ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
ליקוטים נפלאים לפרשת וזאת הברכה – מאת הרב ברוך רובין הי"ו
"ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש" (לג, ב)
ידוע המדרש, שהלך הקב"ה לכל אומות העולם, והציע להם לקבל את התורה, ושאלו לקב"ה מה כתוב בה וכו'. עד שהגיע לבני ישראל, ומיד אמרו "נעשה ונשמע". ושאל הגר"י גלינסקי זצ"ל, לכאורה, יש להבין מה הטענה הגדולה על אומות העולם? ודאי כך הוא דרך העולם, לברר המקח קודם שלוקחים, כדי לדעת אם טוב הוא או לא? והשיב, הנה כשעשו חוזר עייף, כתיב "ויאמר עשו אל יעקב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", ומדוע לא שאל אז מה יש בפנים? אולי יש שם גחלת או דבר שאינו אוהב? אלא, כשמדובר בתאוות – לא שואלים שאלות, אלא לוקחים מכל הבא, אך כשמציעים את התורה הקדושה, עורכים שבע בדיקות ושבע חקירות… המבחן היה, כמה רצון יש להם בה, והיכן שיש רצון לא עושים בדיקות!
"מימינו אש דת למו" (לג, ב)
ישראל קוראים מימין לשמאל, לפיכך הוקראו לפניהם הלוחות החל מן הלוח הימני המתחיל ב"אנוכי ה' אלוקיך". אבל הגויים הרי קוראים הם משמאל לימין, לפיכך הוקראו לפניהם הלוחות החל מהלוח השמאלי, המתחיל ב"לא תרצח" ו"לא תנאף". לגבי ישראל – "מימינו אש דת למו"… (שער בת רבים)
"מימינו אש דת למו" (לג, ב)
אש דת שהייתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה (רש"י) יש להבין מהי אש שחורה ואש לבנה. והנה בגמרא ביומא דרשו חז"ל דהתורה היא כמו סם, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. וביאר בזה בעל חובת הלבבות דמשום כך נמשלה התורה לאש משום דיש בה את שתי הבחינות שיש באש, מצד אחד היא מאירה ומחממת, אולם מאידך גיסא שורפת היא את מי שלא נזהר בה. זהו שרמז רש"י דאמר "אש שחורה על גבי אש לבנה" דהתורה ביסודה היא אש לבנה המסמלת הצלחה לעוסק בה ועץ חיים לעושיה, אולם יש בה גם בחינה של אש שחורה והיא למי שלא הולך כדרכה ובנתיבותיה. (כתב סופר)
"אף חובב עמים כל קדשיו בידך… תורה צוה לנו משה" (לג, ג-ד)
משהגיע רבי זושא מאניפולי ביום שמחת תורה למלים אלו, התייפח ופירש: "אף חובב עמים" אף על פי שבעוונותינו הרבים אתה מגלה, ריבונו של עולם, חיבה גדולה כל כך לאומות אחרות, ומסרת אותנו בידיהן. עם זה "כל קדושיו בידך" ישראל קדושים אינם נוטשים אותך ואת אמונך, "והם תכו לרגליך" אף על פי שבגללך הם מוכים ומעונים ללא הרף – עם זה "ישא מדברותיך" אין הם פוסקים מלחזור ולומר: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"!
"והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" (לג, יז)
'והם רבבות אפרים' פירש"י, אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים, 'והם אלפי מנשה' הם האלפים שהרג גדעון במדין. ויש להבין, אמאי זכאי אפרים לברכה של רבבות ואילו מנשה רק לברכה של אלפים, וי"ל, דהנה יעקב אבינו שיכל ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה, וכתיב (תהלים צא, ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. וא"כ י"ל דאפרים שנתברך בימין יפלו רבבות מאויביו ואילו מנשה שנתברך בשמאל יפלו מאויביו רק אלפים. (קול אליהו)
"ולא ידע איש את קבורתו" (לד, ו)
כומר אחד שאל את הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א, מניין שכל מה שכתוב בתורה הוא אמת ואין בה גוזמאות? כגון מה שכתוב שמשה רבינו לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה. השיב לו רבי יהונתן, ראה, התורה אומרת שלא ידע איש את קבורתו של משה רבינו, ואם כן מה היה הקושי לומר שמשה רבינו לא מת ועלה חי השמימה? אלא מכאן שכל מה שאומרת התורה אמת לאמיתה. "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (לד, י) מהו "ולא קם", היה לו לכתוב 'ולא יקום' נביא בישראל כמשה'? אלא, אחת ממעלות משה רבינו על כל שאר הנביאים הייתה, שכל הנביאים נפלו בהגלות אליהם הקב"ה, ואילו משה היה עומד שעה שה' דיבר עמו פנים בפנים. זהו שאמר הכתוב "ולא קם עוד נביא בישראל", כלומר, שלא יהיה עוד כמשה רבינו אשר ידעו ה' פנים בפנים, והוא "קם" ולא נפל, כי הם כן נפלו על פניהם. (הגה"ק האלוקי רבי שמשון מאוסטרופלי זי"ע)