ליקוטים וסיפורים נפלאים סוכות תש"פ – מאת ר' ברוך רובין הי"ו 

 

"והיית אך שמח"

אל הרה"ק בעל הלב שמחה זי"ע הגיע אברך והתאונן על מצבו הקשה, פרנסתו אינה כדבעי, ואינו יכול להחזיק מעמד בדקדוקי עניות המעבירים אותו על דעתו ועל דעת קונו. אמר לו הרבי: "היה בשמחה"! "כיצד אפשר להיות בשמח ה במצב כזה"? שאל האברך. "ומה לא עושים בשביל פרנסה?…" ענהו הרבי. הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, היה נוהג להזמין אל סוכתו דווקא אנשים פשוטים, מן הדרגה הנחותה ביותר, איתם היה אוכל את סעודות החג, מאזין לדבריהם ומשמיע באוזניהם דברי תורה. היו האנשים תמהים על מנהגו זה, וכי אין הוא יכול למצוא לו חברותא "אושפיזין" מכובדים יותר? פעם שאלוהו לטעם הדבר. השיב הצדיק על דרך הצחות: לעתיד לבוא, כשיזמינו את כל הצדיקים לסוכת עורו של לוייתן, ארצה גם אני, כמובן, להיכנס לאותה סוכה. ואולם שומר הפתח ודאי יעכב אותי ויאמר בכעס: חוצפה שכזאת, איך בן אדם שכמותך מעז להידחק בין צדיקים וגדולי עולם? ואוכל להשיב על כך: גם אנוכי הזמנתי לסוכתי אנשים פשוטים, ולא התביישתי בהם. "ושמחת בחגך " על "מעלת השמחה" מסופר על עשיר גדול שנהג לערוך לידידיו בביתו "סעודות מלכים" והיין היה נשפך בביתו כמים, ומרתפיו היו מלאים בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות , ולמרות כל העושר שהיה ברשותו, לא היה העשיר "שמח בחלקו". כל הזמן חשש שמא ירד מנכסיו, ועל כן לא היה ישן בלילות ורק כאשר הייתה השמש זורחת היה מצליח להירדם! בסמוך לביתו של העשיר היה "צריף" קטן של סנדלר עני שעבד מבוקר ועד ערב, ופיו לא היה מפסיק מלשיר. ולכן העשיר שהיה עייף מאוד במשך היום לא ידע את נפשו מרוב צער, שהרי כיצד יוכל להשתיק את העני מלשיר בכדי שיוכל מעט לישון! יום אחד עלה רעיון בליבו של העשיר, קרא לסנדלר ושאל לשלומו ואף התעניין במצבו ובהכנסותיו, וכשנודע לו שפרנסתו דחוקה, שאלו: כיצד אתה מצליח לשיר כאשר פרנסתך דחוקה? השיבו העני: ברוך ה' יש לי משפחה ולחם לא חסר לי, והשמחה שרויה בביתי ומדוע לא אשמח בחלקי? שוב הקשה העשיר ושאל: האם לא היית רוצה שיהיה לך כסף רב? ובתוך כדי שאלתו נתן ל ו העשיר במתנה "שק גדול" ובו חמש מאות דינר זהב! לקח הסנדלר בשמחה את השק והודה לעשיר על מתנתו! בחזרתו לביתו הטמין את הכסף בחצרו וחזר לעבודתו, ומאותו היום כשהיה עובד לא היה "שר" כהרגלו משום שדאגות רבות נכנסו בליבו וכל רעש קטן ששמע היה חושש שמא זה גנב, ולכן תמיד היה בודק במחבואו את הכסף שמא נגנב? מרוב דאגותיו פניו השתנו מפחד ומחוסר שינה. לימים הבין הסנדלר שהכסף גרם לו להפסיד את "שמחתו" ואת שלוות נפשו. מה עשה? נטל את "שק הכסף" ומיהר לביתו של העשיר ואמר לו: קח את הכסף שלך בחזרה ואין לי צורך בהם, משום שלא אמכור את שירתי ושמחת חיי בעבור כל כסף שבעולם! לכן בימים קדושים אלו יוצאים כל בית ישראל מדירת "קבע" ועוברים לדירת עראי" לסוכה הקטנה, וזאת בכדי שנדע ונבין שאין "השמחה" נמצאת דווקא בבית הגדול עם הכלים והרהיטים המפוארים, אלא השמחה "האמיתית" נמצאת דווקא בסוכה הקטנה שאינה תלויה בהבלי העולם הזה ועל כן נצטווינו לשמוח בה.

 

"מצטער פטור מן הסוכה "

הגמרא אומרת, שלעתיד לבוא יתן הקדוש ברוך הוא שכר לישראל על שקיבלו את התורה וקיימו אותה, ויבואו אומות העולם ויאמרו שגם הם רוצים לקיים את התורה ולקבל עליה שכר, יענה להם הקדוש ברוך הוא 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת'? אך כיוון שאין הקדוש ברוך הוא בא בטענה עם בריותיו, יתן להם מצות סוכה, וכל אחד מהם יעשה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא יוציא להם את חום השמש כמו בתקופת תמוז, וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא, ולכן אינם מקבלים שכר ויענשו'. ולכאורה קשה, הרי הדין הוא שמצטער פטור מן הסוכה, ומדוע אומות העולם יאבדו על כך, הרי הם עשו המצוה כדין, שהרי היה להם צער, והרי הלכה היא, שהמצטער פטור מהסוכה ? ומבאר רבנו האור החיים הקדוש: שאת אומות העולם הקדוש ברוך הוא דן במידת הדין, ו אילו את ישראל, הוא דן במידת הרחמים, לכן גם אצל אומות העולם כתוב מלך 'אלוקים' על גוים, ובישראל כתיב 'ה' מלך', וידוע ש'אלקים' זה מדת הדין ו'ה' ' זה מידת הרחמים, לכן, באומות העולם שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם כמלך בדין, חייבים הם לעשות כמו עבד גם בסכנה ובצער, ואיך יצאו מן הסוכה נגד מה שגזר מלכם? אבל אנו נידונים במידת הרחמים, ואמר לנו ה' במידתו הטובה 'וחי בהם' ולא ש'ימות בהם' . (מאור החיים )

 

"מצטער פטור מן הסוכה"

בעל ה"חידושי הרי"ם" מבאר את ענין הפטור והצער: דהנ ה היעוד של מצות סוכה הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", אדם המצטער, אין לו ישוב הדעת והמנוחה הנכונה הראויה לקיום המצוה, וממילא נפטר מקיומה . ובעל ה"תפארת שלמה" מבאר באופן מיוחד: "המצטער", אדם שיש לו צער כל שהוא ודאגו ת וטרדות, "פטור" נפטר מצערו ומצוקתו – "מן הסוכה", על ידי קיום מצוות סוכה .

 

"כי בסוכות הושבתי… בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג)

נשאלת השאלה אם אכן הסיבה היא זכר למה שנעשה בשעת יציאת מצרים, הרי יציאת מצרים היתה בחודש ניסן ומדוע אנו עושים סוכה בחודש תשרי . התשובה הידועה שאילו היו עושים סוכה בניסן לא היה ברור שנעשה זכר למה שנעשה ביציאת מצרים כי הרבה אנשים עושים בקיץ סוכה להגן מפני החמה אבל עכשיו עם הגעת עונת הגשמים, כשעושים סוכה, ברור שזה לשם מצוה. אולם הגר״א זצ״ל הסביר כי ידוע שכאשר עשו בני ישראל את העגל נסתלקו ענני כבוד ואמר ה' 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך' שילך עם בנ"י, ומשה רבנו ביקש שלא יעשה ה' ככה, כמו שנאמר 'אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה', ונתרצה ה' לעמו אח"כ וחזרו ענני הכבוד ע"י בניית המשכן שהי' כפרה על חטא העגל, וזה היה בט"ו לחודש תשרי, כי ממחרת יוה"כ שירד משה מן ההר ואמר להם להביא נדבות למשכן, וזה היה למחרת יום הכיפורים בי"א תשרי, והם הביאו נדבות ב' ימים – בבוקר בבוקר ( 2 בקרים) שהם י"ב בי"ג תשרי, ביום י"ד תשרי הכריזו שלא יביאו יותר נדבות כי יש די והותר, ובט"ו תשרי התחילו בבניית המשכן וחזרה שכינה לישראל עם ענני הכבוד, ולכן ציווה ה' לנו לעשות סוכה בט"ו בתשרי זכר לענני כבוד שחזר שוב לישראל בט"ו בתשרי אחרי שנסתלק בחטא העגל. (הגאון מווילנא ) רבנו האור החיים הקדוש אמר: השי"ת נתן לנו שבעה ימים של סוכות ושבעה ימים של פסח, לזכות באלו הימים לשכר גדול לעולם הבא. כי מאחר שזמן החורף הגיע, ויש חלאים רבים בסיבת הקור, נתן לנו ה' שבעה ימי סוכות שהם ימים טובים פנויים ממלאכה ללמוד בתורה, וילך לשמוע דברי תורה לראות הדרך הישרה שיבור לו האדם, וכמו כן שבעת ימי הפסח, ועם זכותם ינצל האדם מן החלאים המקריים לבא בימות הגשמים ובימות החמה, ולא כאותם שמאבדים זמנם באלו הימים לשחק בקלפים או דבר אחר, אוי להם ואוי לנפשם. (ספר 'מאור החיים', לתלמידו של רבנו)

אמר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל שמעתי בשם מרן ה"חתם סופר" זי"ע טעם לחביטת הערבה בהושענא רבא, כי הנה חז"ל אמרו (ויק"ר ל, יב) טעם איגוד ארבעת המינים, כי לולב יש בו טעם, ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שהם בעלי תורה אך לא בעלי מעשים טובים. האתרוג יש בו טעם, ויש בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שהם בעלי תורה והם בעלי מעשים טובים. ההדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שהם בעלי מעשים טובים ואינם בעלי תורה. הערבה אין בה טעם ואין בה ריח, כך יש בהם שאינם בעלי תורה ואינם בעלי מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרים אלו עם אלו. הרי שאף כי ה"ערבה" המסמלת את אלו שאין בהם תורה ומעשים טובים, אינם ראוים לקיום, מכל מקום כאשר מתחברים עם שאר המינים זוכים להיות מושפעים מזיו התורה הקדושה, ואז גם בחינת "ערבה" יש לה חשיבות. אולם כל זה כאשר הערבה מאוגדת באגד יחד עם כל המינים, אולם כאשר הערבה רוצה להיות לה לעצמה, אזי אין לה זכות קיום וחובטים אותה בקרקע.

 

"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת במהרה בימנו אמן"

 

"מאטל נער" סיפר הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב זי"ע: היה בחור מבוגר לא יוצלח שקראו לו "מאטל נער". לאחר רבות בשנים, יום אחד ב"ה התארס "מאטל נער" עם זיווגו ההגון, ומאז קראו לו "מאטל חתן". לפני חופתו נדהמו לראות את מאטל יושב ובוכה. שאלו אותו למה אתה כל כך בוכה? איזה כוונות אתה מכוון עכשיו? ענה "מאטל חתן", עד עכשיו קראו לי בשם "מאטל חתן", אולם לאחר חתונתי, אהיה שוב "מאטל נער". על זה אנו צריכים לראות שלא נבכה ונחזור לסורנו, אלא נספיג בתוכינו את הימים הקדושים, את ירח האיתנים, ונישאר עם הרושם הטוב של הימים הנעלים, וכל הפנימיות וההשפעות ישאירו רושם אצלינו ועלינו, ולא חלילה נחזור להיות אותו "נער" מלפני כן. (נקודות של אור – ספינקא)