חסדים, אבל הגויים ערלי לב ואכזרים המה ולא ירחמו על איש . והנה ידוע מה שכתבו הספרים דאם מקבילין פני צדיק הדור, נמשכת קדושה מהצדיק אל האיש המסתכל עליו. ולכן בראותה כי בפתחה את התיבה ובראותה את הילד היא מתמלאת חמלה ורחמים עליו, תמהה היתכן שיש חמלה לנכרית, והבינה כי ראיית הילד היהודי גרמה לה זאת. לכן אמרה כי בטח מילדי העברים זה, ונכנס בי רגש של רחמים מצורת ילד הצדיק הזה. (הרה"ק רבי אהרן מקרייז – צאנז זי"ע )
"ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (ב, יא )
נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (רש"י ) איתא מהרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע (ליקוטים בפרשתן ד"ה ויהי, ומקורו בספר תלמידו 'ליקוטי חבר בן חיים') כאן ניכר ההפרש וההבדל כי 'זה לעומת זה עשה האלוקים' (קהלת ז, יד). כי בעשו כתיב "ויגדלו הנערים… ויאכל וישת ויקם וילך…" – לא ראה מאומה לנגד עיניו אלא את עצמו את מאכלו ומשתהו, ואילו אצל משה מצינו כי רק "ויגדל משה' מיד נתן עיניו ולבו להיות מיצר על אחיו, ביום הראשון ראה מצרי מכה עברי ולא היה יכול לסבול כן מאהבת עמו, ביום השני ראה שני עבריים נצים והוקשה בעיניו כיצד ירים איש ישראל ידו על חברו, ובבנות יתרו דלה להם מים להצילם מיד הרועים האחרים שלא סבל את העוול שנעשה להם ע"י הרועים .
"ויגדל משה… וירא בסבלותם" (ב, יא)
היה זה ערב יום הכפורים, ו"הסבא מנובהרדוק" ר' יוסף יוזל הורוביץ נקלע בדרכו לעירה קטנה. לקראת ערב, בפרוס היום הקדוש, הגיע ר' יוזל לבית הכנסת, והנה הבחין באחד המתפללים, שמראהו כשל בן תורה, אלא שלרגליו נעל נעלים . נעלים ביום הכפורים?! נחרד ר' יוזל, וכבר פנה אל האיש בתוכחה גלויה – מפני מה אינך מוריד את מנעליך כפי הדין? מפני שאין לי גרבים – השיב היהודי במבוכה – ומתביש אני לעמוד ברגלים חשופות. לשמע התשובה, לא הסס ר' יוזל, ומיהר לפשוט את גרביו ולמסרם לאיש, ואילו הוא עצמו התהלך יחף במשך כל יום הכיפורים. לאחר מעשה, נודע הדבר למקורביו של ר' יוזל, ושאלוהו בתמיהה – וכי עדיף יהודי זה ממך, וכי כדי למנוע ממנו בושה, היית צריך אתה להתבזות? ! אכן כן – השיב ר' יוזל והוסיף – הן יהודי זה מתגורר באותה עיירה, ואילו היו רואים אותו מכריו שם ללא גרבים, היה מתבייש מהם מאד, לעומת זאת, אני הייתי איש זר במקום, אורח ליום אחד, ועל כן לא היתה לי סיבה להצטער ממה שחושבים עלי שם . (תנועת המוסר )
"אכן נודע הדבר" (ב, יד)
הגרא"ד דינר הקשה שאלה חמורה מאוד בפני הגר"ח קניבסקי . על הפסוק 'אכן נודע הדבר' מביא רש"י את דברי חז"ל האומרים שלאחר ששמע משה רבינו את דברי המלשינות של דתן ואבירם, אמר שעכשיו הוא כבר מבין מדוע נענשו היהודים יותר מכל שבעים האומות, בסבלותיהם הנוראיים במצרים. כי אם יש דילטוריא בעם ישראל, הכל כבר מובן . כיצד ניתן להסביר את העניין, שאל הגרא"ד דינר, האם בגלל שני אנשים, רק שניים, העומדים ומדברים דילטוריא, צריך להעניש את כל הקהל, את כל הכלל כולו? אתמהה ! והגר"ח קניבסקי תירץ: 'כי כלל ישראל שתק ולא מחה'!! ! נמצאנו למדים גודל חובת המחאה מול החטאים והחוטאים. אבל, יש לזכור שבדורנו אנו' המחאה הגדולה ביות ר תהיה באמצעות המעשים הטובים שנפעל לעיני הבריות. גם מי שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, לא יוכל לעמוד נגד הריח המשכר המופק ממידותיהם הטובות של שומרי התורה . (עלינו לשבח )
"אכן נודע הדבר" (ב, יד)
ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דילטורין (רש"י ) מסופר על מרן החפץ חיים זצ׳׳ל שהגיע אליו אברך ושאל אם יש לו משרה בעבורו, מפני שמצבו דחוק. אמר לו החפץ חיים: בכפר פלוני מחפשים רב שיאמר שם דרשות בשבת. הלך האברך לאותו כפר וסיכם איתם שבמשך כל שבת הוא ידרוש במשך שלוש שעות, שעה אחת ידורש בתורה, שעה במשנה, ושעה בהלכה, וכך היה. לאחר זמן מה החליט הרב לערוך להם מבחן, וראה שאף אחד לא הבין ולא זכר מכל מה שלימד ודרש . הלך לחפץ חיים וטען: ׳חבל על הזמן, שהרי אף אחד אינו מבין את דברי, ואני מבזבז את זמני לריק . שאל אותו החפץ חיים: כמה זמן נמשך השיעור ? ג' שעות – ענה האברך . וכמה אנשים משתתפים בשעורים ? שלוש מאות – השיב האברך . אמר לו החפץ חיים אני ממש מקנא בך! בזכותך, שלוש מאות יהודים לא מדברים לשון הרע במשך שלוש שעות כל שבת! אשריך! תמשיך, אך על פי שהם לא מבינים . (נתיבות חיים )
"וימת מלך מצרים" (ב, כג)
פירש רש"י שלא מת ממש אלא נעשה מצורע והיה בעל מום. ונראה לרמוז "וימת מלך מצרים" ראשי תיבות מום. רמז שהיה בעל מום. (זרע אברהם )
"המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (ג, ה )
אל תאמר לכשאפנה אשנה – אמרו חז"ל (אבות ב, ד), כי האדם חושב בנפשו לכשירחיב לו ה' את גבולו ויוטב מצבו, אז יעסוק בתורה ובמצות, אבל לא כן עכשיו כשהוא בצרה ומצוקה. לזה אמר הכתוב "המקום אשר אתה עומד עליו" היינו באותו מצב ובאותה שעה – קודש הוא . דאפשר שרצון ה' הוא דוקא העבודה מאותה שעה הדחוקה . (חפץ חיים עה"ת )
"ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי כי ידעתי את מכאוביו" (ג, ז )
בפסוק זה הוזכרו שלושה ביטויים שונים. ראיה, שמיעה, ידיעה. שכן, הקב"ה משגיח על עם ישראל, בכל שלושה אופנים הנזכרים . וכן אפשר לרמוז זאת בתיבת "ישראל". שמורכבת מאותיות, יש"רא-ל, דהיינו, "ישר" אותיות, יודע שומע רואה. "א -ל" ומשגיח עליהם . (חתם סופר )
"מי אנוכי… וזה לך האות בהוציאך את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (ג, יא-יב )
להבין מה הקשר בין שני הדברים, יש לומר שמשה רבינו שאל מי אנוכי כי אלך אל פרעה, למה בחר ה' בי, כיוון שהחזיק את עצמו לכלום, ועל זה ענה לו הקב"ה, דווקא משום זה אני אהיה עמך כמ"ש "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (ישעיהו נז, טו), וזה לך האות שאני בוחר בשפלים, כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה, גם כן מאותו סיבה שהוא הנמוך מכל ההרים . (אך פרי תבואה )
"והיה כי תלכון לא תלכו ריקם" (ג, כא )
כך מתפרש הכתוב על פי הדרוש: והיה כי תלכון – אין 'והיה' אלא לשון שמחה, כי אם תלכו כל ימיכם בעולם, בדרך של שמחה והסתפקות, אזי "לא תלכו ריקם" – לא יחסר לכם מאומה ולא תלכו ריקם… (דברי בינה )
"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" (ד, א)
איך העלה משה רבינו הרועה נאמן על דעתו חשד כזה על בני ישראל, שלא יאמינו לו. אלא, משה רבינו בידעו שגלות מצרים הוא שורש כל הגליות, וגאולת מצרים שורש כל הגאולות העתידות, רצה מיד לסלול דרך לעתיד שבני ישראל מוכרחים להגאל אפילו כאשר אינם איתנים באמונה, לפיכך רצה לשמוע מפי השי"ת את הצו לגאול את בנ"י אפילו בעת ש"לא יאמינו לי". (שפת אמת )
"לא איש דברים אנכי" (ד, י)
משה מרוב חפצו שלא ילך, לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו, אבל טען, אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצווני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים, והקב"ה כיון שלא התפלל בכך, לא רצה לרפאותו. (רמב"ן )
"כלו מעשיכם דבר יום ביומו" (ה, יג )
"כלו" ב' פעמים במסורה. חד הכא, ואידך: "כלו תפילות דוד בן ישי" (תהלים עב, כ ) יש לומר שהמסורה מרמזת מה שכתוב בספרים, שבגלות מצרים היה הדיבור בגלות (זוה"ק וארא כח), שמקוצר רוח ועבודה קשה, לא היו יכולין אפילו להתפלל אל ה' יתברך שיגאלם, וכששלח הקב"ה את משה לגאלם, ופרעה הרשע הכביד עליהם את העבודה, זאת היתה סיבה מאת ה' יתברך כדי שיצעקו ישראל ויתחילו להתפלל שיגאלו . והנה פרעה הרשע הרגיש וחשש, שאם יתפללו לה' יתברך, אולי ישמע צעקתם, על כן היה חושב מחשבות לבטלם מהתפילה ואמר: "תכבד העבודה על האנשים" (ה, ט), הם ילכו וקוששו להם תבן (ה, ז) בכדי שלא יהיה להם פנאי להתפלל . וזו כוונת המסורה, שמה שאמר פרעה "כלו מעשיכם דבר יום ביומו" היה עיקר כוונתו שיהיה "כלו תפלות", פירוש שלא יהיה להם פנאי להתפלל ולומר תפלות. (צמח דוד, דינוב )