ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת שמיני – מאת ר' ברוך רובין הי"ו  

 

"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" (ט, ו )

רבינו האור החיים הקדוש, מביא את דבריו המפורסמים של הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, וזה לשונו: 'שויתי ה' לנגדי תמיד' הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' יתברך ובושתו ממנו תמיד. ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט' שעל ידי שיעריך ויחשוב האדם תמיד לנגד עיניו, שהוא נמצא לפני ה', לא ימוט מדרך התורה שנקראת 'ימין' וכמו שנאמר 'מימינו אש דת למו' . ובדרך זה מתפרשים הפסוקים כאן, שכשראה משה רבנו שבני ישראל השיגו מדריגה זאת של 'שויתי', וכמו שנאמר 'ויעמדו לפני ה", אמר להם משה 'זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו' שתמשיכו להיות תמיד, בהנהגה הזאת של 'שויתי', ושתהיו תמיד חושבים בדעתכם כי אתם עומדים לפני ה', ואז יתקיים בכם 'וירא אליכם כבוד ה" .

 

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'… הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד " (י, ב )

המגיד מדובנא הביא משל מאלף להסבר העניין: שר אחד רצה לבנות עיר שתתייחד ביופי ותועלת לכל העולם. הוא תכנן ובנה את העיר על ידי טובי האדריכלים והקבלנים וקבע בה חנויות וגשרים, בריכות ואגמים ונטע בעיר גינות ועצים כדי שלא יחסר ליושבי העיר מאומה מכל הנאות העולם. לאחר שסיים – פנה השר ליועצו ושאל: "האם חסר בעיר דבר מה שלא עשינו"? "בוודאי" – השיב היועץ החכם "העיר מושלמת אבל חסר בה רופא". שמח השר ואמר: אין ספק! אסור לדור בעיר ללא רופא. חיפש השר את הרופא הטוב ביותר והבטיח כי שכרו ישולם ביד רחבה מקופת השר. לבסוף נמצא רופא בעל שם שידע לרפא כל חולי וכל מדווה וסוכם כי חודש הבא יבוא אל העיר בכבוד ראוי. בהגיע הזמן המיועד התקבצו מכל ערי הסביבה – נשיאים ורוזנים וכל תושביהם כדי לקבל את פני המלך המהולל. לבסוף שמעו דהרות של סוסים והרופא הגיע אל העיר בשיירה של מרכבות וכרכרות לשמחתם הרבה של כל התושבים. "האם יש מישהו שאינו חש בטוב מבין הקהל"? שאל השר. "ראשי כבד עלי במקצת" – אמר אחד הנוכחים. "הגישו אותו לרופא"! ציווה השר. הרופא ביקש כי איש זה יבוא לביתו למען יוכל להשגיח עליו כיאות ובמסירות הראויה. "כמה בר מזל הוא זה עלה בידו להיות ראשון על כן בוודא י הרופא ישתדל מאוד ברפואתו עד שלא יהיה אדם בריא כמותו הארץ…" אמרו התושבים זה לזה. לאחר שלשה ימים ששהה האיש בבית הרופא, מת האיש… בעיר קמה מהומה גדולה, כולם בזו לו ויבאש ריחו של רופא בעיני כל בני העיר. זימן השר את הרופא אליו ושאל: "אני לא מבין מה אירע? מדוע איש זה שבק חיים, והרי לא היה כל כך חולה?! ואם באמת הוא היה חולה מדוע לא הצלחת לרפאו"? ענה הרופא: "תראה, הוא לא היה חולה אנוש אלא אני גרמתי לו כך, לתועלת בני העיר. כשהגעתי ראיתי את ההתרגשות הרבה לקראתי והבנתי שכל התושבים בטוחים כי מעתה הם מחוסנים בפני כל מחלה. ובשל כך יפריזו לעצמם בשתיית יין ואכילת בשר, יביאו עצמם לסכנת חיים, ונמצא כי אני ממית יותר מאשר מחייה. לכן כאשר ראו בני העיר כי יש גם כאלו שמתים תחת ידי ימשיכו להיזהר בבריאותם כבראשונה. כן הוא גם הנמשל: לאחר שנבנה בית המקדש ראה הקב"ה כי מן הראוי להכין לעם ישראל גם "רופא" הלא הוא המשכן שירפא את כולם מכל חטאיהם. כאשר ראו בני ישראל חשבו בליבם שכעת יוכלו הם לחטוא ללא בעיה. סיבב הקב"ה לנדב ואביהו שביום חינוך המקדש נפגעו שנכנסו שתויי יין ומיד הבינו שניתן גם למות במשכן. ועל זה אמר הכתוב: "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד".

 

"וידום אהרן" (י, ג)

אהרן שמע את דברי הניחומים "וידם אהרן", חז"ל הבינו שקבל את התנחומים, ועל כך אומר רש"י "קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין". הנבואה אינה שורה מתוך עצבות, כפי שאמרו חז"ל (שבת ל, ב) "ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. כלומר, אהרן קבל שכר על שתיקתו שנתייחד עמו הדיבור ששורה על האדם רק כשהוא בשמחה . מעשה נורא איך עם שמחה יכולים להפוך את הדין לטובה. וכך מובא בספר אהבת חיים: יהודי אחד שהיה לו בית חרושת לסבון והיו עובדים שם כמאתיים פועלים יהודים, ישמעאלים ונוצרים, שם היה גם ילד נוצרי בן חמש עשרה שנה שהיה משרת לבעל הבית בתוך בית החורשת והיה הולך כל לילה לביתו כמו כל הפועלים, ובאותם הזמנים לא היה בנקים בכדי לשמור את הכסף, אלא כמה מהם היו מניחים תחת הקרקע, כמה מהם היו מחביאים בין הכתלים, ומהם היו ממלאים חגורות של זהב ושומרים בביתם. גם היהודי הזה, בעל בית החורשת, היה לו תמיד שני חגורות של זהובים מסדרים, והיה קושרם על גבו כמנהג. והנה יום  אחד היה שלג נורא וקור גדול, הנוצרי הקטן לא רצה ללכת לביתו, לפנות ערב בשעה שסגרו את בית החורשת. נכנס לתוך שקים ריקים של סבון שאף אחד לא יראה וישן. בחצות הלילה הרגיש בעל הבית ששני החגורות של הכסף אינם אתו. חיפש בתוך ביתו ולא מצא, תכף רץ לבית החורשת ופתח דלת אחת כדי לחפש, ומן השמים הוליכו רגליו ישר לאותם השקים שהגוי נחבא שם, ומצא שהגוי נחנק ומת, ובאותם הזמנים תמיד היו מעלילים על ישראל עלילת דם, היהודי כשראה את זה נתבלבל מחו מהצער. תכף סחב אותו מהרגל והוליכו לתוך אחד הבורות שמלאים סיד שהיה במקום וסגר הדלת והלך ואף אחד לא ידע מזה. ויהי היום אחר הצהרים בא אביו של הילד לשאול מהפועלים איה בנו? ענו לו: לא יודעים. בא אל בעל הבית, אמר לו אותו הדבר. הגוי הביא שוטרים למקום ואמר להם שהוא חושד ביהודים. אחרי חקירה ודרישה בין השוטרים והפועלים ובעל הבית, סגרו את בית החרושת, לקחו את בעל הבית ישר לבית הסהר והביאו אותו לפני קצין העיר שהיה מחסידי אומות העולם. אמר לו: יהודי, אל תפחד, אני רק רוצה לדעת אמיתות הדבר, הילד חי או מת? אחר שדבר אתו שעה שלמה שלח את היהודי הביתה ונתן פקודה לשוטרים שיחפשו תחת השלג. המשטרה עשתה את החיפושים יומיים ולא מצאה. שוב הביאו את היהודי לפני השופט, גם השופט היה מחסידי אומות העולם. דיבר עם היהודי בלשון רכה: איך יכול להיות שהילד איננו? היהודי רועד ומדבר בפחד גדול: אדוני השופט, הילד כל יום היה רגיל ללכת לביתו, מה הם רוצים ממני? איני יודע מה להשיב. השופט הבין שהיהודי צודק אבל מה לעשות הילד איננו. אמר לו השופט: יהודי, עוד שתי שעות יש לך זמן להביא עורך דין והמשטרה בינתיים יחפשו אותו, בעיר וחוץ לעיר. כששלחוהו הביתה. מרוב צער, נכנס לחדר אחד והתחיל ללמוד תהלים. הוא לומד ופתאום שמע דפיקות בדלת. נכנס זקן אחד, שכנו, תלמיד חכם שגר על יד ביתו, אמר לו: ידידי, לא תחשב שאתה לבדך בצער, גם כל ישראל בסכנה, חס ושלום. תצא ברחוב ותראה איך הנוצרים מכינים את עצמם ליום המשפט להתנפל על 'שכונת היהודים, חס ושלום. לכך באתי לשאול אם אתה מאמין בקדוש ברוך הוא? אמר לו: אני מאמין באמונה שלימה. אמר לו הזקן יש אמונה ויש אמונה, אני דורש ממך אם אתה מאמין מאה על מאה אחוז? אמר לו: כן. אמר לו: אני צריך לראות בפועל, עכשיו אני מנסה אותך. אתה לומד תהלים בבכי, אם תוכל להפוך אותו לשמחת הלב ולומר תהלים בניגון ובריקוד כאלו היית במשפט ושחררו אותך, באופן כזה תתחיל את תהלים, וביום המוגבל כשתעמוד לפני השופט תראה כל הגויים מזויינים ומחכים לפסק-דין, תעמד לפני השופט בלב חזק ושמח בלי פחד ובלי דמיון, ותגיד לשופט: אדוני השופט, מה הם רוצים ממני? אנכי לא יודע שום דבר. אותו הערב סגרו את בית-החרושת כרגיל ואתה תאמר: יכול להיות שאביו ואמו עשו מה שעשו כדי להעליל עלי. דברים כאלו תדבר ולא תפחד ובעזרת השם יצא משפטך לאור. היהודי הזה נהפך לגמרי כאלו לא היה מאומה. מרוב האמונה שהאמין בחכם שכנו, אמר בלבו: סוף כל סוף זה תלמיד חכם כדאי להאמין בו. והתחיל ללמוד תהלים בניגון ורקוד יפה, ומרב שמחת לבו היה דומה למשוגע. עבר מזה שעתים דופקים שנית על הדלת, באו שוטרים לקחת אותו למשפט. ובית המשפט היה מלא מפה לפה, נוצרים מזוינים שונאי ישראל, ושם היו אביו ואמו של הילד בוכים וצועקים. תיכף שנכנס היהודי צעקו כולם: הנה הרוצח היהודי אבל השוטרים השתיקום, כדי לדעת מה יצא המשפט? שאל השופט מהיהודי לעין כל המסובים: יהודי, תדע שהחיפושים ערכו כהוגן והילד איננו, תגיד מה אתה יודע? היהודי עמד באומץ לב ובלי פחד אמר: אדוני השופט, אני חוזר על הדברים. אני לא יודע מאומה ואני חף מפשע. כשאמר חף מפשע פתאום הילד בא, דחף מכאן ומכאן ונכנס לפני השופט, אביו ואמו וכל הנוצרים כשראו את הילד קמו בשמחה לתפוס את הילד. אבל הילד על אף כל הדחיפות עמד לפני השופט ואמר: אדוני השופט, מה אתם רוצים מהיהודי הזה? כמה זמן שאני עבדתי אצלו וכמעט כל חדש אבא ואימא אכלו את הלב שלי באמרם: תגיד ליהודי שיוסיף לך, פעם פעמים הוסיף לי וכבר אין לי פנים לבקש מהיהודי הוספה בחינם לכן ברחתי מהבית. מילים כאלו דיבר ודחף שוב פעם ימין ושמאל וברח. כל מה שרצו לתפוש את הילד לא עלתה בידם, השופט קם בכעס ואמר להמון העם: ראיתם כיצד ואיך הילד בא חי ואביו ואמו אשמים. לולא לא היה בא כעת כאן, היינו הורגים את היהודי החף מפשע ואתם הייתם מתנפלים על שכונת היהודים והייתם מביאים אשמה על המלכות. ונתן ליהודי יד של שמחה ושלחו לשלום. היהודי בא שש ושמח לביתו ואחריו נכנס שכנו. אמר לו: מה עשית? ספר לו מה שהיה. שאל ממנו: האם אתה מכיר אותי? אמר הלא כבודו שכן שלי. אמר לו: תסתכל היטב עלי אולי לא הכרת? ־ מלים כאלו דיבר ונעלם מהמקום. הוא הרגיש שזה לא שכנו כי אם שליח מהשמיים שבא לנסותו אם באמת מאמין בדבריהם של תלמידי חכמים. כן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: לא נעשה נס לאדם אלא אם כן יאמין באופן כזה.(אהבת חיים)

 

"מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו" (יא, יא )

אמרו חז"ל (גיטין ז, ע"א) שהצדיקים, אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על בהמתם, ובוודאי לא על ידי צדיקים עצמם. וכתבו התוספות, כי דווקא באיסור אכילה גנאי הוא לצדיק שאוכל דבר אסור, ואפילו בשוגג, כי זה נכנס לתוך גוף האדם, ונעשה מטומטם ומתועב במאכלות אסורות. כמו שדרשה הגמרא (יומא לט ע"א) "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם" (יא, מג) … אל תשקצו – באכילתן (מעילה טז , ב), אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם. בזה מבאר רבינו האור החיים הקדוש את כפל הלשון 'שקץ הם לכם, ושקץ יהיו לכם' שאפילו שאתם לא מתכוונים לאכול דבר איסור, אף על פי כן, אם אכלתם, זה משפיע לשקץ את הנפש.