מאמר אחרי מות- קדושים

מאת: מנחם ב"ר רחמים צדוק

ו"ְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְהוָה"

רבים מאתנו משתמשים בפסוק זה מידי פעם בפעם כדי לתת ביטוי לאהבה או להתחשבות מצד הזולת האחד לשני, והשאלה היא, מה או איזו משמעות דתית יש באמירה הזו?  שהרי עדות היא לכך שאנו לא רגילים  לשמוע את הציטוט במילואו כפי שנכתב בתורה, אלא אנו מחסירים ביודעין או שלא ביודעין שתי תיבות הקשורות לפסוק בסופו והן, "אני ה'" . הביטוי "אני ה'" בא ללמד את היסוד הגדול ביותר שבקיום המצוות, והוא, שכשאני אוהב את רעי כמו שהייתי רוצה שיאהבו אותי, באותה השעה אני מקיים מצווה. וכך אנו נאמר לגבי שאר המצוות, שכל אימת שאני מקיימן, הרי שאני באותה השעה נשמע לציווי ולמי שצווה אותי, ובכך אני נקרא עובד את ה', ומשום כך לא לחינם קבע ר' עקיבא בדורשו את הפסוק הזה, שזהו כלל גדול בתורה, כלומר,  קיום המצווה לשם מצווה ולא לשם דבר אחר. ההשלמה של הפסוק שאותה מבלי משים לב אנו משמיטים מלמדת אותנו   שאין למצוות שום משמעות ערכית אם הן אינן מתקיימות לשם השם. נכון הוא שאם אני אוהב או לא נוקם או לא נוטר וכו, זה טוב לי ולחברה שבה אני חי, ואף גורם להתמדת תיקון החברה, אך אם אין את שתי התיבות שבסוף כל המצוות הללו שהן "אני ה'" הרי שאין להן שום משמעות ערכית לבד מן העובדה שאני אדם טוב ומוסרי.

עמוד החסידות \ הפרישות =  הכלל הגדול שבתורה

להיכן נעלמה מצוות "קדושים תהיו" במניין המצוות להרמב"ם? הרי זו המצווה החשובה ביותר שיש בתורה והיא להתקדש לפני ה' יתברך בעיקר בדברים המותרים לנו, "קדש עצמך במותר לך" כפי שאמרו חז"ל, קדושים תהיו פרושים תהיו [רש"י על הפסוק] . וכך כותב הרמב"ן על פסוק זה שאם לא תהיה פרוש ומתקדש לפני ה', על אף שהנך מקיים את מה שאמור בהלכה, הרי שאתה נבל ברשות התורה ואין לך ח"ו חלק בעולם הבא, ואף מנה אותה הרמב"ן כמצווה בפני עצמה. אם כן חוזרת השאלה מה ראה הרמב"ם שלא למנותה?   נראים הדברים ממשנתו של הרמב"ם שמצוות ההתקדשות כפי שמצווה התורה גלומה היא בכל תרי"ג המצוות בכך שהמקיים את המצוות לשם שמיים ולא לשם דבר אחר, הרי זה מי שכבר התקדש ממילא בעבודת ה' האמתית, ובכל מצוה ומצוה הוא רואה את האני ה' שבה, ומשום כך לא הביאה הרמב"ם כמצווה בפני עצמה, שכן היא כוללת בתוכה את הכלל הגדול שבתורה "אני ה' ".  אני ה' הבוחן כליות ולב אם קיימת לשם שמיים וללא שום פניות, אני ה' שעתיד לשלם שכר על כך. ומהו השכר? קיום המצווה לשם השם באמת!  כשאני רואה אדם שנזקק לעזרה כל שהיא, ואני מתעורר מיד לעזור ולסייע בידו, ייתכן והתעוררות זו היא באה באופן טבעי וספונטני כפי שאנו רואים גם בקרב כאלו שאינם נשמעים לצו האלוהי, על אף החשיבות שיש בפעולה זו, תקרא פעולה זו כדבר שבטבע האדם לבוא ולהחיש עזרה לנזקק, אך אם תבוא פעולה זו מתוך ידיעה ברורה שהקב"ה ציווה עליה, הרי שכאן המשמעות היא שאני עובד את ה' יתברך ומתוך ציווי אני פועל.  המשל לכך מובא בדיון מעמיק בספרו של פרופסור שלום רוזנברג הי"ו בעקבות הכוזרי ששם דן בעניין השפה המדוברת, האם היא הסכמית או שהיא טבעית [הדיון מובא בהרמב"ם ] וציין שם [בעמוד 152] שלרוב הדעות היא הסכמית, קונבנציונלית כתוצאה של קביעה שרירותית ובשונה משפת החיות שהיא טבעית המובעת מתגובות של אירועים המתרחשים בטבע. ניתן לדמות זאת ע"י צעקת כאב הפורצת באופן טבעי ממכה שבאה על האדם, ולזאת ייקרא תגובה טבעית, בעוד שהאדם יכול גם לומר בנחת וביישוב בדעת "כואב לי", ולזאת ייקרא שפה הסכמית הנובעת משכל ומחשבה.   כך גם בקיום המצוות כולן… וכפי שכבר כתבנו בפרשת שמיני על מות שני בני אהרון וכן חזרה על כך התורה בפרשתנו "אחרי מות" שמותם נבע בשל העובדה שהם התקרבו לה' יתברך לא באופן הרצוי, ועל אף רצונם הטוב להתקרב אל ה', נספו בשל היותם מושפעים יותר מכוחות הטבע שפעלו בם. יש הרואים את הדרך לקיום המצוות ועבודת שמיים לשם השם באמת בכך שהם לומדים ומעמיקים בדרכי התורה והמצוות כשהם בבחינת "עקב בצד גודל" בחוכמה מופלאה וביישוב הדעת כשהכוח הטבעי המתלהב והמתלהט שבאדם נשלט באופן אבסולוטי ע"י השכל הפועל בעולם, ואש ההתלהבות עולה בקנה אחד עם האש שבאה מלמעלה ושום רוח לא תניד אותה, וכמו שכתב הרמב"ם במורה [חלק ג' נא' עמוד תז מהד' קאפח] וז"ל…הזהר והישמר מלהפנות המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית ההתקרבות לפני ה' וההמצאות לפניו על הדרך האמתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות…עכ"ל. ושם כתב הרב קאפח בהערה 61 על עבודת שמיים מדומיינת , "המתבטאת בצעקות ובתנועות גופניות פעילות, וזקיפת עיניים לשמיים כמעשה נבוכדנצר בזמנו כמפורש בדניאל ד' לא…ע"כ.  

יש אשר בחרו להיות  מהמתפעלים והמתעלפים באופן מעושה "בעבודת השמיים" שלהם והמתפארים באמירות חוזרות ונשנות כמו "לא תקום ולא תיטור"  "ואהבת לרעך כמוך" ואף הגדילו לומר " הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" כפי שנצטייר בדמיונם או "אנחנו מאמינים בך" עם אותה "אמונה" שהלעיטו אותם. ומה עם סוף הפסוק "אני ה'"? להיכן זה נעלם? כלום יודעים מהי קיום מצווה לשם ה'? כלום מבינים הם מה הוא יסוד עבודת שמיים אמתית? כלום העמיקו במעשי בראשית ומרכבה כדי שיאמרו "אנחנו אוהבים אותך"? ואת רעך הטוב ממך אתה אוהב? ואם כן אז כמוך? מה היא אם כן ערכה של מצווה זו ובכלל זה כל המצוות? התשובה היא אחת ויחידה, "אני ה'"!   קיום המצווה לשם השם בלבד ותו לא!

"קדושים תהיו כי קדוש, אני ה' אלהיכם".  והמקום יסייענו על מעשי רצונו אמן