
מאמר לפרשת בראשית
מאת: הרב מנחם ב"ר רחמים צדוק
מדוע נברא העולם?
רמב"ם ורמח"ל
רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל] ניסה להתמודד עם שאלה קשה זו, ואציגה נא את לשונו [עם ההדגשות שלי והערותיי בסוגריים] בספרו "דעת תבונות" בהציגו את הפולמוס שיש בין הנפש ובין השכל.
שאלה הנפש את השכל "היש טעם לָמָּה רצה הרצון העליון בדבר הזה?… מדוע רצה הבורא ב"ה לברוא נבראים?
השיב השכל – "כי האל ית"ש, הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוֹק הטוב הוא להטיב. [היש עליו חוק?] וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברוא נבראים, כדי שיוכל להיטיב להם – כי אם אין מקבל הטוב, אין הטבה." עכ"ל [פרק שני יח]
כתב הרמח"ל – "שיוכל להיטיב". ואם לא יברא המוטב, אז הוא לא יכול…? וכן כתב "אם אין מקבל הטוב", כלומר – שְׁהַבָּרוּא הוא מקבל הטוב, ואם אין הטבה, אז אין מיטיב חלילה? אם כן, הרי שמדברי הרמח"ל ה"טוב" הוא עילה למוטב על דרך החיוב, ומכאן עלולים להשתבש הדעות לכיוון סוברי הקדמות, וחלילה לנו לחשוב כך שזוהי דעתו וכוונתו של הרמח"ל, אלא שהניסיון מצדו מתקיל אותנו בשאלות קשות בעצם ההתנסחות. והביאו ההכרח לכך בהיותו מהאוחזים בדעה שהאדם הוא עיקר הבריאה "ואולם הברייה [האדם] אשר התעתדה לעניין הגדול הזה, דהיינו לדבקות בו יתברך, כמו שביארתי, היא תיקרא העיקרית שבכל הבריאה, וכל שאר מה שימצא במציאות [האם גם המלאכים הנכבדים?] לא יהיה אלא עוזר באיזה צד או באיזה בחינה אל התכלית לכשיצלח וימצא, ועל כן יקראו טפלים לברייה העיקרית שזכרנו". [דרך ה' ח"א פ"ב]
ומקורו מהתלמוד "לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, כל העולם לא נברא אלא בשבילי" [סנהדרין לז א] ואף רס"ג הלך בדרך זו וכתב "שהמכוון בכל הברואים הוא האדם". [אמונות ודעות, מאמר ד]
"…הנה תכלית בבריאה היה להיטיב מטובו יתברך לזולתו… ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו". [דרך ה' שם]
גם כאן אנו נתקלים בהתנסחות קשה להבנה למה התכוון באומרו "לא יספיק לו מטיב קצת טוב". ואם לא יספיק לו משהו, אז הוא חסר? או זקוק? או אולי תלוי במשהו? חס מלהזכיר! אלא, שצריך נגר ובר נגר כדי שיסביר לנו את כוונתו של הרמח"ל שבוודאי ראה את תשובתו של הרמב"ם ב'מורה' ובכל זאת כתב את אשר כתב.
ומה תשובת ה'מורה' על שאלה עתיקת יומין זו? התשובה היא, אין תשובה! אלא כך גזרה חוכמתו יתברך, לברוא את העולם. [ראה מו"נ ח"ג יג]
הרמב"ם
כידוע לדעת ה'מורה' אין האדם 'נזר הבריאה' אלא כל שמתחת לגלגל הירח בלבד, אבל מעל הרקיע, ישנם ברואים נעלים ונכבדים מהאדם שאינם לא גוף ולא כוח בגוף, אלא 'שיכלים נבדלים' מאירים ומזהירים באור ה' פועלי אמת ופעולתם אמת ואין שום יחס בין האדם הברוא לבין המלאך הברוא המופשט מחומר ונבדל מאיתנו בדלות מוחלטת בהשגותיו את ה' יתברך.
וכנגד אותה השקפה הטוענת שהאדם הוא תכלית הבריאה כתב ה'מורה'
"והשקפה זו כאשר מתחקים אחריה כפי שראוי למשכילים להתחקות אחרי ההשקפות, יתבאר מה שיש בה מן השיבוש, והוא, יש לומר לבעל הדעה הזו, התכלית הזו שהיא מציאות האדם, האם הבורא יכול להמציאו בלי כל המצעים הללו או אי אפשר שימצא כי אם לאחר כל אלה"? ע"כ.
לוּ רצה הקב"ה, היה יכול לברוא את האדם גם ללא שאר הברואים, ואם כן מה הביאו לכך? ותשובת הרמב"ם היא, זהו הרצון הא-לוהי וכך גזרה חוכמתו! ולשווא נעמול ונתייגע למצוא תשובה לתכלית הדבר. וכך בהמשך הוא כותב: "והכרחי הוא שיסתיים הדבר במתן התכלית שכך רצה ה' או כך גזרה חוכמתו וזהו הנכון, וכך תמצא חכמי ישראל תיקנו בתפילותיהם, באומרם 'אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנושׁ מֵראשׁ וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמד לְפָנֶיךָ. כִּי מִי יאמַר לְךָ מַה תִּפְעָל. וְאִם יִצְדַּק מַה יִּתֶּן לָךְ', הנה בארו שאין שם תכלית אלא הרצון המוחלט... ולפיכך ההשקפה הנכונה לדעתי כפי הדעות התורתיות, והוא תואם את ההשקפות העיוניות, הוא שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר, ותבטל גם דרישת התכלית בכל מיני הנמצאים ואפילו לפי השקפתנו בחידוש העולם". [מו"נ שם]
עם כל זאת , יש לראות בגישתו של הרמח"ל דבר מאוד חיובי בכך, שאם נקבל את הקונספציה, שהעולם נברא "למען האדם", הרי בזמן שהאדם מתעלה בעבודת ה' יתברך, גם העולם מתעלה אתו, ולשיטה זו קיום העולם מותנה בקיום התורה והמצוות, ולזה יש משמעות גדולה מאוד ביחס למאמיני תורת החידוש הכולל לא רק את דעת הרמח"ל, אלא גם דעת כל חכמי ישראל לדורותיו. ועל זה כיוון הכתוב באומרו "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". [ירמיהו לג כה]