ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת שמיני – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"קרב אל המזבח" (ט, ז)
שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת (רש"י ) במנחה ובקטורת קומץ הכהן ידו, ואלו בברכת כהנים הוא פותח ופושט ידו לברך את ישראל. לעתים צריך האדם לכפוף עצמו, ולעתים להזדקף. לכן נאמר לאהרן למה אתה בוש? לכך נבחרת! כך בשני כפין, אחת כפופה ואחת פשוטה, כי לכך צרכי עבודתך… (בן איש חי )
"וידום אהרן" (י, ג)
היה זה בבית אחת מנכדותיו של הצדיק הקדוש, ר' שלמה מזוועהיל זצ"ל. רעב כבד שרר בבית, הילדים הקטנים בכו מרוב מחסור, וההורים המסכנים ניסו להשיג בפרוטות שבידיהם מעט לחם וחלב שכבר עבר זמן טריותם. הילדים הלכו עם בגדים שזרקו השכנים, כשהנעליים שלרגליהם היו קרועות. עוף לשבת היה בגדר מותרות, וההורים המסכנים הרגישו כי הגיעו מים עד נפש. איני יכולה יותר, בכתה האם, הולכת אני להתחנן על נפשי אצל סבי הקדוש ר' שלמה מזוועהיל שיברכנו בישועה, אמרה ויצאה לעבר בית סביה הקדוש . סבא, בכתה בכי תמרורים, המצב קשה מאד בבית, אין לנו מה לאכול. בבקשה, יפעל סבא בשבילנו ישועה שנזכה להאכיל את ילדינו כראוי. הסבא הקדוש, הביט בנכדתו באהבה ואמר לה, לכי בהקדם אל הכותל המערבי ושפכי שם את ליבך לפני הבורא, והוא ירחם וישלח ב"ה ישועה . הנכדה שידעה כי כל דבריו הם קודש קודשים, עשתה מיד את דרכה ל'כותל'. והנה, בהגיעה אל רחבת עזרת הנשים ב'כותל' פרצה בבכי קורע לב כשהיא פורקת את המועקה הקשה שבליבה. טאטע (אבא) – זעקה לפני הבורא – ראה את ילדיי הרעבים ורחם עלינו. כל הנשים שברחבת הכותל נבהלו מבכיותיה ולא ידעו מה אירע לה. גברת חצופה, צעקה לעברה אחת המתפללות את מוכנה להיות בשקט?! את מפריעה לכולן להתפלל. זה ממש חוסר דרך ארץ! תתביישי לך . נכדת הצדיק לא התכוננה לקבל מטר ביזיונות שכזה, כשהיא רואה את כולם מביטות בה. לא היה לה מקום אחר ללכת, שכן באותם ימים היתה עזרת הנשים בכותל המערבי קטנה עד מאד. ליבה נשבר עוד יותר, והיא פרצה בבכי נורא, שהרי מלבד מצבה, הרי שכעת אף מבזים ומביישים אותה לעין כל. חוצפנית, תסתלקי מכאן – צעקה שוב אותה גברת – הכותל לא רק שלך ! נכדת הצדיק הרגישה נורא, היא התביישה עד למאד, בפרט שאותה אשה צעקה עליה עד שנשמע קולה עד לרחבת הגברים. היא לא יכלה לסבול את הביזיונות יותר, ועזבה את המקום שבורה ורצוצה . בדרכה לביתה, היא רואה על הרצפה דבר מוזר. היא מתכופפת ולהפתעתה היא מגלה מטבע 'נפוליאון זהב' – מטבע בעל ערך, היכול לפרנס משפחה גדולה במשך כחצי שנה. היא כל כך שמחה והחלה להודות לה' בדמעות של אושר על הישועה הגדולה ששלח לה ושמע את תפילתה . בהתרגשות עשתה את דרכה מיד אל סביה הקדוש, על מנת לבשר לו על הישועה . סבא, – קראה – שמע ה' את תפילתי והושיעני וכבר מיד בדרכי מהכותל מצאתי מטבע 'נפוליאון זהב' יקר. אבל סבא, מדוע הייתי צריכה לעבור את הביזיונות והבושות שהיו לי בכותל לעיני נשים רבות, וכי לא היה מספיק שהייתי מתפללת בדמעות רותחות והיה ה ' שולח לי את המטבע ? חייך ר' שלמה מזוועהיל ואמר לה, נכדתי, טעות חמורה בידך, את חושבת כי כיוון ששמע ה' את צערך ובכייתך שלח הוא לך את המטבע היקר, לא ולא! דעי לך, כי בכיותייך עלו עד לכסא הכבוד, ולכן החליטו להביא לך כתגמול מתנה גדולה ששמה "ביזיונות", אשר אדם הזוכה לביזיונות מנקים מעליו את כל הגזירות, האסונות והמחלות הרובצות עליו. תפילתך קרעה את השמיים, על כן שלח לך ה' ביזיונות כה חמורים שקרעו את גזירת העניות מעליכם, וכיוון ששתקת וקיבלת את הביזיונות באהבה, הרי שהתבטלה גזירת העוני ומיד מצאת את המטבע היקר. המטבע אינו תגמול על התפילה, אלא התגמול הוא ביזיונות, והמטבע הוא כבר התוצאה שלהם . "בקרובי אקדש" (י, ג) סיפר הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל: אחד מגדולי הרבנים בארה"ב, היה מעורב בבחרותו במחלוקת שהתגלעה בישיבת סלבודקה, בקובנה דליטא. לימים בתו התחתנה, ובנתה את ביתה, אולם פגעי הזמן שלחו בה את ידם, עד שלימים זנחה את ביתה וילדיה, והתחתנה עם גוי רח"ל . כשהגיע פעם אותו רב לביתו של הגאון רבי יעקב רודרמן זצ"ל, פנתה אליו אשתו של רבי יעקב ואמרה לו: העדיין הנכם זוכרים שכאשר היתה בשעתו המחלוקת, ישבתם פעם יחד עם עוד בחורים ושוחחתם על אודות המחלוקת, ובתוך כך נכנס למקום המשגיח הגה"צ רבי אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל, וכשראית אותו נכנס, אמרת בלחש ביטוי חריף של חוסר כבוד אודותיו…. מי יודע – סיימה – אם לא בשל כך התרגשה ובאה עליך צרת הבת הנוראה הזו.. . כאשר שמע זאת אותו רב חשוב, פרץ בבכי מר, ואמר לרבנית כי דבר זה פרח מזכרונו כליל, ואכן כל הימים תמה לעצמו על מה ולמה בא עליו האסון הגדול הזה, וכעת בהזכירה לו אותו מעשה חמור, בטוח כי אכן צודקת היא בהשערתה . (נסיך ממלכת התורה )
"וידום אהרן" (י, ג)
מדי יום ביומו, לאחר התפלה, היה משתרך תור ארוך של אנשים שהיו באים לשאול בעצתו של רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. הוא היה נשאר במקומו בבית הכנסת ומשיב בסבלנות ובהארת פנים לכל אחד ואחד . יום אחד נכנס יהודי לבית הכנסת וכאשר ראה כיצד משיב הרב זוננפלד לשואלים, לא שלט ברוחו והחל לזעוק, הכיצד מדברים בבית הכנסת דברים בטלים? ! הגרי"ח זוננפלד, בענוותנותו, קיבל באהבה את תוכחתו של הלה ומיד יצא מבית הכנסת, ושם המשיך להשיב לשואליו. מהיום ההוא והלאה, לא התעכב אחר התפלה בבית הכנסת, אלא יצא והשיב בחוץ לכל הפונים אליו . (בית ישראל )
"וידום אהרן" (י, ג)
לאחר פטירת רבי נחום, בנו בכורו של רבי דוד משה מטשורטקוב, כשהוא במיטב ימיו, גילה האב לחרדתו כי גם בנו השני רבי ישראל חלה אנושות, עד שהרופאים אמרו נואש. נכנס הרבי לחדרו והחסידים שמעוהו אומר, רבונו של עולם! אם טוב הדבר לפניך איני מתרעם. אולם האם מסוגל אני שלא להתפלל עליו? והרי שעה שמתו בני אהרן נאמר וידם אהרן, כי הצער כה נגע ללבו עד שאפילו לא היה מסוגל לפתוח את פיו. לפתע הרימה אשה אחת את קולה וזעקה, רבונו של עולם! אפלו הצאר הרוסי אינו נוטל לצבא בן יחיד! וכוונתה היתה על בנו של הרבי שנותר יחיד לאביו . אמרו שקריאה זו עשתה רושם בשמים, והבן התרפא ומילא את מקום אביו .
"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו" (י, יב)
בשעה שחלה הרה"ק רבי דוד מזאבלוטוב זיע"א חתנו של הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב זיע"א במחלה אנושה, ישבה לצידו אשתו הרבנית שיצא שמה כצדיקה נדירה ולא היתה זזה ממטתו. ימים שלמים עמדה בתפילה ובתחנונים עד שבעזרת השם קם מחוליו והחלים. פנה רבי דוד אל אשתו הרבנית ואמר, עתה אני מבין מפני מה המדרש מונה בין החטאים שגרמו למותם של בני אהרן, גם חטא זה שלא היו להם נשים. לכאורה הרי הדבר תמוה, וכי בשביל שלא לקחו להם נשים היו חייבים מיתה? אלא זוהי הכוונה, אילו נשאו נשים, אולי היו זוכים לנשים נאמנות וצדקניות כמוך, ומי שיש לו אשה צדקנית כזאת, נשאר בחיים .
"כי מפריס פרסה הוא… והוא גרה לא יגר" (יא, ז)
הצדיק רבי מאיר מפרמישלאן היה נוהג לחזר בעצמו על פתחי נדיבים, ולהתרימם למען העניים. באחד הימים הגיע רבי מאיר לביתו של גביר גדול, שנחשב גם ליודע ספר ומהדר במצוות, ועם זאת נודע ככילי וקמצן, שאינו תורם מכספו לא לצדקה, ולא לכל שאר דברים שבקדושה . בראות הגביר את רבי מאיר ניצב על מפתן ביתו, הבין שבא להתרימו למען העניים, ומיד החל לומר בצדקנות מזויפת, צר לי כבוד הרבי, ואולם אין באפשרותי להיענות כעת לבקשתו, מאחר וממהר אני לשיעורי הקבוע בבית המדרש, ולתפלה בצבור . וכי אין אני נוהג כיהודי טוב וכשר? – סיים הגביר את דבריו מדושן עונג. תוך כדי דיבורו, נטל את כובעו בידו ואת מטהו, וברב חשיבות החל פוסע אל כיוון היציאה. לא, אינך נוהג כיהודי טוב – מיהר רבי מאיר להשיב, ומבלי להתייחס לארשת ההפתעה שנסתמנה על פני הגביר, החל להסביר את דבריו, עליך ועל שכמותך התכוונה התורה, כשאמרה על החזיר, כי מפריס פרסה… והוא גרה לא יגר, אין תועלת בהיות האדם מפריס פרסה, דהינו שמכתת את פרסות ר גליו, לצעוד בהן למקום תורה ותפלה, אם גרה לא יגר – אם אינו מוזיל לצדקה מהגרה שברשותו, דהינו ממעותיו – כפי שפירש רש"י את המלים, עשרים גרה השקל (שמות ל, יג) – עשרים מעות . (פנים מאירות )
"והתקדשתם והייתם קדושים" (יא, מד)
איש האמת, היה רבי יחזקאל שרגא משינובה, ועליה עמד כל ימיו. מקפיד היה שלא לכנות שום אדם בתואר מוגזם מעבר לערכו, וכאשר היה עליו לכתוב מכתב לרב בישראל שלא היה בטוח כי גדול הוא בתורה, היה כותב לו 'צדיק' בלבד, באמרו, גאון איני בטוח שהוא, אולם בגדר צדיק בודאי הוא, שהרי המשנה מעידה שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים… ולא היה רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. פעם הדפיס אחד מחסידיו ספר בהסכמתו, וכשראה את הכותרת 'הסכמת רבנו הקדוש' התמלא רוגז, היתכן לכתוב עלי תואר, שחז"ל כינו בו את רבי יהודה הנשיא, שהיתה בו הנהגת קדושה יתירה?! יום אחד, הגיע אליו רבי אהרן וויס ממונקטש, אחיו של הרה"ק בע ל האמרי יוסף מספינקא, ומכיון שבאותה עת עסק בלימוד הלכות נטילת ידים והעמיק לחקור את כל השיטות והדעות בעניין, ראה כיצד הרבי נוטל ידיו בהידור כדי לצאת ידי כל השיטות והדעות, ואף הוסיף עליהן חומרות והנהגות שלא עמד על מקורן. הרבי הבחין בהתעניינותו, פנה אליו ואמר, הבה ואסביר לך מדוע נוהג אני בחומרות רבות בנטילת ידים, זה עידן ועידנים שהחלו לכנות אותי בתואר הרב הקדוש, ולא ידעתי לשית עצה בנפשי, אולם לאחר שהתיישבתי בדעתי נזכרתי בדברי חז"ל שדרשו את הפסוק 'והתקדשתם' – אלו מים ראשונים, 'והייתם קדושים' – אלו מים אחרונים, נמצא שהזהיר בנטילת ידים נקרא קדוש, וכדי שלא להכשיל בשקר את המכנים אותי כך, קבלתי על עצמי לנהוג בחומרות יתרות בנטילת ידים.. .