ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת תצוה – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זן כתית למאור להעלות נר תמיד" (כז, כ)

מה זה 'להעלות נר תמיד' ? היה עשיר אחד שהיו לו שלושה בנים . והנה, הגיעה העת והאב החליט לעשות סדר בירושה, ולכתוב צוואה על מנת למנוע מחלוקות מהבנים לאחר פטירתו מן העולם . שאל האב את הבן הראשון: מה תעשה בכסף הרב שאוריש לך ? אתה יודע מה אני אעשה – אמר הבן הראשון – אקים רשת כוללים על שמך, ואני אבנה לכבודך את בית המדרש הגדול בעולם, ולא רק זה… בתוך המבנה גם יהיה בית הכנסת הכי מפואר בעולם, והכל רק על שמך.. . פנה לבן השני ושאל אותו את אותה השאלה.. . ענה הבן השני: אקים בית חולים על שמך, ואדאג שיהיו שם את המכשירים הכי משוכללים, הצלות חיים רבות ייזקפו על שמך בעולם הבא . ולא רק, את בית התמחוי הגדול בעולם אני אקים לכבודך, מורעבים רבים יהיו שבעים רק בזכותך.. . פנה האב אל בן השלישי עם אותה השאלה.. . ענה הבן השלישי: בשביל שאוכל להסביר לך מה אעשה עם המיליונים הרבים שתוריש לי, אני חייב לקחת אותך איתי לביתי.. . התלווה האב לבנו, שהוביל אותו לכיוון המרתף החשוך . הבן הדליק נר, וירד לפני אביו אל עבר המרתף החשוך, כשאביו מאחוריו . פנה הבן לאב ואמר: נו אבא, אתה רואה? אתה רואה מה אני אעשה עם הירושה הגדולה שלך… ? ענה לו האב: בני, איני רואה כלום, אתה מסתיר לי את האור . אמר הבן לאב: בוא נעלה חזרה למעלה . אבל לא ראיתי כלום… הפציר בו אביו . בוא ואסביר לך אבא, המצווה נחשבת לנר, 'כי נר מצווה…', אבל מי הוא זה שנהנה מהמצווה? רק מי שמחזיק בנר.. . אם אתה תשאיר את הנר לבנים שלך, אתה לא תראה מזה כלום, הם רק יסתירו לך את האור . לכן אבא, במקום להשאיר את המיליונים ירושה לבנים שלך שיעשו איתם מצוות, תעשה אתה בעצמך מצוות בכסף שלך, וכך תוכל להחזיק בנר, מבלי שאף אחד אחר לא יסתיר לך.. . (אפריון שלמה )

 

"ואתה תצוה את בני ישראל" (כז, כ)

פעם פרצה שריפה גדולה בעיר בריסק והרבה מבתי ישראל עלו בלהבות. הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק השקיע את כל כוחותיו להציל, לסייע ולשקם את אותן משפחות מסכנות שכל ביתם עלה באש. כל אותם ימים לא ישן בבית אלא על ספסל מעץ בבית המדרש. שאלוהו בני ביתו מדוע נוהג כך? השיב להם רבי חיים: כיצד אני יכול לישן על מטה כאשר כל כך הרבה יהודים אין להם בכלל קורת גג. משה רבנו הקריב את עצמו להצלת כלל ישראל וכאשר רצה ה' להשמיד את עם ישראל בעבור עוון העגל אמר משה לה' "מחני נא מספרך אשר כתבת" ולכן שמו של משה רבנו אינו מופיע בפרשה.

 

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" (כז, כ)

רבי יוסף מאיר מספינקא בעל ה"אמרי יוסף", התאמץ למעלה מכוחותיו במצות הכנסת כלה, ולמרות שהיה דחוק בעצמו היה לווה כספים רבים לנישואי יתומות בדרך כבוד. פעם שררה בביתו עניות גדולה, ואחד ממקורביו תמה בפניו: האם אין מן הישר לסלק את החובות ולפרנס ביד רחבה את בני הבית, במקום לפזר לאחרים? השיב הרבי: אינך ראשון בטענה זו, שכן מישהו כבר הקדים וטען לפני כך, והוא יצר הרע שנסה לשכנע אותי לקבץ ידי מלתת צדקה, אבל בוא ואראה לך את המובא במדרש רבא פרשת תצוה. הרבה פעמים אדם מחבב בלבו לעשות מצוה, זו צדקה, ויצר הרע שבתוכו אומר, מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך? עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך. ויצר טוב אומר לו, תן למצוה, ראה מה כתוב "כי נר מצוה" – מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפי נרות מדליקים הימנו אור במקומו, כך כל מי שיתן למצוה אינו מתחסר . באחד ממסעיו של רבי מאיר שפירא מלובלין בין קהילות ישראל, לשם גיוס משאבים לישיבתו הנודעת ישיבת חכמי לובלין, עמד ונאם באזני קהל נאספים גדול, ותאר בפניהם בפרוטרוט את ההוצאות המרובות שהשתרגו על צווארו כתוצאה מניהול הישיבה, וציין כי תלמידי הישיבה סובלים מרעב ודוחק כתוצאה מחוסר תמיכה קבועה להוצאות הישיבה. קם אחד מעשירי המקום, איש גאותן וגבה לב, והתריס: אם המצב כה דחוק בישיבה, לשם מה בניתם בניינים כה מפארים? אולי עליכם למכור את הבניינים הגדולים, ובכסף שיתקבל בעדם תוכלו לכלכל את התלמידים מדי חדש בחדשו! ? לשמע הטענה המחוצפת, התעורר רעש במקום, אולם רבי מאיר שפירא לא אבד את עשתונותיו, ועל אתר מצא תשובה מבריקה וגאונית, כשהוא פונה אל העשיר: בודאי זכור לך שבשעה שאמר הקב"ה למשה להקים את המשכן, לא פנה בלשון צווי, ולמרות זאת התנדב כל העם והביא תרומות רבות לבנית המשכן, עד שהיה כבר די והותר, אולם כשהיו זקוקים לשמן זית למאור, כאן אמר הקב"ה למשה בלשון ואתה תצוה . מדוע היה צריך לצוות על כך? מפני שכך טבעו של עולם. כאשר עורכים מגבית לבנית בנין גדול, או לשם כל ענין חשוב שבצדקה, נמצאים לכך תורמים שמוכנים להשתתף במצוה הגדולה הזו שתקרא על- שמם, אולם כאשר זקוקים לשמן למאור, למזון ומחיה קבועה, לזה צריך צווי מיוחד . כאן עצר רבי מאיר לרגע, ולאחר מכן הרים את קולו והרעים: "ובכן, מצווה אני בשם התורה הקדושה, לתרום שמן זית, ובזה תוכלו להעלות נר תמיד בישיבתנו. הדברים הקולעים עשו פירות, וצבור הנאספים השתתף בעין יפה במגבית שנערכה במקום, והפכו לשותפים נכבדים בהוצאות הישיבה .

 

"ואתה תצוה" (כז, כ )

תחנוני משה על ישראל לאחר חטא העגל, שבהם בקש מחני נא מספרך (לב, לב), התקבלו, ובפרשת תצוה שמו כלל לא מוזכר, כפי שאומר רבנו בחיי: קללת חכם אפילו על תנאי היא באה, מנא לן ממשה שאמר מחני, ואף על כי שנתכפר להם עוון העגל, נמחה שמו מפרשת ואתה תצוה שלא נזכר שם שמו של משה כלל . ולכאורה קשה, מפני מה העניש הקב"ה את משה רבנו על מסירותו לכלל ישראל ומחה את שמו מפרשת תצוה ? בספר אוצר חיים" מובאת בענין זה תשובתו של הר"ש סופר: משל למה הדבר דומה? השר האהוב ביותר על המלך קבל כמתנה מאת מלכו את רסן הממשלה, כשהמלך מורה לו שבשעה זו יכול הוא לחוקק כמה חוקים טובים, שיקראו לזכרון עולם על שמו . כיוצא בכך, בשכר מסירותו של משה לכלל ישראל, אשר הביאה אותו לדרגה שבה היה מוכן למחות את שמו מספר התורה, על כל המשתמע מכך, הוא זכה שהקב"ה יאמר לו ואתה תצוה – הנני נותן לך רשות מיוחדת, כך שאתה עצמך תהיה המצוה את ישראל !

 

"ואתה תצוה את בני ישראל" (כז, כ )

כתב בבעל הטורים: "תצוה" בגי' "נשים צוה" רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת. ודבריו תמוהים, איך זה מתקשר עם המשך דברי הפסוק "את בני ישראל"? אלא מובא בספר תפארת יחזקאל להגה"ק רבי יחזקאל טויסיג זי"ע ליישב על פי מה דמובא במשנה "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, ובחלה, ובהדלקת הנר". והקשו, למה כתוב "ובהדלקת הנר" ולא "ובנר", כמו שכתוב "ובחלה" ולא "בהפרשת חלה"? אלא שרצה התנא לרמז מה שמובא במג"א "שבעל הבית יתקן את הנרות בערב שבת ואח"כ אשתו תדליק" . וזה א"כ הכוונה, "תצוה" גי' "נשים צוה", רמז להדלקת הנר לנשים חובה, "את בני ישראל" צוה "ויקחו אליך שמן זית זך" – ההכנות והתיקון מוטלים על בני ישראל, והנשים רק תדלקנה את הנרות… (פרי עמלנו )

 

"יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר" (כז, כא)

בפשטות לשון הפסוק משמע שהערכה נמשכה מערב עד בוקר וזה תמוה, מה עשה אהרן כל הלילה במנורה ? אך ידוע שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ) ואהרן הכהן היה משתוקק ומצפה כל הלילה מתי יגיע כבר הבוקר ויוכל לקיים מצות הטבת הנרות וממילא נחשב לו כאילו עסק במצות המנורה כל הלילה מערב עד בוקר . (ארון עדות )

 

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל לכהנו לי" (כח, א )

שואלים המפרשים: מדוע לא נבחר משה להיות הכהן הגדול ? ומבארים (המגיד מדובנא בספר אהל יעקב, ועוד): משום שתפקידו של הכהן לשאת עליו עוון בני ישראל, לכפר עליהם, לעשות עבודת העם, מצריכו להיות "מתוך העם" להיות מעורב בו, להכיר את חולשותיו ומגרעותיו, צרכיו וטרדותיו. לא כן משה רבינו הרחוק יותר מתשוקותיו של בשר ודם, המסוגל לעלות השמימה ולהיות מעורב עם המלאכים ללא אכילה ושתיה, אינו יכול להשתמש באצטלא זו. משום כך, אהרן שהיה קרוב יותר אל העם, היה אפשר בידו לנהוג במדה זו של "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" כמו שאמרו חז"ל (אבות א, יב).

 

"ואתה הקרב אליך" (כח, א )

אנשים רבים שהיו רחוקים מדרך היהדות, חזרו בתשובה שלימה בגלל היחס האוהב והמלבב שגילה כלפיהם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל. סיפר אחד מהם שבכל פעם שבא למחיצתו של רבי יהודה הקביל פניו בכזו לבביות ואף כיבדו בקימה.. . כשנסע פעם רבי יהודה לעיר צפת, תוך כדי הילוכו ברחוב עם מלויו, נתקל בשני צעירים בעלי חזות חילונית . מיד קרא להם בחיבה גדולה והפליג בשיחה עמהם, בכוונה ללמדם על "רגל אחת" מה זו תורה, יהדות, ושבת מה היא, ולא נתקררה דעתו עד שפשט טליתו מעליו באמצע הרחוב, ומסרו לידם שיברכו עליו ויתעטפו בו, וילכו ד' אמות כשהם עטופים בציצית, הכל כדי לזכותם . לפליאת מלוין, צייתו הצעירים לכל מה שציוה אותם, וניכר היה שדבריו הכנים הרשימו אותם בלי די . כשעמד להפרד, הזמין רבי יהודה את הצעירים שיבואו אליו לירושלים וימשיכו לשוחח, כשהוא מקריא להם את שמו וכתובתו, הכל כדי שלא להחמיץ שום הזדמנות שנקרית לו להוציא יקר מזולל . (וזאת ליהודה )

 

"ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט" (כח, ד)

איתא בגמרא (זבחים פח) שהאבנט היה מכפר על הרהור הלב . חסיד אחד הגיע פעם אל רבו המגיד הקדוש ממזריטש וקבל בפניו על שאינו מצליח לטהר את מוחו וליבו מהרהורים רעים וממחשבות זרות. ציוה עליו המגיד שיסע אל הצדיק רבי זאב מז'יטומיר שבאותם ימים החזיק בית מזיגה בכפר קטן . עשה החסיד כאשר ציוה עליו רבו ויצא לדרכו. כעבור טלטולים לא מעטים הגיע באישון ליל אל הכפר ופנה אל בית המזיגה . בשעה מאוחרת זו היה בית המזיגה כבר סגור. דפק החסיד על הדלת אולם איש לא נענה. דפק האיש ביתר חוזק ואף הרים את קולו בצעקות אלא שמאום לא הועיל . בלית ברירה נותר האיש מחוץ לבית המזיגה כל אותו הלילה. למחרת בבוקר נפתחה הדלת והאורח הוכנס אל הבית פנימה שם ניתן לו חדר קטן בו יוכל ללון. שהה החסיד כמה ימים בבית המזיגה, אלא שלא הבחין בשום דבר מיוחד בהנהגותיו של ר' זאב . חשש התגנב ללבו שמא בא לכאן בחינם.. . מאחר שכך, החליט החסיד שהגיע הזמן לשוב אל ביתו, אולם קודם שעזב ניגש אל ר' זאב ושאל: רבינו המגיד שלח אותי לכאן ואינני יודע מדוע.. . אני אגיד לך מדוע שלח אותך – נענה ר' זאב – רבינו המגיד ביקש ללמד אותך שהאדם הוא בעל הבית ולמי שאיננו רוצה, הוא לא נותן להיכנס!.. .

 

"והטור השני נפך ספיר ויהלם" (כח, יח )

יהלום בגימטריה 'אמן'. רמז לנאמר בזוהר הקדוש (עקב רעא א) על מעלתה של ברכה שנענתה באמן, שכאשר היא עולה למעלה, נפתחים בפניה כל שערי שמים ומכריזים: "זהו הדורון ששלח פלוני למלך!" כשם שהיהלום שובץ בחשן, כך האמן הוא היהלום המשובץ בכתר התפלה שאותו מגישים עם ישראל בכל יום ויום לפני מלכו של עולם . (שערי נסים א, רפא )

 

"שפה יהיה לפיו" (כח, לא-לב )

כתב החפץ חיים (שמירת הלשון ב, פ"ז ) שפסוקים אלו מרמזים על שמירת הלשון, לפי מה שאמרו חז"ל, שהיה המעיל מכפר על עוון לשון הרע, אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול (ערכין טז. ) הוא שנאמר כליל תכלת , שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, ובזה יזכור שעתיד הוא להתייצב לדין לפני כסא הכבוד . באחת מנסיעותיו של הגראי"ל שטיינמן התלוו אליו אחד מנכדיו והרב יצחק רוזנגרטן. הנכד שהבחין כי הרב רוזנגרטן מקליט כל הדברים שיוצאים מפיו של הגראי"ל, שאלו האם קיבל רשות מהגראי"ל להקליט כל דבריו, שהרי כשאדם יודע שדבריו מוקלטים נזהר יותר בדיבורו ושוקל כל מילה שאומר . הרב רוזנגרטן השיב בחיוב והוסיף כי כבר בעבר שאל את רבי אהרן לייב אם יוכל להקליט דבריו, ותשובתו היתה: הלא בשמים יתבעו אותי על כל מילה שהוצאתי מפי, כך שבין כה וכה עלי להיות אחראי על כל דיבורי.. .

 

"ונשמע קולו בבואו אל הקודש" (כח, לה)

פרצה חמורה נפרצה בעירו של הגאון רבי משה סופר, בעל החת"ם סופר זי"ע, וכיוון שכך, מיהר הגאון להורות לאחד הגבאים שלו, לקבץ ולאסוף את כל הקהל לבית הכנסת הגדול בפרשבורג, שכן הוא רוצה לדרוש בפני כולם . משנתכנסו כל היהודים לבית הכנסת, עלה החת"ם סופר אל הבימה, ובקול תעצומות החל להשמיע את דבריו הנוקבים, כשהוא זועק בקול נורא מקירות לבו אודות הפרצה הגדולה שנפרצה בעיר, ולא נתקררה דעתו עד שביקש לומר בקול גדול ונורא ז' פעמים 'ה' הוא האלוקים', כשכל הקהל מתבקש לחזור אחריו מלה במלה . לאחר הדברים, נגשו אל החת"ם סופר כמה מיהודי העיר, אשר לא נמנו על קהל החרדים שבעיר, יהודים שההשכלה כבר עשתה בהם שמות, ודעתם לא היתה נוחה מתוכחותיו של הרב, ואמרו לו: למה ומדוע הרב צועק כל כך? האם לא נכון יותר לדבר את הדברים בנחת ובשקט, כי הלא כבר אמרו דברי חכמים בנחת נשמעים ? הבין החת"ם סופר את מגמתם בדבריהם, וענה להם כגמולם: אמנם כדבריכם, הצניעות יפה מאד לכל אדם, ולא כל שכן לגדול הדור, שהרי דברי חכמים בנחת נשמעים. ואולם, כל זה אמור בענייני חלין, בדברים של יום יום, אבל בענייני קודש, כאשר הדברים נוגעים לקדשי שמים, לקדשי האומה, לקדושה וטהרה של הדור, להכרעה על עניינים גורליים ביותר, אזי על המנהיג להשמיע את קולו ברמה, כמו שהכתוב אומר ונשמע קולו, אימתי? בבואו אל הקדש. אזי עליו לדבר באומץ ובהשמעת קול בעז ובתעצומות . (תולדות החת"ם סופר )

 

"והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (כח, לח )

נשאלת השאלה: וכי די בעובדה שהציץ יהיה על מצחו של הכהן הגדול תמיד, כדי להבטיח שיהיה לרצון לפני ה'? ניתן להסביר זאת על פי מה שאמרו חז"ל, שהציץ היה מכפר על עזות פנים. הכיצד? בשעה שעזי הפנים והרשעים היו רואים את הציץ, היה לבם נשבר בקרבם, והיו חוזרים בתשובה לקדוש ברוך הוא . ומאחר וחזרת הרשעים בתשובה, גורמת נחת רוח מרובה הוא, נמצא שעובדת היות הציץ על מצחו תמיד, היא שגורמת שיהיה לרצון לפני ה' . (כתנות אור )